ארכיון עלונים קודמים
בשבועות האחרונים החלה הלוביה התאילנדית שלנו להבשיל בכמויות נאות, והכריזה באופן רשמי שהקיץ בשיאו. אם אתם תוהים למה השעועית הירוקה שאתם מקבלים בארגז מחוספסת, ארוכה ומוזרה, זה משום שהיא לא שעועית אלא… לוביה תאילנדית ארוכה. אנחנו אורזים אותה אצלכם בארגזים בשקית מרשרשת, כמו מתנה, והיא אכן כזאת מתנה שונה, ומיוחדת במינה, חבל לצפות ממנה להיות שעועית ירוקה, כי היא משהו אחר…
In China, soy has been considered one of the five most sacred types of grain for some 5,000 years, essential to Chinese culture (together with rice, wheat, barley and millet). It was actually deemed essential by the legendary Caesar Shennong, the divine farmer, considered to be the father of Chinese agriculture. Its origins are in North China, from a wild plant named Glycine Ussuriensis.
The process of soy domestication, probably one of the first crops to be cultivated by man, began around the 11th century BC, both as food and for medicinal purposes. By the first century, soy arrived to South and Central China and to Korea. By the 7thcentury, it could be found in Japan, Indonesia, the Philippines, Vietnam, Thailand, Malaysia, Burma, Nepal and North India. It took till the 18th century to arrive in the West.
בתרבות הסינית כבר לפני כחמשת אלפים שנה היא הוכתרה על ידי הקיסר האגדי שנג-נונג, החקלאי האלוהי, שנחשב כמי שהביא לסין את בשורת החקלאות, כאחת מחמשת המינים המקודשים החיוניים לקיומה של התרבות הסינית (יחד עם האורז, החיטה, השעורה והדוחן). מקורה בצפון סין, מצמח בר ששמו Glycine ussuriensis, הסינים החלו לתרבת אותה לשימוש למאכל ולמרפא כנראה בסביבות המאה ה-11 לפנה"ס, מה שהופך אותה לאחד היבולים הראשונים שגודלו ע"י האדם. עד המאה הראשונה לספירה הגיעה הסויה למרכז סין ודרומה ולקוריאה. במאה ה-7 היא הייתה כבר גם ביפאן, אינדונזיה, פיליפינים, וייטנאם, תאילנד, מלזיה, בורמה, נפאל וצפון הודו. למערב היא הגיעה במאה ה18.
Okra likes to prance around using her fancy name “Lady Fingers,” indicating that she must be treated with gentle respect. Before cooking, the tip must be gently cut off, taking care not to hurt the pod. In olden times, when a groom’s family wanted to “check out” a bride, they handed her a knife, a pile of okra, and put her to work. If she was able to properly slice it, this was a sign she was gentle and skilled.
הבמיה מתגנדרת בשם "אצבעות הגברת" (Lady fingers), ואכן, צריך לטפל בה בעדינות: לפני הבישול חותכים את העוקץ בזהירות, מבלי לפגוע בתרמיל. בימים עברו, כשמשפחת חתן ביקשה לבחון כלה לשידוך, נתנו לה לחתוך במיה. אם היא הצליחה במלאכה, היה בכך סימן כי היא עדינה ומיומנת. אל הקוטפים היא כלל וכלל לא מתנהגת כליידי עדינה: ענפי השיח ועליו מכילים שמן אתרי וכל התחככות בו גורמת לגירוד די נוראי. לכן במיה קוטפים עם שרוול ארוך וכפפות, ובמיה קוטפים הרבה, לעתים תכופות ולאורך זמן. אנחנו עוברים על ערוגת הבמיה כל יומיים, כדי שלא נמצא עצמנו עומדים מול גברת ששכחה לחלוטין לגזור ציפורניים… ומלאכת הקטיף היא מלאכה הגוזלת זמן, יש לחפש את התרמילים בין עלוות השיח המסועפת והסבוכה, ולקטוף תרמיל תרמיל, טיפול אישי ביותר.
At Chubeza, we begin seeding corn (known by its more honorable, original name “Mahis”) at the end of March. The first two seeding rounds are one month apart. A short two-three weeks later it’s time for the next round of seeding and two weeks later another. Then begins a weekly seeding schedule. The reason for this fluctuation is the change in seasons and the rising summer temperatures. If the first round needed between 100-110 days to reach ripeness, the last rounds ripen within 80-90 days. Thus, these intervals between seeding rounds allow us to distribute sweet, juicy ears of corn in your boxes every week, or maximum every fortnight.