הנר
וכך האיש יצר את דמות הנר:
מן החומר לקח לו חלב רך וחיוור
ואל תוכו את פתיל חייו חיבר, ואז היה הנר שלם.
באש קטנה הדליק אותו
וכמו אדם, תמיר עד תום, בער בחושך לאיטו, לוהב ומהבהב.
כמו נשמת הרוח הנושב,
אוהב,
את מעגל הפרפרים,
זולג החלב כדמעות על הספרים
על שולחנו של המשורר
חייל באוהלו את המכתב גומר.
ובליל סער מאוחר,
כשרעמים נופלים בחשכה,
ולא רואים שמים, לא כוכב זוהר,
אז מדליקים את שארית הנר,
ויש תקווה שהעולם ישוב ויתבהר.
נתן יונתן
__________________
המקום: אתונה,. הזמן: פעם, פעם, לפני שנים רבות…
אנשי העיר אתונה מתאספים בגבעה הגבוהה בעיר, לחזות בתחרות שתכריע מי יזכה בתואר האל הפטרון של מחוז אטיקה ובתוכו העיר אתונה. שני אלים מרשימים הגישו מועמדות: פוסידון, אל הימים, האוקיינוסים, הסוסים (ורעידות האדמה) ואחייניתו – אתנה, אלת החכמה, האמנות והצדק. כדי לזכות בתואר הנכסף, כל אחד משניהם יציע לאתונאים מתנה אחת. האתונאים יחליטו איזו מתנה הם בוחרים, ובעקבותיה, מי יהיה הפטרון. פוסידון פתח – והיכה על האדמה בקלשונו. הקרקע נבקעה ומעיין פרץ מהבקע, אבל המים היו מלוחים, והאתונאים לא מצאו בהם שימוש (בגרסה אחרת פורץ מן האדמה סוס). שניה מציעה את תשורתה אתנה – ומן האדמה היא מצמיחה עץ זית. בני אתונה בוחרים פה אחד בעץ שילווה אותם מעתה, ממנו הם יפיקו מזון, מאור, חימום, וחומר בנייה.
בבחירה של האתונאים יש לכאורה החלטה פרקטית גרידא, אבל כשמקשיבים היטב לסיפור נראה לי שאפשר לראות כאן גם הכרעה לא לבחור בקלשון הננעץ בקרקע באלימות לבקע אותה (ובאל שנעץ אותו, הידוע בהתקפי הזעם שלו ובאופיו ההפכפך), אלא בצמיחה, הזנה, והמשכיות. עץ הזית ילווה את האתונאים ואת כל תושבי אגן הים התיכון ויהווה עבור בני האדם סמל לניצחון והצלחה, ובד בבד סמל לשלום, שלווה והרמוניה.
בסוף המבול תשוב היונה אל נוח עם עלה זית בפיה, והוא יהיה הסימן ששקטו המים, שכך הכאוס, והצמיחה והחיים שהיו מכוסים ימים רבים במים עמוקים וסוערים, מציצים מבעד לרטיבות. אתנה תנצח את פוסידון גם כאן.
ובדרכם הפתלתלה של סיפורים – עץ הזית והשמן שהוא מעניק לבני האדם יהיו אלו, שיסייעו לחשמונאים לעמוד מול היוונים ולהחזיר לעצמם את החרות הדתית והלאומית שלהם. אותו פך שמן, גלגולו של העץ של אתנה, אלת הצדק, יביא את הצדק וההרמוניה גם למקדש הירושלמי המטוהר והמתחדש.
חנוכה, חג האור והאש העברי, מקביל לחגים דומים בתרבויות אחרות. כל שנה באמצע החורף, כשהגיע החושך הרגישו בני האדם צורך להדליק להם איזה נר דקיק ולהזכיר לעצמם שלמרות הדכדוך המזדחל, ימי האור בואו יבואו. השנה נראה שהחשיכה עצומה ואופפת, ואנחנו זקוקים אפילו יותר מתמיד לנרות ולאור – בפשטות, בשקט, בהדרגה, אחד ועוד אחד, מוסיף והולך, גובר האור הרגוע והצנוע של שלהבות החנוכיות. כשיש אפילו נר דקיק אחד, החושך כבר אינו חשוך לחלוטין.
אלו הימים בהם חוגגים את סיום עונת המסיק, בה נאספים אל בית הבד פירות העץ שהוא אולי העץ הכי צנוע ומסתפק במועט שיש. עץ שלא זקוק כמעט לכלום, ועומד באיכותו גם לאורך שנים ארוכות, שחונות, גשומות, חמות, קרות – הכל יכול לעבור עליו, והוא, הזית העמיד והשתקן, ימשיך לשרוד ולצמוח ולהפיק זיתי שמן מהם נוכל להדליק אור, לאכול לבריאות, לרכך את עורנו ולרפא פצעים ושאר מחלות.
עונת המסיק היא העונה האחרונה בשרשרת עונות הקטיף – קצרנו, בצרנו, ערינו, גדדנו, אספנו אל הגורן והיקב את תנובות השדה שלנו, התנפחנו מגאוה על ההצלחות או דאגנו בחרדה על הכשלונות, והנה בסיום כל הדרמה הזאת, מגיעה עונת המסיק. כאן לא היה לנו הרבה שעשינו – בעיקר קיוינו למנות קור מתאימות, לכמויות גשם מספיקות, לגשם ראשון (ושני) חזק וטוב שישטוף את הזיתים.
עכשיו אנחנו קוטפים בענוה ובשתיקה את הפירות הקשים האלה, שאם נלחץ עליהם באצבענו הם יתפקעו מעסיס, אבל לא כזה שבא ללקק מהאצבע, כמו מיץ הענבים, התאנים, הרימונים או התמרים. זהו מיץ מר ומוזר, אבל הוא שיבנה את גופנו לטווח הארוך, הרבה יותר מהסוכר בפירות המתוקים, והוא זה שיאיר לנו את לילות החורף הארוכים שכבר כאן. בענווה והפשטות והמעט שהוא צריך אין חגיגות מתוקות, יש כבר חורף והתכנסות פנימה, לתוך השקט המרגיע שנר דקיק ורועד מביא אלינו בחשכת ליל.
זה באמת מדהים לראות איך מפירות כל כך קשים ולא מפתים יוצא השמן הזהוב הזה, שבתחילה הוא לא זהוב בכלל: מתוך עיסה די דוחה יוצא נוזל מלוכלך ומרתיע. רק אחרי זמן מה שהוא עומד במנוחה, באפלה, הוא נפרד מהמים המלוכלכים, וצף עליהם נקי ובהיר. כל התהליך הזה ממש מופלא בעיני, כי יש בו כל כך הרבה סמליות – והוא מלמד הרבה על מה שנראה מלכתחילה כחסר תוחלת או סיכוי ומה שאפשר להפיק כשבכל זאת מנסים, לפעמים במאמץ ובעקשנות, ונותנים צ’אנס, ומאפשרים זמן ושהות לדברים לעשות את העבודה לפעמים גם בעצמם, בלי שנתערב. וכמה בריאות ואור וטוב אפשר למצוא בסופו של התהליך.
עץ הזית עצמו הוא עץ של אור: לעליו, שאינם נושרים בחורף, ומכסים אותו במשך כל עונות השנה יש גוון אחר בכל צד. בצד העליון ירוק כהה (ירוק זית) ובצד התחתון גוון כסוף לבן המכוסה בשכבה דקה של שערות המחזירה את קרני השמש ובכך מגינה על העלה מפני התייבשות. תנועת העלים ברוח וחילופי הכסוף והירוק יוצרת מראה מאיר ומנצנץ. רבות נכתב ונאמר על סגולות המרפא של שמן הזית (לכאבי בטן, שיעול וכאבי אזניים למשל), אבל גם עלי הזית מצויינים לבריאותנו, ולשתיית חליטת עלי זית יש יתרונות רבים: אנטיאוקסידנטים ופלבנואידים שמצויים בהם מסייעים בהורדת כולסטרול, בהפחתת רמות סוכר בדם, בהורדת לחץ דם גבוה ושיפור זרימת הדם בעורקים. יש בהם חומרים אנטי-פטרייתיים, אנטי חיידקיים ונוגדי דלקת ובתור שכאלה הם יעילים כתרופה להקלה על שפעת ולהתגוננות מפניה.
חנוכה הוא חג שמסמל מאבק על זהות לאומית ודתית. בדרך כלל זה מתחבר למאבק כנגד אחרים – ההתחברות לעצמך באה במקביל להתנתקות מן החוץ. יש מי שיטען שזה מוכרח להיות כך, אני רוצה להציע שלא. הזית שממנו הפיקו שמן למנורת המקדש, הזית שהציץ אחרי שוך המבול, הזית שהצמיחה אתנה באטיקה, והזית שמעבד חקלאי סורי, יווני, איטלקי, ספרדי, קליפורני, לבנוני, פלשתיני או ישראלי – כולם בני משפחה הכוללת למעלה מ2000 זני זיתים, כולם צאצאי זיתי הבר שצמחו כאן עוד לפני שהאנושות החלה את דרכה, חיפושי הזהות שלה ומלחמותיה.
כל זני הזית נהנים משנים טובות, גשומות, קרות וכולם סובלים משנות הבצורת והחום האחרונות. ולמרות הדמיון ביניהם, הם עדיין שונים ומגוונים – חלק מהם זני מורשת עתיקים הגדלים בכרמי זיתים שעברו במסורת דורות, אחרים הם בני זני מכלוא שפותחו לגידול תעשייתי אינטנסיבי. כולם זיתים, אך לכל אחד מהם זהות משלו, השתרשות עמוקה בחלקת הקרקע שלו. השתרשות רגועה ובטוחה, יציבה ועקשנית כזאת, שאין בה התנצלות וגם לא תוקפנות התנכרות והתבצרות, מביאה לברכה, לצמיחה ולפריון. הלוואי עלינו.
מאחלים לכולנו שנדע להדליק נר קטן,
עבורנו,
עבור האוהבים אותנו,
עבור החטופים, שאנחנו מייחלים לשובם היום,
וגם כדי להאיר את מי שנראה לנו שנוא ושונא, מאיים, זר. אולי נראה איזה אור מנצנץ אלינו גם מהעבר השני, מנסה להאיר אותנו ולמצוא בנו את החיוך והריפוי.
שיהיה לכולנו חג מאיר, מחמם לב ומרפא,
אלון, בת-עמי, דרור ואורין וכל צוות ח’ביזה.
________________________________________
מה השבוע בסל?
בחלק מהכרוביות השבוע מתחיל תהליך של השחרה על הקרקפת – בכל זאת חילקנו לכן אותן בארגזים, כי אנחנו חושבים שחבל ממש לזרוק כרוביות טריות וטובות בשל כך. כדי להאט את תהליך אנחנו מציעים לא להיבהל, לגרד מעט את הנקודות השחורות לפני אחסון הכרובית במקרר, וליהנות ממנה.
יום שני: סלרי עלים או סלרי שורש, רוקט/טאטסוי, חסה/מנגולד/תרד/קייל, קולרבי/שומר, גזר/פלפל, ברוקולי, בטטה/נתח דלעת, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, עגבניה, מלפפון.
בארגזים קטנים בלבד: צנונית/דייקון/לפת.
בארגזים גדולים גם: סלק, בצל ירוק/בצל לח, לוביה תאילנדית/שעועית ירוקה או צהובה/אפונת שלג/ארטישוק ירושלמי, כרוב/כרובית.
בארגז הפירות: קיווי, תפוז אדום/קלמנטינה/בננה, אבוקדו, תפוח עץ אדום או ירוק.
יום רביעי: ברוקולי, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, בצל ירוק/בצל לח, בטטה, קולרבי/כרוב, מלפפון, עגבניה, דייקון/לפת/צנונית, מנגולד/תרד/קייל/חסה, רוקט /טאטסוי.
בארגזים קטנים בלבד: סלרי שורש/סלרי עלים.
בארגזים גדולים גם: סלק/פלפל, לוביה תאילנדית/שעועית ירוקה או צהובה/ארטישוק ירושלמי, כרובית, גזר.
בארגז הפירות: קיווי, תפוז/קלמנטינה/פומלית/אשכולית אדומה/בננה, אבוקדו, תפוח עץ אדום או ירוק.