הזמנות לאפיה הדו-שבועית של יפתח מתקבלות השבוע. נא העבירו לנו בקשות עד יום שישי הקרוב. יפתח מסיים את אפיית הכיכרות ביום רביעי הבא, והם יחולקו בארגזים של ה23 וה28 במרץ. יפתח אופה כעת גם לחמים סינרגטיים: “הלחמים הסינרגטיים, כולם על בסיס כוסמין אורגני נבוט, מכילים מגוון רכיבים נוספים שנבחרו בקפידה ופועלים לפי עקרון הסינרגיה – עקרון של שיתוף פעולה אפקטיבי. השילוב של המזונות והחומרים הפעילים בתוכם משפרים ומעצימים את הספיגה האפקטיבית בגופנו. כך, השלם הנוצר גדול מסך חלקיו. לחמים אלה מבטאים עקרון של תזונה לחיים בריאים כאשר לכל לחם הדגש שלו”.
את הלחמים של יפתח אפשר להזמין דרך טופס ההזמנות שלנו או פשוט דרך המייל/הטלפון.
—–
רות מירושלים כתבה לנו שיש לה המון שתילי רוקט מיותרים שתשמח לתת למי שחפץ לגדל את העלים הנהדרים האלה והכל-כך פשוטים לגידול (גם באדנית או בעציץ על אדן החלון). מי שמעוניין יכול ליצור איתה קשר בטלפון: 02-6732319 או במייל כדי לתאם. תודה רבה, רות!
————–
רחל, מתנדבת ותיקה בח’ביזה ומדריכת צ’י -קונג סיפרה לי על פתיחת עונת האביב של התרגולים שהיא מעבירה בגינת דובנוב בתל-אביב, מידי שישי ב-9:00 בבוקר, החל מ-18.3.2011.
צ’י קונג – תנועה מדיטטיבית, ללא מאמץ. תרגול תנועה טבעי והרמוני, שמקורו בסין. מתרגלים בשקט, תנועות עדינות המפעילות את כל הגוף, מאפשרים זרימה חופשית ולומדים לשחרר ולהרפות.
התנועה פשוטה אך עמוקה ומטעינה את הגוף במרץ ובחיוניות, ומאידך מקנה שקט פנימי ומחשבה בהירה. התרגול מאפשר שינויים בחיי היום-יום במובן הרחב יותר – לזרום לשחרר ולהרפות, ומוביל אותנו לקחת אחריות על הבריאות הפיזית והנפשית שלנו.
התרגילים מתאימים לכולם, בכל גיל ובכל מצב גופני. אין צורך בניסיון קודם. המחיר 40 ש”ח לשיעור.
רחל תשמח אם תודיעו על כוונתכם להגיע, בטלפון / במייל / בהודעת פייסבוק.
רחל בן-חיים: מדריכה לצ’י קונג ומדיטציה. בוגרת לימודי רפואה סינית והכשרה להדרכת צ’י קונג. מתרגלת בעצמה למעלה מ-15 שנים.
ליצירת קשר:
052-3905694, 03-7522360 [email protected] פייסבוק: סין פינת דובנוב.
—–
סימן שאתה צעיר – כמו יום אביב בהיר…
כמו שהבטחנו בשבוע שעבר, השבוע מוקדם עלוננו לשום הירוק שכמעט כולכם כבר פגשתם בארגזים עד כה והשבוע, אנחנו מקוים, כבר ישמח את לבבות כולכם.
השום הירוק הוא מה שנראה לכם במבט ראשון כמו בצל ירוק אבל משום מה מריח כמו שום. יש לו ראש גדול מן הבצל הירוק (אבל עדיין לא גדול כמו שום בוגר) ועליו הארוכים שטוחים, ולא חלולים כמו עלי בצל ירוק. זהו אחד הירקות האחרונים שעוד נשארו עונתיים ממש: הוא מופיע בשווקים בארץ בסוף פברואר, כשהחורף מתחיל להבהב והאביב מתפרץ פה ושם בין סופות חורפיות, ונשאר למשך כמה שבועות בלבד, עד תחילת אפריל. הוא ירק מיוחד, גרסא עדינה ילדותית ותמימה של אחיו הבוגר החריף, שמעלה בי, חובבת שום וגם אמא לילדות, מחשבות על כוחם של עדינות ורוגע, על ילדות ובגרות. למרות שהוא גידול די ייחודי, בח’ביזה הוא גדל ממש כבר מן העונה הראשונה, מסלי האביב הראשונים שלנו, וממשיך איתנו בכל האביבים מאז.
את השומים זורעים באמצע ספטמבר. אנחנו זורעים בעצם שיני שום (וגם אתם יכולים), כמו בתפוחי אדמה – גם שום רגיל שקניתם לאכילה ולבישול יוכל לשמש כזרע ולהצמיח ראש שום חדש. אנחנו משתמשים, כמובן, בשיני שום שגודלו במיוחד כדי לשמש כזרעים אורגניים, גם משום שלמטרה זו נבררות השיניים הגדולות והחזקות יותר וגם משום שהזרעים (אמורים להיות) נקיים מפתוגנים (קשה מאוד לודא זאת). השומים שולחים שורשים, נובטים ומתארגנים בקרקע לפני בוא החורף, ואז הם בעצם ממתינים. כמו הבצלים, אחיהם למשפחת השושניים, הם מחכים לסימנים הראשונים של התארכות היום והתחממות, אז הם מתחילים להתעבות ולפתח פקעת.
למרות שמו הטוב כדוחה מזיקים (ויש על מה לשבח אותו – חרקים מזיקים לא מחבבים אותו), גידול שום בשדה אינו מלאכה פשוטה. השום, שעליו זקופים וישרים, צריך סיוע במלחמה נגד עשביה, וערוגות השום דורשות עישובים חוזרים ונשנים. יש גם כמה פטריות ומחלות שפוגעות בו, ובחורפים החמימים שפוקדים אותנו בשנים האחרונות, ההתמודדות הופכת קשה יותר ויותר. הסיבה לכך היא שפטריות הן יצורים חובבי לחות וחום. גם בחורף בו אין הגשמים מרובים, עדיין הלחות בקרקע ובאויר גבוהה דיה להתפתחות פטריות, ובמיוחד כשהטמפרטורות אינן נמוכות מספיק כדי להרתיע אותן. וכך, כבר כמה שנים, אנחנו פוגשים את נזקיהן בדמות רקבונות בשורשי השומים והצהבה והתייבשות של העלים מלמעלה.
בחקלאות האורגנית (וגם בקונבנציונלית) ההמלצה היא להתמודד עם פגעי השום קודם כל בדרך של מניעה: הקפדה על גידול שום או גידולים אחרים ממשפחת השושניים באותה החלקה במחזורים של חמש שנים, זריעת זרעים ממקור אמין ונקי מפתוגנים ויש גם הממליצים על חיטוי הקרקע לפני הזריעה. בגידול אורגני הכוונה לחיטויו סולארי בו פורשים על הקרקע יריעות ניילון שקוף וגורמים לה להתחמם עד לדגרת חימום הממיתה את גורמי המחלה ועדיין מאפשרת למיקרואורגניזמים בקרקע לשרוד. ומעל לכל – טיפוח קרקע פוריה וחזקה היא כמובן החלק החשוב ביותר. בהתאם לכך אנחנו מעבירים את חלקת השום שלנו בשדה, וקונים זרעים ממקור אמין. חיטוי סולרי השתדלנו עד כה לא לעשות, משום שהצלחנו להתמודד עם הנגיעות בצורה אחרת. עדיין, כל שנה ראינו נגיעות מסויימת של פטריות ומחלות בשום.
פגיעת הפטריות מגיעה בדרך כלל לקראת האביב, כשהטמפרטורות חמימות, וקטיף שום ירוק הוא, באופן מסורתי, אחת הדרכים שלנו לקדם את פני הרעה: כשאנחנו מבחינים בנזקים בערוגה מסויימת אנחנו מתחילים בה קטיף סלקטיבי של השומים ששורשיהם נפגעו אך הפקעות כבר עגולות ועדיין לא נגועות, וצוררים אותם בצרורות לשימוש כשום ירוק. השומים שנשארו חזקים ולא פגועים ממשיכים לגדול בערוגה, ואפילו מתרווחים מעט באדמה, עד שהם מגיעים לבגרות ואז אנחנו קוטפים אותם ומסדרים אותם לייבוש מלא בשמש (לא בשמש ישירה אלא מכוסים בעלים).
כך עשינו כבר כמה שנים, והצלחנו להתמודד עם פגעי המחלות בצורה מוצלחת יחסית. השנה אנחנו רואים נגיעות רבה ומהירה מהרגיל, הנזקים הם בשורש ובפקעת (פטריית הפוזריום והשורש הורוד) וכן בעלווה (מחלת הסטמיפיליום). ייתכן שהחורף הקצר והחמים החליש את הפקעות וגרם לפטריות להיום אלימות ומהירות יותר, ייתכן שהזרעים היו נגועים יותר הפעם, אבל כך או כך, אנחנו עומדים כרגע בפני דילמה לא פשוטה מה לעשות עם כמויות השום הצעיר עדיין השתולות בשדה ונתקפות בפטריות. לצערנו אנחנו חוששים שהשנה נצליח לקטוף רק שום ירוק, כי הערוגות לא יצליחו לעמוד מול התפשטות המחלות ולהגיע לבגרות ולגודל הראוי לייבוש.
בינתיים אנחנו נשלח לכם כמויות נאות של שום ירוק, ונספר לכם בשבחי הירק המסריח אך החשוב והמועיל הזה.
השום הוא בן למשפחת השושניים המכובדת, שאליה שייכים הבצל, הכרישה, העירית, האספרגוס וכמובן, השושנים. יחסי המשיכה-דחיה שלו עם המין האנושי החלו לפני למעלה מ5000 שנה. הוא אחד הצמחים המתורבתים העתיקים ביותר, ולכן קשה לקבוע ודאות מהיכן מוצאו. כנראה שהוא בא מאיזור דרום-מערב סיביר, ומשם נדד לדרום אירופה, לאיזור הים התיכון, לצפון אפריקה, וכן לאסיה. בכל האיזורים הללו הוא עדיין אהוב וחשוב מאוד, ומיד תבינו על שום מה…
הוא נחשב כצמח קסום ועוצמתי – מרפא, מרחיק רוחות רעות, מפיח אומץ לב, מעורר תאוה, מחטא ומביא מזל. הרפואה הטבעית מכנה אותו: “האנטיביוטיקה של הטבע” והוא נחשב דוחה חרקים ומרפא עקיצות ונשיכות ארסיות. בקיצור, אחרי רשימת תכונות נכבדה שכזאת, תסכימו איתי שהוא אכן ראוי לכינוי “אלוף שום”. כמה דוגמאות?
☺ במסורת הערבית מסופר שכשיצא השטן מגן העדן, לאחר חטא האדם הקדמון, צמח שום מהמקום בו דרכה רגלו השמאלית, ובצל ממקום דריכת רגלו הימנית.
☺ אצל המצרים הקדמונים היו גלדי בצל ושום סמל למערכת הכוכבים והמזלות, השום שימש לפולחן וכן בטקסי שבועה. יחד עם תות-אנח-אמון נקברו שומים ובצלים, שנשתמרו בצורה מדהימה לאורך שנים.
☺ היוונים היו מניחים שום בראש ערימת אבנים קטנה בהצטלבויות דרכים כארוחת מנחה לאלילה המשולשת הקטנה.
☺ חיילי הצבא הרומאי היו אוכלים שום חי כדי לעורר את אומץ ליבם (ובכל מקרה, להבריח את האויב…)
☺ מסכת בבא קמא מפארת את השום ש”משביע, משחין ומצהיל פנים ומרבה הזרע והורג כינה שבבני המעיים”. ועזרא הסופר התקין לאכול שום בערב שבת כי הוא “מכניס אהבה ומוציא תאוה” (תלמוד ירושלמי)
☺ כותבים בני המאות ה-11 וה-12 ממליצים על שום כמגן מפני חום השמש ופגעיה, ומפני סופות מדבריות.
☺ בסיציליה מניחים שום על מיטת יולדת כדי להבטיח לידה קלה.
☺ ג’רארד, חוקר צמחים אנגלי מהמאה ה16 מספר כי הכורים במכרות בגרמניה נושאים שיני שום על גופם כדי להגן עליהם משוכני השאול המשוטטים במעמקי האדמה.
☺ אמונה עממית אירופאית גורסת כי אם לועס אחד הרצים במירוץ שום, לא יוכלו יריביו להשיגו. רוכבי סוסים הונגריים ישימו לפעמים חתיכת שום בפי סוסם כדי להבטיח שכל סוס שינסה לעוקפו מיד ידחה לאחור על ידי הריח העז.
☺ בני בית המלוכה האנגלי נמנעים עד היום מאכילת שום, כדי שלא ידיפו ריח רע, חלילה. גם כל צוות העובדים והעוזרים בארמון באקינגהם לא אוכל שום, מאותה הסיבה.
וכל זאת על שום מה? מה יש בו, בשושן המסריח והחזק הזה, שנותן לו כזאת השפעה עלינו?
השום השלם מכיל חומר בלתי פעיל בשם אלין, כאשר חותכים אותו ותאיו נפגעים, הוא הופך לתרכובת גופרית פעילה בשם אליצין, שהיא החומר האנטיביוטי שבו. יש לאליצין כושר חיטוי, והוא יעיל נגד זיהומים, טפילים ודלקות. לכן הוא מועיל לשיעול והצטננות, לדלקות (נשימה, עיכול, עיניים, אזניים, שיניים…), לזיהומי מעיים, ואפילו נגד חיידקים תוקפניים במיוחד דוגמת חיידקי השחפת.
הוא תורם להתפחתת לחץ הדם, להפחתת רמות הטריגליצרידים, להפחתת רמות הכולסטרול ה”רע”, ומצד שני להעלאת רמות הכולסטרול ה”טוב”. צד נוסף של הבחור הוא יכולתו להפחית קרישיות יתר של הדם ולסייע בפירוק קרישי דם, וכך להקטין סיכון לטרשת עורקים, התקפי לב ושבץ מוחי. חומרים נוספים בו מסייעים לטיפול בסרטן העור ובמניעה של סרטן המעי הגס. הוא עשוי לסייע בהגנה מפני נזקי סוכרת, ולמנוע צבירת שומן בגוף.
השום הירוק הוא עדין יותר מן השום היבש (שהוא בוגר יותר וגם עובר ייבוש ולכן הוא מרוכז, חריף וקשה יותר), וגם מסריח פחות. אפשר ליהנות בו גם מהעלים-הגבעולים הירוקים שלו: לפחות 6-15 ס”מ מהעלים העסיסיים שעולים מבסיס השום הטרי. כמו כרישה, גם גבעול השום הירוק יכול ללכוד אדמה בין עליו, וכדאי לשטוף את הגבעולים היטב לפני השימוש בהם. אפשר לאחסן את גבעולי השום הירוק במקרר שלושה-ארבעה ימים, אחרי שהשתמשתם בגבעולים, אתם יכולים להשאיר את ראשי השום בסלסלה מאווררת במטבח, הם כבר אינם זקוקים לקירור.
אפשר להוסיף אותו לסלט, לחביתה, לרוטב, למאפים ובצקים, לעבד אותו לממרח, לאפות בגריל, לחלוט, לצרוב במחבת בשמן זית ועוד ככל העולה על דעתכם. הטעם העדין שלו הופך אותו נהדר להכין ממנו מרק שום. אפשר גם לקלוע את הגבעולים לצמות, לייבש אותם ולהשתמש בראשים במהלך הקיץ (אבל אז אתם מפספסים את הגבעולים הירוקים ובמקרה שלנו עכשיו, גם מקבלים ראשי שום קטנים מאוד). באגף המתכונים השבוע תמצאו הצעות רבות לשימוש בשום הטרי הירוק.
ועם העצב והכאב שאיתו מתחיל השבוע הזה, אנחנו מאחלים לכם שתמצאו בכל זאת קצה שמחה וחיוך לחודש אדר ולקראת הפורים בשבוע הבא, ימים טובים ושלווים,
אלון, מליסה, בת-עמי וצוות ח’ביזה
_______________________________
מה השבוע בסל?
סימן שאתה צעיר – כמו יום אביב בהיר…
כמו שהבטחנו בשבוע שעבר, השבוע מוקדם עלוננו לשום הירוק שכמעט כולכם כבר פגשתם בארגזים עד כה והשבוע, אנחנו מקוים, כבר ישמח את לבבות כולכם.
השום הירוק הוא מה שנראה לכם במבט ראשון כמו בצל ירוק אבל משום מה מריח כמו שום. יש לו ראש גדול מן הבצל הירוק (אבל עדיין לא גדול כמו שום בוגר) ועליו הארוכים שטוחים, ולא חלולים כמו עלי בצל ירוק. זהו אחד הירקות האחרונים שעוד נשארו עונתיים ממש: הוא מופיע בשווקים בארץ בסוף פברואר, כשהחורף מתחיל להבהב והאביב מתפרץ פה ושם בין סופות חורפיות, ונשאר למשך כמה שבועות בלבד, עד תחילת אפריל. הוא ירק מיוחד, גרסא עדינה ילדותית ותמימה של אחיו הבוגר החריף, שמעלה בי, חובבת שום וגם אמא לילדות, מחשבות על כוחם של עדינות ורוגע, על ילדות ובגרות. למרות שהוא גידול די ייחודי, בח’ביזה הוא גדל ממש כבר מן העונה הראשונה, מסלי האביב הראשונים שלנו, וממשיך איתנו בכל האביבים מאז.
את השומים זורעים באמצע ספטמבר. אנחנו זורעים בעצם שיני שום (וגם אתם יכולים), כמו בתפוחי אדמה – גם שום רגיל שקניתם לאכילה ולבישול יוכל לשמש כזרע ולהצמיח ראש שום חדש. אנחנו משתמשים, כמובן, בשיני שום שגודלו במיוחד כדי לשמש כזרעים אורגניים, גם משום שלמטרה זו נבררות השיניים הגדולות והחזקות יותר וגם משום שהזרעים (אמורים להיות) נקיים מפתוגנים (קשה מאוד לודא זאת). השומים שולחים שורשים, נובטים ומתארגנים בקרקע לפני בוא החורף, ואז הם בעצם ממתינים. כמו הבצלים, אחיהם למשפחת השושניים, הם מחכים לסימנים הראשונים של התארכות היום והתחממות, אז הם מתחילים להתעבות ולפתח פקעת.
למרות שמו הטוב כדוחה מזיקים (ויש על מה לשבח אותו – חרקים מזיקים לא מחבבים אותו), גידול שום בשדה אינו מלאכה פשוטה. השום, שעליו זקופים וישרים, צריך סיוע במלחמה נגד עשביה, וערוגות השום דורשות עישובים חוזרים ונשנים. יש גם כמה פטריות ומחלות שפוגעות בו, ובחורפים החמימים שפוקדים אותנו בשנים האחרונות, ההתמודדות הופכת קשה יותר ויותר. הסיבה לכך היא שפטריות הן יצורים חובבי לחות וחום. גם בחורף בו אין הגשמים מרובים, עדיין הלחות בקרקע ובאויר גבוהה דיה להתפתחות פטריות, ובמיוחד כשהטמפרטורות אינן נמוכות מספיק כדי להרתיע אותן. וכך, כבר כמה שנים, אנחנו פוגשים את נזקיהן בדמות רקבונות בשורשי השומים והצהבה והתייבשות של העלים מלמעלה.
בחקלאות האורגנית (וגם בקונבנציונלית) ההמלצה היא להתמודד עם פגעי השום קודם כל בדרך של מניעה: הקפדה על גידול שום או גידולים אחרים ממשפחת השושניים באותה החלקה במחזורים של חמש שנים, זריעת זרעים ממקור אמין ונקי מפתוגנים ויש גם הממליצים על חיטוי הקרקע לפני הזריעה. בגידול אורגני הכוונה לחיטויו סולארי בו פורשים על הקרקע יריעות ניילון שקוף וגורמים לה להתחמם עד לדגרת חימום הממיתה את גורמי המחלה ועדיין מאפשרת למיקרואורגניזמים בקרקע לשרוד. ומעל לכל – טיפוח קרקע פוריה וחזקה היא כמובן החלק החשוב ביותר. בהתאם לכך אנחנו מעבירים את חלקת השום שלנו בשדה, וקונים זרעים ממקור אמין. חיטוי סולרי השתדלנו עד כה לא לעשות, משום שהצלחנו להתמודד עם הנגיעות בצורה אחרת. עדיין, כל שנה ראינו נגיעות מסויימת של פטריות ומחלות בשום.
פגיעת הפטריות מגיעה בדרך כלל לקראת האביב, כשהטמפרטורות חמימות, וקטיף שום ירוק הוא, באופן מסורתי, אחת הדרכים שלנו לקדם את פני הרעה: כשאנחנו מבחינים בנזקים בערוגה מסויימת אנחנו מתחילים בה קטיף סלקטיבי של השומים ששורשיהם נפגעו אך הפקעות כבר עגולות ועדיין לא נגועות, וצוררים אותם בצרורות לשימוש כשום ירוק. השומים שנשארו חזקים ולא פגועים ממשיכים לגדול בערוגה, ואפילו מתרווחים מעט באדמה, עד שהם מגיעים לבגרות ואז אנחנו קוטפים אותם ומסדרים אותם לייבוש מלא בשמש (לא בשמש ישירה אלא מכוסים בעלים).
כך עשינו כבר כמה שנים, והצלחנו להתמודד עם פגעי המחלות בצורה מוצלחת יחסית. השנה אנחנו רואים נגיעות רבה ומהירה מהרגיל, הנזקים הם בשורש ובפקעת (פטריית הפוזריום והשורש הורוד) וכן בעלווה (מחלת הסטמיפיליום). ייתכן שהחורף הקצר והחמים החליש את הפקעות וגרם לפטריות להיום אלימות ומהירות יותר, ייתכן שהזרעים היו נגועים יותר הפעם, אבל כך או כך, אנחנו עומדים כרגע בפני דילמה לא פשוטה מה לעשות עם כמויות השום הצעיר עדיין השתולות בשדה ונתקפות בפטריות. לצערנו אנחנו חוששים שהשנה נצליח לקטוף רק שום ירוק, כי הערוגות לא יצליחו לעמוד מול התפשטות המחלות ולהגיע לבגרות ולגודל הראוי לייבוש.
בינתיים אנחנו נשלח לכם כמויות נאות של שום ירוק, ונספר לכם בשבחי הירק המסריח אך החשוב והמועיל הזה.
השום הוא בן למשפחת השושניים המכובדת, שאליה שייכים הבצל, הכרישה, העירית, האספרגוס וכמובן, השושנים. יחסי המשיכה-דחיה שלו עם המין האנושי החלו לפני למעלה מ5000 שנה. הוא אחד הצמחים המתורבתים העתיקים ביותר, ולכן קשה לקבוע ודאות מהיכן מוצאו. כנראה שהוא בא מאיזור דרום-מערב סיביר, ומשם נדד לדרום אירופה, לאיזור הים התיכון, לצפון אפריקה, וכן לאסיה. בכל האיזורים הללו הוא עדיין אהוב וחשוב מאוד, ומיד תבינו על שום מה…
הוא נחשב כצמח קסום ועוצמתי – מרפא, מרחיק רוחות רעות, מפיח אומץ לב, מעורר תאוה, מחטא ומביא מזל. הרפואה הטבעית מכנה אותו: “האנטיביוטיקה של הטבע” והוא נחשב דוחה חרקים ומרפא עקיצות ונשיכות ארסיות. בקיצור, אחרי רשימת תכונות נכבדה שכזאת, תסכימו איתי שהוא אכן ראוי לכינוי “אלוף שום”. כמה דוגמאות?
☺ במסורת הערבית מסופר שכשיצא השטן מגן העדן, לאחר חטא האדם הקדמון, צמח שום מהמקום בו דרכה רגלו השמאלית, ובצל ממקום דריכת רגלו הימנית.
☺ אצל המצרים הקדמונים היו גלדי בצל ושום סמל למערכת הכוכבים והמזלות, השום שימש לפולחן וכן בטקסי שבועה. יחד עם תות-אנח-אמון נקברו שומים ובצלים, שנשתמרו בצורה מדהימה לאורך שנים.
☺ היוונים היו מניחים שום בראש ערימת אבנים קטנה בהצטלבויות דרכים כארוחת מנחה לאלילה המשולשת הקטנה.
☺ חיילי הצבא הרומאי היו אוכלים שום חי כדי לעורר את אומץ ליבם (ובכל מקרה, להבריח את האויב…)
☺ מסכת בבא קמא מפארת את השום ש”משביע, משחין ומצהיל פנים ומרבה הזרע והורג כינה שבבני המעיים”. ועזרא הסופר התקין לאכול שום בערב שבת כי הוא “מכניס אהבה ומוציא תאוה” (תלמוד ירושלמי)
☺ כותבים בני המאות ה-11 וה-12 ממליצים על שום כמגן מפני חום השמש ופגעיה, ומפני סופות מדבריות.
☺ בסיציליה מניחים שום על מיטת יולדת כדי להבטיח לידה קלה.
☺ ג’רארד, חוקר צמחים אנגלי מהמאה ה16 מספר כי הכורים במכרות בגרמניה נושאים שיני שום על גופם כדי להגן עליהם משוכני השאול המשוטטים במעמקי האדמה.
☺ אמונה עממית אירופאית גורסת כי אם לועס אחד הרצים במירוץ שום, לא יוכלו יריביו להשיגו. רוכבי סוסים הונגריים ישימו לפעמים חתיכת שום בפי סוסם כדי להבטיח שכל סוס שינסה לעוקפו מיד ידחה לאחור על ידי הריח העז.
☺ בני בית המלוכה האנגלי נמנעים עד היום מאכילת שום, כדי שלא ידיפו ריח רע, חלילה. גם כל צוות העובדים והעוזרים בארמון באקינגהם לא אוכל שום, מאותה הסיבה.
וכל זאת על שום מה? מה יש בו, בשושן המסריח והחזק הזה, שנותן לו כזאת השפעה עלינו?
השום השלם מכיל חומר בלתי פעיל בשם אלין, כאשר חותכים אותו ותאיו נפגעים, הוא הופך לתרכובת גופרית פעילה בשם אליצין, שהיא החומר האנטיביוטי שבו. יש לאליצין כושר חיטוי, והוא יעיל נגד זיהומים, טפילים ודלקות. לכן הוא מועיל לשיעול והצטננות, לדלקות (נשימה, עיכול, עיניים, אזניים, שיניים…), לזיהומי מעיים, ואפילו נגד חיידקים תוקפניים במיוחד דוגמת חיידקי השחפת.
הוא תורם להתפחתת לחץ הדם, להפחתת רמות הטריגליצרידים, להפחתת רמות הכולסטרול ה”רע”, ומצד שני להעלאת רמות הכולסטרול ה”טוב”. צד נוסף של הבחור הוא יכולתו להפחית קרישיות יתר של הדם ולסייע בפירוק קרישי דם, וכך להקטין סיכון לטרשת עורקים, התקפי לב ושבץ מוחי. חומרים נוספים בו מסייעים לטיפול בסרטן העור ובמניעה של סרטן המעי הגס. הוא עשוי לסייע בהגנה מפני נזקי סוכרת, ולמנוע צבירת שומן בגוף.
השום הירוק הוא עדין יותר מן השום היבש (שהוא בוגר יותר וגם עובר ייבוש ולכן הוא מרוכז, חריף וקשה יותר), וגם מסריח פחות. אפשר ליהנות בו גם מהעלים-הגבעולים הירוקים שלו: לפחות 6-15 ס”מ מהעלים העסיסיים שעולים מבסיס השום הטרי. כמו כרישה, גם גבעול השום הירוק יכול ללכוד אדמה בין עליו, וכדאי לשטוף את הגבעולים היטב לפני השימוש בהם. אפשר לאחסן את גבעולי השום הירוק במקרר שלושה-ארבעה ימים, אחרי שהשתמשתם בגבעולים, אתם יכולים להשאיר את ראשי השום בסלסלה מאווררת במטבח, הם כבר אינם זקוקים לקירור.
אפשר להוסיף אותו לסלט, לחביתה, לרוטב, למאפים ובצקים, לעבד אותו לממרח, לאפות בגריל, לחלוט, לצרוב במחבת בשמן זית ועוד ככל העולה על דעתכם. הטעם העדין שלו הופך אותו נהדר להכין ממנו מרק שום. אפשר גם לקלוע את הגבעולים לצמות, לייבש אותם ולהשתמש בראשים במהלך הקיץ (אבל אז אתם מפספסים את הגבעולים הירוקים ובמקרה שלנו עכשיו, גם מקבלים ראשי שום קטנים מאוד). באגף המתכונים השבוע תמצאו הצעות רבות לשימוש בשום הטרי הירוק.
ועם העצב והכאב שאיתו מתחיל השבוע הזה, אנחנו מאחלים לכם שתמצאו בכל זאת קצה שמחה וחיוך לחודש אדר ולקראת הפורים בשבוע הבא, ימים טובים ושלווים,
אלון, מליסה, בת-עמי וצוות ח’ביזה
_______________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: קולרבי, פול, פטרוזיליה שורש, שום ירוק, כרוב לבן או אדום, סלרי שורש, עגבניות, מלפפונים, גזר, שמיר, ברוקולי. ובסל הגדול תוספת של: כרובית, כוסברה, תפו”א
יום רביעי: כוסברה או שמיר או פטרוזיליה, פטרוזיליה שורש, מלפפונים, שום ירוק , עגבניות, גזר, סלרי שורש, כרוב לבן, שומר או קלרבי, פול, לארגזים הקטנים: ברוקולי או כרובית. ובסל הגדול תוספת של: מנגולד או קייל, תפו”א, ברוקולי וכרובית יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, לחם נבוט, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו. _______________________________________________ מתכוני שום ירוק – גבעולים וראשים: סלט עדשים וגבעולי שום ירוק – של דליה פן-לרנר ממרח שום ירוק – של שולי לינדר-ירקוני מעין הוד מרק שום ירוק – של עזרא קדם ארבעה מתכונים – פירה, סלט, קרפ ופסטה – כולם עם שום ירוק שגידלה באדנית דנה מלמד