כדי שיהיה גם משהו משמח בקיץ הארוך מדי הזה, ובחמסינים המוזרים לאחרונה, שלא מפנים את מקומם לחורף –
“המתססה” מציעה מבצע על המשקה הקייצי שלה – משוקר – ממזג אלכוהולי 8% | 350 מ”ל:
3 בקבוקים ב77 שקלים – אפשר לשלב בין טעמים: לואיזה, נענע ותה ירוק או קמומיל, תה שחור ולבנדר.
עד גמר המלאי – הוסיפו דרך מערכת ההזמנות שלנו: https://chubeza.easyfarm.co.il/
________________________________________________________
בעקבות הגשמים הצפויים לקראת סופהשבוע (אינשאללה, אמן ואמן) – חגיגות שישירוק בכפר בן נון נדחו לשישי הבא, 2.12
________________________________________________________
הבצל הוא ירק יסוד במטבח, בתרבות, בהוויה האנושית כנראה. אנחנו מייחסים לו כיסוי והסתרה, קושרים בו צער ודמעות, אומץ לב, עזות רוח וחיי נצח, ומנגד – פשטות ובסיסיות של פשוטי עם. והוא, כמובן, בכלל לא ידע שהוא כזה, אדיש לכל ההתרגשות, צומח לו בנחת ומנסה פשוט להיות… כל כולו בצל… בעונה הזאת אתם פוגשים בארגזים שלושה מבני המשפחה הזאת: הבצל היבש, שנאסף כבר בקיץ, ונשמר לאורך חודשים באחסון יבש, והבצל הירוק והכרישה, שנקטפים כעת בשדה כשהם ירוקים וטריים. השבוע נפגוש את החלק הבצלי של המשפחה, ובשבוע הבא נדבר על בת המשפחה האריסטוקרטית שלהם, הכרישה…
הבצל ודודניו הוא מהגידולים העתיקים שתורבתו בידי האדם, מוצאו במערב אסיה וישנן עדויות שגודל במצרים העתיקה. הוא מוכר באיזורנו כבר אלפי שנים. כשיוצאים בני ישראל ממצרים ונתקלים בקשיי הדרך מיד עולה בראשם זיכרון המטבח המצרי המשובח: “זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים”. במצרים העתיקה היה לבצל מעמד נכבד כמודל ביצירות אמנות וכמנחה לאלים, זאת נוסף על היותו אחד המזונות הבסיסיים של פשוטי העם. עבור המצרים, הבצל על שכבותיו הרבות, ייצג חיי נצח – הוא הונח בקברי הפרעונים: בעיני המומיה של רעמסס הרביעי נמצאו בצלים קטנים, וסלסלת בצל נחשבה מנחת לוויה מכובדת ומקובלת.
מאז ומעולם התקיים קונפליקט בין ריחו העז של הבצל ובין טעמו. האריסטוקרטיה סתמה את אפה בשל הריח (אבל אכלה ממנו בכל זאת), על ברהמינים בהודו נאסר לאכול ממנו, פשוטי העם זללו את הבצל לתיאבון. בחוקי חמורבי מוקצית הקצבה חודשית קבועה של בצל ולחם לנזקקים. עבור אלכסנדר הגדול היווה ריחו העז של הבצל אות לחוזקו, ובשל האמונה כי אכילת מאכלים חזקים משפיעה על האדם, הוא האכיל את לוחמיו בבצלים כדי להגביר את כוחם ואת אומץ לבם (אולי זה גם תרם לכך שהאויבים נסו מפניהם…). במחזה המופלא “אלוף בצלות ואלוף שום” של ביאליק הוא מהלל ומשבח אותו, כי באמת אין כמוהו לתיבול הארוחה.
הבצל הוא גיאופיט (צמח פקעת או בצל, שניצני ההתחדשות שלו מצויים מתחת לפני האדמה). כדי ליצור פקעת זקוק הבצל היבש (בדומה לשום) לימי אור ארוכים, ולכן הוא נזרע בישראל בחורף ומעבה את פקעותיו עם התארכות הימים. ניתן לשתול בצלצלים בסתיו ולקטוף אותם בחורף כבצלים בוגרים, או לזרוע אותו בחורף ולקטוף בקיץ. לעומתו, לבצל הירוק וגם לכרישה, לעומתו, אין כל כוונה ליצור פקעת, ולכן ניתן לשתול או לזרוע אותם לאורך כל השנה, וליהנות מהם ירוקים וטריים ללא אחסון. כאמור, חלק מהבצל אנחנו שותלים ולא זורעים. השתילים אמנם יקרים יותר לקניה, או דורשים השקעה נוספת של עבודה אם מכינים אותם בעצמנו, אבל יש להם יתרונות רבים: הראשון קשור להתמודדות עם עשבים: הבצל והכרישה אינם מפתחים עלווה רחבה ולכן עשבים מחבבים את ערוגתם ונהנים לחטוף מנות שמש נדיבות בקרבתם. אם שותלים אותם (השתילים מגיעים מהמשתלה כחוטי בצל ירוקים ודקיקים), מצליחים להקדים קצת את העשבים. השתילה מאפשרת גם למקם את הבצלים או הכרישות במרווחים אחידים, שמאפשרים להם צמיחה טובה ומייתרים את הצורך בדילול, מונעת קשיים של זריעה, במיוחד בחורף – שמזמן לעיתים בעיות נביטה, וצרות של זרעים שנסחפים עם גשם חזק.
הבצל הירוק מכונה בשמות רבים: באוסטרליה הוא קרוי “שאלוט”, באנגליה: “בצל אביבי” (spring onion), בדרום ארה”ב: “שאלוט ירוק”, וכן: בצל צרור (bunching onion), ובאנגלית: scallion. שמו של הבצל הירוק באנגלית מעניין ורלבנטי דווקא לנו, כי הוא קשור לאשקלון: עיר הנמל הסוערת שעברה מיד ליד במהלך ההסטוריה ושימשה מרכז סחר חשוב ומשגשג. הבצל הירוק, שמוצאו מאסיה הקטנה והמזרח הגיע כנראה לאשקלון יחד עם סחורות רבות בדרך הים, או בנתיב סחר אחר, ואומץ וגודל על ידי חקלאי האיזור, שעשו כנראה עבודה מצויינת. הרומאים אהבו את בצלי אשקלון הדקיקים, אותם כינו אסקלוניה, וגם הצלבנים נהנו מטעמם העדין. כששבו לאירופה כינו אותם הצרפתים: eschalogne, שם שקוצר אחר כך ל eschalot. בבריטניה של ימי הביניים הם נקראו scaloun ואחר כך scallion. שמם הבוטני המוקדם היה Allium ascalonicum, בו ניתן כבוד לעיר החוף הפלישתית.
הבצל שימש בעבר ומשמש גם היום ברפואה הטבעית. הוא מכיל ויטמין C, ויטמין B1, כרום וסיבים תזונתיים. תרכובות הגופרית (למשל האליצין הייחודי לבני משפחת הבצל, שהוא חומר אנטי-זיהומי) גם הן מעניקות לו סגולות מרפא עוצמתיות וכך גם נוגד החמצון הקוורצטין. הנה פירוט קצר על כמה מהיכולות של הבחור:
סוכרת: תרכובת הגופרית מביאה להורדת הסוכר בדם. היא מעלה את רמת האינסולין הפנוי להובלת גלוקוז לתאים ובכך מוריד את רמתו בדם. כמות הכרום הרבה בבצל משפיעה על יציבות רמות הסוכר בדם (רמות הכרום בגוף מתרוקנות כתוצאה מאכילת סוכר מעובד וקמח לבן).
מחלות לב: הכרום שבבצל תורם להורדת הכולסטרול ה”רע”, ובמקביל מעלה את הכולסטרול הטוב. תרכובות הגופרית מביאות להורדת הסתברות למחלות לב, הפרעות ושבץ לב במניעת הסתיידות עורקים והורדת לחץ הדם. הבצל מדמה את פעולת האספירין ודומיו בדילול הדם ובהמסת קרישי דם.
וירוסים ודלקות: הוא משמש כאנטיביוטיקה טבעית נגד בקטריות (כמו בקילוס, סלמונלה, E קולי ועוד), תולעי מעיים, וירוסים והצטננות. הבצל מומלץ לטיפול בליחה ושיעול. מוריד נפיחויות בזמן של דלקת מפרקים ומצמצם השפעתו של האלרגנט הגורם לאסטמה.
מחלות כרוניות: הבצל מכיל מרכיבים נוגדי חמצון, הנלחמים ברדיקלים חופשיים בגוף ולכן מקטין את ההסתברות למחלות הסרטן ע”י השמדת תאים סרטניים. בין המרכיבים האלו נכללים פיטוכימיקלים שונים וביניהם הקוורצטין, המוריד את ההסתברות להתפתחות סרטן המעי והשחלות וגם סרטן הפרוסטטה.
חיזוק העצם ואוסטיאופרוזיס: בבצל יש תרכובת חומצות אמינו (בשמה המקוצר GPCS) המונעת התפתחות תאים המפרקים רקמת עצם.
מי שמעוניין בפירוט על החומרים בבצל וסגולותיהם יכול לקרוא את ה
כתבה של התזונאית מרב מור-אופיר מתוך “כוח הצבע” (ויש גם מתכונים).
כמה “תרופות סבתא” לדוגמה:
·
לשיעול וליחה: לחתוך בצל לפרוסות קטנות ולערבב ב-2 כפות דבש. להניח לעמוד כשעתיים. הנוזל המתקבל הוא סירופ אנטיביוטי מעולה, שתייתו תסלק ליחה, תטפל בצרידות, תקל על שיעול ועל אסטמה (אין לשמור את הסירופ יותר מיום!)
·
שיכוך כאבים והרגעת נפיחויות ודלקות כרוניות: לקצוץ בצל ולהוסיף קצת מלח, להניח כרטייה על המקום הכאוב
·
להרחקת תולעים: שתו מיץ בצל (התולעים יברחו…)
·
לכאבי אוזניים: לטפטף לאוזן מיץ בצל מעורב בשמן זית או שמן שקדים.
הבצל הירוק עשיר גם הוא בויטמין A, חומצה פולית וויטמין C. מהמינרלים הוא מציע אשלגן, סידן, צורן, זרחן, מגנזיום, ברזל, גופרית וסלניום. הוא מכיל פי 5 עד 7 יותר סלניום מאשר ירקות אחרים. הסלניום הוא מינרל חשוב שכמות זעירה ממנו מספיקה כדי לחזק את מערכת החיסון ולסייע בהגנה על הגוף מפני סרטן ומחלות לב, ובואו לא נשכח שמלבד בצל הוא גם ירוק – וזה ייחודו: הוא “גם וגם”: יש בו גם חומרי מרפא ובריאות ממשפחת השושניים, וגם עלים ירוקים המספקים סיבים תזונתיים, ויטמינים ופיטוכימיקלים (לוטאין, בטא-קרוטן, ויטמין K) האופיינים לעשבים ותומכים בבריאות.
טיפ טיפה:
* בצלים יבשים נשמרים היטב מחוץ למקרר במקום קריר ויבש. אוורור טוב הוא חשוב ולכן סלסלת קש/פלסטיק היא אידאלית.
* רבים מאחסנים בצל יחד עם תפוחי אדמה, אך זה לאו דווקא מוצלח (לשני הצדדים). תפוחי האדמה מכילים לחות ומשחררים גז שגורם לבצל להתקלקל מהר יותר.
שיהיה שבוע של בריאות, גשמים (שיגיעו, אמן) ורק בשורות טובות,
אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח’ביזה
_______________________________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: פלפל אדום/ירוק/קישואים, פטרוזיליה/שמיר/כוסברה, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי או תרד חורפי, לוביה תאילנדית/שעועית ירוקה או צהובה/ארטישוק ירושלמי, חסה/רוקט/טאטסוי, בטטה, בצל יבש/בצל ירוק/כרישה, עגבניה, מלפפון, סלק/לפת. בארגזים קטנים בלבד: צנונית/שומר/קולרבי/דייקון. ולכולם מתנה – חצילים.
בארגז הגדול גם: כרוב/כרובית/ברוקולי, סלרי עלים, גזר, נתח דלעת.
בארגז הפירות: תפוז/פומלית, קלמנטינה, אבוקדו, קרמבולה/אגס, קיווי, רימון
*את הקרמבולות בארגז כדאי להשאיר מחוץ למקרר כדי שיצהיבו ויבשילו עד עסיסיות מלאה.
יום רביעי: חסה, לוביה תאילנדית/שעועית ירוקה או צהובה/ארטישוק ירושלמי/פלפל חריף, לפת/קולרבי/דייקון, פטרוזיליה/שמיר/כוסברה, בצל ירוק/כרישה/בצל יבש, סלרי עלים/רוקט/טאטסוי, מלפפון, עגבניה, בטטה, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי או תרד חורפי, סלק/גזר.
בארגז הגדול גם: כרוב/כרובית/ברוקולי, נתח דלעת/קישואים, פלפל אדום ארוך/חצילים.
בארגז הפירות: תפוז/פומלית, קלמנטינה, אבוקדו, אגס/קיווי/תפוח עץ אדום, רימון/בננה.
כדי שיהיה גם משהו משמח בקיץ הארוך מדי הזה, ובחמסינים המוזרים לאחרונה, שלא מפנים את מקומם לחורף –
“המתססה” מציעה מבצע על המשקה הקייצי שלה – משוקר – ממזג אלכוהולי 8% | 350 מ”ל:
3 בקבוקים ב77 שקלים – אפשר לשלב בין טעמים: לואיזה, נענע ותה ירוק או קמומיל, תה שחור ולבנדר.
עד גמר המלאי – הוסיפו דרך מערכת ההזמנות שלנו: https://chubeza.easyfarm.co.il/
________________________________________________________
בעקבות הגשמים הצפויים לקראת סופהשבוע (אינשאללה, אמן ואמן) – חגיגות שישירוק בכפר בן נון נדחו לשישי הבא, 2.12
________________________________________________________
הבצל הוא ירק יסוד במטבח, בתרבות, בהוויה האנושית כנראה. אנחנו מייחסים לו כיסוי והסתרה, קושרים בו צער ודמעות, אומץ לב, עזות רוח וחיי נצח, ומנגד – פשטות ובסיסיות של פשוטי עם. והוא, כמובן, בכלל לא ידע שהוא כזה, אדיש לכל ההתרגשות, צומח לו בנחת ומנסה פשוט להיות… כל כולו בצל… בעונה הזאת אתם פוגשים בארגזים שלושה מבני המשפחה הזאת: הבצל היבש, שנאסף כבר בקיץ, ונשמר לאורך חודשים באחסון יבש, והבצל הירוק והכרישה, שנקטפים כעת בשדה כשהם ירוקים וטריים. השבוע נפגוש את החלק הבצלי של המשפחה, ובשבוע הבא נדבר על בת המשפחה האריסטוקרטית שלהם, הכרישה…
הבצל ודודניו הוא מהגידולים העתיקים שתורבתו בידי האדם, מוצאו במערב אסיה וישנן עדויות שגודל במצרים העתיקה. הוא מוכר באיזורנו כבר אלפי שנים. כשיוצאים בני ישראל ממצרים ונתקלים בקשיי הדרך מיד עולה בראשם זיכרון המטבח המצרי המשובח: “זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים”. במצרים העתיקה היה לבצל מעמד נכבד כמודל ביצירות אמנות וכמנחה לאלים, זאת נוסף על היותו אחד המזונות הבסיסיים של פשוטי העם. עבור המצרים, הבצל על שכבותיו הרבות, ייצג חיי נצח – הוא הונח בקברי הפרעונים: בעיני המומיה של רעמסס הרביעי נמצאו בצלים קטנים, וסלסלת בצל נחשבה מנחת לוויה מכובדת ומקובלת.
מאז ומעולם התקיים קונפליקט בין ריחו העז של הבצל ובין טעמו. האריסטוקרטיה סתמה את אפה בשל הריח (אבל אכלה ממנו בכל זאת), על ברהמינים בהודו נאסר לאכול ממנו, פשוטי העם זללו את הבצל לתיאבון. בחוקי חמורבי מוקצית הקצבה חודשית קבועה של בצל ולחם לנזקקים. עבור אלכסנדר הגדול היווה ריחו העז של הבצל אות לחוזקו, ובשל האמונה כי אכילת מאכלים חזקים משפיעה על האדם, הוא האכיל את לוחמיו בבצלים כדי להגביר את כוחם ואת אומץ לבם (אולי זה גם תרם לכך שהאויבים נסו מפניהם…). במחזה המופלא “אלוף בצלות ואלוף שום” של ביאליק הוא מהלל ומשבח אותו, כי באמת אין כמוהו לתיבול הארוחה.
הבצל הוא גיאופיט (צמח פקעת או בצל, שניצני ההתחדשות שלו מצויים מתחת לפני האדמה). כדי ליצור פקעת זקוק הבצל היבש (בדומה לשום) לימי אור ארוכים, ולכן הוא נזרע בישראל בחורף ומעבה את פקעותיו עם התארכות הימים. ניתן לשתול בצלצלים בסתיו ולקטוף אותם בחורף כבצלים בוגרים, או לזרוע אותו בחורף ולקטוף בקיץ. לעומתו, לבצל הירוק וגם לכרישה, לעומתו, אין כל כוונה ליצור פקעת, ולכן ניתן לשתול או לזרוע אותם לאורך כל השנה, וליהנות מהם ירוקים וטריים ללא אחסון. כאמור, חלק מהבצל אנחנו שותלים ולא זורעים. השתילים אמנם יקרים יותר לקניה, או דורשים השקעה נוספת של עבודה אם מכינים אותם בעצמנו, אבל יש להם יתרונות רבים: הראשון קשור להתמודדות עם עשבים: הבצל והכרישה אינם מפתחים עלווה רחבה ולכן עשבים מחבבים את ערוגתם ונהנים לחטוף מנות שמש נדיבות בקרבתם. אם שותלים אותם (השתילים מגיעים מהמשתלה כחוטי בצל ירוקים ודקיקים), מצליחים להקדים קצת את העשבים. השתילה מאפשרת גם למקם את הבצלים או הכרישות במרווחים אחידים, שמאפשרים להם צמיחה טובה ומייתרים את הצורך בדילול, מונעת קשיים של זריעה, במיוחד בחורף – שמזמן לעיתים בעיות נביטה, וצרות של זרעים שנסחפים עם גשם חזק.
הבצל הירוק מכונה בשמות רבים: באוסטרליה הוא קרוי “שאלוט”, באנגליה: “בצל אביבי” (spring onion), בדרום ארה”ב: “שאלוט ירוק”, וכן: בצל צרור (bunching onion), ובאנגלית: scallion. שמו של הבצל הירוק באנגלית מעניין ורלבנטי דווקא לנו, כי הוא קשור לאשקלון: עיר הנמל הסוערת שעברה מיד ליד במהלך ההסטוריה ושימשה מרכז סחר חשוב ומשגשג. הבצל הירוק, שמוצאו מאסיה הקטנה והמזרח הגיע כנראה לאשקלון יחד עם סחורות רבות בדרך הים, או בנתיב סחר אחר, ואומץ וגודל על ידי חקלאי האיזור, שעשו כנראה עבודה מצויינת. הרומאים אהבו את בצלי אשקלון הדקיקים, אותם כינו אסקלוניה, וגם הצלבנים נהנו מטעמם העדין. כששבו לאירופה כינו אותם הצרפתים: eschalogne, שם שקוצר אחר כך ל eschalot. בבריטניה של ימי הביניים הם נקראו scaloun ואחר כך scallion. שמם הבוטני המוקדם היה Allium ascalonicum, בו ניתן כבוד לעיר החוף הפלישתית.
הבצל שימש בעבר ומשמש גם היום ברפואה הטבעית. הוא מכיל ויטמין C, ויטמין B1, כרום וסיבים תזונתיים. תרכובות הגופרית (למשל האליצין הייחודי לבני משפחת הבצל, שהוא חומר אנטי-זיהומי) גם הן מעניקות לו סגולות מרפא עוצמתיות וכך גם נוגד החמצון הקוורצטין. הנה פירוט קצר על כמה מהיכולות של הבחור:
סוכרת: תרכובת הגופרית מביאה להורדת הסוכר בדם. היא מעלה את רמת האינסולין הפנוי להובלת גלוקוז לתאים ובכך מוריד את רמתו בדם. כמות הכרום הרבה בבצל משפיעה על יציבות רמות הסוכר בדם (רמות הכרום בגוף מתרוקנות כתוצאה מאכילת סוכר מעובד וקמח לבן).
מחלות לב: הכרום שבבצל תורם להורדת הכולסטרול ה”רע”, ובמקביל מעלה את הכולסטרול הטוב. תרכובות הגופרית מביאות להורדת הסתברות למחלות לב, הפרעות ושבץ לב במניעת הסתיידות עורקים והורדת לחץ הדם. הבצל מדמה את פעולת האספירין ודומיו בדילול הדם ובהמסת קרישי דם.
וירוסים ודלקות: הוא משמש כאנטיביוטיקה טבעית נגד בקטריות (כמו בקילוס, סלמונלה, E קולי ועוד), תולעי מעיים, וירוסים והצטננות. הבצל מומלץ לטיפול בליחה ושיעול. מוריד נפיחויות בזמן של דלקת מפרקים ומצמצם השפעתו של האלרגנט הגורם לאסטמה.
מחלות כרוניות: הבצל מכיל מרכיבים נוגדי חמצון, הנלחמים ברדיקלים חופשיים בגוף ולכן מקטין את ההסתברות למחלות הסרטן ע”י השמדת תאים סרטניים. בין המרכיבים האלו נכללים פיטוכימיקלים שונים וביניהם הקוורצטין, המוריד את ההסתברות להתפתחות סרטן המעי והשחלות וגם סרטן הפרוסטטה.
חיזוק העצם ואוסטיאופרוזיס: בבצל יש תרכובת חומצות אמינו (בשמה המקוצר GPCS) המונעת התפתחות תאים המפרקים רקמת עצם.
מי שמעוניין בפירוט על החומרים בבצל וסגולותיהם יכול לקרוא את הכתבה של התזונאית מרב מור-אופיר מתוך “כוח הצבע” (ויש גם מתכונים).
כמה “תרופות סבתא” לדוגמה:
· לשיעול וליחה: לחתוך בצל לפרוסות קטנות ולערבב ב-2 כפות דבש. להניח לעמוד כשעתיים. הנוזל המתקבל הוא סירופ אנטיביוטי מעולה, שתייתו תסלק ליחה, תטפל בצרידות, תקל על שיעול ועל אסטמה (אין לשמור את הסירופ יותר מיום!)
· שיכוך כאבים והרגעת נפיחויות ודלקות כרוניות: לקצוץ בצל ולהוסיף קצת מלח, להניח כרטייה על המקום הכאוב
· להרחקת תולעים: שתו מיץ בצל (התולעים יברחו…)
· לכאבי אוזניים: לטפטף לאוזן מיץ בצל מעורב בשמן זית או שמן שקדים.