שינוי במשלוחים לרגל חג שושן פורים שיחול ביום שני בשבוע הבא:
החלוקה בירושלים, מודיעין ואיזור מבשרת ציון עוברת ליום שלישי.
החלוקה בתל אביב, רמת גן, גבעתיים, בקעת אונו, ראשל”צ, נס ציונה, רחובות, מזכרת בתיה – כרגיל.
שיהיה חג שמח, מקווים שיביא איתו בשורות טובות, ויהפוך לנו אבל ליום טוב.
________________________________________
לפעמים מתארים את הקולרבי כמו חייזר, אולי בגלל צבעו הירוק וה”זרועות” הנוטות לצדדים. אכן, יש לו לידידנו צורה קצת ייחודית, והוא עצמו תופעה לא שגרתית בעולם הירקות. אנחנו מכירים ירקות רבים שהם פירות הצמח (עגבניה, מלפפון, דלעת, פלפל, חציל ועוד), העלים (מנגולד, כרוב, קייל, רוקט, פטרוזיליה ועוד ועוד), הפרחים (ברוקולי וכרובית) וגם השורשים (סלק, בטטה, צנון, גזר למשל), אבל כאן מדובר בגבעול – הקולרבי לא גדל מתחת לקרקע ואינו שורש – למעשה הוא החלק התחתון של גבעול הצמח שהתעבה והתעגל. ענין די נדיר. שותפים לו באגף הגבעולים עוד שני ירקות ממשפחה אחרת: השומר והסלרי, אבל הם שייכים כבר לסיפור אחר…
הוא בן למשפחה מוכרת וותיקה – משפחת הכרוביים, דודניו הם הכרוב, הברוקולי, הכרובית, הקייל וכרוב הניצנים. הם אמנם הקרובים המפורסמים שלו, אך גם הוא, שקצת נחבא אל הכלים, טעים להפליא ואינו נופל בסגולותיו הרפואיות משאר הכרוביים. בתחילת גידולו נראה צמח הקולרבי דומה מאוד לצמח של כרובית, כרוב, ברוקולי או קייל. הוא מפתח עלים ירוקים ויפים, על צמח זקוף. אך בשלב ההתבגרות הוא מחפש את עצמו ואת זהותו הייחודית, ולפתע גבעולו מתעבה, מתכדר ומתעגל, ועל גבי האדמה מונח לו קולרבי עגלגל, ירקרק בהיר (או סגול, תלוי בזן), מתוק ועסיסי.
מקור שמו בשפה הגרמנית ופירושו כרוב-לפת (Kohl – כרוב, Rabi – לפת). אולם הוא ממש אינו שילוב של השניים. הוא ניתן לו כנראה משום שהוא שייך למשפחת הכרוביים, אך מזכיר בצורתו לפת שמנמנה. השם הזה קצת מטעה, כי ידידנו, כאמור, אינו שורש או פקעת, כי אם גבעול מעובה. דווקא השם העברי מתאים יותר, אם כי מסורבל כמובן, כיאה לעב”מ: כרוב הקלח.
המרחקים הגיאוגרפים שעבר הקולרבי לאורך השנים לא היו מביישים אף נוסע מתמיד. כמו שאר בני משפחתו, גם הוא התפתח מהאב הקדמון, כרוב הבר, או כרוב העלים. שורשיו קדומים מאוד. כבר במאה הראשונה לספירה כתבו עליו אגרונומים ובשלנים רומאים. קארל הגדול, קיסר האימפריה הרומית, ציווה שישתלו קולרבי באדמות מלכותו. מאירופה הוא נישא למרחקים, לצפון הודו, במאה ה-17, שם הוא נחשב כחלק מרכזי בדיאטה ההינדית. הוא הגיע גם לצפון אפריקה והמזרח התיכון, לסין ולאפריקה, ומאוחר יותר, גם לארצות הברית, בעיקר למטבח ה”דרומי”. עד היום הוא מככב בספרי בישול הודיים, אסיאתיים, גרמניים והונגריים.
הוא זריז להבשיל משאר בני משפחתו, משום שכדי להגיע לחלק הנאכל איננו מחכים לפריחת הצמח (כמו בכרובית או בברוקולי) או לסגירת העלים (כמו בכרוב). למעשה, קולרבי צריך להיקטף מוקדם, כשעדיין אינו בוגר. קולרבי שנקטף מאוחר מדי, מרקמו עלול להיות “עצי” וסיבי מאוד. זו גם הסיבה לקולורבים הקטנטנים שיש לפעמים בסלים. בחורף קר מאוד הקור העז עוצר את גדילתם, אך המתנה ממושכת להאצת צמיחה אביבית תפגום במרקם העסיסי והפריך של הירק, ולכן אנחנו קוטפים אותם קטנים. קולרבים קטנים שכאלו אין צורך אפילו לקלף, כי הם בעלי קליפה עדינה מאוד.
ניתן לאכול קולרבי למעשה בכל צורה. מקובל לאכול אותו חי, אבל הוא גם מעולה צרוב בגריל או בטאבון. הוא מצויין מבושל, או מאודה, לא רק במרק, מוקפץ בחמאה מזוקקת או אפוי בתנור עם מלח, פלפל לבן וגרוס ומרווה, והוא אפילו מוחמץ. הוא יכול לשמש תחליף במתכונים לצנון או לפת, וכן לערמוני מים במאכלים סיניים. העלים שלו דומים מאוד בטעמם לעלי קייל, וניתן להשתמש בהם באותה הצורה, ולהוסיף אותם למרקים, לרטבי פסטה, ולתבשילי ירקות מוקפצים. כדאי להציץ במתכונים שלנו כדי לקבל רעיונות לשימושים פחות רגילים בקולרבי.
במישור הבריאותי, הקולרבי נהנה (כלומר, אנחנו נהנים) מכל הסגולות הרפואיות של משפחת המצליבים. הוא מקור מצויין לויטמין C (ספל קולרבי חתוך יספק את המנה היומית המומלצת) וכמו הכרובית הוא מקור מעולה לסיבים תזונתיים. הוא מכיל גם כמויות יפות של אשלגן, חומצה פולית וסידן. ברפואה העממית הוא נחשב למנקה דם וכליות ויעיל למערכת הלימפה ולעיכול. ניסים קריספיל כותב כי יהודי מרוקו משתמשים במיץ קולרבי ודבש לטיפול בצרידות ובליחה בגרון, וברפואה הטבעונית מערבים מיץ קולרבי וירקות אחרים לטפל באסטמה, לשיפור תפקודי ריאה, בעיות בסינוסים ותפקוד בלוטת התריס. לעידון טעמו של מיץ הקולרבי ניתן להוסיף לו מיץ גזר.
כדי להנות ממנו למאכל נקטף הקולרבי בצעירותו, בעונות מסויימות לאחר פחות מחודשיים של צמיחה (משתילה), אולם למעשה הוא צמח דו-שנתי. המשמעות היא שכדי להגיע למחזור צמיחה שלם, עד הפקת זרעים, הוא צריך לעבור שתי עונות גידול, שביניהן תקופת “דגירה” או מנוחה של חורף, שרק באביב שלאחריו הוא יפרח ויפיק זרעים.
הוא ירק חורפי, ומעדיף בהחלט מזג אויר קריר. אנחנו מנסים להאריך ככל האפשר את העונה ושותלים אותו החל מסוף אוגוסט, אבל מתלבטים בתזמון הזה בכל שנה מחדש. זאת משום שבדרך כלל המחזור הראשון של גידול הקולרבי מתמודד עדיין עם חומו של סוף הקיץ, וכשהוא סובל מעקת החום, הוא פגיע למזיקים ולבעיות. במיוחד אוהבת “לטפס עליו” בכל המובנים, כנימת עש הטבק. שהיא כנימה קטנטנה ומעצבנת מאוד. את משפחת הכרוביים היא אוהבת במיוחד וחונקת אותם מאהבה. היא מתיישבת על העלים על כל משפחתה המורחבת (והיא מורחבת…) וממש משחירה את פניהם. היא ניזונה מן הצמח ומחלישה אותו ובנוסף מפרישה כמויות גדולות של טל דבש, חומר סוכרי דביק שמושך את פטריית הפייחת, המכסה את העלים בצבע שחור ומפחיתה את היכולת שלהם לעשות פוטוסינתיזה (הטמעה בשפת הקודש). כשהיא פוגעת בקולרבי התוצאה היא קולרבים לבנבנים וחסרי טעם, ויבול דל במיוחד בכמות (השנה לא פגשנו בה, וטוב שכך).
הבשורה הטובה היא שעם ירידת הטמפרטורות פעילותה פוחתת מאוד, ובשתילות הבאות של הקולרבי, אנחנו רואים בדרך כלל הרבה פחות נזק, ידידתנו כנראה כבר מתארגנת מתחת לפוך לנמנום חורף. היבול נאה, הקולרבי ירקרק ועסיסי וטעים. זהו הקטיף העכשווי של הcool-רבי החביב. אז תנו לו כבוד ומקום אצלכם בצלחת, והוא ישמח את לבבכם וקיבתכם.
מקווים לבשורות טובות השבוע, שחג הפורים יביא איתו “ונהפוכו” והחששות, המתח והציפיה יתהפכו לימי שמחה וחזרת החטופים הביתה.
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח’ביזה
_______________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: מנגולד/קייל/סלק אדום/תרד ניוזילנדי, גזר, חסה, קולרבי, סלרי שורש/סלרי עלים/פטרוזיליה שורש, תפו”א, כרוב/בטטה, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, עגבניה, מלפפון, כרישה/בצל.
ובסל הגדול תוספת של: פול ירוק/אפונת שלג או אפונת גינה/ארטישוק ירושלמי, ברוקולי/כרובית, לפת.
בארגז הפירות: בננה, תפוז/קלמנטינה, אבוקדו, תפוח עץ אדום, פומלית. מתנה לכולם: לימון.
יום רביעי: כרוב/בטטה, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, פטרוזיליה שורש/סלרי שורש/סלרי עלים, מנגולד/קייל/צרור סלק אדום עם עלים, קולרבי, מלפפון, עגבניה, גזר, כרישה/בצל יבש, חסה, תפו”א.
ובסל הגדול תוספת של: פול ירוק/ארטישוק ירושלמי/אפונת שלג, בצל ירוק, לפת/דייקון/פלפל אדום.
בארגז הפירות: בננה, תפוז, אבוקדו, תפוח עץ אדום, פומלית/אשכולית. מתנה לכולם: לימון.