הסתו הוא עונה של התפוצצות אוכלוסין בשדה – המוני "זאטוטים" קטנים נזרעים, נשתלים, נובטים, צומחים וגדלים בערוגות שהוכנו לכבודם ישר עם הגשמים הראשונים של העונה. ערוגת שתילים חדשים או נבטים מבצבצים היא תמיד סיבה טובה לחיוך ולתחושה טובה – שורות השתילים צעירים המסמנות את הערוגה החומה בפס ירוק ישר, מלא און ותקוה, מזכירות חבורה של ילדי גן שיצאו לטיול בתור הבנוי זוגות-זוגות, אוחזים ידיים קטנות ומתרגשים לקראת העולם הגדול שהם צפויים לפגוש –  גם שורות השתילים הנרגשים שלנו עומדות מצפות לבאות ומבשרות עתיד מלבלב, פורח ומניב:

היא איתנו כבר כמה חודשים, מבקרת בארגזים בהתמדה ובשקט, בצניעות האופיינית לה. את שמה העברי נתן לה אליעזר בן יהודה שגזר אותו מאחיה הכרוב (וביאליק שלח אותם לרקד יחדיו), גם שמה האנגלי משקף ייחוס דומה: cauliflower=פרח הכרוב, ובצדק: הכרובית פותחה כנראה מכרוב-הבר. זה קרה בתקופה הרומית באיזור אגן הים התיכון (יוון/איטליה/תורכיה לא ברור איפה בדיוק) ומשם נדדה לארצות אירופה, למזרח התיכון, להודו ולסין. כשאני אומרת: "פותחה" אני מתכוונת לפיתוח ידי אדם, בדומה לטיפוח זנים עכשווי, רק הרבה הרבה הרבה יותר לאט. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של זנים חדשים לא נוצרו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי/ת, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

כאילו עברנו בשער לעולם חדש – השבוע של חג הסוכות הפך את העונות ושינה את מזג האוויר, הלך הרוח ותנובת הירקות. בכל שנה מחדש מדהים אותי לראות איך בכמה ימים נוצר השינוי. עדיין לא חורף, ואין מהפך מוחלט – אבל רכבת הסתו יצאה לדרך – השמש נעימה ולא שורפת, הבריזה קלילה ונעימה, מדי כמה ימים איזה טפטוף מזרזף עלינו, וירקות הסתו בשדה מתחילים להופיע גם בארגזים.