וְעַכְשָׁו זְמַן שָׁבוּר
וּבָרוּר שֶׁמִּכָּאן חַיָּבִים
לְחַשֵּׁב נְשִׁימוֹת.
גַּם עֵץ נֶעֱקָר,
שָׁרָשָׁיו מְגַשְּׁשִׁים
בֵּין סִדְקֵי אֲבָנִים,
נִמְתָּחִים
לִינֹק לַחוּת
קְלוּשָׁה
מֵרֶגֶב אֲדָמָה,
לִשְׁאֹב
אֶל קִרְבָּם
מִכָּל מָה שֶׁמּוּכָן לְהַגִּיר
בְּשָׁעָה שֶׁכָּזֹאת,
רְסִיסִים שֶׁל תִּקְוָה
עֲמוּמָה,
אוֹ אֲפִלּוּ
שְׁיָרֵי נֶחָמָה.
יחזקאל רחמים
קרא עוד