ארכיון עלונים קודמים
השבוע העלון בחופשה חלקית…
שולחת לכם קריקטורה מצחיקה שקיבלתי השבוע, ברוח ארגז ירקות הקיץ – (תכולת ארגז הירקות הקייצי בתמונה אופיינית יותר לאירופה/צפון אמריקה…), ובכל זאת – זה מצחיק גם בישראל…
One hot summer day this week, I started thinking about summer. With so many folks out gallivanting the globe, the thought struck me that there are so many components of your summer boxes which started out around the globe as well, including from the uncharted territories of Africa and America before they were “discovered” in the 15th century. Take tomatoes, squash, pumpkins, corn, potatoes, peppers and sweet potatoes, for example – not one of these tasty vegetables appeared in the European vegetable garden or the Israeli one before the discovery of America. Okra, garlic and watermelon were born in Africa and immigrated here many years ago. The thought of a life bereft of the redness of tomatoes, the green of corn sheaves, the orange of pumpkins and sweet potatoes or the juiciness of watermelon brings to mind black and white TV. One can learn a lesson of modesty from the vegetable patch (usually a good idea): to enjoy the wealth of a colorful, bountiful summer season and to understand a few things about the wonder of difference and varieties, and the great profit and joy to be gained by allowing this variety to develop and reproduce.
ביום חם קייצי השבוע יצא לי להרהר בתקופת הקיץ, כשרבים יוצאים למסעות ושיטוטים סביב לגלובוס, ודווקא עכשיו בסל מתקבצים להם יחד ירקות רבים שהגיעו אלינו מאותם מרחבי גלובוס, ולא היו מוכרים למערב לפני גילוי אפריקה ואמריקה במאה החמש עשרה: עגבניות, קישואים, דלעות, תירס, תפוחי אדמה, פלפלים ובטטות לא היו בגן הירק המשולב האירופאי וגם לא הארצישראלי לפני גילוי אמריקה. הבמיה, השום, והאבטיח נולדו באפריקה והיגרו אלינו משם כבר לפני שנים רבות. המחשבה על חיים נטולי אדמומיות עגבניות, ירקרקות תירס בעליו, כתום של דלעת ובטטות, או עסיסיות אבטיחית, מזכירה לי טלוויזיה בשחור ולבן. כדאי ללמוד קצת ענווה מגן הירק (בדרך כלל זה טוב), לשטוף את העיניים בעושר המגוון של עונת קיץ שופעת וצבעונית, ולהבין דבר אחד או שניים על הטוב והמופלא שבשונות וריבוי סוגים ועל כמה אפשר להרויח וליהנות כשמאפשרים למגוון להתפתח ולהתרבות.
הרבה עובר עליה, על הנחמדת החביבה האדמונית מהרגע בו היא נשתלת באדמה הפוריה הממתינה לה, ועד שהיא מגיעה לעגלגלות אדומה ומוכנה לקטיף: מגנים עליה מכל משמר, מטפחים אותה, קושרים אותה לגובה, מדשנים אותה, משקים אותה, מאכילים אותה בשמש מרום. היא מחוזרת על ידי דבורים מקסימות, מותקפת על ידי עשים חסרי מצפון, שבתורם מתבלבלים מרוב ריחות ובתוך כל המהומה, הכנימות מנסות למצוץ את מוהלה, החרצית מגוייסת להגנה עליה, היא ממשיכה לעשות את דרכה אל השמש ואל ההבשלה המתוקה הממתינה לכם בסלים. מגיעות לה מחיאות כפיים סוערות
השבוע כל כך חם – אנחנו מקטרים ומזיעים ושותים ומתאווררים, אבל יש כאלה שהחום והלחות ממש משמחים אותם – ועל אחד מהם נספר היום. אלברט פירות הזכור לטוב חרז אמנם "כל השנה, תמיד בעונה – חצילים!" אבל אצלנו בשדה ובארגזים החצילים מככבים רק עכשיו, מעונת הקיץ החמה ועד הסתו, כשהטמפרטורות בחוץ מזכירות להם את הבית – דרום הודו וסרי לנקה, שם החלו את דרכם. מהודו הוא נדד נדדו החצילים לבורמה, ולסין – בכתבים סיניים מוזכרים החצילים כבר במאה החמישית. משם המשיכו למזרח התיכון, ועד היום הם נחשבים מרכיב בסיסי במטבח המזרח תיכוני. כשנכבשה ספרד במאה השמינית על ידי המורים מצפון אפריקה הם הביאו איתם את בשורת החצילים לדרום אירופה. האיטלקים הכירו את החצילים דרך קשרי מסחר עם סוחרים ערביים במאה ה-13.
Over the past weeks, Chubeza’s Thai lubia has been ripening in abundant quantities, making a formal announcement that summer is at its peak. If you’ve been wondering why the latest green beans you’ve been receiving are so lengthy and coarse, well, it’s because they’re not green beans but rather… Thai lubia (yard-long beans) which arrive “gift-wrapped” in your boxes. They are indeed a present, albeit rather strange and unique. But don’t expect them to be green beans, because they simply are not…