תזכורת: נא להחזיר אלינו את הארגזים. אנחנו זקוקים להם כדי לשלוח אליכם את הירקות לשבוע הבא! אם אינכם בבית – אנא השאירו את הארגז מחוץ לבית, במקום בטוח. אם הארגז לא בחוץ – יוסי יודע שאתם בבית וידפוק על הדלת כדי שתחזירו לו את הארגז. תודה!
- עם המעבר לשנת 2005 אנחנו עורכים שינוי בהנהלת החשבונות שלנו ומפיקים חשבוניות חדשות. הענין קצת מתעכב וזו הסיבה לכך שהחשבוניות התעכבו בשבועיים האחרונים. ברגע שהשינוי יושלם תקבלו רטרואקטיבית את החשבוניות מתחילת השנה.
על ספיחים, מתנדבים, לקטים ועשבי בר
למי שהתנסה בגידול כלשהוא בגינה שלו המצב הזה יהיה מוכר. יחד עם הגידול המתוכנן שזרעת או שתלת צומחים בדרך כלל אורחים נוספים. חלקם מגידולים שהיו באותה חלקה בשנה שעברה, וכנראה הגיעו לשלב הוצאת הזרעים וזרעו את עצמם מחדש באדמה, ואז הם קרויים “ספיח”, וחלקם אורחים שאין לך מןשג מאיפה הגיעו. הרוח נשאה אותם, בעלי חיים סחבו אותם איתם ממקום אחר, או שזרעיהם היו טמונים עמוק באדמה, ופעולת העידור של הכנת הקרקע העלתה אותם למקום בו יכלו לנבוט. כך או כך הם אורחים לא קרואים. אבל בכל זאת, אורחים. בחווה בעבדתי בה בקליפורניה כינו אותם בידידות “מתנדבים” (volunteers). זה מצא חן בעיני. הצמחים האלה בעצם מקיימים את מורשתם הארוכה להתרבות. וצמחי הבר שצובעים בירוק את כל צידי הדרכים והמגרשים הריקים עושים זאת מצויין גם בלי חקלאות מתוחכמת. לפני שהחל האדם לתרבת צמחים ולעשות קריירה בחקלאות, היה עולם הצומח כבר בשיא הפעילות. צמחים התרבו ע”י מחזור הזרעים הטבעי שלהם, כשהם זורעים את עצמם כל עונה מחדש. אבל גם בעולם הצמחים נדרשה ניידות מסויימת, חלק רצו לעבור דירה, למצוא שכונה חדשה, לראות עולם. זה היה אולי גם ענין של אופי הרפתקני של חרדל או חמציצה מסוימים, אבל גם צורך אמיתי: קודם כל, בשל ההתרבות נדרשה אדמה נוספת להתרחב עליה, ובנוסף – הצמחים הכירו בעובדת הטבע שבמקום שהם גדלים נלקחים מהאדמה חומרי המזון שהם צורכים, ולכן העדיפו לנוע גם למקומות אחרים, בתוליים יותר בהם יוכלו למצוא מקורות מזון עשירים, בזמן שהאדמה המקורית משחזרת את חומרי המזון העשירים שלה ובונה את פוריותה מחדש. הצמחים הפיצו את עצמם בצורות הפרימיטיביות והיעילות ביותר, שמוכיחות את עצמן עד היום: הרוח נשאה את זרעיהם ממקום למקום, בעלי חיים נשאו אותם על פרוותם, בציפורניהם או במערכת העיכול שלהם, והפרישו אותם בשטחים חדשים. אותן הצורות רלבנטיות גם להיות, ועובדות מצויין. אנחנו עדים לכך המון. לא פעם ולא פעמיים (וגם לא עשר…) אנחנו מגלים צמחים חזקים ובריאים הצומחים בערוגות לא להם. לפעמים אנחנו מזהים בהם את צמחי השנה שעברה, אך לעתים אין לנו מושג מהיכן הגיעו. אני חייבת לומר שיחסנו לאותם אורחים סלחני ביותר, אפילו אוהד. איכשהוא התקבצה לה בחביזה חבורת מכניסי אורחים, מסבירת פנים ל”מתנדבים” האלה, ושמחה לצרפם לארוחות הצהריים בשדה…
ליקוט עלי סילקא (מנגולד בר) וריג’לה (רגלת הגינה בעברית) הוא מלאכה שבשגרה תוך כדי עישוב ערוגות, וכשליאורה, בעלת הבית שלנו, מכסחת ערוגות בשדה מדי פעם עוצר הטרקטור באמצע הערוגה, היא מדלגת ממנו אל הקרקע ומלקטת מיני עשבים שזיהתה. אנחנו מצידנו תמיד שמחים ללמוד ממנה על צמחי בר נוספים: על החומעה, למשל (לא החמציץ, החומעה המקורית).
השבוע צדה עינו של אלון סילקא גדולה במיוחד באחת הערוגות, והיא נשלפה על השורש שלה מן הקרקע. השורש היה גדול מכרגיל. בדרך כלל שורש של סילקא הוא דק מאוד ומאורך, ואין בו הרבה בשר, אך הצמח הזה נהנה כנראה מקרקע פוריה וממזג האויר החורפי, והבריאות שניכרה בעליו הגדולים היה בולטת גם בשורש העבה שיצא מן הקרקע. מיד הוחלט על מבצע טעימות, ובזה אחר זה כולם נגסו בשורש, שהתגלה דומה מאוד בטעמו לסלק אדום – מתוק, עסיסי וטעים מאוד. המרקם אמנם סיבי ביותר, כזה שמקשה ממש על האכילה, כך שבסיום הלעיסה יורקים את הסיבים החוצה, אבל החוויה של נגיסה בשורש בר של סלק היא מיוחדת ביותר. זהו בעצם אחד מאבותיו של שורש הסלק האדום שאנחנו אוכלים כיום, וחוויה דומה היא שהביאה מן הסתם את החקלאים הקדמונים לפתח את השורש על ידי הכלאות וברירות לכדי השורש האכיל יותר שהוא היום.
בעקבות חוויית הבר הזו החלטנו השבוע לשים בסל קצת מן הבר, המתנדבים, הספיחים, איך שתרצו לקרוא להם, והבחירה הטבעית שלנו היתה כמובן… החביזה.
מקוים שתהנו, שבוע טוב לכולנו
אלון, בת-עמי וצוות חֻ’בֵּיזָה
ומה השבוע בסל?
חובזה
יש מקום אחד, שקוראים לו חובזה, לא רחוק מתל אביב. אמרו לי שהאנשים לובשים שחור שם בחובזה ותמיד תמיד מאושרים. “אני לא מאמין בכל הקשקושים האלה”, אמר החבר הכי טוב שלי, ובעצם רצה להגיד שהוא לא מאמין שיש אנשים מאושרים. הרבה אנשים לא מאמינים. אז עליתי על האוטובוס שנוסע לחובזה, וכל הדרך שמעתי ב”ווקמן” שלי שירי מלחמה. האנשים בחובזה לא מתים במלחמות אף פעם. אנשים בחובזה לא הולכים לצבא. ירדתי מהאוטובוס בכיכר המרכזית. האנשים של חובזה קיבלו אותי מאוד יפה. מקרוב היה לי קל מאוד להבחין שהם באמת מאושרים. הם רוקדים הרבה בחובזה, וקוראים ספרים עבים. ואני רקדתי לידם שם בחובזה, וגם קראתי בספרים העבים. ואני לבשתי את בגדיהם שם בחובזה וישנתי במיטות שלהם. ואני אכלתי את מאכליהם שם בחובזה, ונישקתי את התינוקות שלהם, על הפה. במשך שלושה שבועות שלמים. אבל אושר זה לא דבר מדבק.
אתגר קרת, “צינורות”
לפני כמעט שנה, כשעמדנו בשלבים הראשונים של עיבוד השדה, חיפשנו שם לחווה. המקור היצירתי שלי לשמות היה בנזוגי, ישראל, שהעלה רעיונות שונים, שנשקלו בכובד ראש והתגלגלו על לשונותינו בנסיון לבדוק איך זה נשמע, אבל אתם יודעים איך זה, שומדבר לא נדבק. אני חושבת שהיינו כבר קרובים מאוד לאפריל, וידענו שכבר צריך לבחור, כששבת אחת של סוף חורף ישבנו ישראל, אחותי ואני, ופתאם קפץ לו השם “חביזה”. משהו צלצל נכון. לאחר כמה שניות התעשתה גם אחותי ואמרה שלדעתה יש לאתגר קרת סיפור בשם הזה, משהו על אנשים מאושרים. מרגע לרגע זה הפך נכון יותר. מיד יצאנו לחנות ספרים, מצאנו את הסיפור המדובר (המופיע לפניכם לעיל), ואני עשיתי תחקיר קצר שהעלה סיבות נוספות משכנעות ביותר: היה בזה ניחוח של ילדות, זה הזכיר לכולנו את פירות החובזה העגולים שהיינו קוטפים, מקלפים וזורקים לפיות הקטנים שלנו… המילה היא המילה הערבית ללחם, מה שמצא חן בעיני ככינוי למשהו בסיסי, טבעי, פשוט (בין השמות שנפסלו היה גם “שדה מחיה” מאותה הסיבה). הסיפורי הירושלמיים על קציצות החובזה במצור השתלבו גם הם, ולבסוף – היותה של החביזה עשב-בר, וחיבתי המופרטת לעיל לעשבי בר ולליקוטם התאים לי לקונספט של חווה אורגנית, שחיה עם הטבע ופחות מנסה להכניע אותו. הפור נפל. באותו ערב חגגנו את המאורע בארוחה חגיגית של כיסנים ממולאים בעלי חוביזה, סרפד וחרדל מגינת הפרא אצלנו בבית.
החוביזה, ששמה העברי הוא חלמית גדולה (באנגלית שמה mallow) שייכת למשפחת החלמיתיים (כמו הבמיה). היא גדלה בר בכל אזורי הארץ בקרקעות עשירות בחנקן, במקומות נטושים, בצדי דרכים, באשפתות, בשדות בור ובמקומות יישוב. השורש הוא שיפודי, הגבעול מכוסה שערות דלילות. העלה עגול, לעתים דמוי כף יד, וחתוך לאונות ששפתן משוננת. החלמית גדלה בחורף ופורחת בחודשים פברואר-אפריל. הפרחים יוצאים מחיקי העלים העליונים. צבעם ורוד-כחלחל. הפרי הוא מפרדת, כלומר, נפרד בעת הבשלתו לפרודות, ופרודותיו ערוכות כעין עוגה, או כמין תרבוש עגול.
החלמית היא ירק מאכל חשוב ומזין מאוד, ועל כך בהמשך, אך מלבד ערכה התזונתי יש לה גם סגולות רפואיות המוכרות זה שנים ברפואה העממית. נסים קריספיל מציין כי במשנה נזכרת החלמית כצמח המכיל בגבעולו נוזלים, שבהם נהגו לשמר זרעים. ואכן, כל חלקי הצמח מכילים ריר מחטא, שהוא יעיל מאד נגד שיעול, הפרעות בדרכי הנשימה ובדרכי השתן, וכתרופה בדוקה נגד פצעי נמק, כוויות ומחלות עור, דלקות במערכת המין הנשית העדינה, מחלות בדרכי השתן והכליות ולחפיפת הראש וחיזוק השיער. מבשלים 250 גר’ עלים בחצי ליטר מים (250 גר’ עלים תופסים נפח רב, אך הם מצטמקים מאוד בבישול), כמחצית השעה. מתקבל גוש תרד רירי. סוחטים ממנו את המים (ושומרים אותם) ומועכים אותו לדייסה, ביד או במעבד-מזון. לדיסה זו מוסיפים חצי כוס שמן-זית, ומורחים על כוויות, על פצעי נמק וכתרופה למחלות עור. אפשר לשמור את התערובת בקירור, בתוך כלי זכוכית אטום. במים שקיבלנו מן הבישול טמונות סגולות רבות. שתיית המרתח יעילה מאוד נגד שיעול, להקלת הפרעות בדרכי הנשימה ובדרכי השתן ולריפוי דלקות במערכת המין הנשית. חפיפת הראש במי המרתח טובה לחיזוק שורשי השיער ולמניעת נשירה.
ומה בדבר הצד הגסטרונומי? העלים והגבעולים של החוביזה משמשים לבישול במטבח הערבי זה שנים. בעלת הבית הכורדית שלנו במושב נס הרים ליד ירושלים היתה מכינה מטעמים של ממש מהם: ממולאים כמו עלי גפן, מבושלים במרק קובה או בחביתת ירק. יתרון בולט של החוביזה היא הזמינות שלה כצמח בר הגדל בכל מקום. ב-1948 בירושלים הנצורה ליקטו ואכלו את העלים והפירות (שנקראים עד היום “לחם ירושלמי”) והכינו מהם קציצות. בתחנת הרדיו “קול המגן” שודרו מתכונים ופורסמו עלוני הדרכה ותערוכות מזון. השידורים נקלטו בירדן, ורדיו עמאן הודיע ש”היהודים אוכלים חוביזה, שהיא כידוע מאכל לחמורים ובהמות, וזהו סימן בדוק שירושלים הולכת ליפול כיוון שהיהודים מתים ברעב”. ביום העצמאות השלושים למדינה אורגן מבצע נוסטלגי, וילדי בית הספר נשלחו לאסוף עלי חוביזה שהוקפאו על ידי סנפרוסט ונמכרו במחיר סמלי. במסגרת המבצע הופצו מתכונים מתקופת המצור. אבל החוביזה אינה ברירת מחדל. היא ירק טעים להפליא, ומזין מאוד. בשווקים הערביים בגליל ובירושלים אפשר למצוא צרורות של עשבי בר שונים, וביניהם החוביזה, שנמכרים לבישול בבית. במסעדת “אקליפטוס”, מסעדה ירושלמית ותיקה ז”ל, היו מגישים מנות גורמה עשויות מעשבי בר שלוקטו על ידי השף בהרי ירושלים. מבחינה תזונתית החוביזה היא אוצר. היא עשירה בברזל (כמעט 13 מ”ג ל100 גרם, לעומת 1-2 מ”ג בברוקולי, למשל) ובויטמינים A ו-C. אכילת עלי חלמית משפרת את הראייה. החלמית עשירה בויטמין A, פי 12 יותר מהגזר!
טיפטיפה:
אנחנו שולחים לכם חוביזה אורגנית כמובן מן השדה שלנו, אבל ממליצים לכם לצאת וללקט חוביזה ושאר עשבי בר (חמציץ, ר’גלה, סילקא וחרדל) שגדלים בר בכל חלקי הארץ. אם אתם מלקטים עלי חוביזה (או עשבי בר אחרים) בעצמכם מן הבר, כדאי להיות זהירים. אל תקטפו צמחים ממקום סמוך לכביש שסביר להניח שהזדהמו מפיח המכוניות, והשתדלו לפסוח גם על אתרים שנראה כי העיריה או שכן אחראי מרססים אותם בקוטלי עשבים. האתר המומלץ הוא הטבע הפתוח שעוד אפשר למצוא פה ושם, וחלקות קרקע נטושות שנראה שאיש אינו מתעניין בהן והן עזובות לנפשן לצמוח בטבעיות…
בהצלחה ובהנאה גדולה בטיול, בהרפתקאה, ו… בתאבון
מתכוני חוביזה – לימי מצור ולימי חג… לא היה לי לב לבחור בין המתכונים, כך שהשבוע יש המון… תהנו!
תבשיל חוביזה – משה בסון, ממסעדת “אקליפטוס” ז”ל
750 גרם חוביזה קצוצה ( עלים וגבעולים)
3-4 כפות שמן זית
2 בצלים, קצוצים דק
4 שיני שום, פרוסות
½ כוס מים
מלח ופלפל שחור, טחון טרי
להגשה: מעט טחינה, פלחי לימון
– במחבת עם שמן זית מזהיבים את הבצל. מוסיפים את השום ואת החוביזה ומטגנים מעט, תוך ערבוב.
– מוסיפים מים ומבשלים כרבע שעה, מעל להבה נמוכה.
– מתבלים במלח ופלפל, ומגישים חם עם מעט טחינה מעל ופלח לימון בצד
כיסנים מטוגנים במילוי גבינות, כרישה ועלי חוביזה – טל לביא מאתר “על השולחן” (ובשקט בשקט: טיפ לעצלנים, כמוני, בסוף המתכון)
לבצק:
½ 2 כוסות קמח
30 גרם שמרית
1 כף סוכר
1 ביצה
50 גר’ חמאה
1 כפית מלח
למילוי:
3 כרישות – החלק הלבן פרוס בעובי ½ ס”מ
50 גר’ גבינת רוקפור מפוררת
50 גר’ צנובר קלוי במחבת עם מעט שמן זית
100 גר’ גבינה מלוחה קשה מפוררת
2 ביצים
50 גר’ חמאה + כף שמן זית
צרור עלי חובזה (כ-300 גר’ בלי הגבעולים, שטופים וקרועים לפיסות בינוניות)
שמן עמוק לטיגון
להגשה:
יוגורט טבעי מחלב עיזים
מיץ מחצי לימון
פלפל שחור גרוס
– מכניסים את חומרי הבצק לקערת המיקסר עם וו לישה ומעבדים 5 דקות במהירות איטית. מכסים במגבת ומניחים להתפחה עד להכפלת הנפח.
– מחלקים ל-16 עיגולים ושוב מתפיחים תחת מגבת. מכינים את המילוי – מאדים הכרישה עם חמאה ושמן זית עד ריכוך.
– מוסיפים חוביזה וממשיכים עוד 10 דק’. מקררים קצת ומוסיפים גבינות מפוררות, צנוברים וביצים. משהים כחצי שעה.
– מרדדים את עיגולי הבצק לעלים בקוטר 10 ס”מ. מניחים כף מהמלית במרכז כל עלה, מהדקים חזק ומטגנים בשמן עמוק. מגישים מיד.
– להגשה – מערבבים את היוגורט עם מיץ הלימון והפלפל השחור ומגישים יחד עם הכיסנים.
(סוד: כמי שמכירה בחולשותיה בתחום הבישול, אני פשוט קונה בורקסים מוכנים של גבינה, לא אפויים, פותחת אותם ומכניסה את המילוי, רק העלים המטוגנים, ללא הגבינות, ואז אופה בתנור כמו בורקסים רגילים…)
קציצות חוביזה – משה בסון, מסעדת “אקליפטוס” ז”ל
3 כוסות עלי חוביזה, קצוצים לרצועות דקות
2 בצלים, בינוניים, חצויים לשניים ופרוסים דק
4 גבעולי נענע, קצוצים
3 מצות, כתושות לקמח
3 שיני שום, קצוצות דק
3 ביצים
1 כפית אגוז מוסקט, מגורד
לפי הטעם פלפל שחור
1 כפית מלח
30 פירות חוביזה
לפי הטעם שמן, לטיגון
– מעבדים את כל החומרים לעיסה, מוסיפים ביצה ופירורי מצה לפי הצורך.
– מרטיבים את הידיים ויוצרים קציצות קטנות ושטוחות, נועצים בראש כל קציצה פרי חוביזה ומטגנים בשמן חם עד להזהבה
– מגישים חם עם פלחי לימוןאפשר גם להכין רוטב מלימון, שמן זית, שום וכורכום+כפית סוכר ומים, ולבשל את הקציצות בתוכו 10 דקות.
מרק חוביזה
צרור עלי חוביזה (שטופים וקרועים לחתיכות בינוניות)
בצל קצוץ
אורז
לימון
מלח, פלפל
– מאדים את העלים עם מעט מים בסיר מכוסה על אש נמוכה
– מטגנים את הבצל עד שיזהיב
– מבשלים את האורז מעט עד שיתרכך
– מוסיפים את הבצל והאורז לחלמית, מוסיפים מים, מבשלים כמרק, ומתבלים לפי הטעם
קציצות חלמית ברוטב עגבניות (המתכון הוא של אשר הירשברג, יוזם מבצעי החוביזה הראשון בתש”ח והשני בתשל”ח)
לקציצות:
כמה חופנים של עלי חלמית
4-6 שיני שום
½ כפית פלפל שחור טחון
½ כפית מלח
קמח מצה
שמן (לטיגון)
מים
2-3 ביצים
רוטב סויה
תבלינים
לרוטב:
3-6 עגבניות בינוניות בשלות או 2-3 קופסאות קטנות (100-125 גר’) של רסק עגבניות
½ כפית פלפל שחור ו\או ½ כפית סחוג תימני
3-5 שיני שום קצוצות
2 כפות שמן (לבישול)
½ כוס פטרוזיליה קצוצה דק
2 בצלים בינוניים פרוסים לטבעות דקות
– ממלאים סיר עד מחציתו במים, מוסיפים 2-3 כפות מלח ומרתיחים.
– מוסיפים את עלי החוביזה למים, מבשלים רבע שעה ומורידים מן האש.
– מוציאים את העלים המבושלים מן המים, טוחנים יחד עם השום וקמח המצה במטחנת בשר או מועכים במזלג ומערבבים (לא כדאי להשתמש במעבד מזון).
– מוסיפים לתערובת את הביצים, רוטב הסויה והתבלינים ומערבבים.
– יוצרים כדורים, משטחים אותם ומטגנים בשמן עמוק במשך 3-6 דקות.
– מרסקים את העגבניות או מערבבים את הרסק עם חצי כוס מים.
– מוסיפים לרוטב את השמן, השום, הפלפל והסחוג.
– מרפדים סיר בטבעות בצל, ויוצקים מעליהם את הרוטב.
– מניחים בתוך הסיר שכבה של קציצות, מכסים בטבעות בצל ובוזקים פטרוזיליה מעל. ממשיכים להניח שכבות של קציצות, בצל ופטרוזיליה עד שהקציצות נגמרות.
– מכסים את הסיר ומבשלים במשך כשעה על אש קטנה. מוסיפים רבע כוס מים לפי הצורך (לא לדלל את הרוטב יותר מדי).(אפשר לוותר על שלב הבישול ברוטב העגבניות, ולהגיש את הקציצות כפי שהן)
פשטידת חוביזה:
500 ג”ר עלי חוביזה חלוטים וקצוצים
200 גר’ ריקוטה
100 מ”ל שמנת מתוקה
שלוש ביצים
מלח/פלפל /אגוז מוסקט לפי הטעם
- ההכנה
– מערבבים ריקוטה ביצים שמנת ותבלינים, מוסיפים את העלים, אופים 25 דקות – חצי שעה ב- 180 מעלות. טעים מאוד!
“אורז ירוק” עם חוביזה:
צרור עלי חוביזה שטופים וקצוצים
בצל קצוץ
אורז
תבלינים
אפשרי: קוביות טופו מתובלות ברוטב סויה ומטוגנות
– מטגנים קצת בצל,
– מוסיפים לסיר עלי חובזה נקיים וקצוצים ומערבבים
– מוסיפים אורז יבש ומטגנים קצת ביחד עם כל המרכיבים, מתבלים לפי הטעם, מוסיפים כל פעם קצת מים עד שמתאדים/נספגים ואז מוסיפים עוד….
– מבשלים בסיר פתוח… עד שהאורז רך, ריחני, ומוכן (אפשר להחליף את החובזה בירוקים אחרים – כוסברה, פטרוזיליה וכו’)
– “העשרה”: להוסיף לתבשיל המוכן קוביות טופו מטוגנות ומתובלות ברוטב סויה
עלי חוביזה ממולאים (המרה של מתכון עם עלי גפן):
עלי חוביזה שטופים וגדולים
½ ק”ג בשר טחון (למילוי צמחוני – בלי זה)
כוס אורז
עגבניה מקולפת וחתוכה לקוביות קטנות
בצל קצוץ
פטרוזיליה ונענע קצוצות
מלח, פלפל שחור, בהרט
– . חולטים קלות את העלים ומסננים.
– מערבבים את כל חומרי המילוי.
– מניחים עלה על משטח העבודה כאשר הגבעול פונה אלינו. אם הגבעול בולט מידי, מורידים בזהירות עם סכין
– לוקחים מעט מתערובת המילוי בכפית קטנה ומניחים על העלה.
– מקפלים צד ימין, מקפלים צד שמאל – שיראה כמו חבילה קטנה, מקפלים את החלק התחתון, מהדקים בזהירות ומגלגלים ל”אצבע” הדוקה. מניחים בצד. משתדלים להשתמש בעלים השלמים, אבל לא זורקים את הקרועים- הם ישמשו להדבקת טלאים ולריפוד הסיר.
– לוקחים סיר רחב ומרפדים את התחתית בעלים הקרועים. מסדרים את העלים הממולאים שתי וערב (רצוי לא לסדר יותר מ-3 שכבות).
– בקערה, מערבבים מים (בערך כוס וחצי) מלח, פלפל שחור, שום (כתוש או חתוך לפרוסות) נענע קצוצה (טריה או מיובשת). שופכים על העלים עד כיסוי. חשוב מאוד – להניח צלחת שקוטרה קטן יותר על העלים – זה ימנע מהם לטייל בזמן הבישול.
– מביאים לרתיחה. ומנמיכים את הלהבה ומבשלים עם מכסה חצי פתוח. המים יתאדו – כך שאם תראו שזה עדיין לא מוכן אפשר להוסיף מעט מים נוספים. – כשהכל מבושל, מורידים מהאש, סוחטים על העלים מיץ משני לימונים ומעט שמן זית.
