מאפיית איש של לחם תצא לחופשת קיץ קצרה בשבוע הבא 20-25 באוגוסט.
תוכלו להגדיל את הזמנת הלחם שלכם להשבוע דרך מערכת ההזמנות או ליצור איתנו קשר ואנחנו נעדכן אותה עבורכם.
חופשה נעימה!
_____________________________________________________________
השבוע כל כך חם – אנחנו מקטרים ומזיעים ושותים ומתאווררים, אבל יש כאלה שהחום והלחות ממש משמחים אותם – ועל אחד מהם נספר היום.
אלברט פירות הזכור לטוב חרז אמנם “כל השנה, תמיד בעונה – חצילים!” אבל אצלנו בשדה ובארגזים החצילים מככבים רק עכשיו, מעונת הקיץ החמה ועד סוף הסתו, כשהטמפרטורות בחוץ מזכירות להם את הבית – דרום הודו וסרי לנקה, שם החלו את דרכם. מהודו נדדו החצילים לבורמה ולסין, בכתבים סיניים מוזכרים החצילים כבר במאה החמישית. משם המשיכו למזרח התיכון, ועד היום הם נחשבים מרכיב בסיסי במטבח המזרח תיכוני. כשנכבשה ספרד במאה השמינית על ידי המורים מצפון אפריקה, הם הביאו איתם את בשורת החצילים לדרום אירופה. האיטלקים הכירו את החצילים דרך קשרי מסחר עם סוחרים ערביים במאה ה-13.
החציל, האהוב כל כך במטבח הישראלי, הוא אחד הירקות הגדלים בעונה הקרה בחממות כדי לספק לשוק תוצרת לאורך כל השנה, ולכן כל השנה הוא אכן בעונה, אך אצלנו נפרדים ממנו עם בוא הקור ושמחים בשובו עם בוא החום בקיץ של השנה הבאה. החציל נחשב לגידול ארוך חד-שנתי או דו-שנתי: לפני שנים, בביקור אצל איריס בן צבי, מגדלת אורגנית ותיקה בעמק יזרעאל, למדנו ממנה על שיטה בה משאירים את צמחי החציל בשדה בתקופת החורף: בתום ההנבה גוזמים את הצמחים ומשאירים אותם במקומם לעבור את החורף בתרדמה מסויימת, ועם בוא האביב הם מלבלבים ומניבים מחדש. ניסינו את השיטה, אך החצילים שגדלו היו קטנים יותר ופחות איכותיים, ואנחנו מעדיפים לשתול חצילים מחדש מדי שנה. החצילים נשתלים אצלנו בשדה כשמזג האויר כבר נוטה לכיוון האביבי, ממש בסוף מרץ, כשהקישואים והדלעות כבר גדלים בשדה כחודש ויותר. אז מגיעים השתילים הראשונים של החצילים, רכים ורעננים, בעלי עלים משיים, ונכנסים להתאקלמות בקרקע. כחודש וחצי אחריהם, בתחילת מאי אנחנו שותלים את המחזור השני.
השתילים גדלים בנחת ומתחזקים, ולאחר כחודשיים מתחילים לקרוץ אלינו פרחים סגולים ויפים מבין העלים:
תוך כמה שבועות הפרחים מופרים ומצמיחים פירות כהים ושמנמנים. אז מגיעה עונת הקטיף. אנחנו מעדיפים לקטוף חצילים בינוניים בגודלם ולא להמתין לפירות ענקיים שעברו את נקודת השיא. כדי לקבוע האם החציל מוכן בוחנים את גודלו אך גם לוחצים עליו קצת כדי לבחון את מידת רכותו. חציל בוסר יהיה קשה למגע ולא “יענה” ללחיצת האצבעות, חציל בשל יהיה גמיש יותר אך לא רך.
חציל הוא צמח אנדרוגיני.פירושו שכל פרח הוא גם זכר וגם נקבה. הפרחים חונטים בדרך כלל בחנטה עצמית, אך נעזרים לעתים גם בחרקים עוברי אורח:
וכאן עלינו להפריך אגדה אורבאנית מס’ אחת: אין חציל זכר (מעט זרעים, פחות מריר) וחציל נקבה (יותר זרעים, יותר מריר). ההבדל בכמות הזרעים נובע מריסוס בהורמונים צמחיים (אוקסינים) שנעשה על מנת למנוע נשירה של עלים ופרחים, בעיקר בחודשים הקרים. (מיותר לציין כמובן שבחקלאות אורגנית ואצלנו בשדה אין ריסוסים כאלה).
החצילים היו פה הרבה לפני החלוצים העבריים – כאמור הם ירק חשוב וותיק במטבח הערבי, והרעיון לשדך בין גריל הפחמים לחציל הגיע ודאי לאזור הזה סמוך מאוד ליום שבו הומצא הגלגל. אבל לחציל יש מקום של כבוד גם במטבח הציוני של ימיה הראשונים של מדינת ישראל. בשנות הצנע, לאחר קום המדינה הומצאו מתכונים חציליים שניצלו היטב את שלוש התכונות הבולטות ביותר של הירק: זמינות, מחיר נמוך, ויכולת מדהימה לספוח טעמים. בראשית תולדות ישראל, שימש החציל תחליף נוח לדבר האמיתי. הכבד יקר? נכין חציל בטעם כבד, העגבניות שוברות שיאי מחיר? עגבנייה אחת עם עשרה חצילים, ויש חציל בטעם עגבנייה. אפילו קינוח מחצילים עם סוכר, אפוי כשטרודל, הוגש במסעדות ארצנו בתקופות מסוימות. לצד אלה, החציל כיכב תמיד ב”מסעדות מזרחיות”, כמרכיב במספר סלטים שונים וכעיגולים מטוגנים, שהפכו ברבות הימים ועם התפתחות הז’רגון הקולינרי הישראלי… לאנטיפסטי.
יהיו כאלה שיטענו שזהו מלך הירקות המקומיים, אבל עם תואר מלכות או בלעדיו, מדובר בחבר של כבוד במטבח הישראלי המתהווה, ובאחד הירקות המושרשים והמקומיים ביותר כאן. המבחן הראשון והחשוב של חומר גלם במטבח מקומי הוא מבחן ההסתגלות לאורך זמן, כלומר, האם הוא יופיע במתכונים פשוטים ועממיים, לצד מתכוני “יוקרה” של תקופות שפע ופריחה? החציל צולח את המבחן הזה בהצטיינות: החל מסלטי חצילים שונים, דרך מזון רחוב זמין ופופולרי – הסביח, ועד לכיכוב בתפריטי כל מסעדות היוקרה בארץ – חציל קלוי עם טחינה וכבד אווז, חציל עם טרטר טונה, קרם חצילים, ריבת חצילים ועוד.
גם שמו העברי כבר די עתיק – חידש אותו אברהם משה לונץ, סופר, מו”ל, עיתונאי חוקר ארץ ישראל וחבר בועד הלשון העברית, לפני יותר ממאה שנה. בשנת 1897 הוא תיקן את שם הירק הנפוץ על פי המילה הערבית הנדירה حَيْصَل (חַיְצַל). (שמו המקובל של החציל בערבית הוא בַּאדִ’נְגַ’אן). ומאז אנחנו לא מפסיקים לחצל… ישנם בעולם המון זני חצילים – בצורות וצבעים שונים. אנחנו בישראל מכירים, כרגיל, בעיקר את הזן האחד הסגול-כהה הגדול והאליפטי, ובשנים האחרונות גם את הזברה המפוספס, אך ישנם גם חצילים ירוקים, חומים, צהובים, מאורכים, עגולים, קטנים וגדולים. שמו הלועזי של החציל – eggplant, כלומר, צמח-ביצה, בא מצורתם של החצילים הראשונים שהגיעו לאירופה – שהיו לבנים, קטנים ואליפטיים ודמו לביצים התלויות על שיח: (התרנגולת להמחשה בלבד… על השיח צומחים חצילים של ממש)
השנה גידלנו בשדה מספר זני חצילים – את זן ה”ברבאבא” המוכר, זן של חציל בלאדי, שמניב עד כה פירות ענקיים ועגלגלים (לא להיבהל, זה לא משום שהוא נקטף מאוחר מדי, הוא צעיר וטרי ונחמד, רק… גדול) וזן שלישי של חצילי “אצבע” סגולים בהירים. הנה תמונה קבוצתית של השלושה:
החצילים הראשונים, בהיותם חברים במשפחת הסולניים, זכו ליחס חשדני ביותר מצד האירופאים. הסולניים כוללים צמחים רבים: העגבנייה, הפלפל, תפוח האדמה, וכן צמחים נוספים, חלקם רעילים ביותר עד קטלניים. בשל השייכות המשפחתית הזו נחשדו רוב בני המשפחה כרעילים. גם כיום ישנם אנשים (למשל על פי תזונה מקרוביוטית) שלא אוכלים ירקות ממשפחת הסולניים. החומרים הללו מצויים בחציל במידה פחותה, ולכן אינם מזיקים לרוב האנשים. הם מצויים בעלים ובגבעולי הצמח בכמות גבוהה יותר. אולם בשל החשש ממשפחת הסולניים, בתחילת דרכו גדל החציל באירופה כצמח נוי בלבד – עליו הגדולים, מבנהו המרשים ופרחיו הסגולים הגדולים תרמו כולם לשמחת הגננים בו.
כיום מכירים גם ביתרונותיו הרפואיים והתזונתיים של החציל- הוא מכיל חומרים המכווצים כלי דם על כן טובים לריפוי טחורים ופצעים מדממים. הם מעודדים הפרשת מיצי כבד ומרה ומיטיבים במקרה של אנמיה, עצירות, כיב בקיבה ודלקת במעי הגס. הוא מכיל אנטי-אוקסידנטים (נוגדי חמצון) שיכולים לסייע במניעת שבץ ודימום, ופיטו-כימיקל, מונוטרפין, שמסייע במניעת מחלות לב וסרטן. מחקרים בודקים את השפעותיו האפשריות לסיוע במלחמה בסרטן על ידי הפחתת ההורמונים הסטרואידים שמעודדים התפתחות גידולים, ומניעת חמצון תאים שמוביל להתפשטות סרטן. מזור עממי לנשיכות עקרב הוא הנחת פרוסת חציל חי ישירות על העקיצה, וכדי להקל על כווית קור הכינו תה מחצילים, צננו אותו לטמפרטורת החדר והניחו קומפרסים של התה על מקום הכוויה.
ובעיקר – אכלו אותו – מאודה, קלוי, אפוי (אם מטוגן, אם השתמשו במעט שמן, כי אופיו הספוגי גורם לו לספוח כמויות גדולות של שמן בטיגון), קצוץ וטחון, ממולא, פרוס, או חתוך לקוביות. הוא שוחר שלום ובתור כך משתלב יפה עם גבינות או בשר, טחינה או עגבניות, וגם מסתדר מצויין לבדו, עם קצת מלח גס, מיץ לימון ופטרוזיליה – בתיאבון!
מאחלים לכם לעבור את הימים החמים האלה בצל, בשתיה מרובה והרבה ים ובריכה (או מזגן), ולזכור – שגם חום אוגוסט הוא זמני, ואחריו יגיע הסתו…
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח’ביזה
__________________________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: עגבניות צ’רי/בצל יבש, חסה, פטרוזיליה/כוסברה, חצילים מזנים שונים: רגיל/בלאדי/אצבעות, סויה ירוקה (אדממה)/ לוביה תאילנדית, נתח דלעת/פלפל, תפו”א, תירס, עגבנייה, מלפפון, דלעת אמורו קמבוצ’ה יפנית/דלורית.
ובסל הגדול תוספת של: בצל ירוק, במיה, בטטה.
בארגז הפירות: נקטרינה, תפוח גאלה, מנגו, שזיף. בארגז הגדול גם: אגס.
יום רביעי: חסה, תירס, עגבניות צ’רי/סויה ירוקה (אדממה), דלעת אמורו קמבוצ’ה יפנית/דלעת ספגטי, בטטה, חצילים מזנים שונים: רגיל/בלאדי/אצבעות/בצל יבש, מלפפון, עגבנייה, לוביה תאילנדית, כוסברה/פטרוזיליה, נתח דלעת/דלורית/במיה.
ובסל הגדול תוספת של: תפו”א, פלפל, בצל ירוק.
בארגז הפירות: נקטרינה, תפוח גאלה, מנגו, שזיף/אגס (רק בארגזים הקטנים).
בארגז הגדול: כמויות גדולות יותר של נקטרינה, תפוח גאלה, מנגו וגם אפרסק.