בקשה – הבהרה לכל האוספים בנקודות איסוף מרכזיות,
הארגז שלכם מגיע לנקודות האיסוף בערב יום החלוקה ויש לאסוף אותו תוך 24 שעות. כלומר, עד לערב יום המחרת לכל המאוחר.
אנחנו שולחים לכם תוצרת טרייה ורעננה שזה עתה נקטפה מהשדה, לא חבל שהיא תעמוד ותמתין ותצבור ”חיי מדף“ בארגז בנקודת החלוקה? ועוד בימי החום של הקיץ הקרב ובא?
אנא בואו בזמן לאסוף את הארגז.
אם יש למי מכם קושי או בעיה לאסוף את הארגז, צרו איתנו קשר מבעוד מועד וננסה לסייע בפתרון.
באביב רצים מרתון, בקיץ נותנים ספרינט (ובסתו אפשר לחזור ולהסדיר נשימה)
הקיץ נכנס אלינו בקצב מהיר יותר ויותר. כולנו מרגישים את זה במעלות החום (ע”ע סופהשבוע האחרון הלוהט), בבתי הספר וגני הילדים הנמצאים בעונת מסיבות הסיום, בחופשות ההולכות ומיתכננות להן, ובימים הארוכים-הארוכים. גם בשדה הקיץ פירושו דריכה על דוושת הגז והאצת הקצב. השתילות הופכות תכופות יותר ויותר, הצמחים מנסים להיעזר בשמש המחממת ולצמוח עוד ועוד, מהר יותר ויותר ולהגיע לתנובת פירות שבתוכם שמורים צאצאיהם העתידיים.
לפעמים הקצב הוא ממש מפתיע – בשבוע שעבר צילמתי תמונות מן השדה, ביניהן במיה שעושה את צעדיה הראשונים, קישואים שרק נבטו, והשבוע הכל כבר גדול יותר ובוגר יותר. היתה לי הרגשה כמו שיש לי לפעמים כשאני מביטה בנטע והיא נראית לי כאילו עשתה קפיצת גדילה פתאומית כשישנתי: רק לפני רגע התחילה לדבר וכבר היא לא סוגרת את הפה: שואלת, מספרת, דורשת, מסבירה, ממציאה. במרץ זרענו תירס וחיכינו וחיכינו ולאחר שבוע בערך התחלנו לראות אולי ראשוני רמזים לנבטים. עכשיו כשאנחנו זורעים, תוך שלושה ימים גבעולונים ברורים מזדקרים מן האדמה ומכריזים: אנחנו כאן, המרוץ בעיצומו!
הקצב השונה הזה של העונות מכתיב לנו את קצב הריקוד: בתחילה אנחנו זורעים לאט ובנחת, לוקחים את הזמן, בודקים את הנביטות בשאנטי ולוקחים נשימה ארוכה עד לסבב הבא. אנחנו גם יודעים שהקצב יואט בקרוב, ואז הכל יהיה מהיר יותר, קצר יותר, כמו בספרינט האחרון בסוף הריצה. קחו למשל את התירס. בתחילה זרענו אותו בסבבים של כל חודש, התירס גדל לו בנחת, נהנה משמש אביבית מלטפת, מבקרים קרירים ורץ את המרתון שלו בסבלנות ובאורך רוח. כשהתחממה האוירה הגבירו התירסים את הקצב ואנחנו התאמנו את עצמנו ועברנו לזרוע כל שלושה שבועות, ועכשיו אנחנו מזדרזים לזרוע עוד סבב כבר לאחר שבועיים. התירסים הצעירים האלה של היום (של הקיץ) אין להם זמן – מיד רוצים לגדול, מיד צומחים לגובה, מיד רוצים להוציא קלח ולמלאו בגרעינים, לייבש את השיער ולהכריז: הנה, הגענו, אנחנו בקו הגמר, מוכנים ומזומנים לקטיף.
גם העגבניות משתתפות בריצה: מחזור העגבניות הראשון שלנו נשתל באמצע מרץ. אז אנחנו שותלים שתילה גדולה של עגבניות שיח ועגבניות הדליה, מזנים חצי מסיימים ומזני צ’רי. העגבניות האלה מככבות בשדה ביחידות עגבנית מזהרת במשך חודש וחצי. רק באחד במאי אנחנו שותלים להן אחיות קטנות. בקרירות של תחילת האביב הכל הולך לאט ולא צריך להיחפז. החודש וחצי הזה נותן לנו גם מספיק פנאי כדי להכין להן ממלכה של ממש: למתוח את גבן הנאוה על עמודי הדליה, לתלות מעליהן ממש סככונת צל מרשימה ולפנק אותן כמו ילד ראשון שכולם מכרכרים סביבו.
בראשית מאי מצטרפות אל עגבניות אמצע מרץ אחיות צעירות, וכך קורה שוב חודש לאחר מכן, באחד ביוני, בסוף יוני ובאמצע יולי. כמו שהבחנתם, הפערים מצטמצמים. הבנות החדשות מהירות יותר, גדלות מהר יותר, ממהרות יותר. גם הוירוסים ממהרים. ולכן עכשיו אנחנו שותלים עגבניות שיח בלבד, כבר אין פנאי לעגבניות הדליה שלוקחות את הזמן לצמוח, דרושות עגבניות שרצות במהירות למרחקים קצרים. את העגבניות שנשתלות ככל שמתקדם הקיץ אנחנו מכסים מיד בבד לבן ודק הנקרא אגריל (הוא עשוי מהחומר ממנו עשויים מגבונים לחים). הבד הזה מגן עליהם מפני הוירוסים ומאפשר לנו להימנע מריסוסים תכופים לאורך כל התקופה שהצמח צומח, עד לפריחה, אז אנחנו מורידים כמובן את הבד ומאפשרים לחרקים לבקר את הפרחים ולהפרות אותם כדי שיניבו לנו עגבניות אדמדמות ומתוקות.
ראשונות העגבניות שנשתלו במרץ מבשילות כעת. בשבועיים האחרונים קיבלתם ערבוב של עגבניות משלנו ומהשלמה, והשבוע גדל עוד יותר הנתח משלנו. השבוע גם מתווספות לחגיגה עגבניות צ’רי משלנו – כמעט 80 קילו נקטפו השבוע מביכורי החרוזיות העגלגלות והמתוקות האלה. הרהורים וברבורים על עגבניות תוכלו למצוא בעלונים קודמים. בתאבון ובהנאה.
המרוץ המהיר הזה ילל ויתמתן עם בוא הסתו. בשתילות הסתו חורף הקצב יהיה הפוך: יתחיל מהר ויעבור ליותר ויותר איטי. בעיצומו של החורף אנחנו פוסקים לחלוטין משתילות למשך חודשיים, בהם הכל זז כל כך לאט, עד כי שתילים חדשים ממש עומדים כמו קפואים ופשוט לא צומחים. עם האביב מתחיל הגלגל להסתובב שוב וחוזר חלילה.
אנחנו מזכירים לעצמנו את כל קשת המקצבים במיוחד עכשיו, תוך כדי הספרינט. שבים ונאחזים במתינות של החורף, אוזרים ממנה כוחות ורוגע לימים הסוערים והמהירים של הקיץ בהם נראה שצריך לקטוף קישואים כל שעתיים, אחרת הם יצמחו לנו לממדי ענק. בתוך הגוף אנחנו שומרים במקום מוצפן את איטיות החורף כדי להוציא ולשאוף ממנה בטירוף הקייצי, אבל גם מאחסנים קצת מהלהט ומחום יולי-אוגוסט כדי שנוכל להמריץ עצמנו ולערבב קצת אקשן ואנדרנלין בתבשיל החורפי האיטי לכשיגיע.
תודה לאל על חילופי עונות, מי שהמציא אותן היה גאון של ממש.
ולפני סיום רצינו להצטרף לאחינו האורגניים בברכה חמה ובהחלט מעריצה למריו לוי מקיבוץ שדה אליהו, האבא של החקלאות האורגנית בישראל, איש מלא חזון ומרץ ואופטימיות שלא נותן אף פעם לציניקנים, לפסימיים ולמפקפקים לרפות את ידיו. מריו מקבל מחר, יום ג’, אות “מפעל חיים” בענפי הצומח בחקלאות בארץ (כחלק מחגיגות הששים למדינה). מזל טוב!
שיהיה לכולנו שבוע טוב, באנרגיות של קיץ ועם קמצוץ שאנטי חורפי מפוזר מלמעלה,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
מה השבוע בסל?
יום שני: פקוס, חצילים, שעועית ירוקה, עגבניות, מנגולד, בזיליקום, בצל ירוק, פטרוזיליה, תפוחי אדמה (השלמה), פלפל (השלמה), עגבניות צ’רי, קישואים
ובסל הגדול תוספת של: חסה, סלרי שורש, תירס
יום רביעי: פקוס + מלפפונים – השלמה, חצילים, שעועית ירוקה, עגבניות, מנגולד או סלרי שורש או חסה, בזיליקום, בצל ירוק, פטרוזיליה, תפוחי אדמה (השלמה), מלונים (השלמה), תירסי, קישואים
ובסל הגדול תוספת של:
גזר , צ’רי, שום
מתכונים לביכורי עגבניות וגם לשאר:
עגבניות צ’רי במצע בצק עלים
ספגטי עם עגבניות צ’רי
עוד מתכוני עגבניות
שקשוקה עגבניות צ’רי ובזיליקום
