חשבון נפש חקלאי
בשבועות הראשונים של השנה אלון ואני מהרהרים על השנה החולפת, מנסים לסכם לעצמנו את המחשבות שעלו בינינו בשיחות השבועיות שלנו, להיזכר מה עשינו אחרת השנה ובמה צעדנו בעקבות השנה הקודמת, מה הצליח, מה טעון שיפור, לאילו בעיות יש לנו פתרון (או לפחות כך נראה לנו) ולאילו עוד דרושים ניסוי וטעיה. השבוע חשבתי לשתף אתכם בהרהורים שלנו בקשר לעונת החורף שעברה וזו הבאה עלינו לטובה ממש בדקות אלו.
למרות ואולי גם בזכות ההפוגה במשלוחים, בשדה היו השבועות האחרונים עמוסים ומלאי פעילות: התותים נשתלו, ערוגת שום אחת נזרעה, ומחזור נוסף של שתילות וזריעות חורף פגש את האדמה המתוחחת: כרוב, ברובית, ברוקולי, קולרבי, שומר, חסה צבעונית וירוקה, אפונה, פול, גזר, סלק ועוד. אנחנו משתדלים להקפיד מאוד ולא לפספס את השתילות והזריעות בחודשים האלה, שכן אחד מלקחי השנה שעברה הוא שמועדי הזריעות המוצלחים מבחינתנו הם ספטמבר-אוקטובר-נובמבר. באמצע נובמבר נזרע ונשתול סיבוב גדול יחסית ואז נפסיק את הזריעות והשתילות עד לחודש מרץ-אפריל. חבר חקלאי שלי שמקורו מגרמניה סיפר לי שיש אצלם אימרה שגורסת כי בזריעות הסתו, יום אחד באוגוסט שווה לשבוע שלם בספטמבר ולחודש אוקטובר כולו. כדי להתאים את התאריכים לאצלינו בישראל, אפשר להוסיף עוד חודש, ולהגיע לנובמבר, ושם נעצור גם אנחנו. בשנה שעברה ניסינו לזרוע גם בחודשי החורף הקרים (דצמבר-פברואר) וגילינו כי הזריעות של נובמבר ושל פברואר הבשילו למעשה יחד, כי חודשי החורף הקרים מאטים מאוד את הצמיחה. כך שאפילו בחודשים יוני ויולי היה לנו גזר בשדה, אלא שאז כבר תקפו אותו הזחלים והמזיקים של תחילת הקיץ, והגזר המסכן מצא את עצמו מחוץ לעונתו, מת מחום ומנוקב חורים. הגזר, הסלק והלפת שנזרעו השנה מחודש ספטמבר, צפויים להניב החל מדצמבר ועד מאי.
השנה ניסינו שוב גם לשתול מוקדם שתילי כרוביים. החודשים החמים של סוף הקיץ-סוף הסתו חשובים מאוד לקפיצת הגדילה הראשונית של הירקות הללו, אבל החום הגדול גם מקשה עליהם מאוד להיקלט. הם רגילים לטמפרטורה קרירה של חורף, ונאנחים תחת שמש סוף הקיץ הלוהטת. כשמגדלים שדה גדול של כרוב או כרובית פשוט פורשים מערכת המטרה וממטירים את השדה כל חצי שעה, כדי להוריד את הטמפרטורות סביב השתילים. מכיוון שאנחנו מגדלים רק ערוגות בודדות בכל מחזור שתילה, מבחינתנו פרישת ממטרות היא עוד אתגר. אך השנה החלטנו לא לעמוד מנגד כששתילי הכרוביים שלנו מתבשלים בחום, והשקינו אותם בתיטה הישנה והטובה: עם צינור. המים מלמעלה סייעו להם בהחלט ו(כמעט כל) השתילים שרדו יפה את תקופת ההתאקלמות הראשונית. הממטר ששטף את השדה השבוע, בקצרה אך בשטף, מבשר לנו שהמשך ההמטרה מלמעלה כבר בדרך, ואנחנו מקוים, יחד עם שאר חקלאי ואכלני האיזור, לשנה ברוכת גשמים בעיתם.
חברה נוספת שמצטרפת ללקחי זריעות ספטמבר-נובמבר היא האפונה. בשנה שעברה היו לנו יבולים נהדרים וטעימים של האפונה הירוקה. אחותה, האפונה הסינית, נזרעה רק בפברואר (קיבלנו את הזרעים מאוחר בעונה) ויבוליה היו דלים למדי. הסיבה לכך היא, שוב, עונתיות. גם אפונה, כמו חבריה החורפיים האחרים, סובלת בחום הקיץ, שמגיע במזרח התיכון תמיד מהר מכפי שניתן לתאר. ולכן כדי להנות מאפונה חזקה, פוריה ושופעת, שמרגישה בבית, אין סיבה לזרוע אותה על סף החום ולנסות את כושר ההישרדות הקייצי שלה.
הדיבורים על קביעת מועדי הזריעות והגידולים הביאו את אלון ואותי להרהר בריקוד שאנחנו רוקדים במפעל חקלאי כמו חוביזה, בין הרצון לגדל את הירקות רק בעונתם האופטימלית ביותר (שהיא בדרך כלל, אצל מרבית הגידולים, חלון של כחודש-חודשיים) ובין הרצון לענות על צרכי ודרישות השוק, קרי, בטניהם של לקוחותינו, הרגילות בעצם כבר לכל הירקות סביב השעון. הפתרון שלנו הוא אכן הנסיון שאנחנו עושים להאריך את העונה בעזרת רשתות צל, השקייה בצינור או חיפוי קרקע, אבל לשים לעצמנו גבול ולא לנסות ולהאריך את העונה בכל מחיר. אנחנו משתדלים לעשות מאמצים שנראים לנו סבירים ובגדר האפשרי בלי להפוך את השדה לסביבת עבודה שונה לגמרי.
וכמו בכל שנה בחוביזה (ואולי גם בחיים, כך אני מקוה) אנחנו מנסים השנה דברים חדשים, עומדים (קצת חוששים והרבה נרגשים) לפני אתגרים שרבים מהם עוד לא ידועים לנו אפילו. אחד מהם הוא התותים, שנטמנו באדמה ואנחנו ממתינים לראות בפני מה נעמוד השנה בערוגה המיוחדת הזו. האתגר השני גם הוא מאגף הפירות: פרדס הקלמנטינות שאימצנו לחיקנו בהתלהבות לפני כחודש-חודשיים. עד כה התחלנו בהשקייה מבוקרת של העצים, ובשבועות האלה פרשנו בו מלכודות לאחד האוייבים החדשים שלנו: זבוב הים התיכון. הזבובות הן בעצם הבעיה שלנו, הן מטילות את צאצאיהן בקליפת הפרי וגורמות לנזק ורקבון. למעשה פרשנו-פיזרנו בפרדס שני סוגי מלכודות. האחד הוא מלכודת לזכרים שבחבורה, המלכודת הזו מכילה הורמון מין בשם טרימדלור שמושך את הזכרים למלכודת, וכך אנחנו יכולים לעקוב אחר גודל האוכלוסיה שלנו, לנסות ולהיערך אליה ולראות במה משפיע הטיפול שלנו. המלכודת השניה היא מלכודת לנקבות, גם היא מבוססת על ריח וכן על הצבע והצורה של המלכודת, שמושכת את הנקבות להגיע אליה ומשמשת כמעין תחנת האכלה. אלא שבנקודת ההאכלה הזו יש אחוז מסויים של חומר רעלי לזבובות המדביר את אלו שיגשו לאכול. בנוסף אנחנו מקפידים להשקות רק במידה הדרושה ולא להרבות במים: עודף מים הופך את קליפת הפרי לרכה מדי ולכן לנוחה ומזמינה הטלות של זבובת הים התיכון. אנחנו עדיין לא יודעים האם השיטה הזו נכונה לנו, בפרדס הספסיפי שלנו, הממוקם בלב המושב, סמוך לעצי פרי (=תחנות האכלה טבעיות) רבים. מה שנותר הוא לנסות ולראות, לנסות ולטעות ואולי גם לנסות ולהצליח.
בברכת שנת נסיונות רבים, מוצלחים ומלמדים.
אלון, בת-עמי וצוות חוביזה
ומה השבוע בסל?
יום שני:
עגבניות – שלנו + השלמה, מלפפונים – השלמה , פלפל – שלנו + השלמה , דלעת , בטטה , חסה , בזיליקום , בצל ירוק , במיה אדומה , עגבניות צ’רי – השלמה , קישואים – שלנ ו+ השלמה , תפו”א – השלמה
ובסל הגדול תוספת של:
חצילים , רוקט , אבוקדו
יום רביעי:
עגבניות – שלנו + השלמה, מלפפונים – השלמה , פלפל – שלנו + השלמה , דלעת , בטטה , חסה , בזיליקום , בצל ירוק , שעועית , עגבניות צ’רי – השלמה , כוסברה, תפו”א – השלמה
ובסל הגדול תוספת של:
אבוקדו , רוקט, דלורית
מתכונים: הפעם מוקדשים למשפחת הדלועים (=מלפפונים, קישואים, דלעות, דלוריות וכאלה), שביקרה אצלינו בסלים כל הקיץ ועוד מעט ניפרד ממנה… כולם מתוך ספר נפלא של איימי גולדמן: “The Complete Squash: A Passionate Grower’s Guide to Pumpkins Squash and Gourds”
מרק דלעת וערמונים:
- המרכיבים:
- אופן ההכנה:
- בסיר גדול מטגנים קלות את הבצלים בחמאה, עד שנעשים שקופים, כ-5 דקות
- מוסיפים את ציר המרק, הדלעת, תפוחי האדמה, הערמונים, מתבלים במלח ופלפל ומבשלים עד שהירקות רכים, כ-45 דקות
- טוחנים במעבד מזון עד שהמרק חלק, מוסיפים עוד ציר מרק אם יש צורך, ומתקנים תיבול
- ממש לפני ההגשה: מוסיפים שמנת לקערות ובוחשים * ניתן להקפיא את המרק (ללא השמנת) למשך כמעט שנה. אם מקפיאים – מוסיפים את השמנת לאחר הפשרת המרק וחימומו, ממש לפני ההגשה
- המרכיבים:
- אופן ההכנה:
- שמים את הקישואים במסננת, מפזרים מלח בנדיבות ומניחים בצד למשך 30 דקות. סוחטים את עודפי המים בעזרת הידיים
- מחממים תנור ל225 מעלות
- משמנים שתי תבניות נמוכות (30 על 40 ס”מ) בשמן זית, ומפזרים עליו קמח תירס
- בקערה גדולה טורפים את הביצים, מוסיפים אתת הקישואים והקמח. אם התערובת דביקה מדי, מוסיפים מעט קמח
- מרדדים מחצית מהתערובת על תבנית אחת, ואת המחצית השניה על התבנית השניה, אופים כ-15-20 דקות, עד שהבצק תופח מעט ומזהיב
- מוציאים מהתנור ומפחיתים את הטמפרטורה ל-180 מעלות
- מערבבים את המוצרלה, הזיתים והבצל הירוק, ומפזרים את התערובת מעל הפיצות, משאירים כס”מ שוליים לאורך הקצה
- מפזרים את האורגנו ומסדרים את פרוסות העגבניה מלמעלה, מפזרים מעל בזיליקום טרי ומטפטפים כמה טיפות שמן זית
- מחזירים לתנור ואופים עוד כ-15 דקות או עד שהגבינה נמסה
- מגישים חם או בטמפרטורת החדר
- המרכיבים:
- אופן ההכנה:
- בסיר קטן מבשלים את המים, הסוכר והחומץ על אש בינונית, מערבבים כדי שהסוכר ימס, מרתיחים, מכבים את האש ומניחים להצטנן.
- בקערה גדולה מערבבים היטב את הירקות ותמיסת החומץ, מוסיפים מלח, פלפל ושמיר
- מגישים בתוספת קמצוץ פפריקה לקישוט
- המרכיבים:
- אופן ההכנה:
- משמנים תבנית בקוטר 30 על 40 ס”מ
- מערבבים את זרעי הדלעת בשמן ומעבירים אותם למחבת כבדה וגדולה
- קולים על אש בינונית, תוך בחישה מתמדת, עד שהזרעים מתפצחים והופכים זהובים בהירים, כ-10 דקות
- מוסיפים מלח, ומצננים בתבנית נקיה
- בסיר גדול וכבד, על אש בינונית, מצרפים את הסוכר, המים וסירופ התירס. מערבבים עד שהסוכר נמס, כ-3 דקות.
- מגבירים את האש לגבוהה ומרתיחים ללא בחישה עד שהתערובת מגיעה ל-126 מעלות, 30-45 דקות (יש מדחומי ממתקים מיוחדים לבדיקת הטמפרטורה)
- מסירים מהאש ומיד מערבבים פנימה את זרעי הדלעת והחמאה עד שהחמאה נמסה והזרעים מעורבבים
- מיד שופכים את התערובת לתבנית המשומנת ומשטחים באופן אחיד בעזרת גב הכף
- מניחים לממתק להצטנן על רשת עד שמתקשה
- מותחים את התבנית ומשחררים את הממתק, שוברים לחתיכות ושומרים במיכל אטום במקום קריר או בפריזר