אם הייתי כרוב ירוק הייתי מקופל
עלה בתוך עלה בתוך עלה בתוך עלעל
הייתי מגולגל הייתי מעוגל
אם הייתי כרוב ירוק, מתוק ומסולסל

(מיכל חזון ונורית הירש)

יש ימים בתקופה הקשה הזאת, שמה שממש הייתי רוצה זה להתקפל – עלה בתוך עלה בתוך עלה בתוך עלעל – להתחפר פנימה מפני המציאות הקשה שסביב, להיות מוגנת ועטופה ומכודררת. 

החורף, שחלף לו ברגע (זוכרים שלפני שבוע עוד ירדו גשמים?) הוא שעתם היפה של בני משפחת הכרוביים המקסימה שגדלה אצלנו בשדה: הברוקולי, הכרובית, הכרוב, הקייל והקולורבי. והנה החורף כבר הגיע לסופו, אפריל הגיע והאביב פרץ, ועדיין לא סיפרנו לכם על ה"עתיק" מביניהם, ראש הכרוב. כבר זמן ארוך שאתם פוגשים אותו בארגזים, וחלקכם כבר מתייחסים אליו לפעמים כמו אורח שהגיע לביקור ושכח לעזוב… אז כדי לייפות שוב את פניו ולהזכיר לכולנו כמה הוא רצוי ואהוב – העלון השבוע בשבילו.

לפעמים מתארים את הקולרבי כמו חייזר, אולי בגלל צבעו הירוק וה"זרועות" הנוטות לצדדים. אכן, יש לו צורה קצת ייחודית, והוא עצמו תופעה לא שגרתית בעולם הירקות: כי הקולרבי לא גדל מתחת לקרקע ואינו שורש – למעשה הוא החלק התחתון של גבעול הצמח שהתעבה והתעגל. ענין די נדיר.

הוא בן למשפחה מוכרת וותיקה – משפחת הכרוביים, בתחילת גידולו נראה צמח הקולרבי דומה מאוד לצמח של כרובית, כרוב, ברוקולי או קייל. הוא מפתח עלים ירוקים ויפים, על צמח זקוף. אך בשלב ההתבגרות הוא מחפש את עצמו ואת זהותו הייחודית, ולפתע גבעולו מתעבה, מתכדר ומתעגל, ועל גבי האדמה מונח לו קולרבי עגלגל, ירקרק בהיר (או סגול, תלוי בזן), מתוק ועסיסי.

נדנדת "הנה בא ומתקרב לו האביב" כבר החלה – בשבועות האחרונים התחלפו לנו הימים בין גשם לשמש, השבוע צפויים לנו ימים נעימים ושמשיים, ונראה שרק בעוד כשבוע וחצי ישובו אלינו הקור והמטר, שמן הסתם יתחלפו בתורם שוב בשמשיות חמימה וחוזר חלילה… העלים הירוקים בשדה די היטרללו מכל העניין – קר-חם-יבש-רטוב – ובשבועות האחרונים ממש התקשינו לקטוף כמות מספקת מהם – חלקם הצהיבו מעודף מים בקרקע, אחרים גדלו ממש לאט, והיו כאלה שכבר פרחו (שאז כבר לא מתאים לקטוף מהם). מן הסתם הרגשתם את הענין בסלים, שהיה בהם פחות מגוון עלים מכרגיל, וגם הכמויות היו קטנות יותר. השום הירוק והאביבי התחיל לבקר בשבוע שעבר, והוא מצטרף לירק נוסף, שבאופן מסורתי הוא אביבי, אבל אצלנו כבר כמה שנים הוא מתחיל להניב עוד בחורף, והשנה הוא התחיל לבקר בסלים כבר בדצמבר – הפול הירוק.

כשהייתי קטנה, סבתא שרה שלי, אישה מלאת אהבה ודאגה, היתה מתרגשת מכל עיטוש או שריטה, מרגיעה, מכינה משהו טעים לשתות, ומסכמת: רק שתהיי לי בריאה!
כילדה, זה נשמע לי,…משפט של סבתות… והתייחסתי בסלחנות לסבתי הדואגת והנרעשת (קצת יותר מדי לטעמי). כשבגרתי, גיליתי, כמובן, כמה צדקה סבתא וכמה אמת פשוטה יש במשפט הזה: העיקר הבריאות!

בשנים האחרונות, עם בוא הקורונה (ועם התקדמות הגיל…), המשפט הזה הופך שגור ורלוונטי לגמרי, ובחורף האחרון, מרובה השפעות הקשות, הבריאות אכן נמצאת במחשבות הרבה מהזמן.

כתמיד, אנחנו משתדלים לשלוח לכם בריאות דרך הירקות שלנו, ובחורף יש בארגז נציג/ה של משפחה בריאה ומבריאה ביותר, שמסייעת במיוחד לאיברי הנשימה ולמניעת צינון – כרישה, בצל או שום. השבוע נספר על הנציג האביבי המיוחד שלהם, הנה הוא: