מרץ 2018 – מריו לוי – חלוץ ישראלי, חקלאי אורגני, בנאדם.

אתמול התבשרנו על פרידה מאיש של חזון, עשיה והשראה – מריו לוי

אבי החקלאות האורגנית בישראל, האיש שזרע בעקשנות, בהתמדה ובאמונה את הזרעים שממנה נבטה הצמיחה האורגנית המרשימה פה. מי שהעז לחלום גם כשמסביב גיחכו, והקפיד לממש את החלום בפרקטיקה דייקנית, עמוקה, כוללנית ומלאת צניעות. מריו נפטר בשבת בגיל 94 בקיבוצו, שדה אליהו שבעמק בית שאן, לצד הגינה האורגנית המטופחת שלו, שארחה, חינכה ושימשה השראה לאנשים כה רבים.

מריו, איטלקי במקור, עלה לארץ כנער ולמד במקוה ישראל. בתחילת שנות הארבעים הוא הצטרף לקיבוץ שדה אליהו, ויחד עם הקיבוצניקים האחרים ניסה לעשות חקלאות בעמק בית שאן הלוהט. ההתחלה היתה קשה, אבל הם למדו עם הזמן איך לגדל יבולים נאים, אלא שדווקא אז, בשנות השישים, עם התבססות החקלאות בקרקע, החלו להגיע יותר ויותר אתגרים: מחלות, מזיקים ושאר צרות חקלאיות. הפתרונות הקונבנציונלים היו ריסוסים ועוד ריסוסים, החלפת חומרי הדברה, הוספת דשן כדי להקפיץ את הצמיחה ובחירה בזנים עמידים. למריו כל זה נראה לא הגיוני – ההצלחה הזאת נראתה לו לא מספקת ולא יציבה – קצרה ולא ברת קיימא.

בניגוד להמלצות המדריכים החקלאיים הוא החל להעז להאמין בכוחו של האיזון הטבעי ובכוחם של צמחים בריאים להתגבר על אתגרים. הוא נמנע מריסוס, פעם פה ופעם שם, וגילה, שלמרות כל התחזיות המקצועיות דאז, החרקים המועילים מצליחים לטפל במזיקים ביעילות רבה, וצמחים לא מרוססים משגשגים יופי. לאחר תקופת התנסות הוא יצא להשתלמות בחקלאות אורגנית בשוויץ וחזר נפעם ונלהב. את משרד החקלאות זה עדיין לא הרשים, אבל מריו החליט להתחיל בחלקת האלוהים הקטנה שלו, והצליח לשכנע את הקיבוץ (אמרנו כבר עקשן ובלתי מתפשר?) להקצות לו 200 דונם של שדות למשך שלוש שנים "למשחקים והנסיונות" שלו. והשאר הסטוריה. הם גידלו עשרה גידולים שונים באותו שדה אורגני – מגזר ועד מספוא – וראו כי טוב  – פעמיים כי טוב – הגידולים מצליחים והחקלאים מחייכים!

עוד חקלאים הצטרפו לחבורה, אבל משרד החקלאות עדיין לא יצא מגדרו, בלשון המעטה, ובמקום תמיכה נלהבת זכו החקלאים האורגנים בעיקר לזלזול מתנשא. מריו ועמיתיו הבינו שאת מה שהממסד לא יעשה החקלאים צריכים כנראה לעשות בעצמם – ובתחילת שנות השמונים הם הקימו את הארגון לחקלאות אורגנית. מקומץ חקלאים "משוגעים" לפני 35 שנה  – כיום חברים בארגון מאות מגדלים אורגנים מכל רחבי הארץ, ואיתנו שותפים עוד מפעלי עיבוד תוצרת, משווקים, יצרני חומרים, אנשי הדרכה ומחקר.

כשיצאתי להרפתקה של חיי, להקים את ח'ביזה, הלכתי לפגוש את מריו בשדה אליהו. הוא קיבל אותי במאור פנים ובסבלנות – אישה צעירה בת שלושים שבאה לקבל ברכה מהרבי המבוגר (כבר בן שמונים אז). סיפרתי לו על החזון והתכניות, וקיבלתי ממנו עצות, הכוונה ועידוד, אך הוא לא התלהב והתרגש בקלות. הוא היה פרקטי, מפוכח ומדויק, הדגיש את התכנון והביצוע היסודי והרציני והמוקפד ופרש בפני את האתגרים והנקודות שאני חייבת לשקול בצאתי לדרך החדשה. הוא הבטיח שלא יהיה קל, אבל יהיה מספק. כי כזה הוא היה, כזאת היתה תפיסתו והתנהלותו בקשר לחקלאות אורגנית ואולי גם בכלל – השקעה רצינית ומלאה, כוללנית ועמוקה, מתוך דרישה עצמית כנה ובלתי מתפשרת.

ובמילותיו שלו:
"העוסק בחקלאות אורגנית חייב לדעת שהיא חלק בלתי נפרד מהעולם האקולוגי. העיסוק בה יכול להשפיע בצורה חיובית ביותר על מצב בריאות האדם.
מהצד החקלאי – החקלאות האורגנית הולכת ומוכיחה שזאת לא אוטופיה אלא תקלאות ברת-קיימא.
כל זה דורש מאיתנו התעמקות, הרחבת דעת בכל מה שאנו עושים ולראות את עולם הטבע בשלמותו ובכללותו ולא להסתפק בעובדות חלקיות וזמניות.
יחד עם זאת דורש מאיתנו להיות אנשים פשוטים ולהסתפק במועט. עלינו לחיות ולהתנהג ללא ראוותנות חיצונית, ולעשות הכל בענוה רבה.
בכל אלו נוכל להצליח אם יש אהבת האדם, אהבת הרע וננהג תמיד בסבלנות ובסובלנות.

עד לפני שנים ספורות מריו עוד עבד בשדה. ומשפרש בגיל מופלג ממש, החל לנדוד בארץ בין חוות אורגניות קטנות וגדולות, לבקר חקלאים צעירים (ממנו, הכל יחסי…), להכיר, לייעץ, לשמוע, ועדיין ללמוד ולראות במו עיניו את האדוות הרבות שיצר מפעל חייו. דמיינו לעצמכם – איש בן למעלה מתשעים שנה – חייכן, חקרן, מלא מרץ וידען. וכולו ענוה ואמונה. מריו לוי.

אשרינו שזכינו ללמוד ממנו ולהכיר אותו. תודה, מריו.
יהי זכרו ברוך.

מי שרוצה לשמוע עוד מוזמן להאזין לסיפור חייו כאן.

שבוע טוב מכולנו בח'ביזה

_______________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: ברוקולי/כרוב, גזר, פול/ארטישוק ירושלמי, מלפפון, כרובית, עגבניה, תפו"א, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, חסה, בצל ירוק/כרישה, בארגזים קטנים בלבד: סלרי שורש.

ובסל הגדול גם: אפונת שלג/אפונת גינה, קייל/מנגולד/תרד, סלק, צנון/לפת/דייקון.

יום רביעי: צנון/לפת/דייקון/צנונית, תפו"א, עגבניה, פול/ארטישוק ירושלמי, כרובית, חסה אדומה/ערבית, גזר, מלפפון, אפונת גינה/שלג, כרוב/ברוקולי. בארגזים קטנים בלבד: מנגולד/תרד/קייל.

ובסל הגדול גם: סלק, סלרי שורש, כוסברה/פטרוזיליה, כרישה/בצל ירוק.

עלי ח'ביזה #568, 4-6 באפריל 2016, כ"ה-כ"ז אדר ב' תשע"ו

פסח כבר באופקשינוי מועדי משלוח בחג האביב:

בחול המועד פסח אנחנו לא שולחים ארגזים, ומדלגים על יום שני ה25 באפריל ויום רביעי ה27 באפריל.

מי שמעוניין להגדיל ארגז או לעשות הזמנה מיוחדת לקראת החג, צרו איתנו קשר בהקדם, כדי שנוכל להתארגן.

יום פתוח: כמסורת ח'ביזה אנחנו מזמינים אתכם "לעלות אלינו לרגל" ולחגוג אתנו ביום פתוח בשדה.
השנה מתקיימת החגיגה ביום רביעי, י"ט ניסן, 27.4 בין השעות 13:00-18:00.
למי שלא מכיר – ביום הפתוח יש לנו הזדמנות להפגש, לסייר בשדה, לנשנש ירקות ולשוחח.
לילדים יש סיורים מותאמים לרגליים קטנות וראשים סקרניים, פעילות יצירה ובישול, ומרחב גדול לרוץ ולהשתחרר.
ביום זה אנחנו פותחים גם דוכן מכירת ירקות כדי שתוכלו להשלים מה שחסר לכם באותו השבוע.
הוראות הגעה מעודכנות תוכלו למצוא באתר בלשונית "צרו קשר". נא בדקו אותן לפני שאתם יוצאים אלינו.

נשמח לראות את כולכם!

____________________________________

תמר, חברה יקרה ולקוחת ח'ביזה ותיקה ותיקה שלחה לי הזמנה לתערוכה מיוחדת שנפתחת במשתלת "שתילי הר" באבו גוש בשבוע הבא. בתערוכה תמונות טבע ושירים מרגשים ביופיים ובדיוק שבהם. ממליצה בחום לפרגן לעצמכם כמה שעות של נחת ושמחה בתוך עומס החיים. כל הפרטים בדף המידע:

tamar-show

________________________________________________

לתת לטבע לעשות את שלו

השבוע רציתי לספר לכם על דרמה לא קטנה שהתחוללה בשדה בשבועות האחרונים. אמנם במבט ראשון, שני או אפילו שלישי השדה נראה שליו ופסטורלי, אך אם הייתם מביטים מקרוב, בזכוכית מגדלת, הייתם מבחינים בקרב לחיים ולמוות שהתחולל, ועדיין נמשך. השחקנים בו הם קטנטנים: כנימות, צרעות טפיליות, מושיות, וכמובן – דיירי השדה הצמחיים – הירקות שלנו ועשבי הבר שלצידם.

מזג האויר הסחרחר של החודש וחצי האחרונים סיפק תנאים מעולים לצמיחה מהירה של הירקות: מצד אחד היו שבועות חמים באופן מפתיע, ומיד אחריהם ירדו גשמים והשקו את האדמה. השילוב המנצח הזה גרם לירקות רבים לצמיחה זריזה, ולצידם גם לעשבי הבר. אך לא רק על ממלכת הצומח הוא השפיע – גם החרקים בשדה מגיבים אליו כמובן – עבור הכנימות, למשל, הצירוף של לחות וחמימות הוא הזמנה מיידית להתרבות ולהתחיל למצוץ את לשדם של הצמחים שלנו. גם עשבי הבר הרבים שצומחים תורמים להתרבות הכנימות. וכך, בתחילת מרץ, עמדנו בפני בעיית כנימות רצינית ברבים מהגידולים – צנוניות, עלי בייבי וכרוב, מלפפונים, כוסברה, קייל וחסה ועוד רבים וטובים.

כשגילינו את חומרת הבעיה התחלנו בטיפול בחומר הדברה המבוסס על פירטרום – תמצית המופקת מזן מסויים של חרציות, ורעילה לכנימות (אך גם לחרקים נוספים). לאחר נסיון הדברה אחד וכעבור כמה ימים התחלנו להבחין שמשהו קורה בשטח: במקום המוני הכנימות התחלנו לראות מומיות של כנימות, והבנו שבלי קשר לפעילות שלנו, הצרעות הטפיליות מתחילות לתפוס פיקוד. החלטנו להפסיק את ההדברה ולתת לטבע לעשות את שלו – יבולים שהלכו – הלכו, יבולים שיוכלו לצאת מזה ולהתחזק – יתאזנו ויבריאו. וכאן מגיע לכם הסבר קטן מי נגד מי:

כנימות עלה הן חרקים זעירים (עד 10 מילימטרים), בדרך כלל ירוקות או שחורות, לפעמים אפורות. הבעיה שלנו איתן היא שהן ניזונות מהלשד, הנוזל בתוך רקמת הצמח. הן מוצצות אותו בעזרת החדק הייחודי להן, ופוגעות בצמחים מאוד, במיוחד משום שהן אוהבות להביא איתן את כל החמולה – וכך לפעמים מוצצות את לשדו את הצמח אלפי כנימות קטנטנטנטנות. צמחים שניזוקו מהכנימות הופכים מדולדלים ועצובים מאוד, וכמובן שלא נוכל לקטוף ולשלוח אליכם צמח נגוע בכנימות. הבשורה הטובה היא שיש להן מספר אויבים טבעיים ובראשם הצרעות הטפיליות ומושיות השבע.

הצרעות הטפיליות הן צרעות קטנות מאוד, והן משתמשות בכנימות כתינוקיה לצאצאים שלהן: כשהן פוגשות כנימות, הן משתקות אותן ומטילות בתוכן ביצים, מהן בוקע זחל שניזון מהכנימה המארחת אותו בעל כורחה. אחרי ששבע הוא מתגלם בתוך המומיה הריקה של הכנימה, ונם שם שינה קלה עד שמן הגולם בוקעת לה צרעה טפילית חדשה, כמהה לצאצאים ומוכנה לקרב בעוד כנימה. בבתי צמיחה (בתי רשת / חממות) מפזרים בדרך כלל אויבים טבעיים שגודלו במעבדה כדי שילחמו בבעיית הכנימות. אלא שזו אינה יכולה להיות אסטטגיה של מניעה, כלומר, פיזור הצרעות לפני שהתחילה בעיית הכנימות, כי בלא כנימות גם לצרעות אין חיים.

הנה זחל של צרעה טפילית בוקע מתוך מומיית כנימה:

מה שראינו בשדה היתה פעולתו המאזנת של הטבע: כאשר כמות הכנימות יצאה מאיזון והשתלטה על השדה, נהרו אליו גם צרעות טפיליות ועשו את מלאכתן כשהן מותירות אחריהן זחלים ריבם מגולמים במומיות. חלק מהגידולים ניצלו, אחרים ניזוקו כבר מעבר להתאוששות, ובעקבות עצתו של מומי, שמדריך אותנו בתחום בקרת המזיקים, החלטנו לנסות לגייס את ההדברה הביולוגית הטבעית שהתרחשה בשדה הפתוח גם לטובת בתי הצמיחה שלנו: הקייל היה אחד הגידולים שנפגעו קשות, אך משום שהיה כל כך נגוע בכנימות, גם הצרעות הטפיליות עברו דרכו והשאירו מושבת מומיות מרשימה.

לכן אספנו מן החלקה עלי קייל ופיזרנו בין המלפפונים בחממה שלנו, שגם הם היו מלאים בכנימות. הנחנו את העלים בצל, משום שהכנימות מרוכזות בחלק התחתון של העלה ומוגנות מן השמש, ורצינו לתת להם תנאים דומים גם בניסוי שלנו. גם על הכוסברה, שהיתה עמוסה בכנימות מומיות, החלטנו לוותר, אך להשתמש בפוטנציאל שעליה – קצרנו אותה ופיזרנו אותה בכל המנהרות. במקביל ערכנו ניסוי קטן – כמה עלים של קייל שמנו בדלי מכוסה והמתנו מספר ימים – תוך 4-5 ימים בקעו כמעט כל הצרעות הטפיליות וגדוד הגנה חדש היה מוכן לפעולה.

שוב ראינו במו עינינו איזה כוח עצום יש לטבע וכמה חשוב לתת לו לעשות את שלו: כשאנחנו קונים צרעות טפיליות אנחנו קונים כמה מאות לפיזור בבתי הצמיחה, ההדברה הטבעית בשדה, לעומת זאת, מפיקה עשרות אלפי צרעות טפיליות, ובפיזור הכוסברה והקייל הכנסנו לבתי הצמיחה שלנו כמות צרעות "מקומיות" הגדולה עשרות מונים. ובנוסף לצרעות "על הדרך" הצטרפו לחגיגה גם הרבה מושיות שמצאנו בחלקת הארטישוק – בכל שלב של התפתחותן: חיפושיות, זחלים, גלמים. גם הן פוזרו בבתי הצמיחה כדי להכניס פנימה, לחלל המבודד, קומץ מן השפע שנמצא באופן טבעי בחוץ. המושיות מסייעות לנו להילחם בכנימות כי אלו האחרונות הן הממתק האהוב על המושיות וזחליהן, שאוהבים לנשנש כנימות בכל הזדמנות שנקרית בדרכן. למי שמעוניין לצפות בסעודה בשידור חי, הנה קישור.

הפעילות הטבעית המתרחשת בשדה – שהתבטא בשפע העצום של הצרעות הטפיליות והמושיות – סיפקה לנו שביעות רצון מעניינת. הרגשנו קצת כמו הורים שגאים לגלות שהילד שלהם הצליח יפה מאוד באתגר במשחק כדורגל או בלימודים. מעין תחושה שכנראה עשינו משהו טוב כחקלאים אם השדה שלנו מתנהג קצת כמו טבע ומצליח להתגבר בעצמו על כאוס קטן שנוצר בו – הוא משנס כוחותיו, מפעיל את הדרוש, ומחזיר את האיזון הרצוי. ברור לנו שחקלאות היא התערבות תקיפה בזרימה הטבעית של חלקת האדמה בה שוכן השדה שלנו, נעים לראות שבכל זאת לא ערערנו את כוחות הטבע הפועלים בו, וכשזה נדרש, הם מצליחים "לתפוס פיקוד" ולפתור את הבעיה אפילו טוב מאיתנו…

פיזרנו את החרקים המועילים לפני כחמישה ימים, ועכשיו אנחנו מצפים להתחיל לבדוק את התוצאות בשבוע הקרוב. מבטיחים לדווח.

ועוד חגיגות נעימות של טבע – רוצים לשלוח מזל טוב והרבה שמחה לרותי, המתנדבת המסורה שלנו בימי רביעי, שזכתה בנכד נוסף בשבוע שעבר – איזה כיף לו שיש לו כזאת סבתא, שתהני משנים ארוכות וטובות של פינוק נכדים, באהבה מכולנו.

ובינתיים – מאחלים לכם שבוע טוב, טבעי, מאוזן ונעים
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: חסה ערבית/מסולסלת, שמיר/פטרוזיליה/כוסברה, עגבנייה, מנגולד/קייל, מלפפון, פול, כרישה/בצל טרי, שום טרי, סלק אדום, תפו"א, בארגזים קטנים בלבד: קישואים/ארטישוק.

ובסל הגדול תוספת של: כרוב/כרובית, צנון/לפת, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, עליי בייבי.

יום רביעי: קישואים/ארטישוק/תפו"א, מלפפון, פטרוזיליה/כוסברה, קייל/מנגולד, עגבנייה, חסה מסולסלת/ערבית, כרישה/בצל טרי, פול, שום טרי, סלק, סלרי שורש /פטרוזיליה שורש, שמיר/נענע מתנה

ובסל הגדול תוספת של: גזר, כרובית/כרוב, צנון/לפת/קלרבי

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

עלי ח'ביזה #542, 21-24 בספטמבר 2015, ח'-י"א תשרי תשע"ו

שינויים בתקופת החגים:

השבוע:
– משלוח יום שני כרגיל (21 בספטמבר).
– משלוח יום רביעי עובר ליום חמישי 24 בספטמבר. מערכת ההזמנות תיסגר (ליום חמישי זה) ביום שני 21/9 בבוקר.

בשבוע של חול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ארגזים ולכן
– לא יגיעו אליכם ארגזים בשני ורביעי 28 ו30 בספטמבר.

בשבוע שלאחר חג הסוכות ושמחת תורה:
– משלוח יום שני עובר ליום שלישי 6 באוקטובר. מערכת ההזמנות תיסגר (ליום שלישי זה) ביום ראשון 4/10 בשעה 9:00.
– משלוח יום רביעי כרגיל (7 באוקטובר).

יום פתוח: כמסורת ח'ביזה פעמיים בשנה אנחנו מזמינים אתכם "לעלות אלינו לרגל" ולחגוג אתנו ביום פתוח בשדה.

השנה תתקיים החגיגה ביום ה', 1 באוקטובר, י"ח תשרי, ג' חול המועד, בין השעות 12:00-17:00.
ביום הפתוח יש לנו הזדמנות להפגש, לעשות יחד סיור בשדה, לנשנש ירקות ושאר מטעמים. לילדים יש סיורים מותאמים לרגליים קטנות וראשים סקרניים, פעילות יצירה ומרחב גדול לרוץ ולהשתחרר (גם לגדולים…).
הוראות הגעה מעודכנות יהיו באתר שלנו תחת הלשונית "אודות — איפה אנחנו". נא בדקו אותן לפני שאתם יוצאים אלינו.

חג שמח מכולנו, נשמח לראות את כולכם!

________________________________________

אפרת, מוותיקות-וותיקות ח'ביזה, וחברה, שלחה לכם הזמנה, כמידי שנה, לפסטיבל ציורי המדרכה בגירים הירושלמי השלישי (כמה תארים…).
מומלץ בחום! הנה ההזמנה:

זה כבר הפך למסורת,
פסטיבל גירים השלישי בירושלים,
באירגון שלי ושל חברים.
יתקיים ביום חמישי מיד אחר סוכות, 8.10 כל היום, במתחם התחנה הראשונה
פרטים כאן

אם תסתכלו היטב תיראו שם תמונות משני הפסטיבלים הקודמים.
היה כיף.
היה אמנותי.
היה חברתי.

ונראה (ממספר הלייקים כאן) שהפעם יגיעו הרבה יותר אנשים מפעמים קודמות, וזה אומר שיהיה
הרבה יותר כיף,
הרבה יותר אמנותי
והרבה יותר חברתי.

תבואו?
עם חברים?
זה מתאים לכל הגילאים, הדתות, המינים, העדות…

אז נשמח מאוד לפגוש אתכם,
להתראות
אפרת קמפניינו
058-673-5999
______________________________________

וידוי

בדרך כלל בין ראש השנה ויום הכיפורים נהגנו, אלון ואני, לשבת ולערוך חשבון נפש חקלאי, בו בדקנו בינינו לבין עצמנו, וחלקנו אתכם, מה היו ההצלחות ומה היו הכשלונות והאתגרים של השנה החולפת, ומה אנחנו מציבים לעצמנו לקראת השנה המתחילה. השנה טרם הספיקונו לעשות כן במסודר. מקוים עוד לעשות זאת בקרוב ולשלוח לכם הרהורים באחד העלונים הקרובים.

אבל, יום כיפור מתקרב, אז חשבתי לעשות קצת חשבון נפש בכל זאת. לפני כמה שנים בתקופה הזאת הכיר לי חבר את "הוידוי המשלים" – אלטרנטיבה או השלמה לוידוי הסטנדרטי "אשמנו, בגדנו" שמונה 22 חטאים, אחד לכל אות מאותיות הא"ב.. הוידוי המשלים נסמך על קטע יפה מדברי הרב קוק: "כשם שיש תועלת גדולה לתיקון הנפש בוידוי העוונות… גם כן בוידוי המצוות, למען ישמח בהם בלבבו, ויחזק ארחות חייו בדרך ה'". (הרב קוק, עין אי"ה, מסכת מעשר שני פרק ז משנה י).

בוידוי המשלים, שכתב הרב בנימין הולצמן, רב קיבוץ מעלה גלבוע, זוכה כל אות למילה חיובית של חיים ועשיה. והוא לא היחיד. גם פרופסור ורד נעם, חוקרת ומורה לתלמוד, כתבה וידוי למבוגרים שאינו רק הכאה דקדקנית על חטא אלא מביא בתוכו הרבה חמלה, קבלה, והתבוננות עצמית אנושית ובריאה. הקריאה בוידויים היפים האלה עשתה לי חשק לכתוב וידוי ח'ביזאי,תחליף זמני (או השלמה…) לחשבון הנפש הענייני שעוד נכתוב, וידוי שיעקוב גם הוא אחר אותיות הא"ב. יצא לי משהו פחות מהוקצע ומנוסח, קצת סלט, אבל אולי זה מה שמתאים לחקלאי ירקות… בואו ננסה:

אהבנו את האדמה
בחרנו זרעים ושתילים
גזמנו
דיללנו
הרחנו את הגשם
וידאנו שהאדמה לחה דיה
זרענו
חרצנו תלם
טעמנו
ישבנו לנוח
כפפנו גו
למדנו איך להתמודד (ולפעמים להשלים) עם מזיק חדש
מיינו את התוצרת
ניגבנו זיעה
סיפרנו לכם על הירקות
ענינו לשאלות "מה זה התירס הקשה הזה"
עישבנו עישבנו עישבנו
פיזרנו קומפוסט
צחקנו
קטפנו
רשמנו רשימת ירקות בארגז
שלחנו אליכם ירקות
תודות לאל, לאדמה, למטר ולחמה, ותודה לכם, על התמיכה והאהבה.

שתהיה לכולנו שנה יפה, ברוכה בגשמים מרווים, עסיסית ומתוקה,
שנה של שפעה ובריאות,
שנה טובה,
מכולנו בח'ביזה – אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי, מוחמד, מג'די, עלי, פום, וינאי, דינג, תמיר, עמית, שלומי, אלי, אלון, גבי, משה, מליסה, דבורה, רותי, עזריאל, אלון.

______________________________

מה השבוע בארגז?

כמו בשבוע שעבר, גם השבוע יש מחסור רציני בעגבניות. קטפנו קצת ממה שהיה אצלנו, גם עגבניות צ'רי, אך עדיין לרובכם תחסרנה עגבניות בארגז השבוע. לא קנינו השלמה כי האיכות של התוצרת שבדקנו היתה נמוכה ביותר. מקוים שזו בעיה זמנית ביותר.

חציה המלא של הכוס מביא איתו בטטות ראשונות, מנגולד ששב מן החום, ופלפל אדום גדול יפה ובריא. ואחרי החגים יתחדש הכל…

יום שני: פלפל אדום, פטרוזיליה, נתח דלעת, חסה, חצילים/גזר/עגבניות צ'רי, בזיל/מנגולד, בצל ירוק, בטטה, מלפפון, לוביה תאילנדית/במיה, בארגזים קטנים: תירס/ תפו"א.

ובסל הגדול תוספת של: כרישה, תפו"א, כוסברה/נענע, תירס

יום חמישי: בטטה, מלפפון,פטרוזיליה/כוסברה/נענע, חסה, לוביה תאילנדית/במיה, בצל ירוק, בזיל, דלעת, תפו"א, פלפל אדום, בארגזים קטנים: גזר/חצילים

ובסל הגדול תוספת של: כרישה, מנגולד/קייל, גזר וחצילים

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

עלי ח'ביזה #537, 10-12 באוגוסט 2015, כ"ה-כ"ז אב תשע"ה

כך הולכים הקוטפים – חלק ב'

בשבוע שעבר התחלתי לספר מחוויית הקטיף בשדה המתפקע מיבולים, והשבוע אנחנו ממשיכים בטיול. הפעם אנחנו עוברים לאגף המוטוריקה העדינה, עם התרמילים השונים המנקדים את השיחים, ונתחיל בזו שמביטה על כולם מלמעלה:

הגברת הענוגה, במיה. למרות שהבמיה מתגנדרת בשם "אצבעות הגברת" (Lady fingers) אל הקוטפים היא כלל וכלל לא מתנהגת כליידי: ענפי השיח ועליו מכילים שמן אתרי וכל התחככות בו גורמת לגירוד די נוראי. לכן במיה קוטפים רק עם שרוול ארוך וכפפות, ובמיה קוטפים הרבה, לעתים תכופות ולאורך זמן. אנחנו עוברים על ערוגת הבמיה כל יומיים, כדי שלא נמצא עצמנו עומדים מול גברת ששכחה לחלוטין לגזור ציפורניים, ומלאכת הקטיף היא מלאכה הגוזלת זמן, יש לחפש את התרמילים בין עלוות השיח המסועפת והסבוכה, ולקטוף תרמיל תרמיל, טיפול אישי ביותר. הצדדים הנחמדים בקטיף במיה הוא קודם כל יופיים של הפרחים. הבמיה שייכת למשפחת החלמתיים (כמו הח'וביזה) והיא בעלת פרחים גדולים ויפייפיים צהבהבים בעלי מרכז סגול עז. ולמרות שהיא גבירה, הבמיה היא גם אחד הגידולים היחידים שלא מכריחים אותנו לכרוע בפניהם ברך – השיחים מתארכים במהירות ומגיעים אפילו לגובה של שלושה מטרים! בשלב מסויים היא כבר גבוהה מאיתנו, ואנחנו מכופפים את ענפיה הגמישים כלפי מטה כדי להגיע לתרמילים שעליהם.

התרמילאית הותיקה שלנו היא כמובן השעועית הירוקה. אולי שמה ניתן לה כי לקטוף אותה זה עסק של שעועועועועועות… גם בקטיף שעועית אינן מנוס מלעבור על השיח ולקטוף אחד אחד אחד אחד כל תרמיל ותרמיל, בשלב מסויים הענין הופך למדיטטיבי משהו, בין שיחי השעועית גם מתפתחים בדרך כלל דיונים ברומו של עולם (פוליטיקה, אמונה, מערכות יחסים, גידול ילדים ומה נאכל בצהרים) לפעמים בלהט הויכוח אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שבעצם אנחנו כאן, בחום הלוהט, אוחזים בדליים וכורעים בישיבה שפופה כי אנחנו באמצע קטיף שעועית, שעועית? אה, כן, התרמילים הירוקים שמול הפרצוף שלנו, טוב, חוזרים לעבודה… הישיבה השפופה אמורה לגבי שיחי השעועית, אנחנו מגדלים בח'וביזה גם שעועית מטפסת, בהדליה (שעועית מהזן "הילדה", זאת השטוחה שאתם פוגשים בארגזים בשבועות אלה). את האחרונה קצת יותר קל לקטוף, כי לא צריך להתכופף, אבל החיפוש של השעועיות הירוקות בתוך העלים הירוקים מבלבל ודורש ריכוז רב, ובדרך כלל ההדליה כל כך גבוהה שצריך להעזר בסולמות כדי להגיע לגבוהות ביניהן. לשני סוגי השעועית גם דפוסי תנובה שונים: שעועית השיח (בדומה לעגבניות השיח) מבשילה בבת אחת. בדרך כלל אנחנו מוציאים ממנה שני קטיפים, ובקטיף האחרון אנחנו פשוט תולשים את השיח כולו ומפשיטים אותו מתרמיליו האחרונים. שעועית ההדליה (שוב, בדומה לעגבניות ההדליה, הבלתי מסיימות) מבשילה לאורך זמן ובהדרגה. יש לה שבוע-שבועיים של תנובת שיא, אך גם לפניו ואחריו היא מניבה כמות יפה, אם כי ממוצעת. לפעמים, אחרי שבועות השיא של תנובת השעועית, בהם אנחנו קוטפים וקוטפים וקוטפים וזה פשוט לא נגמר, אנחנו נושמים לרווחה כשהכמות פוחתת ושוב אפשר להציץ מדי פעם ימינה ושמאלה, להביט בשמיים ולעשות עוד משהו מלבד התבוננות מרוכזת בשיחי שעועית במשך שבוע שלם…

האחרונה החביבה מתרמילאות העת הזאת היא השעועית התאילנדית, אחותה הקרובה של הלוביה, והיא מזמנת לקוטפים חוויה שמזכירה אכן ביקור בג'ונגלים של צפון תאילנד: השעועית התאילנדית מגודלת בהדליה, זרענו שתי שורות בערוגה, כשביניהן כשישים ס"מ. צמחי השעועית מאוד מאושרים אצלנו וגדלים מעל ומעבר לגובה ההדליה, כשנגמר להם העמוד הם מתחילים להתפרס לעבר העמוד של השורה השניה, וכך נוצרת מעין סוכה טבעית של סבך צמחי שעועית. היה נחמד אם הסוכה הזאת היתה בגובה אדם, אך העמודים נמוכים ולכן כדי להיכנס לסוכת השעועית המאולתרת צריך לרדת לארבע ולהתחיל לזחול במסלול מכשולים סבוך, תוך פינוי ענפים והשתחלות אקרובטית משהו. אנחנו מדברים כאן על מבוך של ממש: אם תצליחו לסובב את הראש ולהביט למעלה – לא תוכלו לראות את השמיים, בימים לוהטים זה דווקא לא נורא גרוע להיות מוגנים בתוך הצל הסבוך הזה… אם בקטיף במיה מרויחים הגבוהים שיכולים להגיע גבוה אל התרמילים שמתנשאים מעל, כאן אלו הצפלונים הקטנים והרזים שמצליחים לזחול ביתר קלות בתוך הג'ונגל התאילנדי. כמובן שחוץ מקטיף בסבך המרכזי בין שתי השורות, אנחנו קוטפים ביתר נוחות את שני צדדיה החיצוניים של הערוגה. אנחנו מחפשים את הנחשים הארוכים שצבעם ירוק כהה כהה, כמעט שחור, וקוטפים את אלו שהגיעו לעובי של עיפרון. בסין משאירים אותה לפעמים להבשיל עוד הרבה יותר – כמעט עד ייבוש, לשם שימוש בזרעיה, ואז היא יכולה להגיע אפילו עד לאורך של מטר! אצלנו, בעובי של עפרון זה משהו יותר כמו 30 ס"מ.

ועכשיו, במעבר חד אני רוצה לעבור מכל אותם תרמילים קטנים, שנקטפים אחד אחד וממלאים את הדליים ממש ממש לאט, שמדיפים ריח ירוק וטרי של ירקות, להיפך המוחלט: לכדורים שמנמנים וכבדים, שנקטפים כשריחם מסחרר את החושים במתיקות, שכל אחד מהם שוקל כמו חצי דלי תרמילים, הלא הם המלוניםהחביבים שלנו. פעמיים בשבוע אנחנו עוברים בערוגות ונושמים את הריח המשכר של מלוני גליה בשלים, מבין העלים מבצבצים מלונים ירקרקים, שיישארו להמשיך ולהבשיל, וגם כאלה שכבר שינו את צבעם והפכו צהובים. לאלה האחרונים אנחנו מפנים את תשומת ליבנו, לוחצים בעדינות על הטוסיק (הנקודה בדיוק מצידו השני של החיבור לצמח), ומוודאים שהיא גמישה. אני אוהבת קטיף מלונים, חביבה עלי מלאכת הבילוש הזעירה שמתבצעת כדי לוודא שהמלון אכן בשיא מתיקותו ובשלותו: הצבע המשתנה, גמישות הקצה, הריח החזק. אבל הסימן החשוב ביותר בקטיף מלונים הוא היענות המלון עצמו לקטיף. כשמנחים עובדים לפני קטיף של מלוני גליה (זה יכול להיות שונה לגבי סוגי מלונים אחרים), הכי חשוב לומר להם: לא בכוח. כאשר רמת הסוכר בפרי מגיעה לשיא, מתפתחת שכבת חיץ בין הגבעול והפרי, שמונעת מחומרי מזון נוספים להיכנס למלון. אם המלון בשל ומוכן הוא יישמט בקלות מן הצמח. אם משיכה קטנה בלבד אינה מספיקה – המלון עדיין אינו מוכן, הוא עדיין יונק את תזונתו מהצמח, וזקוק לו. עזבו אותו לנפשו, תנו לו עוד כמה ימים, כשהוא יהיה מוכן להיפרד, הוא יעשה זאת בקלות, וכולנו נהנה מזה שהיינו סבלניים.

בקטיפי המלונים האחרונים בעונה אנחנו נתקלים לפעמים בפייחת על הצמח. פייחת היא מחלת עלים, אשר כשמה כן היא, מפייחת את הצמח ומותירה אותו כאילו פגש אגזוז של משאית ענקית במיוחד. המחלה מועברת על ידי כנימת עש הטבק, וגורמת לעלים ולמלונים להשחיר ולפעמים לנבול או להרקיב. כשקוטפים את המלונים ונוגעים בעלים, יורד הפיח גם על האצבעות, שמשחירות,כאילו הרגע החלפנו פנצ'ר בגלגל. המחלה מתבטאת בעיקר בסוף העונה, כשהצמחים כבר זקנים וחלשים יותר. בשלב כזה אנחנו גם כבר לא מטפלים בה, ופשוט קוטפים את הפירות הבשלים כמה שיותר מהר, ונותנים לצמחים לסיים את חייהם מושחרים מעט.

בכל הקטיפים שלנו לפעמים אנחנו מוצאים גם ירקות שאינם ראויים לשיווק: פלפלים שנכוו בשמש, עגבניות מחוררות על ידי ציפור, שעועיות מבוגרות מדי או תירס מלא נמלים. כשמוצאים מלון שישב על האדמה, במקום על חיפוי הפלסטיק, הוא בדרך כלל קצת רקוב מלמטה. הישיבה על קרקע רטובה מרככת את הקליפה, ומאפשרת לשוכני קרקע למיניהם להגיע לבשר ולגרום לרקבון מסויים. לפעמים גם נמלים חוגגות על הפירצה הבלתי צפויה. כשמוצאים מלון כזה הרגשות חצויים: מצד אחד כמובן שזה מאכזב לגלות מלון שנראה נהדר, להרים אותו וחוש באותו איזור רך ומרקיב בצד השני. מאידך, מציאת מלון כזה פירושה – קינוח נהדר ומרענן בארוחת הצהרים… והיא גם חוסכת דיון מייגע אך מסעיר בנושא מעל ערוגת השעועית…

כך שלפעמים זה לא כל כך נעים, אבל גם לא כל כך נורא לפגוש מלון (חצי) רקוב…

שבוע טוב
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וצוות ח'ביזה

____________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: חצילים/קישואים/תפו"א, פטרוזיליה/נענע, בזיל/תרד ניוזילנדי, דלורית/פרי הספגטי, עגבנייה, תירס, כרישה/בצל ירוק, פלפל אדום, עגבניות צ'רי , מלפפון, בארגזים קטנים: לוביה תאילנדית/במיה.

ובסל הגדול תוספת של: בצל יבש, דלעת, כוסברה, במיה.

יום רביעי: פלפל אדום/תפו"א, מלפפון, בזיל/תרד ניוזילנדי, עגבנייה, עגבניות צ'רי, במיה/לוביה תאילנדית, נענע/כוסברה, חצילים, דלורית, תירס, בצל ירוק/כרישה/ עירית שום.

ובסל הגדול תוספת של: בצל יבש, דלעת, פטרוזיליה.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

עלי ח'ביזה #536, 3-5 באוגוסט 2015, י"ח-כ אב תשע"ה

אסף ואריק, הטוחנים מ"מנחת הארץ" מכריזים על מבצע קמח כוסמין לחודש אוגוסט. הפרטים כאן:

_________________________________

כך הולכים הקוטפים – חלק א'

כבר למעלה מחודש שרוב מה שאנחנו עושים בחוביזה הוא קוטפים וקוטפים וקוטפים. שתילות הקיץ האחרונות נשתלו, ועדיין לא הגיע זמנן של שתילות הסתו. מדי פעם צריך להפנות תשומת לב וכמה זוגות ידיים לעשבייה שצריכה התייחסות (עקירה מן השורש) או למזיק או מחלה שתוקפים את אחד הירקות ודורשים פעולה (ירוקה), אבל בחלק הגדול של היום אנחנו רוכנים על השיחים וקוטפים מהם פירות וירקות בשלים. חשבנו שבתקופה הזאת מתאים יהיה להזמין אתכם להצצה לעולמם של הקוטפים: איך מרגיש הקוטף? מה הוא רואה, מריח, טועם? מה משמח אותו? מה מבעס? מאיזה קטיף מנסים להתחמק, ולאיזו ערוגה משתדלים להגיע כמה שיותר? בשבועות הקרובים – מיומנו של קוטף…

בימים כאלה השדה שלנו מתפקע מתוצרת, והידיים מלאות בעבודת הקטיף. תמיד נחמד לקטוף ירקות שכיף לנשנש תוך כדי, בשנה הראשונה כשעוד שתלנו חלקות זעירות מכל ירק, היה הנשנוש מסכן לפעמים את הכמות הסופית של היבול… השנה גם אם נערוך כל יום מלחמת עגבניות, ונחגוג בצהריים על ספגטי ברוטב אדום, עדיין יתמלאו הסלים בכמויות נדיבות של עגבניות מכל הסוגים, שבא לשיר כמו אלברט פירות: "עגבניהההההה". כחקלאים מתחילים פה בח'ביזה, למדנו הכל מנסיון, על בשרנו, ידינו וגבנו: ארגזי הפלסטיק לתוכם היינו קוטפים את התוצרת, אותם היינו נאלצים להתכופף להרים שוב ושוב תוך התקדמות בערוגה, עברו שדרוג לדליים בעלי ידיות – שאותם אנחנו נושאים איתנו בלי להתכופף. הידיים החשופות, שנשרטו וגרדו, התלכלכו ו"פרחו" (חטפו פריחה), עטויות עכשיו כפפות המגנות עליהן. התנסינו עם גידולים בהדליה ובשריעה, שינינו והתאמנו מרווחי שתילה, ולמדנו מהי תדירות הקטיף הנכונה לכל ירק ופרי, ומהם סימני הבשלות האופייניים לו. הנה לפניכם, מפגשי קטיף והרהורי קוטף, חנוך לירק על פי דרכו…

הקישואים הם טיפוסים זריזים מאוד. אם ביום ראשון ראיתם קישוא קטנטן מחובר עדיין לפרח במלוא הדרו, סביר להניח שאם תחזרו אליו לאחר שבוע תמצאו במקומו מפלצת עצומה, המתאימה למלא את מקומה של אלת בייסבול מצוייה בעלת עודף משקל. כדי לקטוף קישואים בגודל הרצוי (לא קטנים מדי ולא מאוד גדולים) אנחנו עוברים על ערוגות הקישואים כמעט כל יום וקוטפים את הירקות המתאימים. מועמד מוצלח נקבע בדרך כלל על פי עוביו (ולא על פי אורכו), ולרוב יהיה מחובר אליו לישבנו פרח שהתייבש. שפים ואוכלי גורמה החפצים בפרחי קישוא קוטפים בעצם קישוא קטנטן המחובר לפרח גדול ועדיין פורח. מלבד ההתכופפות שדורש גובהו הנמוך, צמח הקישוא הוא בסך הכל מסביר פנים ולא מקשה במיוחד על הקוטף: צמחי הקישוא הם אמנם קוצניים (וצמחי הזוקיני הצהוב והירוק אפילו נטולי קוצים) אך צורת גידולם הפתוחה והשיטתיות במיקום הפירות בצמח, עושים את הקטיף לפשוט. ככל שהצמח גדל הוא מתרחב עוד ועוד כלפי חוץ ומוציא עוד פרחים שהופכים בזמנם לקישואים.

לעומת בנדודו המסודר, שיחי המלפפון בשטח הפתוח הם ממש יהושע הפרוע, זה עם הראסטות בשיער, שלא הסתרק כבר כמה שנים, ועכשיו תארו לעצמכם קטיף מלפפונים מתוך שיער עמוס ראסטות… התחושה דומה למה שהרגישו כנראה הגמדים כשעשו לגוליבר בדיקת כינים: כל כמה צעדים יש לעצור ולהתכופף, לרכון על הצמח, לפתוח את עליו ולחפש את המלפפונים הבשלים, שוב, על פי גודלם. כדי לקטוף מלפפפונים לא גדולים מדי אנחנו "עוברים על הראש של גוליבר" כל יומיים. כיום צומחות בשדה 4-5 ערוגות מלפפונים בכל מחזור גידול, אבל עם הזמן התייעלנו בקטיף המלפפונים שדורש כיום בערך שעת עבודה של שלושה אנשים. שיח הפקוס דומה אמנם למלפפון בצורת צימוחו, אבל מכיוון שהוא ארוך ומוזר ממנו, קל יותר לזהות את הפירות בג'ונגל העלים.

המלפפונים בבית הצמיחה הם סיפור אחר. אותם אנחנו מגדלים בהדליה, כלומר, משוכים גבוה על חוטים שמזקיפים את הצמח ומאפשרים לאור להגיע לכל חלקיו והופכים אותו בעצם לגדל מאונך ולא מאוזן. בהדליה מושקעת עבודה רבה שדורשת תשומת לב לכל צמח וצמח: בהתחלה יש לקשור את החוטים למוטות המתכת בגובה, ולהשקיע בחיבור כל חוט לכל שתיל. בהמשך יש מלאכת אחזקה שבועית של ליפוף הצמח וקיטום ענפים צדדיים. המון המון עבודה. מאידך – הקטיף מאוד קל: לא צריך לחפש ולהתכופף – המלפפונים ממש תלויים לנו מול העיניים. פשוטו כמשמעו.

אחד הקשיים בחיפוש המלפפונים בסבך הוא שבשל צבעם הירוק הם נבלעים בין העלים והגבעולים. במובן הזה זוגתו לסלט היא טיפוס מוחצן לחלוטין. העגבניות האדומות פשוט קורצות מהשיח, בולטות מאוד בסומקן העז על הרקע הירוק, וקלות ביותר לקטיף. חלק משיחי העגבניות שלנו מודלה וחלקן צומח כשיח נמוך, אך כולן קלות יחסית לקטיף. מהירות וקלות הקטיף גורמת לדליים להתמלא במהירות, כך שכאן המלאכה היא לצאת שוב ושוב עם דלי מלא וגדוש (וכבד) כדי לרוקנו לארגז תכופות. עכשיו כמעט כולנו קוטפים עגבניות עם כפפות, אך מי שהתנסה בקטיף עגבניות בידיים חשופות מכיר את החומר השמנוני הירקרק שמותירה על הידיים ההתחככות עם הצמח. החומר המצטבר הופך כהה ממש, כמעט שחור, ולפעמים צורב או מגרד, ואף משאיר מעין כתמי כוויה. ישנו טריק נחמד כיצד להיפטר מ"שרף העגבניות" הזה: חוצים עגבניה, ומשפשפים על היד את העסיס שלה, "מסבנים" את היד היטב במיץ, ושוטפים במים – השמנוניות והלכלוך פשוט נעלמים. את העגבניות בסופרמרקט ואפילו בשוק קוטפים בדרך כלל כשהן עדיין ירוקות משהו, הן מאדימות במהלך הימים שעוברים מהקטיף ועד למדף התצוגה, הרעיון הוא הארכת חיי המדף שלהן, אך זה בא על חשבון הטעם, משום שתכולת הסוכר בהן לא מגיעה למקסימום, והן עדיין מרירות משהו. אנחנו קוטפים את העגבניות ישר לסלים, ולכן יכולים להרשות לעצמנו לקטוף אותן אדומות ממש, ואת אלו שעדיין קצת כתומות או ורודות, אנחנו משאירים על השיח, שיאדימו עד יום הקטיף הבא.

גם את הפלפלים שלנו אנחנו כבר קוטפים אדומים לגמרי, אבל את קטיף הפלפלים מתחילים כשהם עדיין צעירים, בקטיף ראשון של פלפלים ירוקים. קטיף פלפלים הוא בעצם קטיף ודילול גם יחד. אמנם בעולם אידאלי ובשדה מושלם היה נחמד אם היינו מגיעים לדלל את הפרחים על שיחי הפלפל, ומורידים 2-3 פרחים ראשונים כדי להפנות את כוחותיו של הצמח לעוד צמיחה והסתעפות נוספת. הפרחים הראשונים של הפלפל יופיעו בדרך כלל במרכז הצמח, ולאחר דילולם יופיעו פרחים נוספים בפריפריה. אנחנו ממש לא מספיקים לדלל את הפלפלים בשלב הפרחים, ולכן מדללים תוך כדי קטיף הפלפלים הירוקים: מכל שיח אנחנו קוטפים פירות אחדים, משתדלים לקטוף אותם מהאיזורים הצפופים יותר, כדי לאפשר מרחב נשימה וגדילה לפירות הנותרים. אחרי הבשלת הפירות הירוקים הם מתחילים אט אט להאדים, תחילה לחי אחת, ואז שניה, לאט לאט עוטפת אותם יריעה אדומה שמכסה לבסוף את הפרי כולו. התהליך אורך בערך שלושה שבועות. עכשיו כשאנחנו קוטפים פלפלים אנחנו מסירים את יריעות האגריל הדקות הפרושות על הערוגות (זהו על-בד דקיק וקל המונח-כמו צף על השיחים), ובוחרים לקטוף רק את אלו שכבר האדימו לגמרי. בסוף הקטיף נשארים על השיחים פלפלים ירוקים וחצי אדומים, שממתינים להאדמה עד לקטיף הבא.

החבר האחרון בשלישית סולני הקיץ (עגבניות-פלפלים-חצילים) נבחן לפי גודלו דווקא ולא לפי הצבע. אנחנו מעדיפים לקטוף חצילים בינוניים בגודלם (כ-300 גרם, כ-20 ס"מ אורך), ולא להמתין לפירות ענקיים שעברו את נקודת השיא. כדי לקבוע האם החציל מוכן בוחנים את גודלו אך גם לוחצים עליו קצת כדי לבחון את מידת רכותו. חציל בוסר יהיה קשה למגע ולא "יענה" ללחיצת האצבעות, חציל בשל יהיה גמיש יותר אך לא רך. חשוב לנו במיוחד לקטוף את החצילים שלנו בגודל בינוני משום שאנחנו מגדלים את השיחים ללא תמיכה/הדליה, ופירות גדולים מדי עלולים להכביד על השיחים ולגרום להם להתכופף, להתעקם ואפילו להישבר.

ואחרון חביב השבוע – הכוכב החדש בסלים, ובחור מיוחד במינו בשדה: התירס. התירס שייך למשפחת הדגנים ובתור שכזה הוא בעל מראה ייחודי – הוא נראה כמו עשב ענק, כמו שיבולת דגן. השיבולת היא בעצם תפרחת התירס, והקלחים עצמם מופיעים בערך בחצי הדרך בינה ובין הקרקע. במהלך גדילת התירס צצים "חזירים" (ענפים קטנים שיוצאים מבסיס הגבעול), וחשוב להוציא את החזירים הללו כדי שכל האנרגיה של הצמח תתרכז רק בגבעול המרכזי. הסימן המובהק לבשלות התירס הוא התייבשות השערות שבסוף הקלחים. בעונה הזו, כשצבען של אלה מתחלף מירוק ליבש ניתן האות ומתחילה התחרות הגדולה בינינו לבין הציפורים והנמלים. הנמלים רוצות לטפס אל הקלח ולחדור לתוך העלים, והציפורים פשוט נוגסות ביסים בקצוות. בסבב הגידול הראשון של התירס יש פחות פגיעה של צמד המזיקים הזה, כנראה כי הם פחות פעילים מוקדם יותר בעונה, ואז אנחנו לוקחים את הזמן וקוטפים את התירס על פני כמה שבועות. בעונה הזאת ההבשלה המהירה יותר של התירס, בשל החום, והתחרות עם הציפורים והנמלים, גורמים לנו להתרכז בקטיף אחד, כדי שהקלחים לא יתייבשו ויזוקו. לאחר שהגיע לשיא הסוכר והעסיסיות, מתחיל התירס להתייבש והופך חלבי ועמילני, כי הסוכר בו מתחיל להפוך לעמילן. בדרך כלל על כל גבעול תירס יצמחו שני קלחים: אחד גדול ואחד קצת יותר קטן. אנחנו משתדלים לדשן נכון (דישון רציני עד שלב התחלת בניית הקלחים) כדי להפיק שני קלחים יחסית גדולים. קטיף תירס הוא אירוע משמח במיוחד – בניגוד לרוב הקטיפים כאן אפשר ממש לעמוד, פשוט להושיט יד ולשבור את הקלח מהגבעול. מהר מאוד בדלי מתמלא בקלחי תירס שמנמנים ומזמינים, ואולי זה מפתיע, אבל גם תירס הוא מושא נשנושים לא קטן: תירס טרי ישר מן הצמח הוא מתוק ורך ועסיסי ואפשר לנגוס בו בהנאה בלי צורך בשום בישול. תאמינו לנו, ניסינו ואנחנו ממשיכים לנגוס בהנאה.

עד כאן להשבוע, בשבוע הבא נקטוף תרמילים ומלונים ואולי גם תבלינים, ככל שיותיר המקום…
אלון,בת-עמי, דרור, יוחאי וקוטפי ח'ביזה

______________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: חצילים, כוסברה/נענע, חסה/תרד ניוזילנדי, נתח דלעת, עגבניות, בצל יבש, כרישה/בצל ירוק, לוביה תאילנדית/במיה, מלפפונים, עגבניות צ'רי, בארגזים קטנים בלבד: פלפל אדום. ועגבניות – תוספת מתנה לכולם.
ובסל הגדול תוספת של: תירס/קישואים, דלעת ערמונים/דלורית, בזיל, פטרוזיליה.

יום רביעי: פלפל אדום, מלפפון, חסה/תרד, עגבניה, צ'רי, במיה, בזיל/כוסברה/נענע, חצילים, דלעת,      בצל יבש, ו-בצל ירוק/כרישה/עירית שומית.

ובסל הגדול תוספת של: קישואים/תירס/פרי הספגטי, שעועית תאילנדית/דלורית, פטרוזיליה

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)