השבוע הגיע אלינו מלאי חדש של תמרים מקיבוץ סמר – העונה החדשה החלב – התמרים נגדדו, מויינו, נארזו – ואנחנו מקוים שהם ימתיקו לכם מעט את הימים המרים שעוברים עלינו –
למי שלא מכיר – קיבוץ סמר שוכן בערבה הדרומית, בואכה אילת. במטע התמרים שלו גדלים מספר זנים, ואתם יכולים לבחור את הזן האהוב עליכם והנעים לחככם – ברהי – עגול, רך ומתוק מאוד. הוא מוכר יותר בצורתו הטריה – כתמר צהוב. בסמר עשו נסיון לייבש אותו על העץ, כמו את שאר הזנים וגילו שכפרי מיובש טעמו ומרקמו מיוחדים במינם. הם מכנים אותו: “טופי של תמר”. דקל נור, הוא תמר ארוך, כהה ויבש יותר. הוא פחות מתוק, ומי שרגיל לתמרים תימניים או עירקיים, ישטף בגל נוסטלגיה מול אחד מאלה. והאחרון והחביב הוא המג’הול – גדול ועסיסי ומתוק מאוד.
התמרים של סמר מצטרפים לתמרים החלוצים שכבר הגיעו אלינו לפני שבוע, ממשק אלעזר:
משק אלעזר הוא משק משפחתי, המורכב למעשה משני משקים, המשק הותיק של משפחת גולומב, והמשק של הדור הבא, משק אלעזר. ענת ושלום גולומב כבר 40 שנה מגדלים ירקות ותמרים אורגנים במושב פארן בערבה, ולפני כ16 שנה הצטרפו לחקלאות גם בתם איה ובן זוגה אלעזר, וגם במשק שלהם הם מגדלים פלפלים ותמרים אורגנים.
אנחנו מתחילים השנה עם הזנים הראשונים שנקטפו במשק – המג’הול והברהי, ומקווים מאוד ליהנות גם מתמרי דקל נור שייקטפו בהמשך. התמרים של משק אלעזר ייחודיים בטעמם ועסיסיותם, משום שהם קוטפים את התמרים כשבוע לפני ייבוש מלא, ולפרי יש עדיין רכות ומתיקות במרקם שהוא משהו בין פרי טרי לפרי יבש. מאוד מומלצים, בתוספת אזהרת התמכרות לטעם המעולה…
את התמרים ושאר מוצרים מעולים של ייצרנים מקומיים מצויינים, תוכלו להוסיף לארגז דרך מערכת ההזמנות שלנו.
____________________
מה שלומך, אחות, הבוקר? מה שלומך, אחות?
מזג האוויר הזה מזכיר לי נשכחות.
טוב שהחלון פתוח, יש לשמור על קור הרוח
ועל הכוחות.
אין הרבה סיבות לשמוח, בא יותר לבכות,
אין כמעט לאן לברוח, יש עוד לחכות.
יד נעלמה כונסת גם את פירורי החסד,
גם את המכות.
בשעה שקשה לי לשיר, והכל מתמוטט על ראשי,
התרשי לי לזכור ולהזכיר: תמיד
לך יש אותי,
לי יש אותך,
לנו יש אותנו.
יש דבר אחד, שכבר ידוע לי על פה:
מה שלא נולד בדמע, לא שווה הרבה,
מה שלא נולד בדמע, הוא לא יקצר בזמר,
ולא יביא מרפא.
תיכף יתגלו שמים, אל תסתירי את פניך,
אל יחדל קולך
(נעמי שמר)
בשבוע שעבר זרעו בדמע את שדות החיטה של קיבוץ סעד בנגב המערבי. אנחנו רוצים לקוות ולהתפלל שבעוד כמה חודשים, כשהקמה תצהיב ותבשיל, הם ייקצרו בזמר ויביאו מרפא. גם בימים רגילים חקלאים זורעים את השדות בדמע שהוא עירוב של התרגשות, חשש, אמונה ותקווה שהקציר יהיה ברינה – ועכשיו על אחת כמה וכמה.
אחד הגידולים אצלנו בשדה שהכי מלמדים אותנו שיעור באמונה, בדמיון ובתקוה, וגם בהתגברות ומרפא היא הבטטה. היא החלה לבקר אותנו בסתו כתומה ומקסימה, אבל את דרכה אצלנו היא החלה כארבעה חודשים קודם לכן. בתחילת מאי קיבלנו חבילה מקיבוץ נירים, וכשפתחנו אותה הנה מה שמצאנו:
חייכנו בחיבה לג’ורג’יה, הבטטה שלנו, ובשמחה רבה לקחנו את הייחורים ותקענו אותם בקרקע בתלוליות שהכנו להם מראש, במרווחים של 15 ס”מ. אחרי סיום השתילה נראתה החלקה כך:
לאחר כמה ימים התחילו לצאת עלעלים קטנים מענפי הבטטות, ומקץ שבוע זה כבר נראה כך:
זוכרים את המקל העירום? הנה ראו כמה הוא יפה עכשיו, השתילים הצעירים מתחילים גם לשלוח זרועות הצידה, בדרך לעתיד המזהיר שלהם:
שבועיים מאוחר יותר כבר נראה השדה כמו ימבטטות, צימוח צפוף וירוק וחזק של המוני עלים, ענפים ופרחים ששוזרים הכל לשטיח מרשים. מבין העלים מציצים פרחים יפים, סגולים במרכז, אופיינים למשפחה, משפחת החבלבלים:
-
- פרחי בטטה
מתחת לכל השטיח הירוק הזה, בשקט ובהתמדה שולח הצמח שורשי אגירה, שמתעבים ומאחסנים בתוכם חומרי מזון לקראת החורף. בתום ארבעה חודשים אנחנו מתחילים לבדוק מה המצב. אם צריך סוגרים את המים מעט (מה שגורם לבטטות לגדול עוד קצת) וכשהיא מוכנה – אנחנו עוברים עם המכסחת, מכסחים מלמעלה את כל סבך הענפים, כדי להקל עלינו סיבוכים מיותרים בפקעות הענפים, ויוצאים לערוגה מצויידים בקלשונים וחיוך כדי להוציא מהקרקע את השורשים הכתומים והטעימים.
מקורן של הבטטות באיזור הטרופי של דרום ומרכז אמריקה, השרידים הקדומים ביותר נמצאו בפרו. משם היא התפשטה לשאר מרכז ודרום אמריקה והגיעה גם עד לפולינזיה, לא ברור בדיוק איך. ישנן השערות שזרעי בטטה הועברו מאמריקה לפולינזיה על ידי ציפורים או סירות שנטרפו ונסחפו. השערה נוספת היא שזרעי בטטה צפו על זרמים באוקיינוס מדרום אמריקה לפולינזיה, זאת משום שזרעי בטטה יכולים לנבוט לאחר שהיה במי ים. קולומבוס פגש אותה בקובה, הביא אותה לאירופה ומשם היא התפשטה עם מסעות הכיבוש האירופאים לאפריקה, הודו ואסיה.
שנים של בחירה סלקטיבית וזהירה של צמחי הבטטות על ידי החקלאים וגם על ידי הטבע עצמו הביאו לכך שצמח הבטטה הוא בעל דרגה גבוהה של עמידות למזיקים ולמחלות. לפעמים יכולים הצמחים להיות נשאים של פתוגנים מסויימים שאינם מתבטאים בפועל ולא מפריעים לצמח בגדילה ובהתפתחות. בסך הכל לא סובלת הבטטה כמעט מבעיות, ובמשך כמה חודשים היא צומחת בדרך כלל בלי הפרעה. כשמגיע מועד הקטיף, אין צורך להוציא את הבטטות בבת אחת מן הקרקע ולאחסן בחוץ. הן מוגנות בהחלט בתוך האדמה, אפילו בחורפים קרים, כי באדמה הטמפרטורה בדרך כלל חמימה יותר מבאוויר הפתוח. אם מוציאים את הבטטות מחוץ למשכנן באדמה צריך לשמור אותן בפנים כדי שלא יהיה להן קר מדי… כשהטמפרטורה בחוץ נמוכה מ-13 מעלות, שומרים על טמפרטורה של 13-15 מעלות באחסון כדי שהבטטות לא יפגעו מהקור.
זו גם הסיבה לכך שלא כדאי לאחסן בטטות במקרר. כצמח הגדל בעונה החמה הבטטה לא אוהבת קור וטעמה ייפגם במקרר. בטטות מאחסנים במקום קריר ומאוורר, לא בשקית או כלי אטום כדי למנוע לחות יתר. אין צורך להסתירן מאור, כי (בדומה לצנונית או סלק למשל) הן שורש שאין בו כלורופיל ולכן לא יוריקו. (זאת בניגוד לתפוח האדמה שהוא גבעול מעובה ולכן מוריק במגע עם אור וכדאי לאחסנו בחשיכה). טמפרטורות גבוהות מדי יגרמו לבטטה לנבוט או לתסוס ולכן יש להימנע מהן (אלא אם כן כוונתכם להכין ממנה שיכר…)
את הבטטות שאנחנו מוציאים מן הקרקע אנחנו שומרים בבית האריזה לזמן קצר עד המשלוח אליכם. בטטות מגידול מסחרי בקנה מידה גדול, ששומרים עד סוף החורף, עוברות תהליך של הגלדה – מוציאים אותן מן האדמה ומחממים אותן בחדר בעל טמפרטורה ולחות שנמדדות במדויק. התהליך הזה גורם לבטטות לייצר קליפה עבה יותר, ומעין גלד במקומות בהן יש פגיעה כלשהיא שנוצרה במהלך הוצאתן. בטטות שעברו הגלדה ניתן לשמור לאורך חודשים ארוכים יותר. יתכן שגם בשקית הבטטות שלכם תמצאו כאלה שנבקעו במהלך צמיחתם ופיתחו גלד יבש ומגן מעל הפצע. לטפו אותן ולמדו מהן, גם אנחנו צריכים לפתח גלדים מעל פצעינו בימים אלה.
שבוע של אמונה, תקוה ומרפא
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח’ביזה
___________________________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: בצל ירוק/בצל לח, חסה, מנגולד/תרד/קייל, צנונית/דייקון/לפת, גזר/ארטישוק ירושלמי, כרוב/ברוקולי, בטטה/נתח דלעת, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, עגבניה, מלפפון/פלפל.
בארגזים קטנים: סלק/שומר.
בארגז הגדול גם: רוקט/טאטסוי, סלרי עלים/סלרי שורש, לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עיראקית קצרה/שעועית ירוקה/אפונת שלג/פופקורן, קולרבי.
בארגז הפירות: קיווי, תפוז/קלמנטינה/פומלית, אבוקדו, רימון/בננה/תפוח עץ ירוק.
יום רביעי: חסה, כרוב/ברוקולי, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, בצל ירוק/בצל לח, בטטה, קולרבי/שומר, מלפפון, עגבניה, גזר, מנגולד/תרד/קייל, סלק/נתח דלעת/פלפל/ארטישוק ירושלמי. מתנה לכולם: רוקט/טאטסוי.
בארגז הגדול גם: דייקון/לפת/צנונית, לוביה תאילנדית ארוכה/שעועית ירוקה או צהובה/לוביה עיראקית קצרה/פופקורן, סלרי עלים או סלרי שורש.
בארגז הפירות: קיווי, תפוז/קלמנטינה/פומלית, אבוקדו, רימון/בננה/תפוח עץ ירוק.