השבוע, בתזמון נחמד עם חג החנוכה, שמביא איתו בשורה של אור, וממקד את תשומת הלב באקטיביזם של משפחת חשמונאים – שהלכה כנגד הזרם המרכזי השולט וסחפה אחריה אנשים לדרך מאתגרת וחדשה – אנחנו חורגים ממנהגנו לספר לכם על ההתרחשויות הקטנות והגדולות בחלקת השדה הפרטית שלנו בח’ביזה, כדי לספר לכם על ספר מיוחד שיצא השנה (ותוכלו לרכוש דרכנו) – המספר את סיפור ומפעל חייו, של מריו לוי, ומסעו אל החקלאות האורגנית.
מריו לוי, חבר קיבוץ שדה אליהו שליד בית שאן, הידוע כאבי החקלאות האורגנית בישראל, הוא בין החלוצים הראשונים שזרעו בעקשנות, בהתמדה ובאמונה את הזרעים שממנה נבטה הצמיחה האורגנית המרשימה פה. הוא העז לחלום גם כשמסביב גיחכו, והקפיד לממש את החלום בפרקטיקה דייקנית, עמוקה, כוללנית ומלאת צניעות. לפני כמעט חמש שנים, במרץ 2018 מריו נפטר בגיל 94 בקיבוצו, לצד הגינה האורגנית המטופחת שלו, שארחה, חינכה ושימשה השראה לאנשים כה רבים.
מריו, איטלקי במקור, עלה לארץ כנער ולמד במקוה ישראל. בתחילת שנות הארבעים הוא הצטרף לקיבוץ שדה אליהו, ויחד עם הקיבוצניקים האחרים ניסה לעשות חקלאות בעמק בית שאן הלוהט. ההתחלה היתה קשה, אבל הם למדו עם הזמן איך לגדל יבולים נאים, אלא שדווקא אז, בשנות השישים, עם התבססות החקלאות בקרקע, החלו להגיע יותר ויותר אתגרים: מחלות, מזיקים ושאר צרות חקלאיות. הפתרונות הקונבנציונלים היו ריסוסים ועוד ריסוסים, החלפת חומרי הדברה, הוספת דשן כדי להקפיץ את הצמיחה ובחירה בזנים עמידים. למריו כל זה נראה לא הגיוני – ההצלחה הזאת נראתה לו לא מספקת ולא יציבה – קצרה ולא ברת קיימא.
בניגוד להמלצות המדריכים החקלאיים הוא החל להעז להאמין בכוחו של האיזון הטבעי ובכוחם של צמחים בריאים להתגבר על אתגרים. הוא נמנע מריסוס, פעם פה ופעם שם, וגילה, שלמרות כל התחזיות המקצועיות דאז, החרקים המועילים מצליחים לטפל במזיקים ביעילות רבה, וצמחים לא מרוססים משגשגים יופי. לאחר תקופת התנסות הוא יצא להשתלמות בחקלאות אורגנית בשוויץ וחזר נפעם ונלהב. את משרד החקלאות זה עדיין לא הרשים, אבל מריו החליט להתחיל בחלקת האלוהים הקטנה שלו, והצליח לשכנע את הקיבוץ (אמרנו כבר עקשן ובלתי מתפשר?) להקצות לו 200 דונם של שדות למשך שלוש שנים “למשחקים והנסיונות” שלו. והשאר הסטוריה. הם גידלו עשרה גידולים שונים באותו שדה אורגני – מגזר ועד מספוא – וראו כי טוב – פעמיים כי טוב – הגידולים מצליחים והחקלאים מחייכים!
עוד חקלאים הצטרפו לחבורה, אבל משרד החקלאות עדיין לא יצא מגדרו, בלשון המעטה, ובמקום תמיכה נלהבת זכו החקלאים האורגנים בעיקר לזלזול מתנשא. מריו ועמיתיו הבינו שאת מה שהממסד לא יעשה החקלאים צריכים כנראה לעשות בעצמם – ובתחילת שנות השמונים הם הקימו את הארגון לחקלאות אורגנית. מקומץ חקלאים “משוגעים” לפני 35 שנה – כיום חברים בארגון מאות מגדלים אורגנים מכל רחבי הארץ, ואיתנו שותפים עוד מפעלי עיבוד תוצרת, משווקים, יצרני חומרים, אנשי הדרכה ומחקר.
כשיצאתי להרפתקה של חיי, להקים את ח’ביזה, הלכתי לפגוש את מריו בשדה אליהו. הוא קיבל אותי במאור פנים ובסבלנות – אישה צעירה בת שלושים שבאה לקבל ברכה מהרבי המבוגר (כבר בן שמונים אז). סיפרתי לו על החזון והתכניות, וקיבלתי ממנו עצות, הכוונה ועידוד, אך הוא לא התלהב והתרגש בקלות. הוא היה פרקטי, מפוכח ומדויק, הדגיש את התכנון והביצוע היסודי והרציני והמוקפד ופרש בפני את האתגרים והנקודות שאני חייבת לשקול בצאתי לדרך החדשה. הוא הבטיח שלא יהיה קל, אבל יהיה מספק. כי כזה הוא היה, כזאת היתה תפיסתו והתנהלותו בקשר לחקלאות אורגנית ואולי גם בכלל – השקעה רצינית ומלאה, כוללנית ועמוקה, מתוך דרישה עצמית כנה ובלתי מתפשרת.
ובמילותיו שלו:
“העוסק בחקלאות אורגנית חייב לדעת שהיא חלק בלתי נפרד מהעולם האקולוגי. העיסוק בה יכול להשפיע בצורה חיובית ביותר על מצב בריאות האדם.
מהצד החקלאי – החקלאות האורגנית הולכת ומוכיחה שזאת לא אוטופיה אלא תקלאות ברת-קיימא.
כל זה דורש מאיתנו התעמקות, הרחבת דעת בכל מה שאנו עושים ולראות את עולם הטבע בשלמותו ובכללותו ולא להסתפק בעובדות חלקיות וזמניות.
יחד עם זאת דורש מאיתנו להיות אנשים פשוטים ולהסתפק במועט. עלינו לחיות ולהתנהג ללא ראוותנות חיצונית, ולעשות הכל בענוה רבה.
בכל אלו נוכל להצליח אם יש אהבת האדם, אהבת הרע וננהג תמיד בסבלנות ובסובלנות.
עד גיל 90 פלוס מריו עוד עבד בשדה. משפרש, בגיל מופלג ממש, החל לנדוד בארץ בין חוות אורגניות קטנות וגדולות, לבקר חקלאים צעירים (ממנו – הכל יחסי…), להכיר, לייעץ, לשמוע, ועדיין ללמוד ולראות במו עיניו את האדוות הרבות שיצר מפעל חייו. דמיינו לעצמכם – איש בן למעלה מתשעים שנה – חייכן, חקרן, מלא מרץ וידען. וכולו ענוה ואמונה. במקביל לסיורים, לאורך חייו ובמיוחד בשנותיו האחרונות עסק מריו בכתיבה, הוא ביקש להציג את המסע שעשה לדרכה של החקלאות האורגנית ולהביא מנסיונו המקצועי הרחב, בדרך בהירה, נגישה ומעשית. לאחר שנפטר עמלו משפחתו וידידיו על עריכת והוצאת הספר לאור, והתוצאה היא ספר המסכם את מפעל חייו של מריו, כ-95 שנה, החל מילדותו בעיר טריאסטה שבאיטליה עד הצטרפותו לגרעין של קיבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן בשנת 1941, ניסיונו בחקלאות קונבנציונלית, הקשיים והכשלים שהביאו אותו לדרך החקלאות האורגנית וסיכום מרתק, מפורט, ממצה ומעשיר הלכה למעשה של דרך החקלאות האורגנית – באופן מעשי ממש – דאגה לקרקע, הזנה, התמודדות עם מחלות ומזיקים, אתגרי עשביה, גיוון, איזון ושגשוג. מריו ביקש שהספר יהיה לעזר לאלו המגדלים ומיישמים חקלאות אורגנית, וישמש גם השראה ועידוד למגדלים שאינם אורגניים לבוא ולהצטרף לחזון.
ניתן לרכוש את הספר במערכת ההזמנות שלנו – תחת הקטגוריה: “ירקות ופירות ח’ביזה”.
שבוע טוב, מאיר, מואר ונעים, מכולנו בח’ביזה
_______________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: סלרי עלים או סלרי שורש/בצל ירוק, סלק/לפת, חסה, גזר, דייקון/צנונית/ארטישוק ירושלמי, בטטה , כרוב לבן או אדום/כרובית, עגבניה, מלפפון, ברוקולי/שעועית צהובה/לוביה תאילנדית ארוכה, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר. מתנה לכולם: מנגולד/קייל/תרד ניו זילנדי.
ובסל הגדול גם: רוקט/טאטסוי/תרד חורפי, בצל טרי, קולרבי/שומר.
בארגז הפירות: תפוז/פומלית, קלמנטינה, רימון, תפוח עץ/בננה, אבוקדו.
יום רביעי: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, בצל ירוק/סלרי עלים או סלרי שורש, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, לפת/קלרבי/שומר, כרוב לבן או אדום/כרובית, ברוקולי/שעועית צהובה או תאילנדית/ארטישוק ירושלמי, מלפפון, עגבניה, חצילים/בטטה, חסה, גזר.
ובסל הגדול גם: דייקון/צנונית, רוקט/טאטסוי/תרד חורפי, בצל טרי/סלק.
בארגז הפירות: רימון/פומלית, קלמנטינה, בננה/קרמבולה, אבוקדו, תפוז/תפוח עץ.
מריו לוי, חבר קיבוץ שדה אליהו שליד בית שאן, הידוע כאבי החקלאות האורגנית בישראל, הוא בין החלוצים הראשונים שזרעו בעקשנות, בהתמדה ובאמונה את הזרעים שממנה נבטה הצמיחה האורגנית המרשימה פה. הוא העז לחלום גם כשמסביב גיחכו, והקפיד לממש את החלום בפרקטיקה דייקנית, עמוקה, כוללנית ומלאת צניעות. לפני כמעט חמש שנים, במרץ 2018 מריו נפטר בגיל 94 בקיבוצו, לצד הגינה האורגנית המטופחת שלו, שארחה, חינכה ושימשה השראה לאנשים כה רבים.
מריו, איטלקי במקור, עלה לארץ כנער ולמד במקוה ישראל. בתחילת שנות הארבעים הוא הצטרף לקיבוץ שדה אליהו, ויחד עם הקיבוצניקים האחרים ניסה לעשות חקלאות בעמק בית שאן הלוהט. ההתחלה היתה קשה, אבל הם למדו עם הזמן איך לגדל יבולים נאים, אלא שדווקא אז, בשנות השישים, עם התבססות החקלאות בקרקע, החלו להגיע יותר ויותר אתגרים: מחלות, מזיקים ושאר צרות חקלאיות. הפתרונות הקונבנציונלים היו ריסוסים ועוד ריסוסים, החלפת חומרי הדברה, הוספת דשן כדי להקפיץ את הצמיחה ובחירה בזנים עמידים. למריו כל זה נראה לא הגיוני – ההצלחה הזאת נראתה לו לא מספקת ולא יציבה – קצרה ולא ברת קיימא.
בניגוד להמלצות המדריכים החקלאיים הוא החל להעז להאמין בכוחו של האיזון הטבעי ובכוחם של צמחים בריאים להתגבר על אתגרים. הוא נמנע מריסוס, פעם פה ופעם שם, וגילה, שלמרות כל התחזיות המקצועיות דאז, החרקים המועילים מצליחים לטפל במזיקים ביעילות רבה, וצמחים לא מרוססים משגשגים יופי. לאחר תקופת התנסות הוא יצא להשתלמות בחקלאות אורגנית בשוויץ וחזר נפעם ונלהב. את משרד החקלאות זה עדיין לא הרשים, אבל מריו החליט להתחיל בחלקת האלוהים הקטנה שלו, והצליח לשכנע את הקיבוץ (אמרנו כבר עקשן ובלתי מתפשר?) להקצות לו 200 דונם של שדות למשך שלוש שנים “למשחקים והנסיונות” שלו. והשאר הסטוריה. הם גידלו עשרה גידולים שונים באותו שדה אורגני – מגזר ועד מספוא – וראו כי טוב – פעמיים כי טוב – הגידולים מצליחים והחקלאים מחייכים!
עוד חקלאים הצטרפו לחבורה, אבל משרד החקלאות עדיין לא יצא מגדרו, בלשון המעטה, ובמקום תמיכה נלהבת זכו החקלאים האורגנים בעיקר לזלזול מתנשא. מריו ועמיתיו הבינו שאת מה שהממסד לא יעשה החקלאים צריכים כנראה לעשות בעצמם – ובתחילת שנות השמונים הם הקימו את הארגון לחקלאות אורגנית. מקומץ חקלאים “משוגעים” לפני 35 שנה – כיום חברים בארגון מאות מגדלים אורגנים מכל רחבי הארץ, ואיתנו שותפים עוד מפעלי עיבוד תוצרת, משווקים, יצרני חומרים, אנשי הדרכה ומחקר.
כשיצאתי להרפתקה של חיי, להקים את ח’ביזה, הלכתי לפגוש את מריו בשדה אליהו. הוא קיבל אותי במאור פנים ובסבלנות – אישה צעירה בת שלושים שבאה לקבל ברכה מהרבי המבוגר (כבר בן שמונים אז). סיפרתי לו על החזון והתכניות, וקיבלתי ממנו עצות, הכוונה ועידוד, אך הוא לא התלהב והתרגש בקלות. הוא היה פרקטי, מפוכח ומדויק, הדגיש את התכנון והביצוע היסודי והרציני והמוקפד ופרש בפני את האתגרים והנקודות שאני חייבת לשקול בצאתי לדרך החדשה. הוא הבטיח שלא יהיה קל, אבל יהיה מספק. כי כזה הוא היה, כזאת היתה תפיסתו והתנהלותו בקשר לחקלאות אורגנית ואולי גם בכלל – השקעה רצינית ומלאה, כוללנית ועמוקה, מתוך דרישה עצמית כנה ובלתי מתפשרת.
ובמילותיו שלו:
“העוסק בחקלאות אורגנית חייב לדעת שהיא חלק בלתי נפרד מהעולם האקולוגי. העיסוק בה יכול להשפיע בצורה חיובית ביותר על מצב בריאות האדם.
מהצד החקלאי – החקלאות האורגנית הולכת ומוכיחה שזאת לא אוטופיה אלא תקלאות ברת-קיימא.
כל זה דורש מאיתנו התעמקות, הרחבת דעת בכל מה שאנו עושים ולראות את עולם הטבע בשלמותו ובכללותו ולא להסתפק בעובדות חלקיות וזמניות.
יחד עם זאת דורש מאיתנו להיות אנשים פשוטים ולהסתפק במועט. עלינו לחיות ולהתנהג ללא ראוותנות חיצונית, ולעשות הכל בענוה רבה.
בכל אלו נוכל להצליח אם יש אהבת האדם, אהבת הרע וננהג תמיד בסבלנות ובסובלנות.
עד גיל 90 פלוס מריו עוד עבד בשדה. משפרש, בגיל מופלג ממש, החל לנדוד בארץ בין חוות אורגניות קטנות וגדולות, לבקר חקלאים צעירים (ממנו – הכל יחסי…), להכיר, לייעץ, לשמוע, ועדיין ללמוד ולראות במו עיניו את האדוות הרבות שיצר מפעל חייו. דמיינו לעצמכם – איש בן למעלה מתשעים שנה – חייכן, חקרן, מלא מרץ וידען. וכולו ענוה ואמונה. במקביל לסיורים, לאורך חייו ובמיוחד בשנותיו האחרונות עסק מריו בכתיבה, הוא ביקש להציג את המסע שעשה לדרכה של החקלאות האורגנית ולהביא מנסיונו המקצועי הרחב, בדרך בהירה, נגישה ומעשית. לאחר שנפטר עמלו משפחתו וידידיו על עריכת והוצאת הספר לאור, והתוצאה היא ספר המסכם את מפעל חייו של מריו, כ-95 שנה, החל מילדותו בעיר טריאסטה שבאיטליה עד הצטרפותו לגרעין של קיבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן בשנת 1941, ניסיונו בחקלאות קונבנציונלית, הקשיים והכשלים שהביאו אותו לדרך החקלאות האורגנית וסיכום מרתק, מפורט, ממצה ומעשיר הלכה למעשה של דרך החקלאות האורגנית – באופן מעשי ממש – דאגה לקרקע, הזנה, התמודדות עם מחלות ומזיקים, אתגרי עשביה, גיוון, איזון ושגשוג. מריו ביקש שהספר יהיה לעזר לאלו המגדלים ומיישמים חקלאות אורגנית, וישמש גם השראה ועידוד למגדלים שאינם אורגניים לבוא ולהצטרף לחזון.
ניתן לרכוש את הספר במערכת ההזמנות שלנו – תחת הקטגוריה: “ירקות ופירות ח’ביזה”.
שבוע טוב, מאיר, מואר ונעים, מכולנו בח’ביזה
_______________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: סלרי עלים או סלרי שורש/בצל ירוק, סלק/לפת, חסה, גזר, דייקון/צנונית/ארטישוק ירושלמי, בטטה , כרוב לבן או אדום/כרובית, עגבניה, מלפפון, ברוקולי/שעועית צהובה/לוביה תאילנדית ארוכה, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר. מתנה לכולם: מנגולד/קייל/תרד ניו זילנדי.
ובסל הגדול גם: רוקט/טאטסוי/תרד חורפי, בצל טרי, קולרבי/שומר.
בארגז הפירות: תפוז/פומלית, קלמנטינה, רימון, תפוח עץ/בננה, אבוקדו.
יום רביעי: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, בצל ירוק/סלרי עלים או סלרי שורש, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, לפת/קלרבי/שומר, כרוב לבן או אדום/כרובית, ברוקולי/שעועית צהובה או תאילנדית/ארטישוק ירושלמי, מלפפון, עגבניה, חצילים/בטטה, חסה, גזר.
ובסל הגדול גם: דייקון/צנונית, רוקט/טאטסוי/תרד חורפי, בצל טרי/סלק.
בארגז הפירות: רימון/פומלית, קלמנטינה, בננה/קרמבולה, אבוקדו, תפוז/תפוח עץ.