פתאום נהיה קיץ…
שבוע טוב לכל לקוחותינו ואנשי שלומנו.
אני שב עכשיו – ערב יום שני – מיום לוהט ומתיש של קטיף בשדה, אריזת הסלים עבורכם, ולבסוף – נסיעה לסיבוב משלוחים בישובי מבואות ירושלים. ביום שרב שכזה, הנהיגה באסתי – הפורד פיאסטה הנאמנה אך נטולת המזגן שלי – דומה לאפיה איטית וגוררת אחריה רגשות הזדהות עמוקים ויוקדים בהחלט עם תפוחי אדמה, בטטות או שאר חביבי תנור. אבל אל דאגה – הרוח המתקררת שליוותה אותי עם הגיעי לעיר הקודש (עדיין לא קרה באמת) הפיחה בי בכל זאת מספיק כוח ועזוז לשבת ולכתוב את העלון הזה, שעדיין יעסוק (איך לא?) – בקיץ.
הבנתי מאלון שרבים מכם תמהים על העובדה שהסלים שאתם מקבלים עדיין לא עמוסים בירקות קיץ ושעוד ניתן למצוא בהם מיני מזדנבי-חורף כמו כרובים וסלרי. אני רוצה להסביר קצת איך נראה השדה כרגע כדי שהדבר יובן. אבל עוד קודם לכן, בהזדמנות חגיגית זו הנני לבשר לכם שזהו זה – השבוע מי מכם שמקבלים סלים גדולים יזכו לקבל את אחרוני אחרוני הסלרי שלנו לשנת תשס”ז. את מי מכם שנמאס עליו כבר מזמן הירק הזה ושוקל כרגע למחוא כפיים ו/או לקפץ משמחה במקום, אני מזמין לקרוא שוב בארכיון שלנו מה בת-עמי כתבה על הגבעול/אשרוש העסיסי הזה (גליונות 96 או 156 למעונינים). ולחזור להכיר בערכו! בכל מקרה, אני נוטל לעצמי את הזכות להודות בזאת לסלרי העלים ולאחיו שורש הסלרי על תקופה נעימה ופורה שעברנו כולנו יחד בשנה האחרונה.
ולעניין עצמו: המעבר מחורף לקיץ בגן ירק משולב כמו זה שלנו, כמו השינוי העונתי במזג האוויר – הוא הדרגתי. אין רגע אחד, כמובן, שבו התנאים הסביבתיים משתנים ועוברים מכאלה המתאימים לגידול ירקות חורפיים לכאלה המתאימים לגידול ירקות קיציים. זה קורה במשך מספר שבועות שבהם עוד יש לנו “מרחב תמרון” ויכולת “ליהנות משני העולמות”. ויש אפילו לא מעט ירקות שתנאי הביניים הללו הם אידיאליים עבורם. ככה יוצא שקצת בדומה לכל שוק רגיל בעיר, גם אצלנו “נכנסים למחזור” ירקות העונה לאט לאט, אך בעוד שבשוק הדבר מתבטא בעצם בעיקר במחיר הירק, הרי שאצלנו, בשיטת הסלים של ח’ביזה, הביטוי העיקרי שיש למעבר זה הוא הכמות והאיכות שמשתפרות והולכות.
כדי לסבר את האוזן, וגם סתם כדי לשתף – כרגע, לדוגמא, ישנה עדיין בשדה ערוגת כרוב אדום אחת, אחרונה חביבה לשנה זו. לא רחוק ממנה צומחת ערוגת הבמיה האדומה הראשונה שלנו. היום כשעברתי לידה ראיתי שיש על השיחים הצעירים כבר מעט פרחים ש”ביכרו” וכמעט הפכו כבר לפרי. בקרבת הבמיה גדלות שתי ערוגות ובהן שיחים גבוהים, מודלים ומוצלים של עגבניות שרי שרק השבוע התחילו לתת אשכולות אדומים-בוהקים, שאותם קטפנו אתמול והיום בקטיף סלקטיבי איטי.
לעומת כל הגידולים האדומים האלה, כבר שבועיים אנחנו קוטפים חצילים משובחים שגדלים אצלנו בשתי ערוגות נחשוניות, ובטח הבחנתם שקישואים נהדרים משלושה זנים צומחים אצלנו בשפע כבר שלושה שבועות לפחות. שני מחזורי הגידול הקיציים עליהם הסברתי בשבוע שעבר מבטיחים לנו שבעזרתו יתברך מכאן ועד סביבות אוקטובר נהנה מגידול רציף פחות או יותר של ירקות טעימים.
ואם הזכרנו את ריבונו של עולם, נפנה הישר לפינה חדשה שאייסד כאן, הלא היא פינת “פרשת השבוע בירוק”. פעם, לפני כמה וכמה חודשים היינו אלון, אמיר (שעזב), אביעד (שבהודו) ואני נוהגים מדי פעם לדסקס בפרשת השבוע תוך כדי העבודה בשדה, ואם אני אצליח להעביר את רוח הדיונים הללו שלנו – דייני. הכוונה שלי היא לרכב על גל העיסוק הדרשני בפרשת השבוע (שנמשך כנראה כבר בערך שלושת אלפים שנה), אבל להציג נקודות בפרשת השבוע מבעד לעיניים אקולוגיות או לפחות כאלו שמתקשרות לעשייה שלנו בשדה. נראה כמה זמן אתמיד בזה…
אז אחרי ההקדמה הארוכה הזו – גבירותי ורבותי – פרשת השבוע בירוק (קצת ארוכה הפעם, בשביל הסיפתח):
בפרשת השבוע הקודמת – “חוקת” – מסופר על רצונם של בני ישראל לעבור בשטחי עמון ומואב בדרכם לארץ ישראל ועל סירובם הנחרץ של שני העמים האלה. אפשר היה לחשוב שכקרובים אתנית לבני ישראל (כצאצאיו של לוט האחיין של אברהם אבינו) יסייעו להם עמון ומואב, אך לא כך היה, כאמור. בפרשת השבוע הזו – “בלק” – אף מגדיל בלק בן ציפור, מלך מואב, לעשות: הוא נוקט בהתנגדות אקטיבית לישראל ושוכר את בלעם – מכשף-על שאפילו חז”ל הכירו בכוחו – כדי שזה יקלל אותם.
בלשונו של משה רבנו בספר דברים נשמרת נימת העלבון והזעם על הצעדים האנטי-ישראלים האלה: “על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, בדרך, בצאתכם ממצרים, ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך” (דברים כ”ג, ד’). העוינות שגילו הקרובים-רחוקים האלו היא הסיבה לכך שגם ישראל מצידם מנסים לנתק מגע בדמות ההוראה: “לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה’ גם דור עשירי” (שם). בבחינת “איננו רוצים להשתייך למועדון שלא רוצה שנשתייך אליו.
ובכן, אוכל הוא שדה חברתי ותרבותי מרכזי, וסביבו נוצרת פעמים רבות תקשורת בין בני אדם. אירועים חשובים – מדייט ראשון ועד חגיגת החתונה – כוללים לרוב אכילה, בלי קשר לצורך הגופני בהזנה. מניעת עמון ומואב מישראל “לתפוס מקום” בשטחם ואי-ההענקה של מזון ומים למחייתם דומה לאדם שפשוט אומר לזולתו “מבחינתי שתמות”. זוהי שלילה של קיום ישראל במובן הפיזי והבסיסי ביותר, שנובעת כך נראה מפחד. ישראל מבינים זאת היטב, נפגעים עמוקות מעמון ומואב וגם מתנתקים מהם “עד דור עשירי”.
ואם אוכל קושר בני אדם, הרי שהשפה היא כמובן הזירה התקשורתית, בה”א הידיעה. (לדעתי: עדיין הטכנולוגיה מספר אחת שהמציא האדם, או שהמציא לו הבורא). קללת בלעם את ישראל, כמו כל שימוש של אדם בשפה כנגד זולתו, היא חמורה אף יותר מהסירוב להעניק להם מעבר או להאכילם. בקללה המאמץ הוא לשלול את הזולת תוך ניצול לרעה של המשאב העליון והפלאי של השפה והפיכתו מכלי תקשורתי לכלי ניגוח ותקיפה (ובלי קשר לתוצאות המעשה, שהרי ניסיון בלעם לקלל את ישראל למשל לא עלה יפה, כזכור, ובלעם נאלץ בסופו של דבר לברך אותם מכורח הוראת האל).
ומכאן לנקודה הירוקה, זו של ח’ביזה. היחסים הקלוקלים בין עמון ומואב לישראל הזכירו לי את החשיבות של אחד העקרונות המרכזיים בחזון של שיטת ה- CSA – החקלאות נתמכת הקהילה (או החקנ”ק), כפי שאני מבין אותו. עקרון זה מתייחס לקשרים שנוצרים סביב האדמה והמזון שניתן להוציא ממנה, ובמובן מסוים גם לאפשרות ליצור סביב השדה מעין קהילה ואפילו להביא לשינוי חברתי משמעותי בכל הקשור לאופן שבו אנשים מתייחסים לסביבתם.
מה שעומד מאחורי זה הוא כמובן המחשבה שאוכל – ורצוי שיהיה בריא וידידותי לסביבה ככל האפשר – הוא לא רק תוצר צריכה אלא גם הזדמנות לקשר. לכן אנחנו מבקשים מכם התחייבות כלשהיא, גם אם רופפת, והרשמות כ”מנוי”, ולכן אנחנו גם שמחים מאוד לראות אתכם אצלנו בימים הפתוחים או אפילו באים להתנדב ולעבוד בשדה.
ומכאן עולה אולי עניין נוסף: החשיבות שיש עבורנו גם לאתר חוביזה באינטרנט ול”עלי-חוביזה” בפרט כאמצעים לשמור על הקשר עם “לקוחותינו”. הקמנו אותם לא מטעמים כלכליים וארגוניים בלבד, אלא כחלק מאותו רצון שמנחה אותנו, ליצור תקשורת ואת אותה “קהילה” מסוג אחר. ומה מתאים לכך יותר מהשפה שאנחנו דוברים וכותבים/ קוראים – ורצוי שתהיה בריאה ככל האפשר.
שיהיה לנו שבוע טוב ונעים, למרות החום.
אלון, יוחאי וצוות חוביזה.
ומה בסל השבוע?
יום שני:
עגבניות – השלמה, כרישה, גזר , חצילים, תפו”א – השלמה , חסה – רק לקטנים, נענע, בצל ירוק, קישואים, עגבניות שרי, בזיליקום, כרוב אדום .
ובסל הגדול תוספת של: סלרי עלים, פטרוזיליה, שעועית ירוקה, בייבי מיקס.
יום רביעי:
עגבניות – השלמה,פלפלים – ירוק + אדום , גזר ,בטטות , תפו”א – השלמה , חסה, פטרוזיליה, בצל ירוק, קישואים, עגבניות שרי, בזיליקום, פקוס – מלפפון ערבי (כן הוא נראה כמו קישוא עם שערות אך זה מלפפון טעים ביותר) .
ובסל הגדול תוספת של:
כרישה , חצילים , שעועית ירוקה
