5-7 בדצמבר 2022 – משפחה שכזאת

השבוע מצטרף לסל הברוקולי – הנציג האחרון במשפחה מכובדת של מלכי החורף בשדה: משפחת הכרוביים. הם מייצגים העדפות שונות והתפתחויות שונות בצמחים: עלים, ניצני פרחים, גבעולים מעובים. הם זקוקים לאדמה דשנה ופוריה, ובתמורה משיבים לנו מנה גדושה של בריאות, הזנה וטעם. וגם יופי: צמח כרובית שמרכזו קרקפת לבנה בוהקת, ראש כרוב ירוק או סגול מנוקד בטיפות גשם או כרובי ניצנים שנראים כמו מטפסים על הגבעול בדרך לפסגה. המגוון הפלורליסטי והיפה הזה מרחיב את הלב – הנה משפחה בה מקבלים כל אחד ותכונותיו, דרכי ההתפתחות שלו, צבעיו האופייניים וטעמו המדויק.

ההתפתחות הזו, לכיוונים השונים, התרחשה לאורך זמן רב, עידנים הסטוריים, בהם כל אחד מבני המשפחה תפס כיוון אחר, הדגיש תכונה אחרת וצמח אליה. זה נעשה הרבה בזכות סקרנות ובטחון של חקלאים (חקלאיות כנראה…) מסורות ונאמנות, בימים בהם הכל היה הרבה יותר איטי, הסבלנות היתה בשפע (לא היתה ברירה אחרת) שינויים והתפתחויות נקנו בעמל כפיים וזיעה רבה, ואולי בשל כך, גם השמחה בהצלחה היתה משמעותית ושלמה יותר… אולי?

היום קצב החידושים והשינויים מהיר הרבה הרבה יותר מבעבר, אך גם בעבר, אפילו הרחוק וה"פרימיטיבי", פיתחו ושכללו החקלאים את סוגי הירקות שגידלו, חידשו ושינו, באיטיות ובסבלנות. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של פיתוח זנים לא היו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

משפחת הכרוביים היא משפחה שיכולה להדגים את ההתפתחות הזו יפה. כל בני המשפחה מקורם בצמח בר,brassica oleracea, שמקורו באיזור הים התיכון, והוא מזכיר בהופעתו צמח קנולה. מתישהו, לאחר ביות הצמח, החלו האנשים לגדל אותו בשל עליו. מכיוון שהם צרכו את העלים, רק הגיוני היה לבחור בכל שנה את הצמחים שהניבו את העלים הגדולים ביותר, כתוצאה מכך הפכו עלי הצמח לגדולים יותר ויותר והביאו ליצירת הצמח המוכר לנו כקייל או קולרדז (kale / collards). שמו הספציפי של הקייל הוא var. acephala, שמיתרגם ל"כרוב חסר ראש".

אנשים אחרים העדיפו דוקא את הצמחים שהניבו עלים קטנים, צפופים ועדינים יותר במרכז הצמח בראש הגבעול, ובחרו להרבות דוקא צמחים בעלי תכונות אלו. עם חילופי העונות והמשך ברירת הצמחים בכיוון הזה, הפכה תכונת הקומפקטיות יותר ויותר בולטת בצמחים, שהניבו מצבור עלים צפוף וסגור יותר ויותר בראש הצמח. עם השנים הוא אף גדל, והפך ממש ל"ראש" הלא הוא הכרוב המוכר לנו, ששמו המדויק הוא var. capitata, שמשמעו כרוב בעל ראש.

בערך באותה תקופה, באיזור גרמניה של היום, העדיפו המגדלים דוקא צמחי kale בעלי גבעולים קצרים ועבים. הם חשקו באכילת הגבעול עצמו, ולאט לאט, תוך בחירת הצמחים הנוטים לגבעול עבה, הביאו את הכרוב הקדום לשנות את גבעולו, שהתעבה מאוד, ולהפוך לקולורבי, שזכה לשם var. caulorapa, שמשמעו "לפת גבעול".

מתישהו במהלך אלף השנה האחרונות פיתח האדם את התשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב, ובחר דוקא את הצמחים שהפיקו ראשי פריחה גדולים. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים. הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica.

ברוקולי וכרובית

ואחרון חביב במשפחה הענפה: על טעם ועל ריח אין להתווכח, ומסתבר שהיו גם כאלה שהעדיפו את הצמחים שפיתחו כמה מצבורי עלים צפופים ומכונסים לאורך הגבעול, והם היו כנראה בלגים. בחירה חוזרת ונשנית של הצמחים שהניבו דוקא את צורת העלים הזו הביאה לפיתוח כרוב הניצנים (Brussels sprouts), ולו ניתן השם הספציפי: var. gemmifera שמשמעו: כרוב בעל אבני-חן.

לסיכום, הסיפור המשפחתי הפתלתל הזה מראה כי גם ללא השכלה מסודרת באשר לגנטיקה או להרביית צמחים, אלא בעזרת התבוננות מדויקת וכושר אבחנה, ברירה פשוטה של זרעים, על ידי האנשים שגידלו אותם, והרבה אורך רוח וסבלנות, פותחו במשך 7000 שנה שישה סוגים שונים וייחודיים של ירקות. זה קורה במשפחות הכי טובות.

מאחלים לכולנו שבוע של פליאה וגיוון, של אורך רוח ואמונה, שלמרות מזג האויר האביבי המוזר של דצמבר, גשמי ברכה בואו יבואו בקרוב.

אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח'ביזה

___________________________________

מה השבוע בסל, לצד בני משפחת הכרוביים:

יום שני: קלרבי/שומר/צנונית, סלק/לפת, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, בצל ירוק/סלרי עלים, גזר/נתח דלעת, חסה/טאטסוי/תרד תורכי, בטטה, כרוב/כרובית, עגבניה, מלפפון, ברוקולי/ארטישוק ירושלמי.

בארגז הגדול גם: לוביה תאילנדית/שעועית ירוקה וצהובה/שום, פטרוזיליה/כוסברה/רוקט, דייקון/בצל יבש.

בארגז הפירות: תפוז/פומלית/קלמנטינה, תפוח אדום או ירוק/קרמבולה, אבוקדו, בננה, רימון.

28-30 בנובמבר 2022 – שיר אחרי הגשם

הגשם של השבוע שעבר דחה את הארוע, אבל ביום שישי השבוע זה קורה – שישירוק בכפר בן נון – אנחנו נהיה שם גם, כולם מוזמנים:

_______________________________________________________________

ביום חמישי, ובעיקר שישי שעברו ירד אצלנו הגשם ה"אמיתי" הראשון. אלו לא הטיפות הראשונות השנה, כבר התרטבנו מעט לפני כמה שבועות, אבל הפעם ירדו גשמים של ממש, כאלה שלא פוסקים במשך כמה שעות, ומשאירים אחריהם בוץ לכמה ימים. לכבודם אנחנו נחכה עוד שבוע עם העלון שהבטחנו לכם על הכרישה, ונקדיש את המילים שלנו השבוע לגשם ול"ריח שאחרי הגשם".

איזו שמחה וכמה התרחבות לב מביא איתו הגשם, ובמיוחד הגשמים הראשונים של החורף, כדברי המשוררת:

כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד לִי עַל הָרֹאש וְהַפָּנִים, אָז הַלֵּב שֶׁלִּי שָׂמֵחַ וְהָרֹאשׁ בַּעֲנָנִים.
וּכְשֶׁיֵשׁ לִי מַגָּפַיִּם וּכְשֶׁיֵשׁ לִי שְׁלוּלִיוֹת, אָז אֲנִי פִּתְאֹם חוֹשֶׁבֶת כַּמָּה טוֹב לִחְיוֹת.
כַּמָּה טוֹב כַּמָּה טוֹב, כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד, כַּמָּה טוֹב,
פִּתְאֹם הָאָבָק מִשָׁנָה שֶׁעָבְרָה נִשְׁטַף מֵהַלֵּב וְהָרְחוֹב,
נִשְׁטַף טִיף טַף, כַּמָּה טוֹב.

 

עם כל הקצב המהיר והחיים מרוצפי הבטון והאספלט, כנראה יש בנו עדיין כמיהה בסיסית לגשם ולרטיבות המחייה שהוא מביא איתה. כשחיפשתי תשובות לשאלה "מהו הריח שלאחר הגשם?", מצאתי, בצד ההסברים המדעיים (שיובאו בהמשך), גם פרץ בלתי פוסק של געגוע והשתוקקות לריח הזה, לזכרונות שהוא נושא איתו, שאצל רבים מקושרים לילדות ולבית, למקום ולזמן בו התחלנו לצמוח, שלחנו שורשים, לנקודת התחלה מסוימת. אולי לכן הוא גם עושה בלב מין תחושה כזאת של התחדשות ושל התחלה חדשה, נקיה. ריח של גשם מופק ומיוצר בחכמה עבורנו (ועבור יצורים חיים אחרים, תראו בהמשך) על ידי השחקנים הראשיים בעולם הטבע: הצמחים, המיקרובים, האבנים. בטבע יש לו בעצם שני מרכיבים עיקריים – גאוסמין ופטריכור:

הגיאוסמין (geosmin, שמיתרגם מילולית לריח האדמה) הוא תרכובת אורגנית שמפיקים מיקרואורגניזמים, במים אלו אצות, באדמה אלו חיידקים. בתנאי יובש וחום החיידקים האלו מתים ושולחים נבגים עמוסי גיאוסמין, שיכולים להחזיק מעמד באופן רדום גם בתקופות יבשות וחמות מאוד לאורך שנים. כאשר הם פוגשים גשם ולחות מועצם הריח של הגיאוסמין, הנבגים מרוססים לאויר על ידי הטיפות וגורמים לו להריח "כמו גשם", ובעצם – כמו אדמה. אהבתנו את הריח הזה חשובה לחיידקים, שרוצים שנתקרב אליהם ונתעסק בנבגים שלהם כדי להפיץ אותם, ואכן, האף האנושי יכול להבחין בריח של גיאוסמין גם בריכוזים קטנטנים.

אחת החיות הרגישות ביותר לריח הגיאוסמין היא הגמל. זה כמובן לא מפתיע. מי כמוהו זקוק לזיהוי מדויק של אפילו הריח העדין ביותר של רטיבות ומים. גמלים מצליחים להריח מים ממרחק רב מאוד (עד 80 ק"מ) בזכות הרגישות הרבה שלהם לניחוח הגיאוסמין, עבורם זהו ענין של חיים ומוות. גם שוכני עפר רבים – שלשולים וחפרנים אחרים – נמשכים לריח הגיאוסמין ומסייעים לחיידקים במשימתם להפיץ את עצמם.

קבוצת החיידקים המדוברת, אקטינומיציטים, (ובאופן ספציפי streptomyces) היא קבוצת חיידקים חשובה ביותר להפקת חומרים אנטי-ביוטיים, נוגדי דלקות ופטריות ממקור טבעי. אולי שהמשיכה שלנו לריח שלהם אינה רק נוסטלגיה נעימה לתקופה בה היתה לידינו פיסת אדמה לחה, אלא כלי חשוב במשיכה שלנו לחומרים שיגנו עלינו, במיוחד בחורף הגשום והקר?

אבל לא תמיד הריח הזה הוא ריח נחשק. מתקנים לטיהור מים מנסים להוציא אותו ממי התהום המגיעים לברזים, יננים משתדלים להילחם בו כדי שלא יתן ליינות שלהם ריח טחוב משהו, וגם חברות התרופות לא משתגעות משיווק תרופות בטעם אדמה. מחקר פורץ דרך לגבי הרכבו ודרך היווצרותו של הגיאוסמין מקוה להיות זה שיפתור להם את הבעיה. בסלים שלנו אתם דוקא מוזמנים לטעום גיאוסמין בסלקים, הטעם האדמתי האופייני לסלק הוא טעמו של הגיאוסמין.

המרכיב השני בריח מכונה פטריכור. גם לשמו תרגום דרמטי, משהו כמו: "דם סלע אלוהי" (פטרי – סלע, איכור – הנוזל שזרם בעורקי האלים במיתולוגיה היוונית). את המונח המרשים הזה, שמשמעותו כיום היא "הריח הנעים שמלווה גשם אחרי תקופה יבשה", טבעו שני חוקרים אוסטרליים, בר ותומאס (I.J. Bear and R.G. Thomas) במאמר שפרסמו בשנות הששים של המאה העשרים. צמחים מסוימים מפרישים שמנים לאטמוספירה, והשמנים הללו מצטברים על גבי אדמות חרסיתיות, אבנים וסלעים. בתקופות יבשות כמות גדולה יותר מהם מצטברת על המטחי הקרקע והסלע, וכשעולה הלחות ויורד גשם הם משתחררים לאויר ומפזרים את ריחם סביב.

בר ותומאס רצו מאוד שהפטריכור יסביר את התופעה המיוחדת של צמיחה ופריחה מהירה שיש באיזורים מדבריים לאחר גשם קצר. הם ניסו להראות שיש בתרכובת השמנים משהו שמזרז צמיחה. להתפעתם הם גילו בדיוק את ההיפך – שהפטריכור מעכב ומאט את הנביטה והצמיחה. ההשערה היא שכך מגנים על עצמם הזרעים מפני גשם קצר שאחריו חוזרת תקופת יובש, משום שנביטה שאין אחריה המשך מים גוזרת את דינו של הנבט למיתה, בעוד שבמצב הגרעיני והלא נבוט יש לו עדיין פוטנציאל לחכות לגשם האמיתי שיבוא. גשם חזק ורציני ישטוף את השמנים מן הזרעים וימנע את עיכוב הנביטה.

בעשרות השנים האחרונות אנחנו מגלים את השפעתו ההרסנית האפשרית של הגשם, ואני לא מתכוונת לאסונות טבע כגון שטפונות או צונאמי. הגשם, אחרי הכל, פוגש בדרכו את מה שיש בסביבה, והלחות מעצימה את הריחות וגורמת לריקאציות משלה. אם בסביבה ריחות לא נעימים, הם יועצמו על ידי הלחות של הגשם – ריחות דלק, זבל, אבק, ביוב – כל אלה חוזרים ובגדול בגשם. גם הזיהום באויר נאסף על ידי הטיפות הקטנות, הופך לחומצות מסוכנות ומשקה השקיה הרסנית ומזהמת צמחים, אגמים ובעלי חיים החיים בתוכם. יותר עצים, במיוחד בעיר המרוצפת בטון ועתירת הריחות מהסוג האחרון, ופחות מזהמים שאנחנו משחררים לאויר מטים את כף הנשימה והריחות לטובת ניחוחות הפטריכור המעוררים בנו געגוע ותחושת בית. שווה, לא?

השבוע צפוי להיות שמשי ויבש, כך שנוכל לנצל היטב את השדה הרווי והמרוצה לעבודות שלהי הסתיו הבלתי נגמרות,

מאחלים לכולכם התרחבות לבבות, הרווית צמאון ושמחה פשוטה של גשם,
אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח'ביזה
__________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קולרבי/שומר/בצל יבש, צנונית/לפת/דייקון, פטרוזיליה, תרד חורפי/רוקט/טאטסוי, גזר/נתח דלעת, חסה, בטטה, כרוב/ברוקולי/כרובית, עגבניה, מלפפון. רק בארגזים קטנים: סלרי עלים.

בארגז הגדול גם: לוביה תאילנדית/שעועית ירוקה וצהובה/ארטישוק ירושלמי, סלק/חצילים, כרישה/בצל ירוק, מנגולד/קייל.

בארגז הפירות: תפוז/פומלית, קלמנטינה, אבוקדו, בננה, רימון.

יום רביעי: חסה/טאטסוי, ברוקולי/קישואים, לפת/קלרבי/שומר, פטרוזיליה/רוקט, כרוב/כרובית/בצל יבש, מלפפון, עגבניה, בטטה, מנגולד/קייל/תרד, נתח דלעת/גזר. בארגזים קטנים בלבד: סלרי עלים.

בארגז הגדול גם: לוביה תאילנדית/שעועית ירוקה וצהובה/שום, סלק, חצילים/ארטישוק ירושלמי, צנונית/דייקון/בצל ירוק.

בארגז הפירות: רימון/קרמבולה, קלמנטינה, בננה/אגס/תפוח עץ, אבוקדו, תפוז/פומלית.

21-23 בנובמבר 2022 – אלוף בצלות

כדי שיהיה גם משהו משמח בקיץ הארוך מדי הזה, ובחמסינים המוזרים לאחרונה, שלא מפנים את מקומם לחורף –
"המתססה" מציעה מבצע על המשקה הקייצי שלה – משוקר – ממזג אלכוהולי 8% | 350 מ"ל:
3 בקבוקים ב77 שקלים – אפשר לשלב בין טעמים: לואיזה, נענע ותה ירוק או קמומיל, תה שחור ולבנדר.

עד גמר המלאי – הוסיפו דרך מערכת ההזמנות שלנו: https://chubeza.easyfarm.co.il/

________________________________________________________

בעקבות הגשמים הצפויים לקראת סופהשבוע (אינשאללה, אמן ואמן) – חגיגות שישירוק בכפר בן נון נדחו לשישי הבא, 2.12

________________________________________________________

הבצל הוא ירק יסוד במטבח, בתרבות, בהוויה האנושית כנראה. אנחנו מייחסים לו כיסוי והסתרה, קושרים בו צער ודמעות, אומץ לב, עזות רוח וחיי נצח, ומנגד – פשטות ובסיסיות של פשוטי עם. והוא, כמובן, בכלל לא ידע שהוא כזה, אדיש לכל ההתרגשות, צומח לו בנחת ומנסה פשוט להיות… כל כולו בצל… בעונה הזאת אתם פוגשים בארגזים שלושה מבני המשפחה הזאת: הבצל היבש, שנאסף כבר בקיץ, ונשמר לאורך חודשים באחסון יבש, והבצל הירוק והכרישה, שנקטפים כעת בשדה כשהם ירוקים וטריים. השבוע נפגוש את החלק הבצלי של המשפחה, ובשבוע הבא נדבר על בת המשפחה האריסטוקרטית שלהם, הכרישה…

הבצל ודודניו הוא מהגידולים העתיקים שתורבתו בידי האדם, מוצאו במערב אסיה וישנן עדויות שגודל במצרים העתיקה. הוא מוכר באיזורנו כבר אלפי שנים. כשיוצאים בני ישראל ממצרים ונתקלים בקשיי הדרך מיד עולה בראשם זיכרון המטבח המצרי המשובח: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים". במצרים העתיקה היה לבצל מעמד נכבד כמודל ביצירות אמנות וכמנחה לאלים, זאת נוסף על היותו אחד המזונות הבסיסיים של פשוטי העם. עבור המצרים, הבצל על שכבותיו הרבות, ייצג חיי נצח – הוא הונח בקברי הפרעונים: בעיני המומיה של רעמסס הרביעי נמצאו בצלים קטנים, וסלסלת בצל נחשבה מנחת לוויה מכובדת ומקובלת.

 

מאז ומעולם התקיים קונפליקט בין ריחו העז של הבצל ובין טעמו. האריסטוקרטיה סתמה את אפה בשל הריח (אבל אכלה ממנו בכל זאת), על ברהמינים בהודו נאסר לאכול ממנו, פשוטי העם זללו את הבצל לתיאבון. בחוקי חמורבי מוקצית הקצבה חודשית קבועה של בצל ולחם לנזקקים. עבור אלכסנדר הגדול היווה ריחו העז של הבצל אות לחוזקו, ובשל האמונה כי אכילת מאכלים חזקים משפיעה על האדם, הוא האכיל את לוחמיו בבצלים כדי להגביר את כוחם ואת אומץ לבם (אולי זה גם תרם לכך שהאויבים נסו מפניהם…). במחזה המופלא "אלוף בצלות ואלוף שום" של ביאליק הוא מהלל ומשבח אותו, כי באמת אין כמוהו לתיבול הארוחה.

הבצל הוא גיאופיט (צמח פקעת או בצל, שניצני ההתחדשות שלו מצויים מתחת לפני האדמה). כדי ליצור פקעת זקוק הבצל היבש (בדומה לשום) לימי אור ארוכים, ולכן הוא נזרע בישראל בחורף ומעבה את פקעותיו עם התארכות הימים. ניתן לשתול בצלצלים בסתיו ולקטוף אותם בחורף כבצלים בוגרים, או לזרוע אותו בחורף ולקטוף בקיץ. לעומתו, לבצל הירוק וגם לכרישה, לעומתו, אין כל כוונה ליצור פקעת, ולכן ניתן לשתול או לזרוע אותם לאורך כל השנה, וליהנות מהם ירוקים וטריים ללא אחסון. כאמור, חלק מהבצל אנחנו שותלים ולא זורעים. השתילים אמנם יקרים יותר לקניה, או דורשים השקעה נוספת של עבודה אם מכינים אותם בעצמנו, אבל יש להם יתרונות רבים: הראשון קשור להתמודדות עם עשבים: הבצל והכרישה אינם מפתחים עלווה רחבה ולכן עשבים מחבבים את ערוגתם ונהנים לחטוף מנות שמש נדיבות בקרבתם. אם שותלים אותם (השתילים מגיעים מהמשתלה כחוטי בצל ירוקים ודקיקים), מצליחים להקדים קצת את העשבים. השתילה מאפשרת גם למקם את הבצלים או הכרישות במרווחים אחידים, שמאפשרים להם צמיחה טובה ומייתרים את הצורך בדילול, מונעת קשיים של זריעה, במיוחד בחורף – שמזמן לעיתים בעיות נביטה, וצרות של זרעים שנסחפים עם גשם חזק.

 

הבצל הירוק מכונה בשמות רבים: באוסטרליה הוא קרוי "שאלוט", באנגליה: "בצל אביבי" (spring onion), בדרום ארה"ב: "שאלוט ירוק", וכן: בצל צרור (bunching onion), ובאנגלית: scallion. שמו של הבצל הירוק באנגלית מעניין ורלבנטי דווקא לנו, כי הוא קשור לאשקלון: עיר הנמל הסוערת שעברה מיד ליד במהלך ההסטוריה ושימשה מרכז סחר חשוב ומשגשג. הבצל הירוק, שמוצאו מאסיה הקטנה והמזרח הגיע כנראה לאשקלון יחד עם סחורות רבות בדרך הים, או בנתיב סחר אחר, ואומץ וגודל על ידי חקלאי האיזור, שעשו כנראה עבודה מצויינת. הרומאים אהבו את בצלי אשקלון הדקיקים, אותם כינו אסקלוניה, וגם הצלבנים נהנו מטעמם העדין. כששבו לאירופה כינו אותם הצרפתים: eschalogne, שם שקוצר אחר כך ל eschalot. בבריטניה של ימי הביניים הם נקראו scaloun ואחר כך  scallion. שמם הבוטני המוקדם היה Allium ascalonicum, בו ניתן כבוד לעיר החוף הפלישתית.

הבצל שימש בעבר ומשמש גם היום ברפואה הטבעית. הוא מכיל ויטמין C, ויטמין B1, כרום וסיבים תזונתיים. תרכובות הגופרית (למשל האליצין הייחודי לבני משפחת הבצל, שהוא חומר אנטי-זיהומי) גם הן מעניקות לו סגולות מרפא עוצמתיות וכך גם נוגד החמצון הקוורצטין. הנה פירוט קצר על כמה מהיכולות של הבחור:

סוכרת: תרכובת הגופרית מביאה להורדת הסוכר בדם. היא מעלה את רמת האינסולין הפנוי להובלת גלוקוז לתאים ובכך מוריד את רמתו בדם. כמות הכרום הרבה בבצל משפיעה על יציבות רמות הסוכר בדם (רמות הכרום בגוף מתרוקנות כתוצאה מאכילת סוכר מעובד וקמח לבן).

מחלות לב: הכרום שבבצל תורם להורדת הכולסטרול ה"רע", ובמקביל מעלה את הכולסטרול הטוב. תרכובות הגופרית מביאות להורדת הסתברות למחלות לב, הפרעות ושבץ לב במניעת הסתיידות עורקים והורדת לחץ הדם. הבצל מדמה את פעולת האספירין ודומיו בדילול הדם ובהמסת קרישי דם.

וירוסים ודלקות: הוא משמש כאנטיביוטיקה טבעית נגד בקטריות (כמו בקילוס, סלמונלה, E קולי ועוד), תולעי מעיים, וירוסים והצטננות. הבצל מומלץ לטיפול בליחה ושיעול. מוריד נפיחויות בזמן של דלקת מפרקים ומצמצם השפעתו של האלרגנט הגורם לאסטמה.

מחלות כרוניות: הבצל מכיל מרכיבים נוגדי חמצון, הנלחמים ברדיקלים חופשיים בגוף ולכן מקטין את ההסתברות למחלות הסרטן ע"י השמדת תאים סרטניים. בין המרכיבים האלו נכללים פיטוכימיקלים שונים וביניהם הקוורצטין, המוריד את ההסתברות להתפתחות סרטן המעי והשחלות וגם סרטן הפרוסטטה.

חיזוק העצם ואוסטיאופרוזיס: בבצל יש תרכובת חומצות אמינו (בשמה המקוצר GPCS) המונעת התפתחות תאים המפרקים רקמת עצם.

מי שמעוניין בפירוט על החומרים בבצל וסגולותיהם יכול לקרוא את הכתבה של התזונאית מרב מור-אופיר מתוך "כוח הצבע" (ויש גם מתכונים).

כמה "תרופות סבתא" לדוגמה:
· לשיעול וליחה: לחתוך בצל לפרוסות קטנות ולערבב ב-2 כפות דבש. להניח לעמוד כשעתיים. הנוזל המתקבל הוא סירופ אנטיביוטי מעולה, שתייתו תסלק ליחה, תטפל בצרידות, תקל על שיעול ועל אסטמה (אין לשמור את הסירופ יותר מיום!)
· שיכוך כאבים והרגעת נפיחויות ודלקות כרוניות: לקצוץ בצל ולהוסיף קצת מלח, להניח כרטייה על המקום הכאוב
· להרחקת תולעים: שתו מיץ בצל (התולעים יברחו…)
· לכאבי אוזניים: לטפטף לאוזן מיץ בצל מעורב בשמן זית או שמן שקדים.

הבצל הירוק עשיר גם הוא בויטמין A, חומצה פולית וויטמין C.  מהמינרלים הוא מציע אשלגן, סידן, צורן, זרחן, מגנזיום, ברזל, גופרית וסלניום. הוא מכיל פי 5 עד 7 יותר סלניום מאשר ירקות אחרים. הסלניום הוא מינרל חשוב שכמות זעירה ממנו מספיקה כדי לחזק את מערכת החיסון ולסייע בהגנה על הגוף מפני סרטן ומחלות לב, ובואו לא נשכח שמלבד בצל הוא גם ירוק – וזה ייחודו: הוא "גם וגם": יש בו גם חומרי מרפא ובריאות ממשפחת השושניים, וגם עלים ירוקים המספקים סיבים תזונתיים, ויטמינים ופיטוכימיקלים (לוטאין, בטא-קרוטן, ויטמין K) האופיינים לעשבים ותומכים בבריאות.

טיפ טיפה:
* בצלים יבשים נשמרים היטב מחוץ למקרר במקום קריר ויבש. אוורור טוב הוא חשוב ולכן סלסלת קש/פלסטיק היא אידאלית.
* רבים מאחסנים בצל יחד עם תפוחי אדמה, אך זה לאו דווקא מוצלח (לשני הצדדים). תפוחי האדמה מכילים לחות ומשחררים גז שגורם לבצל להתקלקל מהר יותר.

שיהיה שבוע של בריאות, גשמים (שיגיעו, אמן) ורק בשורות טובות,
אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח'ביזה

_______________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל אדום/ירוק/קישואים, פטרוזיליה/שמיר/כוסברה, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי או תרד חורפי, לוביה תאילנדית/שעועית ירוקה או צהובה/ארטישוק ירושלמי, חסה/רוקט/טאטסוי, בטטה, בצל יבש/בצל ירוק/כרישה, עגבניה, מלפפון, סלק/לפת. בארגזים קטנים בלבד: צנונית/שומר/קולרבי/דייקון. ולכולם מתנה – חצילים.

בארגז הגדול גם: כרוב/כרובית/ברוקולי, סלרי עלים, גזר, נתח דלעת.

בארגז הפירות: תפוז/פומלית, קלמנטינה, אבוקדו, קרמבולה/אגס, קיווי, רימון

*את הקרמבולות בארגז כדאי להשאיר מחוץ למקרר כדי שיצהיבו ויבשילו עד עסיסיות מלאה.

יום רביעי: חסה, לוביה תאילנדית/שעועית ירוקה או צהובה/ארטישוק ירושלמי/פלפל חריף, לפת/קולרבי/דייקון, פטרוזיליה/שמיר/כוסברה, בצל ירוק/כרישה/בצל יבש, סלרי עלים/רוקט/טאטסוי, מלפפון, עגבניה, בטטה, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי או תרד חורפי, סלק/גזר.

בארגז הגדול גם: כרוב/כרובית/ברוקולי, נתח דלעת/קישואים, פלפל אדום ארוך/חצילים.

בארגז הפירות: תפוז/פומלית, קלמנטינה, אבוקדו, אגס/קיווי/תפוח עץ אדום, רימון/בננה.

14-16 בנובמבר 2022 – ילדים זה שמחה

ביום שישי הבא מתקיים ארוע שישירוק של מועצה איזורית גזר – בכפר בן נון – גם אנחנו נהיה שם – כולם מוזמנים!

________________________________________________________________________________________________________________________

הסתו הוא עונה של התפוצצות אוכלוסין בשדה – המוני "זאטוטים" קטנים נזרעים, נשתלים, נובטים, צומחים וגדלים בערוגות שהוכנו לכבודם ישר עם הגשמים הראשונים של העונה. ערוגת שתילים חדשים או נבטים מבצבצים היא תמיד סיבה טובה לחיוך ולתחושה טובה – שורות השתילים צעירים המסמנות את הערוגה החומה בפס ירוק ישר, מלא און ותקוה, מזכירות חבורה של ילדי גן שיצאו לטיול בתור הבנוי זוגות-זוגות, אוחזים ידיים קטנות ומתרגשים לקראת העולם הגדול שהם צפויים לפגוש –  גם שורות השתילים הנרגשים שלנו עומדות מצפות לבאות ומבשרות עתיד מלבלב, פורח ומניב:

אחד ההרגלים הכי חשובים בתכנון ותפעול ערוגות השדה הוא שתילה בקוים ישרים ואחידים. שורות ישרות מאפשרות לנו לנקות ביתר קלות את העשביה שתצמח בין שורות השתילים הצעירים (כן, כן, היא תצוץ מהר יותר משהיינו רוצים), תאפשר לשתילים לקבל השקיה סדירה (לא קרוב מדי ולא רחוק מדי מקו הטפטוף שיספק להם מים כשהגשמים יבוששו לבוא או יחליטו לעשות הפסקה פתאם). לכן, לפני השתילה אנחנו מותחים היטב את קווי הטפטוף, שיסמנו לשותלים את קו השתילה המדוייק. בשנים הראשונות זה היה, כמובן, מאתגר, וכשהתבוננו לאחר ראינו קו מזגזג של שתילים… אבל עם הזמן למדנו והתמקצענו, ומבט חטוף בשורות הישרות בהחלט מביא איתו נחת – במבט מקרוב הקטנים האלה יפים אפילו עוד יותר:

זריעה היא מלאכה מהירה יותר משתילה אין צורך לטמון את השתילים אחד אחד: אנחנו מתקדמים בקו ישר ובקצב אחיד לצד המזרעה הידנית שלנו, שנראית קצת כמו אופניים שמחוברת אליהם קופסה. ותוך כד סיבוב הגלגלים נשפכים זרעים מתוך הקופסה ונטמנים בקרקע. מצד שני – אחרי שתילת ערוגה חדשה אנחנו מביטים לאחור וטופחים לעצמנו על השכם, מרוצים ממעשה ידנו, אבל כשנביט לאחור בתום זריעת ערוגה, הכל נראה לנו כמו לא ארע בה דבר – הקרקע מסתירה בתוכה את הזרעים שנטמנו בה, ונשארת חומה ושוקולדית כפי שהיתה, ולא נודע כי באו זרעים אל קרבה. הפוטנציאל סמוי מן העין. בימים הראשונים הקרקע מתנהגת כאילו הכל כרגיל, אבל אחרי כמה ימים (או כמה שבועות, תלוי בזרע) – מתחילים לצוץ עלעלים נחושים, נחשוניים, מלאי מרץ וירוק – הפסיגים – העלים הראשונים של הצמח יוצאים לאור, לחיים חדשים. בדרך כלל הם נראים שונה מהעלים ה"אמיתיים" של הצמח שיצמחו רק אחר כך. הם עשויים מהרקמות ששכנו מקופלות בתוך הזרע, הגרעין, ועכשיו פרצו מבעד קליפת הזרע שהתבקעה. ובניגוד לשתילים שעומדים בשורות ישרות כבמסדר, הם פורצים בעליזות מפוזרת משהו – הנה, למשל, נבטיגזר – הם ארוכים וחדים, בניגוד לעלים המפורצים שיבואו בעקבותיהם, חדי העין יוכלו אולי להבחין שהם מתחילים לצמוח גם (וגם כמה נבטים של עשבי בר מצטרפים לחגיגה, כמובן):

לצד כל פסטיבל הפעוטון הזה, ממתינות בסבלנות (אבל לא לזמן רב) – ערוגות מוכנות לשתילות הבאות. הגשמים שכבר ירדו אצלנו קצת (לא מספיק! מחכים מאוד לאלו שיבואו השבוע, אינשאללה), יחד עם קומפוסט משובח, הביאו את הקרקע למרקם נוח לעיבוד – והטרקטור של גבי תיחח את האדמה הלחה ויצר ערוגות שוקולד מדוייקות וריחניות –

זוכרים את שורות השתילים מתחילת העלון? (גלגלו למעלה) – בעוד כמה שבועות גם החלקה הזאת תהיה מעוטרת בשורות שורות של זאטוטי ירקות, שמתחילים את דרכם הסתוית בח'ביזה, ומקץ חודש-חודשיים-שלושה תפגשו אותם בארגז הירקות, רעננים ומלאי חיים, טעם, שמחה ובריאות.

מאחלים לכולנו שבוע טוב, שיביא איתו גשמי ברכה,
אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח'ביזה
____________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: נתח דלעת/קישואים, צנונית/דייקון/שומר, פטרוזיליה/שמיר/כוסברה, מנגולד/קייל/תרד ניו זילנדי/תרד חורפי, סלק/לפת חסה/רוקט/טאטסוי, בטטה, עגבניה, מלפפון, קולרבי. בארגזים קטנים בלבד: סלרי עלים/בצל ירוק/כרישה. ולכולם – חצילים מתנה.

ובסל הגדול גם: פלפל אדום, לוביה תאילנדית/ארטישוק ירושלמי/שעועית ירוקה או צהובה, כרוב/כרובית, בצל יבש.

בארגז הפירות: בננה, אבוקדו, קרמבולה/קיווי, תפוז/פומלית, רימון.

יום רביעי: פלפל אדום גדול או ארוך (שושקה)/פלפל ירוק, נתח דלעת/קישואים, פטרוזיליה/שמיר/כוסברה, צנונית/דייקון/שומר, קולרבי, מלפפון, עגבניה, בטטה, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי/תרד חורפי, סלק/לפת. בארגזים קטנים בלבד: לוביה תאילנדית/שעועית ירוקה/ארטישוק ירושלמי/פלפל חריף. ולכולם חצילים מתנה.

ובסל הגדול גם: כרוב/כרובית/גזר, חסה/רוקט/טאטסוי, סלרי עלים, בצל ירוק/כרישה/בצל יבש.

בארגז הפירות: רימון, בננה, קיווי, אבוקדו, תפוז/קלמנטינה/פומלית.

7-9 בנובמבר 2022 – טנא ירוק, פרח לבן

טנא ירוק, פרח לבן, 
יין אדום, פת במלח – 
זה מה שיש, שב איתנו כאן.
נעמי שמר

12-dec-cauliflower-small

את שמה העברי נתן לה אליעזר בן יהודה שגזר אותו מאחיה הכרוב (וביאליק שלח אותם לרקד יחדיו), גם שמה האנגלי משקף ייחוס דומה: cauliflower=פרח הכרוב, ובצדק: הכרובית פותחה כנראה מכרוב-הבר. זה קרה בתקופה הרומית באיזור אגן הים התיכון (יוון/איטליה/תורכיה לא ברור איפה בדיוק) ומשם נדדה לארצות אירופה, למזרח התיכון, להודו ולסין. כשאני אומרת: "פותחה" אני מתכוונת לפיתוח ידי אדם, בדומה לטיפוח זנים עכשווי, רק הרבה הרבה הרבה יותר לאט. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של זנים חדשים לא נוצרו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי/ת, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

הכרובית והברוקולי חבות את חייהן לחקלאים (או אולי דווקא לנשותיהן וילדיהם שנמאס להם מפשטידת כרוב) שפיתחו תשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב. הם בחרו את הצמחים שהוציאו ראשי פריחה גדולים, והפיקו מהם זרעים, אותם זרעו בעונה הבאה. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים (הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica).

במקרה של הכרובית, כמו גם הברוקולי, אנחנו אוכלים קרקפת (סוג תפרחת) המורכבת מניצני פרחים, עוקציהם, חפיהם, וענפי התפרחת הצפופים שהתעבו ונעשו בשרניים. במשך גידולה של הכרובית מוקפת הקרקפת הזו בשושנת עלים צפופה, הסוגרת עליה, כמו שעלי הכרוב סוגרים "ראש כרוב". העלים הפנימיים הכפופים קצת כלפי פנים, מגנים כך על הכרובית המתפתחת, מונעים את כניסת קרני השמש אליה, וכך מונעים היווצרות כלורופיל ושומרים על צבעה הלבן. לכן, כשאנחנו כחקלאים בוחרים זן של כרובית, חשוב לנו לבחור זן שעליו נסגרים יפה על התפרחת. לפעמים כשהחקלאי שם לב שהעלים לא עושים את מלאכתם, הוא עובר בין השורות וקושר בגומי את העלים החיצוניים כדי שיעטפו את הכרובית ויגנו עליה מהשמש.

בניגוד לברוקולי, המפתח ראשים צדדיים נוספים לאחר קטיף הראש העליון, הכרובית מפיקה ראש אחד, במרכז הצמח, ואינה מייצרת עוד תפרחות לאחר קטיף יחיד זה. היא נקטפת בדרך כלל כאשר היא מגיעה לגודל מרבי, אך שומרת עדיין על דחיסות ומוצקות (או כשאנחנו רואים שהעלים מתחילים להיפתח והכרובית מסתכנת ב"שיזוף יתר"). אם נשאיר אותה בשדה, תתחיל התפרחת להיפתח ולהיפרד, כהכנה לפריחת הפרחים הצהובים הזעירים כמו זר גדול.

כשכתבתי על הכרובית לפני כמה שנים כתב לי איתן מתל-אביב שהוא מגדל כרוביות ב"גינה לתושב", ובשנה הראשונה הוא קוטף את ראש הכרובית אך לא עוקר את הצמח, שנותן יבול נוסף גם בשנה השניה. נזכרתי שאכן קראתי שהכרובית יכולה להניב גם בשנה השניה אם לא עוקרים אותה, אך מכיוון שלא היה לי נסיון בכך (כחקלאים, איננו משאירים ירקות לשנה הבאה כי היבול לרוב קטן), ביקשתי מאיתן שיספר לי עוד, והנה התשובה שלו:

"הכרובית בשנה השניה קטנה יותר, הטעם מתוק (כרגיל), היתרון הוא שבשנה השניה יוצאות כמה וכמה כרוביות. מהגזע בחלקו התחתון  של הצמח יוצאים ענפים הנראים כמו שתילי כרובית מהמשתלה, ועליהם מתפתחת התפרחת. הכרוביות קיבלו השקיה בקיץ, אולם לא פרחו, למרות שפרשתי מעליהן רשת 50 אחוז צל, בקיץ לא נראתה כל תזוזה בכרוביות. לפי דעתי, למי שיש עודף מקום יכול להשאיר את הכרובית וגם את הברוקולי לשנה שניה. הצמחים הללו הינם דו שנתיים. גם הברוקולי הושאר משנה שעברה, והוא נותן לי כל הזמן "בייבי ברוקולי" נאים למדי. ממש כמו בצמח מהעונה הנוכחית".

אז לגננים ביניכם – נסו זאת בבית (בגינה). השאירו את הכרובית לשנה הבאה, הגנו עליה בקיץ מהקרינה והחום ונשמח לשמוע מה קרה איתה בשנה השניה לחייה. ותודה לאיתן.

כמו כל בני משפחתה, הכרוביים, צורכת הכרובית הרבה חנקן, ולכן חשוב לגדל כרובית באדמה פוריה, שהועשרה בקומפוסט, ולהקדים לה גידול קטניות או זבל ירוק, שמעשירים את האדמה בחנקן. ושוב, לאחר גידול הכרובית והכרוביים האחרים, אנחנו משתדלים לגדל גידולים שדורשים פחות חנקן ויוכלו להתמודד יפה עם אדמה שצריכה להתאושש מצריכת חנקן גבוהה. משפחת הדלועים, שגדלה באביב ובקיץ, לאחר עונת הכרוביים, היא דוגמא טובה ל"מחזור זרעים" לאחר כרוביים.

הכרובית היא גידול של עונות קרירות. בשנים הראשונות שתלנו כרוביות גם בסוף החורף-תחילת האביב (פברואר-אפריל), אלא שלאחר כמה ניסויים, טעיות ותעיות הגענו להבנה שאצלנו בשדה הכי טוב לה בחורף. הכרוביות הסתויות והחורפיות הניבו יופי של קולסים, ואילו אלו ששתלנו מפברואר והלאה התקשו מאוד, נתקפו במזיקים, התכסו בכתמים ולא ממש גדלו, מאידך, למדנו איך להצליח להקדים את מועד השתילה הראשונה לאוגוסט. מאז עברנו לשתילת כרוביות ברצף מאוגוסט ועד דצמבר. באוגוסט אנחנו שותלים זנים שמסתדרים טוב עם החום, והחל מחודש ספטמבר אנחנו שותלים זני חורף.

כבת למשפחת המצליבים יש בה מצבור חומרים מונעי סרטן (איתה בחבר'ה: כרוב ירוק וסגול, ברוקולי, קייל, קולרבי, רוקט, רשאד, גרגר נחלים, עלי חרדל, כרוב ניצנים, כרוב סיני, לפת, צנון וצנונית). הכוכבים הבולטים הם: סולפוראפן (Sulforaphane) ותרכובת אינדול. מעניין שהסולפוראפן נוצר בירקות רק כאשר חותכים אותם או נוגסים בהם, כלומר, כאשר בעל-חיים צורך אותם. הסולפוראפן הוא נוגד חמצון יעיל, אך בנוסף לכך, הוא מעלה את רמתם של אנזימי הגנה יחודיים בגוף, המשמשים מעין "שוטרים" שלוכדים את גורמי הסרטן, וגורמים להם לנוע עם זרם הדם ולהישטף מחוץ לגוף. האנזימים הללו הם גם נוגדי חימצון מצויינים, ובניגוד לנוגדי החימצון הרגילים, אינם מתכלים תוך כדי פעולתם. תרכובת אינדול המצוייה בכרובית ובקרוביה תורמת במיוחד להגנה מפני סרטן השד, על ידי השפעה על ההורמון אסטרוגן (בצורות מסוימות שלו עלול הורמון זה לעודד התפתחות סרטן שד). תרכובת האינדול מפעילה, מצד אחד, ייצור של אסטרוגן פחות פעיל, שאינו מעודד התפתחות סרטן שד, ומצד שני מקטינה ייצור צורה מזיקה יותר של אסטרוגן. כדי להפחית את הסיכון לסרטן מומלץ לאכול לפחות 2-3 מנות ירקות ממשפחת המצליבים בשבוע.

בנוסף על הפיטוכימיקלים שהיא חולקת עם משפחתה רבת העוצמה, מכילה הכרובית פיטוכימיקלים נוספים כמו פיטוסטרולים וחומצה גלוקארית שתורמים להפחתת רמות הכולסטרול בדם. תרומה נוספת למלחמה בכולסטרול באה מהסיבים התזונתיים שהיא עשירה בהם, שמסייעים להסדרת העיכול ולמניעת עצירות, וכן להאטת ספיגת סוכר וכולסטרול מהמזון. וכמובן לא נשכח את האדון הנכבד ויטמין C – ב100 גרם כרובית מבושלת יש כמחצית מהמנה היומית המומלצת של ויטמין C!

למשפחת המצליבים יש קשר נוסף למניעת סרטן והוא מיוחד בעיני משום שהוא מראה, שוב, למה הטבע מורכב הרבה יותר ממה שנראה מלכתחילה כניתן לסיווג ל"טוב" ו"רע", "מועיל" ו"מזיק": התרומה הנוספת של הכרוב, הכרובית ואחיהם למלחמה בסרטן קשורה דוקא לאחד מהמזיקים המפורסמים ביותר של המשפחה הזו – לבנין הכרוב. נקבת הפרפר מטילה את ביציה כרגיל על צמחי המצליבים, ומהן בוקעים זחלים רעבים, שניזונים מעלי המשפחה המכובדת שלנו. הזחלים גם בולעים ומבודדים בגופם חומרים חריפים מיוחדים הקיימים בעלים (גליקוצידים חרדליים). כשהזחל גדל הוא משתמש בחומרים אלו כאמצעי הגנה: אם תוקף אותו חרק אימתני, הזחל מפריש גליקוצידים מרוכזים, שגורמים לגירוי בפה, בושט ובקיבת הטורף. בשלב הגולם מגן על עצמו לבנין הכרוב בעזרת רעלן מעניין: פירסין. זהו רעלן שמשמיד תאים ע"י שבירת הDNA שלהם. כל התאים מתים ומתחדשים, מלבד תאים סרטניים- חוקרים מצאו שהפירסין גרם לתשעה סוגים של תאים סרטניים "להתאבד". כך שגם בעקיפין, על ידי אירוח הזחל, שמציק לה ואוכל את עליה, מסייעת משפחת המצליבים המרטירית (אכן מצליבים-צלובים…) לסייע לנו במלחמה בסרטן.

הכרובית שאנחנו בעיקר מכירים היא לבנה וסיפרתי לכם על המאמץ המושקע כדי לודא שתהיה צחורה וזכה, אבל יש זני כרוביות בצבעים שונים: סגול, ירקרק, כתום (עשירה בבטא קרוטן), וגם כרובית ירוקה מוזרה למראה, הנראית כמו ציור של אֶשֶר או לחילופין כמו עב"מ (מימין למעלה):

למרות צורתן השונה וצבען הפלורסנטי משהו לא מדובר בהנדסה גנטית. הכרוביות האלה פותחו בשיטה העתיקה והמסורתית של בחירת צמחים מזנים מסויימים והכלאתם עם צמחים מזנים אחרים עד ליצירת הזן המסויים הצבעוני. יצירת זן כזה אורכת בדרך כלל כמה שנים-עשורים. התוצאה מדהימה וחדשה (ולפעמים פסיכדלית משהו…).

כרובית (בכל צורה וצבע) כדאי לאחסן במקרר, עטופה בשקית ניילון, אך לא אטומה (צריך לאפשר לגופרית להשתחרר אחרת הכרובית נצבעת בשחור), כשהגבעול כלפי מטה והתפרחת עליונה, כדי למנוע הצטברות רטיבות על התפרחת. הכרובית תישמר כך שבוע-שבועיים, אבל היא הכי טעימה בימים הראשונים (אחר כך המתיקות פוחתת).

שבוע טוב של חורף (הלוואי שיגיע כבר ממש), תקוות למטר מרווה ממש בקרוב השבוע,
אלון, בת-עמי, דרור וצוות ח'ביזה

_________________________________________

מה השבוע בסל, מרקד לצידה של הכרובית?

יום שני: דלורית/תירס צנונית/דייקון/לפת/שומר/סלק, פטרוזיליה/שמיר, מנגולד/קייל/תרד ניו זילנדי, בטטה, כרובית, בצל יבש/פלפל אדום/חצילים, לוביה תאילנדית/במיה/ארטישוק ירושלמי/שעועית ירוקה, עגבניה, מלפפון, קולרבי

בארגז בגדול תוספת של: סלרי עלים/בצל ירוק/כרישה, טאטסוי/רוקט, כרוב/נתח דלעת

בארגז הפירות: תפוח עץ ירוק או אדום, בננה, אבוקדו, קרמבולה, תפוז/קלמנטינה.

יום רביעי: פלפל אדום/פלפל חריף/בטטה, כרובית, תירס/בצל, פטרוזיליה/שמיר/רוקט, צנונית/דייקון/שומר, קלרבי/סלק, מלפפון, עגבניה, מנגולד/קייל, חציל. בארגזים קטנים בלבד: כרישה/בצל ירוק/סלרי עלים.

בארגז בגדול תוספת של: כרוב, דלעת, לוביה תאילנדית/שעועית ירוקה/ארטישוק ירושלמי, תרד ניו זילנדי/טאטסוי

בארגז הפירות: תפוח עץ ירוק, בננה, אבוקדו, קרמבולה, תפוז/קלמנטינה/פומלית.