השבוע מצטרף לארגז הנציג האחרון של משפחה חורפית מכובדת בשדה: הכרוב, שגם נתן למשפחה את שמו - משפחת הכרוביים. הוא חובר לברוקולי, הקולרבי, הכרובית והקייל שכבר מבקרים אותנו כשבועיים, ויחד הם מייצגים העדפות שונות והתפתחויות שונות בצמחים: עלים, ניצני פרחים, גבעולים מעובים. הם זקוקים לאדמה דשנה ופוריה, ובתמורה משיבים לנו מנה גדושה של בריאות, הזנה וטעם. וגם יופי: צמח כרובית שמרכזו קרקפת לבנה בוהקת, ראש כרוב ירוק או סגול מנוקד בטיפות גשם או כרובי ניצנים שנראים כמו מטפסים על הגבעול בדרך לפסגה. המגוון הפלורליסטי והיפה הזה מרחיב את הלב - הנה משפחה בה מקבלים כל אחד ותכונותיו, דרכי ההתפתחות שלו, צבעיו האופייניים וטעמו המדויק.

בלילה שבין שבת לראשון הזזנו את השעון שעה אחת לאחור, וקיבלנו חזרה את שעון החורף - שהוא בעצם השעון "הרגיל" - עכשיו אנחנו זוכים לצאת לעבודה באור (בשבועות האחרונים בשש בבוקר עוד היה ממש חשוך), ומצד שני - הערב יורד עלינו שעה אחת מוקדם - וכבר מחשיך בסביבות חמש... אלו ימים של בחירות ושינוי - תזוזה, אולי קטנה, אולי גדולה, לעבר משהו אחר - אני רוצה לקוות שיש סיכוי. לשינוי לטובה, לאיזון מחדש, לסנכרון מיטיב בין החלקים השונים של המציאות שלנו - בעדינות, בהדרגה, בסבלנות ובבטחון שיהיה טוב. בחירות טובות לכולם.ן! מכולנו כאן בח'ביזה.

אנחנו כבר אחרי החגים, הסתו לגמרי כאן - הזריחות הדרגתיות וצבועות במכחול ורוד, השקיעות בכתום עז, העגבניות והמלפפונים מתחילים לצאת מן השוק הראשוני שחטפו עם התקררות והתארכות הלילות, ובתקופה הקרובה אנחנו מקווים לחזור לתנובה סדירה ולכמויות הרגילות המוכרות לכם בארגזים. השבוע גם הדייקון והקולרבי מצטרפים לנבחרת הסתו, כמו גם חלוצים וחלוצות ראשונים.ות של ברוקולי וכרובית (הכמויות עדיין קטנות, אבל רואים אותם.ן באופק...). והשבוע חשבנו לספר לכם בעלון על חידושים והתחדשויות לא רק בארגז הירקות אלא גם בתחומים אחרים:

השדה שלנו כבר לגמרי עם הפנים קדימה. סיבוב בין הערוגות מגלה שבזמן הקרוב ניפרד מערוגות הקיץ, והמראה המתייבש של ערוגות בסוף ימיהן יפנה את מקומו לשורות שורות של נבטים קטנים, שתילים צעירים וצמחים בוגרים ירוקים ומלאי חוצפה מגידולי החורף שתופסים פיקוד בשדה. אבל בקצה השדה ניצבת לה עדיין חלקה ג'ונגלית מעט, צמחים גבוהים ומסובכים, רובם כבר קצת כפופים, הירוק בהם דהה, הפרחים הצהובים שלהם התייבשו וגם רוב העלים כבר מתארכים ומקבלים גוון חום. אבל מתחת לפני הקרקע רוחשים חיים, התעבויות, התמלאויות, הבשלה… בשורשי הצמחים הגבוהים צומחות פקעות בטטה קסביה (תפוח אדמה של הקנה) או הכינוי הנוסף והמבלבל: הארטישוק הירושלמי. זה אמנם נראה כמו ג'ינג'ר, אבל זה בהחלט לא ג'ינג'ר! למעלה מחצי שנה המתנו לפקעות הטעימות, עד שהשיחים התייבשו וקמלו, ורק אז קצצנו אותם והתחלנו להוציא מן האדמה את הסודות החבויים בה – פקעות משביעות וטעימות, שמשדרגות כל מרק, פשטידה, אנטי פסטי או סלט, ולא צריך הרבה מהן, גם כמות קטנה יכולה לשמש ממש כתבלין ולהוסיף למנה טעם ייחודי.

ביום שני של חול המועד חגגנו בשדה ביום פתוח המסורתי שלנו - אחרי שלוש שנים של מלחמה, חטופים, צער, כאב ופחד, כולנו זקוקים למרחב נשימה - והיום הפתוח היה דרך מושלמת לבלות אתכם - באויר הפתוח, בחברת השדה והירקות שמלווים אותנו ואתכם ביציבות, בצמיחה מתמדת, בנחישות ובאדישות מוחלטת לטרללת האנושית. שתהיה חזרה רגועה לשגרה, מאחלים לכולנו שבשבוע הזה, המלא בזכרונות כואבים וקשים, נדע לשאוב כוחות מהטבע ולצמוח.