פינת השבת אבדה:
ביום הפתוח נשאר אצלנו כובע ילדים ורדרד-כתמתם פרחוני. מוזמנים לפנות אלי כדי לקבלו. בת-עמי.
חשבון נפש חקלאי – חלק א’
אויש אויש אויש, כמה נעים לפתוח עלון בלי הודעות! בשבילי זה הסימן המובהק לכך שהגיעה תקופת “אחרי החגים”…
כמדי שנה, גם השנה ישבנו אלון ואני לרכז לעצמנו את ההצלחות והכשלונות, הטעויות וההחלטות הנכונות ושאר הרהורינו על השנה החולפת, ולרכז לכם את הדברים בתמצות מתבקש בעלון של “אחרי החגים”.
אך לפני שאגלוש לדיונים על מועדי זריעת הדלעת ומידת ההשקיה של התירס אני רוצה לומר תודה לכל מי שהגיע ליום הפתוח, גם על עצם ההגעה והנוכחות (חוות csa שעבדתי איתן בארה”ב היו מתברכות באחוז קטן בלבד של אנשים שהיה מגיע לארועי החווה), אבל יותר מזה, על זה שאתם ממש נהדרים. הקהילה הזו של אנשים שמתקבצת סביב ח’ביזה כבר כמה שנים בנויה מאנשים שמסייעים לנו לגדל צמח מיוחד – אופטימיות. התמיכה, הפרגון, המילים הטובות, הסקרנות, ההבנה, האיכפתיות, השאלות (גם הקשות), ההערות החשובות – כל אלה פשוט נוסכים בנו כוח להמשיך בעבודה וגם לגמרי משמחים אותנו, כאנשים החיים כאן, בארץ הזו הידועה כל כך בפסימיות ובשליליות שהיא מצמיחה. אין חקלאות בלי אופטימיות, את זה ידענו עוד לפני שהתחלנו, וזו מסקנה שעולה כל שנה מחדש, והמפגש הזה אתכם הוא זריקת האופטימיות החצי שנתית שלנו (אז בואו גם בפסח) – תודה רבה!
וכמובן שאי-אפשר (ואנחנו גם לא רוצים) בלי תודה גדולה לצוות הנאמן של ח’ביזה שפעם בחצי שנה פותח את ליבו ואת השדה “שלנו” להמוני מבקרים, ולכבוד זאת מקים סככות צל, מנקה, מעצב מחדש, משפץ, משלט, מארגן, מזיז את זה שמאלה ואת זה ימינה, ולבסוף גם מעלה חיוך על פניו ומקבל את פניכם. תודה ללובסנג ולדוידי שעמלו על פינת הבישול (מתכונים בסוף העלון), תודה ליואב, לאלון ולשיוה שקטפו, חתכו ירקות, הכינו תה ומזגו מים וארחו אתכם בסככה המרכזית, תודה לחגי ולסווט שארגנו ונצחו על המלאכה בשוק האיכרים בסככת האריזה. וכמובן תודה גדולה לבני המשפחות שלנו שכבר מקבלים כמובן מאליו את הקריאה לדגל פעמיים בשנה בחולי המועד, והתייצבו גם השנה לצייד במה שנחוץ, לאייש עמדות ולסייע בכל תחום – תודה לאבאמא אפרתי ולאבאמא שורק, לסיגל, למאיה, לישראל – אין כמוכם (ותרשמו לכם ביומנים כבר את פסח)…
את חשבון הנפש שלנו בחרנו לגלגל עם עונות השנה. התחלנו בחורף, נזכרנו במה שהיה בשנה שעברה וחשבנו על מה שכבר התחלנו לעשות השנה: בשנה שעברה התנסינו בשתילת מנגולד משתילים מוכנים (סלק עלים) במקום זריעת זרעים והיה מוצלח מאוד: הדרך הזאת חוסכת לנו דילול ערוגות וגורמת לפחות צורך בעישוב (כי הצמחים מפתחים מהר יותר עלווה גדולה שמצלה על הקרקע ומונעת התפתחות עשביה). הזרעים של המנגולד הם בעצם הלקט של מספר זרעים, כלומר – כשזורעים זרע מניחים בקרקע לא זרע אחד, אלא 4-5 זרעים מחוברים, ולכן יש צורך בדילול רציני.
לאור הצלחת שתילת המנגולד בשנה שעברה החלטנו לשתול השנה גם סלק. הסלק והמנגולד הם, כידוע, אחים, וסיפור זרע ההלקט נכון גם לגבי הסלק. סברנו שמה שטוב לאחד אולי יהיה טוב גם לאחיו, ואנחנו מנסים. הסלק נשתל במרווחים צפופים הרבה יותר מן המנגולד, וגם בזהירות יתירה, שכן ממנו אנחנו מבקשים להפיק את השורש העגול והיפה שיצמח מתחת לקרקע, וחשוב מאוד לא לפגוע בשורשיו. בארגזי החוקף הזה (ובחשבון הנפש של השנה הבאה) תוכלו להיווכח בתוצאות הניסוי, מקוים בהצלחה.
גם השנה אנחנו מתעתדים לזרוע או לשתול סלק צהוב. בשנה שעברה ניסינו אותו שוב, לאחר כמה עונות הפוגה. נזכרנו אמנם קצת מאוחר, אך התוצאות המוצלחות הביאו אותנו לנסות ולזרוע אותו שוב – הכינו עצמכם לסלק כתמתם בארגזי החורף. מה שהיה שונה בהצלחת הסלק השנה היה בעיקר הציפיות שלנו. בשנים קודמות ציפינו שהסלק הצהוב יגדל למימדי הסלק האדום, ולכן כשגדל רק למימדים בינוניים חיכינו וחיכינו והתאכזבנו, מהש גרם לו להיות מבוגר מדי ובהחלט לא משהו (ועדיין לא גדול מאוד). השנה הבנו שזהו גודלו הטבעי, והוא אמנם בינוני במימדיו אבל נהדר בטעמו. ועל כן בוא יבוא.
ואם בגדלים ובחורף עסקינן, אפשר לעבור למילה חיובית גם בענין הגזר, שסוף סוף בשנה שעברה הגענו לשנה בה הצלחנו לדלל אותו בזמן ובמידה המספקת (כמעט תמיד), וכך להפיק גזר נאה ומתוק ועסיסי, במקום המון זנבות קטנטנים ולא מפותחים. המפתח להצלחת הדילול היה גם עקשנות אך גם, ובעיקר, תכנון זמני הזריעה. השנה בחרנו בזריעה של חלקות קטנות יותר בזו אחר זו, במקום לזרוע שטחים גדולים יותר בהפרשי זמן גדולים יותר. וכך, בחורף שעבר, זרענו ערוגה אחת כמעט מדי שבוע, וכך יכולנו להתמודד מול הדילול והעישוב שבוע אחר שבוע ולא להרגיש שאנחנו רודפים אחרי שטח בלתי נגמר של עישוב. גם עכשיו בזריעות הסתו שהחלו בחרנו באותה השיטה, ולא רק בקשר לגזר: השום, למשל, גם הוא נזרע בשני סבבים, כדי להקל על משימות העישוב שבואו יבואו.
ועדיין מתחת לקרקע: כמה שורשים לבנים גידלנו השנה (שהיו, אגב, מקור לבלבול אצל רבים מכם): הדייקון החריף, הלא הוא הצנון היפני המאורך, החלק והצחור, הפראסניפ, הידוע גם בכינויו: “גזר לבן”, אף כי איננו גזר וגם לא ממש לבן (יותר לכיוון הבז’), ושורש הפטרוזיליה (שנראה בדיוק כמו פארסניפ אבל בכל זאת מוכר יותר ולכן לפעמים גם פארסניפ נראה בעיני חלקכם שורש). הדייקון הצליח יפה מאוד והשינוי מהשנים הקודמות הוא שהשנה הוא נכנס לזריעות במחזורי קבועים וסדירים ולא רק כניסוי פה ושם, לפעמים הוא הגיע למימדים ענקיים ממש. גם השנה תפגשו אותו בארגזי החורף והאביב. שורש הפטרוזיליה גם הוא זכה לעדנה ולשיפור לעומת השנים הקודמות. זהו ירק בהחלט לא פשוט לגידול, והמילת המפתח בגידולו היא סבלנות והמתנה, והשנה כנראה הצלחנו בזה יותר. גם החורף הזה אנחנו מתעתדים לשתול אותו ומקוים להמשיך וללמוד את רזי הגידול ולהשתפר עוד.
מי שיזנח כנראה השנה הוא הפארסניפ (וצר לי על אנחת האכזבה מצד האנגלים שביניכם). לא שהוא לא הלך או היה בעייתי במיוחד לגידול, אלא שזהו ירק שצריך להשקיע את אותה כמות אנרגיה שהושקעה בתקופת גידולו הארוך (כארבעה חודשים) בדקות בהן עמלים על הוצאתו מן הקרקע. הוא מתברג ומתחפר בקרקע בצורה מושלמת וזהו היה סיוט של ממש לשלוף אותו בחוצה מן האדמה הכבדה שלנו. התכונה הזו בנוסף לחוסר התלהבות בקהל הביאו להיפרדות דרכינו, אולי בעתיד?
האחרונים במפלס התת קרקעי שלנו בדיון השבוע הם תפוחי האדמה, שחלק מכם אולי זוכרים כיצד התלבטנו בשנה שעברה האם לזרוע אותם בסתו או לא, וכבר החלטנו שלא, ובסוף ברגע האחרון שכנע אותנו מוחמד לנסות בכל זאת, והם אכן נזרעו בנובמבר. תודות למוחמד ולהחלטה לדבוק באופטימיות אספנו תפוחי אדמה טובים וטעימים בחורף, וגם השנה אנחנו זורעים תפוחי אדמה סתויים, מכפילים את הכמות (ארבע ערוגות במקום שתיים) ומקדימים את הזריעה בשבועיים-שלושה- כבר השבוע אנחנו מתעתדים לנעוץ את התפודים באדמה.
הסבב השני של תפוחי האדמה נזרע בשנה החולפת בתחילת פברואר, ואחריו עשינו ניסוי קטן עם זריעת שלושים מטרים נוספים באמצע מרץ. יבול זריעות פברואר היה גדול מאוד ואיסופו היווה אתגר. ניסינו להשאיר את התפודים באדמה לתקופה ארוכה יותר והם נתקפו במחלות ופטריות, שלא תמיד ניכרו עליהם כבר באיסוף, אבל לאחר אחסון כבר פגעו מאוד באיכות. (האחסון שלנו הוא פשוט העמדת תפוחי האדמה בארגזים מאווררים “בטמפרטורת החדר” בסככת האריזה שלנו, איננו שומרים אותם בקירור ולא בכל צורה מורכבת אחרת, ולכן הם לא מוגנים כמו שנשמרים תפוחי אדמה בגישות מתוחכמות יותר). המסקנה שלנו דומה למסקנה בקשר למרווחי הזריעות – השנה נחלק את הזריעה לשני מועדים, האחד בתחילת פברואר והשני באמצע מרץ, ונזרע בכל פעם רק מחצית מהכמות, אותה נוציא ממש שלושה חודשים לאחר הזריעה, כדי למנוע הידבקות במחלות שונות המצפות לתפוחי האדמה בקרקע, וזמן אחסון ממושך.
יש עוד הרבה מה לומר ולספר ולהרהר, אבל עד כאן להפעם, והמשך בשבועות הבאים,
חזרה נעימה לשגרה וחורף נעים וגשום,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
________________________________________________
ומה השבוע בסל?
יום שני: חסה אמריקאית, חצילים/תירס, עגבניות, קישואים, רוקט, לוביה / במיה/ תאילנדית / שעועית צהובה, דלעת, מלפפונים, בצל ירוק, פלפל אדום וירוק, בצל יבש
ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה, מנגולד/קייל, צנוניות
ארגז פירות:
יום רביעי: חסה אמריקאית, רוקט, עגבניות, בצל ירוק, לוביה/שעועית תאילנדית/במיה/שעועית צהובה, בצל יבש, מלפפונים/גזר, בטטה, דלעת, קישואים, פלפל/חצילים לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: מנגולד, פטרוזיליה, חצילים, פלפל
ארגז פירות: קטן – אבוקדו, ענבים, רימונים, שזיפים. גדול: ארבעה מתוך: ענבים, גויאבות, רימונים, תאנים, שזיפים, תפוחים
_________________________________________________
מתכונים מהיום הפתוח – תודה לדוידי וללובסנג שחלקו עמי (ועמכם) את הסודות:
מומו טיבטי (כיסנים ממולאים מאודים) ממולא בכרוב, גזר וטופו – באדיבות לובסנג דונדופ:
לבצק:
1 קילו קמח
2-3 כוסות מים
לערבב קמח במים (להוסיף את המים בהדרגה), עד שמתקבל בצק שלא נדבק לידיים
למילוי:
לקצוץ דק דק:
1/2 קילו בצל
1/2 קילו גזר
1/2 קילו כרוב
7-8 שיני שום
להוסיף חבילת טופו מפוררת ולערבב
לתבל בשמן זית ומלח, כמו שהייתם מתבלים סלט
ליצור מהבצק כדורים קטנים ולרדד אותם לעיגולים שטוחים דקים (אבל לא דק מדי כדי שלא יקרע )
לשים כפית מן המילוי במרכז הכדור
לסגור סביב סביב: לקפל את העיגול לשניים, ולסגור את ההיקף: לקחת בין שתי אצבעות חתיכת בצק ולקפל, להתקדם חצי ס”מ ושוב לקפל את השוליים. הסגירה יוצאת מסולסלת.
סרטון הדגמה קצר כאן
לשים בסיר אידוי ולאדות 15 דקות מעל מים רותחים
(אם מכינים מומו במילוי בשרי יש לאדות 20 דקות)
מי שמעוניין בהסברים או הנחיות נוספות, מוזמן לפנות ללובסנג: 054-6628990
מומו טיבטי (כיסנים ממולאים מאודים) ממולא בכרוב, גזר וטופו – באדיבות לובסנג דונדופ:
לבצק:
1 קילו קמח
2-3 כוסות מים
לערבב קמח במים (להוסיף את המים בהדרגה), עד שמתקבל בצק שלא נדבק לידיים
למילוי:
לקצוץ דק דק:
1/2 קילו בצל
1/2 קילו גזר
1/2 קילו כרוב
7-8 שיני שום
להוסיף חבילת טופו מפוררת ולערבב
לתבל בשמן זית ומלח, כמו שהייתם מתבלים סלט
ליצור מהבצק כדורים קטנים ולרדד אותם לעיגולים שטוחים דקים (אבל לא דק מדי כדי שלא יקרע )
לשים כפית מן המילוי במרכז הכדור
לסגור סביב סביב: לקפל את העיגול לשניים, ולסגור את ההיקף: לקחת בין שתי אצבעות חתיכת בצק ולקפל, להתקדם חצי ס”מ ושוב לקפל את השוליים. הסגירה יוצאת מסולסלת.
סרטון הדגמה קצר כאן
לשים בסיר אידוי ולאדות 15 דקות מעל מים רותחים
(אם מכינים מומו במילוי בשרי יש לאדות 20 דקות)
מי שמעוניין בהסברים או הנחיות נוספות, מוזמן לפנות ללובסנג: 054-6628990