– כמתנת חג משמחת אנחנו שולחים לכם השבוע בארגזים את המידע על הפירות שתוכלו להוסיף לארגז החל מהשבוע הבא! הפירות גדלים ב“מלוא הטנא” – הבוסתן האורגני המקסים של משפחת מנחם מכרמי יוסף, שנמצא על כביש נחשון-רמלה, ממש מאחורינו. “מלוא הטנא” הוא יותר מבוסתן פירות יפיפה ואורגני, המקום הוא מרכז מבקרים לחקלאות ארצישראלית של פעם. שווה לבקר. ההזמנות לארגז פירות מוגבלות במספר ויהיו דרכנו, אבל לשאלות או בקשות אתם מוזמנים ליצור קשר גם עם חילף מנחם, המגדל המסור שישלח לכם מן המתוק והעסיסי הזה: 050-7990097. תוכלו לראות פרטים גם בגרסא האלקטרונית כאן. חג שמח!
– השבוע, לכבוד החג, לחם סלמאן אופים גם חלות מקמח מלא ליום רביעי. מי שמעוניין – יוכל להזמין מהם טלפונית, רצוי בהקדם: 02-5333274
_______________________________________________
זמן הביכורים, עת הקציר, השבועות האלה…
חג השבועות נמצא בדיוק בתפר בין האביב לקיץ, בעונת המעבר. זו כמובן עונה יפה לביכורים – אט אט מתווספים לארגז המלפפונים והפקוסים (הפעם משלנו!), הקישואים, הנענע, הריחן, ובקרוב גם השעועיות הירוקות לסוגיהן השונים, העגבניות, החצילים, ושאר ירקות הקיץ. להתרגשות של ירק ראשון אין דומה, במיוחד כשזה אחד שחיכינו לו כמעט חצי שנה, מאז הפרידה בסוף העונה – הקישואים הראשונים הם כל כך חביבים ורעננים, ביכורי הפקוסים מנושנשים אצלנו בשמחה יתרה תוך כדי אריזת הארגזים, ושוב ושוב אנחנו בודקים – מה מצב העגבניות? כבר התעגלו? כבר החלו לקבל צבע ירוק כהה יותר, המרמז על תחילת המעבר לאדום? השעועית הפורחת משמחת לב ואנחנו ממתינים (קצת בחוסר סבלנות) לראות את התרמילים שמתחילים בקטנטן ולאט לאט גדלים למימדים המוכרים.
עונת מעבר פירושה גם עת “קציר” – כלומר – פרידה מן הירקות של העונה הקודמת, הוצאת השתילים האחרונים, ניקוי הערוגות וביס אחרון השנה בקולרבי או גזר, שטעמם הופך מתוק ויקר ללב עוד יותר כשיודעים שאלו ממש האחרונים. הפרידה כמובן מצערת, אבל יש גם תחושה שאכן הגיעה זמנם של הירקות הללו לצאת מן האדמה. הכרוב, הכרובית, הברוקולי והקולרבי למשל, שהיו לאורך כל הסתו והחורף במלוא תפארתם, וצמחו באון, בצבעים עזים, וללא בעיות מזיקים, החלו עם בוא החום לגלות סימני תשישות: פריחה לא אחידה, כתמים קלים על התפרחת, נקודות על בולבוסי הקולרבי. טעמם היה עדיין טוב, והם עמדו בגבורה בהתחממות האביבית, אבל אין ספק שתקופת השיא שלהם חלפה והגיעה הזמן לצאת לחופשה ולפנות את מקומם לגידולי הקיץ.
השבועות האלה של עונת המעבר הם שוב, כמו בסוף הקיץ והמעבר לסתו, תקופה של מיעוט ירקות בשלים בשדה. רשימה הירקות הבשלים שלנו, שמונה בדרך כלל 20-25 ירקות, הצטמצמה לכ15 ירקות, וצריך פשוט להמתין עד שהפער הזה נוצר מעזיבת ירקות החורף, יתמלא ויתעשר עם הבשלת ביכורי הירקות החדשים של הקיץ. הדלילות הזו תימשך במשך כמה שבועות, מעתה ועד לאמצע יוני, ויתכן שניאלץ להשלים גם ירקות ממגדלים אחרים. זוהי תקופה מתאגרת בשבילנו. לעתים יש גם תחושה בארגז שהוא אינו מלא וגדוש כשהיה, ביום שני בשבוע שעבר היתה אולי לחלק מכם תחושה כזו (אני יודעת שאתם מנומסים ומפרגנים בדרך כלל, אז אני מקשיבה ברצינות כשאני מקבלת הערות). אנחנו מצידנו לקחנו את הענין לתשומת לב. הנה הגיעה שוב עונת המעבר, הזכרנו לעצמנו, ואולי צריך לחשוב פעמיים לפני שסוגרים את רשימת הסל.
מה שנחמד בלהיות חקלאי בתקופת שפל שכזו (לעומת, למשל עובד היי-טק), הוא שלמרות שתנובת השדה עכשיו אכן נמוכה יחסית, אפשר ממש בעיניים לראות את השפע הקרב. סיור קטן בשדה, לאחר נגיסת פרידה בדייקון אחרון, מפגיש אותנו עם הבצלים היבשים המתעבים לאיטם, עם תפוחי האדמה המצויינים בחשכת הקרקע. עם העגבניות, שכבר שלושה מחזורים שלהם שתולים באדמה, ומחזור שתילים נוסף יכנס בקרוב. פוסעים ליד הדלעות, שנשתלו ברווחים גדולים מאוד (ערוגה ריקה שלמה מפרידה בין שורה לשורה) וכבר מתחילות להשתולל ולהתחבר וליצור שטיח דלעות מתפתל וירוק. מחייכים אל ערוגות המלונים, מזני האננס והגליה, שנשתלו ונזרעו בששה מחזורים בזה אחר זה, כדי שיניבו את תנובתם המתוקה בהדרגה. הסויה כבר מבצבצת מן הקרקע, וגם השעועית התאילנדית והלוביה. ובין כל אלה, מדי כמה ערוגות, עומד לו נישא וזקוף וכבר מהמראה מתחילה לקרקר לנו הבטן – התירס ירום הודו. צומח לו במהירות מדהימה כל יום, מתנשא עוד ועוד לגובה, ועוד מעט כבר יפרח מחזור השתילות הראשון. תסכימו איתי שעם עתיד כזה קל יותר לשאת את תקופת היובש הנוכחית?
הסיור הזה בשדה מפגיש אותנו גם עם ערוגות ריקות. הסיבה לריקנות הזו היא צרצרי השדה (או בשמם האחר: צרצר דו-כתמי). החבר’ה האלה, המולידים את המוני צאצאיהם באביב המלא צמיחה ופריון, ממלאים את השדה בהמוני צרצרים קטנים ורעבים מאוד שהם צרות צרורות. מכירים את סיפור הזחל הרעב? אצלנו זה אותו הדבר רק עם צרצרים – ביום הראשון הם זוללים את שתילי העגבניות ועדיין נשארים רעבים. ביום השני את שתילי הפלפלים, ועדיין נשארים רעבים, ביום השלישי את זרעי הקישואים… ניחשתם נכון, עדיין נשארים רעבים. הם הספיקו לחסל גם מלפפונים ופקוסים ואפילו סויה והשאירו קרחות די רציניות בערוגות. יש להם אויבים טבעיים בדמות נמטודות מועילות, אבל אלו כנראה לא מצליחות להדביק את קצב הצרצרים הקטנים. לשמחתנו, שתלנו מראש כמות גדולה יותר של שתילים, כדי לקדם את פני הבלתי צפוי, ואנחנו מקוים שמה שנשאר, והועבר למקום מרוכז ב”ערוגות הניצולים”, יספיק לתקופה הקרובה. את סבבי השתילות הבאים שתלנו, כמובן, באיזור אחר.
למי שיש זכרון טוב וגם ותק בח’ביזה זה אולי נשמע מוכר. ממש בתקופה הזו לפני שנתיים נתקלנו בדיוק באותה הבעיה באיזור אחר של השדה. אז לא היינו בטוחים מהו המזיק, כיום אנחנו כבר מדויקים יותר בזיהויו. אז לא נגעו הצרצרים בקטניות, השנה הם כבר קשוחים וחצופים יותר (ואולי גם רבים ורעבים יותר) והם נוגסים גם בשעועית התאילנדית ובסויה. אך כאז כן עתה, אנחנו סבורים שהבעיה נובעת מחולשה של הקרקע בעקבות הגידול האינטנסיבי שלנו. במהלך השנים הלכו ורבו לקוחות ח’ביזה ואנחנו שתלנו יותר ויותר ירקות, בקצב גובר והולך, על אותם עשרים דונם. היתה אמנם תחלופה של ירקות שורש בירקות עלים, של קטניות בדגנים או כרוביים, אבל עדיין, כל ערוגה שהתרוקנה זכתה למנת קומפוסט ומיד התמלאה בגידולים חדשים.
הפתרון אז היה מנוחה לקרקע – ניקוי השדה, פתיחת הקרקע לשמש, שתייבש אותה ותחטא אותה ותתן לה את תחושת ההתחדשות שיש גם לנו לפעמים אחרי יום של רביצה בשמש על שפת הים בחופשה. בפעם הקודמת שעשינו זאת זה עבד מצויין. וכנראה זו הדרך גם הפעם. גם הקרקע, בדיוק כמונו, כשהיא עייפה ומותשת מריצה אינסופית סביב השעון וסביב העונות, כשלא ניתן לה רגע להחליף כוחות ולהתחזק במנוחה, גם היא קורסת ומפתחת מיני תגובות חולשה ומצוקה. לטווח ארוך צריכה להיות המנוחה התקופתית הזו דרך החיים והפעולה שלנו במערכת היחסים שלנו עם הקרקע. זו גם הסיבה שחשוב לנו להגדיל את שטחי ח’ביזה, כדי לאפשר מנוחה והתחזקות, בכל פעם לפיסת קרקע אחרת.
בסוף השבוע הזה נחגוג את חג שבועות (שעשה עמנו חסד והגיע בסוף השבוע כך שאין צורך לשנות את מועדי המשלוחים…), עבורי זהו חג של שיעור בענווה, התאפקות וסבלנות. הנה מבשילים בשדה ביכורי הגידול, וכל מה שרוצים לעשות זה לפרוץ בקריאות: “יש!!!!!!!! הצליח לי! תראו את הקישוא היפיפה הזה שלי!” והנה, במקום לרוץ להכין מאפינס קישואים, צריך לארוז את הקישוא בסלסלה נאה וללכת לתת אותו כמנחה לכהן. בעסה של ממש. אבל גם לא כל כך, כי יש בנתינה הזו ובמנחה הזו גם את אותו לימוד שמלמדים אותנו הצרצרים. הטבע אינו שלנו, לא כבשנו אותו ולא נכבוש אותו לעולם. אנחנו אורחים כאן, שלפעמים מתנהגים גם לא ממש בנימוס, מעייפים את בעלת הבית, למשל, ומבקשים ממנה עוד ועוד כיבוד… וכמה שלפעמים מעצבן להאזין לזמר הצורמני של הצרצר, כדאי בכל זאת, כי הוא יזכיר לנו את מה שלפעמים אנחנ נוטים לשכוח: אם אנחנו רוצים להמשיך להתארח ולהתקבל בסבר פנים יפות ובתקרובת עשירה, כדאי לשמור על השקט בין שתיים לארבע…
חג ביכורים שמח לכולנו, שנזכור תמיד ללמוד, אפילו מן הצרצרים,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
______________________________________________
ומה השבוע בטנא?
אנחנו בפתח עונת המלפפונים, ולשמחתנו, לאחר כמה שנים של חוסר הצלחה בגידול מלפפון, זרענו השנה את הזנים הנכונים, ושיחי המלפפונים מניבים יפה מאוד. הפקוסים, כמובן, נפלאים כתמיד. השבוע הסל גדוש בשניהם.
יום שני: חסה לקטנים, קישואים, מנגולד, עגבניות, סלרי שורש, בצל ירוק. גזר, תפו”א, פטרוזיליה, מלפפון, פקוס.
ובסל הגדול תוספת של: נענע, כרוב אדום, סלק אדום, שום, כרישה.
יום רביעי: מלפפונים, תפוח”א, גזר, קישואים, בצל ירוק, עגבניות, חסה ערבית, פטרוזיליה, פקוס, סלרי שורש, מנגולד.
ובסל הגדול תוספת של: סלק אדום/שום, נענע, כרישה
____________________________________________
מתכונים לחג:
מאפינס קישואים של פירגה
פשטידת תרד קישואים וגבינות
פשטידת גבינה ובצל ירוק
סלט פקוס עם כוסברה ובוטנים ממגזין שף (האחרון בדף)
סלט פקוס וסלט מלפפונים של ארז קומרובסקי
