בערוגת הגינה של ביאליק הפול המסכן עומד בצד, נשען על מקלו, מצוברח ועלוב, כי תרמיליו ריקים. המסיבה של ביאליק לא נערכה כנראה בשלהי החורף בואכה האביב, כי עכשיו אין סיכוי שהפול שלנו לא נע ולא נד במסיבת הריקודים המקפיצה של דיירי ערוגת הגינה – עם התחממות העונה תרמיליו מתמלאים וכמויות יפות של פולים ממלאות את דליי הקטיף שלנו, ואת הארגזים שלכם. אפשר לשמוח ולרקוד! בתקופה האחרונה הוא מבקר אצלכם – הבחור הירקרק, שהצד הפנימי של תרמיליו השמנמנים מכוסה בריפוד רך וכותנתי למגע, בנה המכובד של משפחת הקטניות המפורסמת. בעברית קוראים לו: פּוֹל (בפא דגושה ובחולם מלא) ושמו העברי הבוטאני הוא "בקיית הגינה", ומפני שהוא ירק לא רגיל ומיוחד, עשינו לנו מנהג לספר עליו קצת כשהוא מגיע לביקור.

השום הירוק אולי נראה לכם במבט ראשון כמו בצל ירוק גדול במיוחד, אבל משום מה הוא מריח כמו שום… יש לו ראש גדול מן הבצל הירוק (אבל עדיין לא גדול כמו שום בוגר) ועליו הארוכים שטוחים, ולא חלולים כמו עלי בצל ירוק. זהו אחד הירקות האחרונים שעוד נשארו עונתיים ממש: הוא מופיע בשווקים בארץ בסוף פברואר, כשהחורף מתחיל להבהב והאביב מתפרץ פה ושם בין סופות חורפיות, ונשאר למשך כמה שבועות בלבד, עד אפריל. הוא ירק מיוחד, גרסא עדינה ילדותית ותמימה, אבל לא לגמרי תינוקת, של אחיו הבוגר והחריף, שמעלה בי, חובבת שום שכמוני, מחשבות על כוחם של עדינות ורוגע, על ילדות ובגרות. בח'ביזה הוא גדל ממש כבר מן העונה הראשונה, מסלי האביב הראשונים שלנו, וממשיך איתנו בכל 15 האביבים מאז.