שולחים לכם חיבו”ק
לכבוד שבועות חשבתי להגיש לכם טנא של חב”ק – הלוא הוא השם העברי שאחי היקר יוחאי חידש לצורה בה אנחנו ואתם עובדים כאן בח’ביזה – חקלאות בשיתוף הקהילה. ולספר לכם קצת (לחלק מכם זה יהיה שוב) על ההסטוריה ועל העכשיו של התנועה / השיטה הזו המנסה ליצור שותפות, אחריות והדדיות בין חקלאים ובין צרכנים.
כשקהלת אמר “לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים” הוא התכוון כנראה גם לתנועה הזו של שותפות ותמיכה הדדית בין חקלאים וצרכנים, ולא רק בגלל שבחוות מגדלים ירקות בעונתם ושולחים בארגזים תוצרת טריה, אלא גם משום שהמודל הזה צמח בו זמנית ובאופן בלתי תלוי, בלי שידעו זה על זה (ובלי “לייק” בפייסבוק!) ביפאן ובאירופה. מדובר על שנות השישים של המאה העשרים, כשהולכת וגוברת המודעות לסכנות הכרוכות בחקלאות הכימית המודרנית ובכלכלת השוק הגלובלית, שבה מאבדות מדינות את חיוניותן ועצמאותן החקלאית בשל כדאיות כלכלית של יבוא. בקיצור – אנשים (ונשים) החלו להתעורר ולהבין את הבעייתיות בחקלאות ההולכת ומתרחקת מהפה האוכל אותה, והחלו לשאול שאלות ולחפש תשובות.
בתקופה הזו גבר החשש ביפאן לגבי המזון שמגיע לצלחת בבית, והתעוררה השאלה האם החיבור בין חומרים כימיים ומזון הוא אכן חיבור מוצלח. אחד התמריצים היה בהלה הפושטת ביפאן
בעקבות הרעלת כספית חמורה ב”מפרץ מינמטה“. המקרה הזה ואחרים גרמו ליותר יפאנים לפנות לצריכת אוכל אורגני, אך גם בכיוון הזה הם נתקלו בקשיים: מצד אחד הלך וגבר היבוא של תוצרת חקלאית ליפאן, ואיים על החקלאות היפאנית המקומית, שהלכה והצטמקה. מצד שני, תרמיות וזיופים בסימון מוצרים אורגניים שלחו צרכנים לחיפוש אלטרנטיבה של קניה ישירה מהמגדל, שתבטיח את אחריותו כלפי הצרכנים.
יפן היא מדינה בעלת מסורת מבוססת של תנועות קואופרטיביות, ולכן אין זה מפתיע שהקבוצה הראשונה של עקרות בית מודאגות (ולא נואשות!) התארגנה כקואופרטיב ופנתה לחפש חקלאי עימו יוכלו ליצור שותפות של תמיכה הדדית. הם גיבשו את מודל הTEIKEI – שמשמעותו: “לשים את פרצופו של החקלאי על האוכל”.
ובאותה העת… מעבר לאוקיינוס…
בתחילת המאה העשרים התפתחה באירופה התנועה האנתרופוסופית, תנועה מיוחדת במינה המושפעת מתורתו של רודולף שטיינר, פילוסוף, אדריכל, מחנך אוסטרי, וכתביו בתחומי החינוך, הרפואה, האמנויות, הדת, הכלכלה והחקלאות. התיאוריה האנתרופוסופית רחבה ומורכבת, הפן החקלאי של התורה האנתרופוסופית מוכר כ”חקלאות ביו-דינמית”. התשתית לה נוצרה בסדרת הרצאות בתחום שנתן שטיינר ב1924, בה הוא איפיין את המערכת החקלאית הרצויה כמערכת אקולוגית שלמה, שאנשים, בעלי חיים, צמחים, מיקרו-אורגניזמים, האדמה, המים והאויר, מתקיימים בה מתוך איזון דינמי ושיווי-משקל.
שטיינר כתב גם על כלכלה, והתמקד ב”כלכלה של שיתוף” (Associative Economics) שמטרתה לשמש אלטרנטיבה לכלכלה תחרותית, על ידי טיפוח תקשורת ושיתוף פעולה בין יצרנים, סוחרים, ספקי אשראי וצרכנים כדי לטפל בנושאים כמו: מחיר הולם, צרכים אמיתיים, הקטנת העוני והגדלת השוויון החברתי. נשמע לקוח מקיץ 2011? מדובר על אמצע המאה שעברה!
השילוב של שתי הגישות הללו – חקלאות אורגנית ביו-דינמית וכלכלה המבוססת על שיתוף פעולה והדדיות חוברים יחד לכיוון יצירת המודל המוכר לנו של שותפות בין חקלאים וקהילה לא-חקלאית כדי לטפל בדיוק בנושאים הללו.
בסוף שנות השישים של המאה העשרים מוקמת בגרמניה חווה שיתופית המושתתת על העקרונות הללו, Buschberghof Farm. כמו כן מוקמת “קהילה בשיתוף פעולה חקלאי” (בגרמנית זה יוצא LAG, ותסלחו לי שלא אייתתי כאן את כל המילים הגרמניות בנות ה200 אותיות כל אחת…), יוזמה ליצירת רשת חברים לא-חקלאית שתתמוך בחקלאים על ידי מתן הלוואות ויצירת שיתוף פעולה הדדי. בשווייץ מתרחש תהליך דומה, המושפע גם מהתנועה הקו-אופרטיבית הצ’ילנאית בתקופת שלטונו של סלבדור אלנדה (1970-73).
בארצות הברית התהליך דומה לזה האירופאי, ואני לא אחזור ואפרט גם אותו. למי שרוצה – מצאתי מאמר קולח ומעניין על תחילת התנועה בשתי חוות הCSA הראשונות בארצות הברית, במסאצ’וסס ובניו המפשיר. שתי החוות האלה, אגב, חיות ופועלות כCSA גם היום, שלושים וכמה שנים לאחר הקמתן. בקרוב אצלינו.
הרעיון המקורי של CSA גלום בשם שלו: המפעל של Community Supported Agriculture נועד ליצור חקלאות הנתמכת על ידי הקהילה שסביבה. היוזמה לחוות הראשונות ביפאן, אירופה וארה”ב, באה דוקא מהצרכנים, שהתארגנו לקניית אדמה וגידול התוצרת במשותף או למציאת חקלאי שיהיה מוכן לגדל עבורם את סל הירקות השבועי.
עם השנים הוקמו חוות רבות ושונות שפועלות כולן תחת המטריה של שותפות חקלאות וקהילה ונמצאות במקומות שונים על רצף של מעורבות ומחוייבות הקהילה לחווה. הצד האחד של הרצף הוא חווה קהילתית של ממש, השייכת לקהילה, מנוהלת על ידה וזוכה לתמיכה ומחוייבות מוחלטים וארוכי טווח של הקהילה. בסוג כזה של חווה, התקציב נקבע על ידי קבוצת החברים, וכך גם מחיר ה”מנוי” השנתי, שעתיד לממן את התקציב. הקהילה גם לוקחת חלק בכתיבת פרוטוקול הגידול, מחליטה על שיטת הגידול, מגוון הירקות,
רכישת ציוד וכו’. ברבות מהחוות מהסוג הזה מתחייבים החברים גם למספר שעות או ימי עבודה בשדה או בניהול וארגון הCSA.
בצד השני נמצאות (רוב חוות הCSA) כמו שלנו שמציעה משהו כמו “תכנית מנויים” – הלקוחות מתחייבים לפרק זמן קצר יחסית (שבוע-שבוע, חצי עונה, או עונת גידול שלמה), ומשלמים את מחיר הסל השבועי, מראש או בתשלומים חודשיים. בחווה כזו הבעלות האחריות והניהול הם של המגדל, והלקוחות
שותפים על ידי נכונותם להישאר מנויים ובדרך כלל לשלם מראש על יבול העונה הקרובה. לפעמים הם מסייעים בארגון נקודות החלוקה, או משתתפים בימי עבודה בחווה, בדרך כלל מידת המעורבות תלוייה בהם ואנשים שונים מעורבים במידה המתאימה להם.
חוות שונות גם מפיצות את היבול בצורה שונה. יש חוות בהן פשוט פורשים את התוצרת השבועית על מספר שולחנות בשדה, והצרכנים מגיעים לחווה עצמה ולוקחים את מנת הירקות שלהם לפי הרשימה השבועית, בחוות אחרות מכינים את הארגזים מראש, והלקוחות אוספים אותן מן השדה, מנקודות איסוף בערים השונות או שהם מגיעים במשלוח עד הבית.
מה שדומה בכל החוות על הרצף, ומה שהופך אותן לשותפות של חקלאים וקהילה, הוא הקשר הישיר בין המגדל והצרכנים, שמתבטא במכירה ישירות מהשדה לצרכנים, בתקשורת גלויה וישירה ביניהם לבין החקלאי, דרך עלון, פרסום לוח היבולים המתוכנן, משוב עונתי ועידוד הלקוחות להעיר הערות, להמליץ המלצות ולהציע הצעות. כמעט תמיד מתפתחים המעורבות והקשר גם דרך ביקורים בשדה, ימי קטיף עצמי, ארועי שתילה וחגיגות עונתיות. שוב, בדרך כלל רמת המעורבות נקבעת בעיקר על ידי מידת רצונם של הלקוחות לקחת חלק בכל הארועים הללו, לקרוא את העלון, להגיב על צורת הגידול או לתת משוב עונתי.
בארצות הברית ההערכה היא שקיימות בין 1500 ל3000 חוות CSA, ביפאן יש יותר ממליון צרכנים של שיטת TEIKEI, לגבי אירופה אין לי מספרים, אך כמעט בכל מדינה ישנו ארגון של שותפות צרכנים וחקלאים (למשל PERGOLA בהולנד, AMAP בצרפת, והsoil association באנגליה). ומה בישראל?
החלוצה היתה לאה זיגמונד, חקלאית ביו-דינמית מקיבוץ לוטן שבערבה, שגידלה בקיבוץ גן ירק אורגני וניהלה תכנית “חקלאות בשיתוף הקהילה”, בשנים 2000-2001. הם שלחו כ-30 ארגזים, בעיקר לאילת, אבל גם למצוקי דרגות, למצפה רמון ואפילו לקבוצה שהתארגנה בירושלים! לאחר התנהלות מוצלחת נסגרה התכנית, כשלאה פנתה ללימודים בארה”ב. השבוע דיברתי עם לאה שסיפרה שכיום גן הירק מספק בעיקר את צרכיו הפנימיים של הקיבוץ, וכמו כן הוא משמש כגן חינוכי-לימודי, בעיקר לתלמידים במרכז לאקולוגיה יצירתית בלוטן, אבל גם לסקרנים שעוברים בסביבה.
הדוגמא הזו של לאה בלוטן היתה הנר הדקיק שדלק אצלי בראש כשהקמתי את החווה ב2003. לרוב זכיתי למנות לא מבוטלות של ציניות מצד חקלאים מנוסים שאמרו לי ש”זה לא ילך, הישראלים לא פראיירים כמו
האמריקאים, ולא מוכנים לשלם על “חתול בשק”. ניסו את זה לפניך, ואנשים לא מוכנים שמישהו אחר יקבע להם אילו ירקות יהיו בארגז, או יספר להם שבינואר פשוט אין עגבניות”. בבטחון העצמי הנאיבי שהיה לי אז (שלוש שנים בקליפורניה הפכו אותי מלאת תקוות…) החלטתי שזה כן ילך.
בהתחלה היינו די בודדים בשטח, אבל עם הזמן בחרו עוד חוות ללכת בדרך הזו, גם חדשות וגם ותיקות, והן משגשגות ומתקיימות. כיום ישנן מספר לא מבוטל של חוות קטנות נוספות בישראל הפועלות בצורה דומה ומתוך תפיסה שהיא גם חברתית-קהילתית ולא רק כלכלית (אם כי אני לא ממעיטה בחשיבות הצד הזה). כמה דוגמאות כאלה הן (מדרום לצפון) “משק חביביאן“, במושב הודיה שליד אשקלון, “חווה בכפר” בכפר הנגיד, “ערן אורגני” בנטעים, “גן השדה” בכפר רות, “סלסילה” בעמק חפר, “החווה במרחביה” ו”משק בן צבי” בעמק יזרעאל, “שדה שפע” בקיבוץ חוקוק מעל לכנרת, “סבתא יהודית” ביבנאל, ופרוייקט “סל מקומי” בגליל.
והחדש שבחבורה: ממש לא מזמן סיפר לי דותן מקיבוץ המעפיל שהשדה שלו, אותו טיפח כל החורף, כבר מקושט ומנומר בשתילים ובנבטים צעירים והוא מתחיל לאסוף לקוחות ראשונים שיתחילו לקבל את הסלים השבועיים שלו בעוד כחודש. רוצו לספר לחברים שלכם מעמק חפר, ותנו להם את הפלאייר של דותן.
נכון שהתופעה הזו עדיין קטנה ובשוליים, ואולי כך גם תישאר, אבל אלו שוליים יפיפיים, מוריקים, מזינים, שמשמחים את לב כל מי שעובר לידם. אותי הרשימה הזו ממלאת התרגשות וגאוות יחידה בכל פעם שאני מפרטת אותה. ממש תחושה של “הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו”. בישראל הקטנה שלנו, בה אין אף “פראייר” לרפואה, יש די אנשים שחושבים שהדרך הזו חיונית וכדאית, ושבוחרים לקבל “ארגז הפתעות שבועי” ותוך כדי כך גם לתמוך בחקלאות אחרת: מגוונת, ידנית, מאוזנת, מלאת הבטחות ומקיימת.
מאחלים לכם חג ביכורים מלא רינת קציר, תהנו מהאביב החביב שעובר עלינו כל עוד הוא פה,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
________________________________
מה השבוע בטנא?
לכבוד חג הביכורים הכין לנו השדה שלנו הפתעה נעימה – קטיף ראשון בכמה וכמה ערוגות: המלפפונים והפקוס (טוב, מהם כבר קטפנו קצת בשבוע שעבר, אבל אנחנו לא מתקטננים), השעועית הירוקה והבזיל הממלא את בית האריזה בריחות נפלאים. אז הכמויות עוד קטנות ולא מספיקות לכולם, אבל זו התחלה – חג שמח!
יום שני: ברוקולי או כרובית, חסה, פטרוזיליה, בצל יבש, קישואים, עגבניות, מלפפון או פקוס, גזר, סלק אדום, תפו”א, כרוב.
ובסל הגדול תוספת של: שעועית ירוקה או פלפל אדום, מנגולד, בזיל
יום רביעי: כרוב או כרובית, חסה ערבית, בצל יבש או שעועית ירוקה, עגבנייה, סלק אדום, קישואים, מלפפון, גזר, פטרוזיליה, פלפל, תפו”א.
ובסל הגדול תוספת של: מנגולד, בזיל, ברוקולי
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר וגם שמן זית. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו
_______________________________
