עלי ח'ביזה #617, 24-26 באפריל 2017, כ"ח-ל' ניסן תשע"ז

שינויים במועדי המשלוח בשבוע הבא:

משלוחי יום שני יוקדמו ויתקיימו ביום ראשון 30/4.
מערכת ההזמנות תיסגר לשינויים ביום חמישי השבוע בשעה 21:00 בערב.
עקב הקדמה זו לא תהיה אפיית לחמים ביום ראשון.

משלוחי יום רביעי יתקיימו ברביעי כרגיל,
אך מערכת ההזמנות תיסגר לשינויים ביום שני בשעה 9:00

(הזמנת נבטים לשבוע הבא עד יום רביעי בלילה השבוע)

תודה וימים טובים ושקטים
_______________________________________________

היום הפתוח שלנו יתקיים השנה באיסרו חג שבועות – יום חמישי 1 ביוני, בין השעות 15:00-19:00 אצלנו בשדה בכפר בן נון.

תהיה פעילות יצירה ופינת בישולים וסיורים בשדה, לגדולים ולקטנים. וגם שוק קניות קטן בבית האריזה שלנו. נעדכן לו"ז מדוייק יותר כשיתקרב מועד הארוע.

נשמח מאוד שתבואו לבקר אותנו!

______________________________________

מזכירים לכם שהשבוע נפתחת שוב תיבת האוצרות הירושלמית – שוק קח-תן אביבי בתחנת הקריאה מקור חיים-גוננים בפארק המסילה בירושלים. יום שלישי 17:00-20:00, פעם בחודש.
הזדמנות לתת ולקחת – כלי בית שמישים, בגדים במצב טוב, חפצים, צעצועים וכל מה שמתאים לכם להעביר, לאוורר ארונות, כדי שיהיה מקום לדברים משמחים שתקחו אתכם חזרה הביתה.
וכמובן, ספרים ספרים ספרים.

הפרטים כאן

בואו בשמחה!

________________________________

קישוא – זה לא קשה בכלל זה דווקא קללללל…

אחד הירקות הראשונים להתחדש עלינו עם בוא האביב ונדנדת מזג האויר שלו, הוא הקישוא. בארגזים אולי כבר פגשתם ובוודאי עוד תפגשו למשך התקופה הקרובה, קישואים גליליים בהירים וזוקיני ירוק כהה. חבריהם הזוקיני  הצהוב והזוקיני המפוספס כבר נזרעו גם הם בערוגות, ויבשילו בשלב השני של קטיפי הקישואים שלנו. בתור נחשון שכזה אנחנו שמחים להקדיש לו במיוחד עלון אביבי זה.

הקישואים שייכים למשפחה מפוארת – משפחת הדלועים. זו משפחה ענפה למדי ומגוונת מאוד שחבריה מגודלים למאכל אך גם לשימושים מעניינים נוספים. בחלוקה פנימית של צמחי התרבות מתפצל עץ המשפחה לחמישה ענפים מרכזיים: ענף אחד אליו שייכים המלפפון, הפקוס והמלון, ענף שני של האבטיח, ענף שלישי הכולל זנים רבים ומגוונים של דלעות וקישואים, ענף דלעות הנוי, שאינן ראויות למאכל ומשמשות לנוי ולהכנת כלי אוכל כלי נגינה שונים, וענף דלעות הלופה, שבשרן משמש להכנת ספוג טבעי.

כאמור, הדלעות והקישואים הם דודנים קרובים אלא שהדלעות נקטפות בבגרותן, לאחר תקופת גידול ארוכה של כשלושה עד חמישה חודשיים, כשקליפתן קשה והגרעינים בתוכן קשיחים ומלאים. הקישואים, לעומתן, נקטפים בצעירותם, לאחר כחודש-חודשיים של צמיחה, הקליפה שלהם עדיין רכה, ולכן נפצעת ומשתפשפת ביתר קלות, גרעיניהם דקים ובלתי מורגשים, ולכן אין צורך להוציא אותם לפני השימוש, הם נאכלים כחלק בלתי נפרד מהירק.

הקישואים והדלעות הם ילידי מרכז אמריקה, וקולומבוס הוא זה שהכיר אותם לאירופאים, שגידלו אותם תחילה רק בגנים בוטאניים, והתרשמו מהפריחה היפה שלהם. בני ישראל שהתגעגעו לקישואים ממצרים ("זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצריים, חינם; את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים") לא ערגו לקישואים אלא, כנראה, לפקוס, דודנם שכבר גודל באפריקה ובמזרח התיכון באותה תקופה. את שמו העברי קיבל הקישוא משמו הערבי, כוסא, ובאופן רשמי קוראים לו "דלעת הקישוא". משמו נגזר הכינוי לחלקת הגידול של צמחים ממשפחת הדלועים: מקשה (של אבטיחים, דלעות, מלונים, קישואים).

גם בקרב משפחתו הגרעינית של הקישוא יש אחים רבים ושונים זה מזה. הקישוא המזרח תיכוני הוא שמנמן וצבעו ירוק בהיר, אחיו הזוקינים זכו לשמם מהמילה האיטלקית לקישוא, שמשמעו דלעת קטנה (מהמילה zucca, דלעת באיטלקית), והם דקים יותר וארוכים, אנחנו מגדלים זוקיני ירוק כהה, צהוב ומפוספס. וישנם גם קישואים עגולים, המשמשים למילוי, וקישואים חביבים במיוחד בצורת פרח…

קישואים

הקישוא דל מאוד בקלוריות, ומנגד עשיר בסיבים תזונתיים. הוא מכיל מגנזיום, אשלגן וחומצה פולית, ויטמין C, ויטמין A ונוגדי חימצון אחרים. יש לו טעם ניטרלי ורענן, יש שיגידו שהוא תפל וסתמי, אבל אל חשש, אין צורך לעשות לו יחסי ציבור. אולי דווקא בשל טעמו הנייטרלי אין כמעט ארץ שלא אימצה בחום את הקישואים אל מטבחה: בצרפת מכינים מהם רטטוי וקישים, באיטליה הם חלק מקפונטה, פריטטה, אנטיפסטי ופסטה פרימוורה, ויש לאיטלקים גם חיבה מיוחדת לפרחי קישוא מוקפצים. רומניה ובולגריה מבשלים אותם בגיבץ', בטורקיה מלבבים מהם לביבות, במזרח התיכון ממלאים אותם באורז ובשר טחון, בתבשילי קובה עיראקי הם מרכיב חשוב ברוטב או במרק. במזרח הרחוק הזוקיני והקישוא מוקפצים בווק, בארצות הברית אופים מהם לחם או רוקחים מהם ריבת קישואים מעולה.

אבל קישואים אפשר לאכול גם ללא בישול, טיגון או אפיה כלל – אפשר לסחוט מהם מיץ קישואים, המשמש לניקוי רעלים מהגוף, ואפשר לאכול אותם לגמרי טריים בסלט, כמו מלפפונים. בתקופות בהם חסרו מלפפונים אצלנו בח'ביזה היינו חותכים קישואים כתחליף בסלט הירקות של ארוחת הצהרים וזוללים בהנאה.

שיהיה שבוע טוב ורגוע,
מכולנו כאן בח'ביזה
___________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פטרוזיליה/כוסברה, סלרי עלים, חסה, מלפפון, קישואים, עגבניות/עגבניות צ'רי, כרוב, כרישה/בצל לח, שומר, גזר, סלק. מתנה: תרד /נענע.

ובסל הגדול תוספת של: קולרבי, מנגולד, צנוניות/שום טרי

יום רביעי:  שומר/צנונית, קישואים, מלפפון, עגבנייה/עגבניות צ'רי, גזר, חסה/חסה מסולסלת, פטרוזיליה/כוסברה, כרוב, סלק, קולרבי/תפו"א, סלרי עלים. מתנה: נענע/תרד.

ובסל הגדול תוספת של: כרישה/בצל לח, שום טרי, מנגולד.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

עלי ח'ביזה #571, 2-4 במאי 2016, כ"ד-כ"ו ניסן תשע"ו

תודות — תודות — תודות

זכות נעימה היא לפתוח בתודה מעומק הלב לכל מי שטרח ועמל לקראת היום הפתוח הנחמד שהיה לנו ביום רביעי האחרון.
ליושב במרום ומכוון את מזג האויר – על יום נעים במיוחד, שמש מלטפת, רוחות קלילות ואויר משובח.
לחברי להקת הייזל היל – שהגיעו כתמיד, בחיוך ושמחה, ופתחו את האירוע בניגונים כיפיים ומשובבי אוזן ולב.
לטלאור שהנחתה במקצועיות סיור ליקוט עשבי בר מכל השפע המתפרץ שסביב לשדות ה"מתורבתים" שלנו (הודעה מטלאור בהמשך).
למתן שהוסיף קצב וצליל, והרבה כיף ושמחה בסדנאות התופים המקסימות שהעביר.
היה כיף לארח ולתת מקום לכישרונות, ידע ומיומנות של אנשים מקהילת ח'ביזה – ונשמח לעשות זאת שוב בימים הפתוחים הבאים.

וכמובן – לפני ואחרי ותוך כדי – תודה רבה לצוות הנפלא שלנו – שבזכותו זכינו לארח אתכם בחלקות השדה הפוריות והשופעות שלנו, שניקה וסידר את פינת המפגש, והקים את סככת הצל המרשימה לקראת היום הפתוח, לגבי – שעמל על הטרקטור ועל כל מה שנחוץ באיכפתיות ועבודה קשה, למג'די ועלי שחתכו ותיבלו והציעו מנשנושי השדה, למוחמד וצוות העובדים התאילנדים, שעמלו על הקטיפים ומכירת הירקות. תודה רבה רבה.

ואחרונים חביבים – לכם – שבאתם, בכל הגילאים ועם הרבה גיל… ושימחתם אותנו בפנים מאירות, בהערכה ותודה, בשאלות סקרניות, ביצירה בבוץ, במילים טובות ובחיוכים. הימים האלה נותנים לנו תמיד הרבה כוח להמשך, ועושים אותנו שמחים בעבודה שלנו שהיא גם בית ומשפחה וחברים.

אז תודה רבה, וחזרה נעימה לשגרה (רק לכמה ימים, ואז שוב בלאגן…)

אלון ובת-עמי
——-

כמה מילים מטלאור בהמשך לסיור הליקוט:
שלום לכל המשתתפים בסיור הליקוט ביום הפתוח, אתם מוזמנים ומוזמנות לקרוא באתר שלי על הצמחים שפגשנו בסיור וגם לצפות בתמונות שיעזרו לכם לזהות את הצמחים קרוב לביתיכם.
שמחתי להכיר ומקווה לפגוש שוב!
טלאור כהן – שביל הליקוט
_________________________________________

החל מהשבוע – אנחנו מתחילים לשלוח לכם את התוצרת בארגזי ח'ביזה חדשים! (בינתים רק לארגזים הקטנים). לאחר יותר מתריסר שנים של משלוחי ירקות בארגזים יד 2, הגענו לתקופות של חוסר בארגזים לשימוש חוזר בכמויות ובגדלים שאנחנו צריכים. לאחר התלבטות החלטנו לעבור למשלוח בארגז חדש – ומהשבועות הקרובים יתחילו להגיע אליכם הירקות ב"ארגז ח'ביזה" מודפס.

מכיוון שאנחנו עדיין מאוד רוצים לעשות שימוש חוזר (ומשולש, ומרובע, ככל שנוכל) בארגזים – נודה לכם מאוד אם ביום החלוקה הבא שלכם, תשאירו את הארגז הריק מחוץ לדלת. כדי להקל עליכם את הענין – ניתן לפתוח את הדבקת הארגז בקלות ולשמור אותו שטוח לחלוטין, כך לא יתפוס מקום מיותר בבית במהלך השבוע או השבועיים שהוא מחכה לשליח שלנו.

תודה על שיתוף הפעולה!

___________________________________________

והודעה אחרונה – לתזכורת –
בשבוע הבא, בשל יום העצמאות, משלוחי יום רביעי יוקדמו ליום שלישי 10 במאי.

_______________________________________

   דון קישוא

רק לפני שבוע יצאנו ממצרים, עכשיו זה זמן מדבר. כשאני מדמיינת ימים של הליכה עמוסת צרורות במדבר, עם מַן מִן השמיים, למרות כל יחסי הציבור המצויינים, זה נשמע לי לא משהו. איכשהו מזון-על-מהיר-ומוכן שכזה שמחליף טעמו לפי הדרישה, אבל, נו, אתם יודעים, הוא לא הדבר האמיתי העסיסי שממש צמח מהקרקע, לא עושה לי חשק. אני בהחלט יכולה להזדהות עם הקריאה של בני ישראל: "זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצריים, חינם; את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים. ועתה נפשנו יבשה, אין כול–בלתי, אל-המן עינינו" (במדבר י"א ה-ו).

בדרך כלל כועסים עליהם: "כפויי טובה", לועגים להם: "נו באמת "בחינם" – על מי אתם מנסים לעשות רושם?". ומטיפים: "אין כמו המן – והמן, כזרע-גד הוא; ועינו, כעין הבדולח. שטו העם ולקטו וטחנו בריחיים, או דכו במדוכה, ובישלו בפרור, ועשו אותו עוגות; והיה טעמו, כטעם לשד השמן"
ובכל זאת – אני מבינה אותם. עם כל התקוה והאידאלים והחזון לעתיד, להתחיל את הקיץ בלי לשזוף את העין בכמה צמחי קישואים, להתענג על הפרחים הצהובים והגדולים שלהם, לנגוס באיזה ביכורי קישוא עסיסי – נשמע לי קשה למדי. אין ספק שטוב שסיימנו עם הפרק המדברי הזה…

העלון השבוע נכתב לכבוד הקישואים האביביים שלנו, שמבשרים את התחלפות העונה מחורף לאביב ועוד מעט לקיץ, והבשורה המשמחת שהם מביאים איתם: ששאר ירקות הקיץ עומדים בתור להצטרף לארגז. תפוחי האדמה האביבייים כבר משמינים (תנו להם שבוע-שבועיים), הנענע התחדשה ובאה לביקור, ועוד מעט, גם קרוביהם של הקישואים, הפקוסים, יצטרפו. חברים נוספים שצומחים בשדה ויגיעו בהמשך: השעועית השטוחה, השעועית הירוקה והצהובה והלוביה, החצילים, התירס, המלונים, האבטיחים, הפלפל – כולם כבר שתולים וצומחים בשדה.

עונת הקישואים אצלנו מתחילה בסוף החורף. אנחנו זורעים את הקישואים בתחילת פברואר, כשעדיין קרררר. כדי להגן על הקישואים החביבים אנחנו פורשים על האדמה חיפוי קרקע עשוי פלסטיק, ומעל הזרעים פורשים יריעת פלסטיק נוספת כהגנה מפני הקור. התוצאה היא מעין מנהרה שמתחממת מקרני השמש ומבודדת מהקור העז ומהסופות שעדיין מבקרות אצלנו בחודשי סוף החורף. בדרך כלל אנחנו שמים באדמה בסבבים הראשונים גם שתילים וגם זרעים. מניסיוננו, היו שנים בהן סבלו נביטות הקישוא הראשונות שלנו מהיעלמות מסתורית עקב אכילות רבות של הנבטים הרכים, כנראה על ידי צרצרים, או שוכני קרקע אחרים. וזו סיבה נוספת לבחור בשתילים בתקופה הזו, כדי לנסות ולהתחכם להם.

אחרי שקצת מתחמם ומתחת לפלסטיק כבר חם מדי, אך הצמחים עדיין בתחילת דרכם, אנחנו מכסים את צמחי הקישוא בבד אגריל – כיסוי העשוי מבד לא ארוג, ממנו עשויים גם מגבונים לחים. אלו יריעות דקיקות אך מבודדות, הן אינן אטומות ומאפשרות לקרני השמש להכנס, ומצד שני הן חזקות יחסית. ב חורף אנחנו משתמשים בו כדי להגן על הירוקים העדינים מהברד, ובאביב אנחנו משתמשים בו על הקישואים ולפעמים גם בני משפחה אחרים בתקופת הצמיחה הראשונית שלהם, כמגן מפני חרקים.

למה צריך להגן עליהם מחרקים? דווקא לא מדובר בחרקים צמחוניים שחפצים לנשנש עלי קישוא, אלא בסתם זבובים, יתושים ושאר מעופפים שרוצים רק לנחות ולהניח יד ורגל על הקישוא, אלא שהם לא ממש מקפידים לרחוץ ידיים לפני כן, וכך הם מעבירים וירוסים ומחלות שפוגעים בצמחי הקישוא הקטנים. הוירוסים ומחלות העלים הם הבעיות החמורות בצמחים ממשפחת הדלועים, ובעיקר רגישים להם הקישואים, הפקוס, המלונים והדלעות הקטנות לסוגיהן. ולכן את אלה אנחנו מכסים בתחילת דרכם בבד, ממש כמו שבבית אנחנו שמים רשת על החלונות למנוע מהמעופפים את הכניסה לסלון. כשמתחילה הפריחה אנחנו מסירים את הבד מהצמחים, כי אז מתחיל ניגון אחר בו אנחנו דווקא זקוקים לזמזומים של חריקם מעופפים…

אז איך בעצם מגיע קישוא מצמח ירוק ומרשים להנבת פרי ולהבשלה? בדרך יש כמובן פרחים צהובים, גדולים ויפים מאוד, המושכים את עיני הבריות ובעיקר את עיני החרקים, החובבים את הצבע הצהוב. על צמח הקישוא ישנם פרחים משני סוגים: פרחים זכריים ופרחים נקביים (וכל האמור כאן לגבי קישואים תופס גם לגבי דלעות, מלפפונים, מלונים, אבטיחים, פקוסים ושאר בני המשפחה). שני סוגי הפרחים האלה דומים מרחוק, אבל כשמתקרבים ההבדל ברור.

הנה כך נראה הפרח הזכרי:  squash-male-far   וממש מקרוב: male-squash-blossom

והמקבילה הנקבית שלו: squash-female-far  ושוב, בתמונת תקריב: female-squash-blossom

החרקים הנפעמים מהצבע העז מיפי הפרחים נכנסים אל הפרח הזכרי, משתעשעים, משחקים, אוספים קצת צוף ועל הדרך גם אבקה, שנראית כך:

pollen-on-male-squash

אחר כך הם עוברים למגרש המשחקים השכן, הפרח הנקבי, ומפזרים שם בכל מקום את האבקה הזכרית. הפרח הנקבי המופרה נסגר ומתכווץ, ובסוף התהליך נראה כך:

pollinated-zucchini

תוכלו להבחין שבקצהו כבר הולך ותופח, הולך וצומח לו קישוא טרי ורענן – רק כמה ימים דרושים לו והוא מוכן לקטיף זהיר ורגיש, כדי שלא לשרוט אותו ולא לפגוע בקליפתו המבריקה והעדינה. הקישואים גדלים מהר מהר ולכן אנחנו קוטפים אותם ממש מדי יום. קישואים שנשכחים בטעות על השיח, נגלה אחרי כמה ימים בגודל מפלצתי למדי…

אז לסיום חג המצות, אנחנו שמחים לדרך אתכם בברכת אוכל "אמיתי" – צומח, נושם, עונתי, כזה שמתגעגעים אליו, למרות שאינו מזון-על, טעמו אינו משתנה על פי הרצון והוא אינו נאסף מוכן מיד לאכילה כאילו נפל "מן השמיים".

איזה כיף לסיים בבשורה טובה – בסימן טוב ובהתרגשות רבה, השבוע נישאים עלי ובחירת ליבו גי'האן. לעלי ולג'יהאן, למוחמד, מוחמדיה ומג'די ולכל שאר בני המשפחה – המון ברכות מזל טוב, שמחה, טוב ואהבה מכולנו.

שיהיה לכולנו שבוע טוב, שרב לטיפות שאולי עוד יבואו, ובין שלל אירועי השבועות הקרובים.
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

__________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: חסה ירוקה/מסולסלת, פטרוזיליה, עגבנייה, מנגולד, מלפפון, בצל יבש/כרישה, כרוב /תפו"א, סלק אדום, קישואים, סלרי עלים, פטרוזיליה שורש, מתנה – כוסברה/שמיר.

ובסל הגדול תוספת של: בצל ירוק, גזר, ארטישוק/תרד ניוזילנדי

יום רביעי: קישואים, מלפפון, פטרוזיליה, מנגולד, עגבנייה, חסה, בצל יבש, כרוב/תפו"א, סלרי עלים, סלק, פטרוזיליה שורש/בצל ירוק.

ובסל הגדול תוספת של: תרד ניוזילנדי, כרישה, גזר.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

עלי ח'ביזה #521, 20-21-22 באפריל 2015, א-ב-ג אייר תשע"ה

דון קישוא

רק לפני כמה שבועות (אפילו חודש עוד לא עבר) יצאנו ממצרים.
כשאני מדמיינת ימים של הליכה עמוסת צרורות במדבר, עם מן מן השמיים – מזון-על-מהיר-ומוכן שכזה שמחליף טעמו לפי הדרישה, אבל, נו, אתם יודעים, הוא לא הדבר האמיתי העסיסי שממש צמח איפושהו, זה נשמע לי לא משהו. אני בהחלט יכולה להזדהות עם הקריאה של בני ישראל: "זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצריים, חינם; את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים. ועתה נפשנו יבשה, אין כול–בלתי, אל-המן עינינו" (במדבר י"א ה-ו).

בדרך כלל כועסים עליהם: "כפויי טובה". לועגים להם: "נו באמת, בחינם, על מי אתם מנסים לעשות רושם?". ומטיפים: "אין כמו המן – והמן, כזרע-גד הוא; ועינו, כעין הבדולח. שטו העם ולקטו וטחנו בריחיים, או דכו במדוכה, ובישלו בפרור, ועשו אותו עוגות; והיה טעמו, כטעם לשד השמן"
ובכל זאת – אני מבינה אותם. עם כל התקוה והאידאלים והראיה לעתיד, להתחיל את הקיץ בלי לשזוף את העין בכמה צמחי קישואים, להתענג על הפרחים בצהובים והגדולים שלהם, לנגוס באיזה ביכור קישוא עסיסי – נשמע לי קשה למדי. טוב שסיימנו עם הפרק המדברי הזה…

העלון השבוע נכתב לכבוד הקישואים שלנו, שמבשרים את התחלפות העונה מחורף לאביב ועוד מעט לקיץ, והבשורה המשמחת שהם מביאים איתם: ששאר ירקות הקיץ עומדים בתור להצטרף לארגז. תפוחי האדמה האביבייים כבר מככבים, והנענע התחדשה ובאה לביקור, ועוד מעט, גם קרוביהם של הקישואים, המלפפון והפקוס יצטרפו, ושאר חברים יגיעו בהמשך: השעועית השטוחה, השעועית הירוקה והצהובה והלוביה, העגבניות, החצילים, התירס, המלונים, האבטיחים ושאר ידידים שכבר שתולים וצומחים בשדה.

עונת הקישואים אצלנו מתחילה בסוף החורף. אנחנו זורעים את הקישואים בתחילת פברואר, כשעדיין קרררר. כדי להגן על הקישואים החביבים אנחנו פורשים על האדמה חיפוי קרקע עשוי פלסטיק, ומעל הזרעים פורשים יריעת פלסטיק נוספת כהגנה מפני הקור. התוצאה היא מעין מנהרה שמתחממת מקרני השמש ומבודדת מהקור העז ומהסופות שעדיין מבקרות אצלנו בחודשי סוף החורף. בדרך כלל אנחנו שמים באדמה בסבבים הראשונים גם שתילים וגם זרעים. מניסיוננו, היו שנים בהן סבלו נביטות הקישוא הראשונות שלנו מהיעלמות מסתורית עקב אכילות רבות של הנבטים הרכים, כנראה על ידי צרצרים, או שוכני קרקע אחרים. וזו סיבה נוספת לבחור בשתילים בתקופה הזו, כדי לנסות ולהתחכם להם.

אבל איך בעצם מגיע קישוא מצמח ירוק ומרשים להנבת פרי ולהבשלה? בדרך יש כמובן פרחים צהובים, גדולים ויפים מאוד, המושכים את עיני הבריות ובעיקר את עיני החרקים, החובבים את הצבע הצהוב. על צמח הקישוא ישנם פרחים משני סוגים: פרחים זכריים ופרחים נקביים (וכל האמור כאן לגבי קישואים תופס גם לגבי דלעות, מלפפונים, מלונים, אבטיחים, פקוסים ושאר בני המשפחה). שני סוגי הפרחים האלה דומים מרחוק, אבל כשמתקרבים ההבדל ברור.

הנה כך נראה הפרח הזכרי:

squash-male-far

וממש מקרוב: male-squash-blossom

וכך נראית המקבילה הנקבית שלו:

squash-female-far

ושוב, בתמונת תקריב: female-squash-blossom

החרקים הנפעמים מהצבע העז מיפי הפרחים נכנסים אל הפרח הזכרי, משתעשעים, משחקים, אוספים קצת צוף ועל הדרך גם אבקה, שנראית כך:

pollen-on-male-squash

אחר כך הם עוברים למגרש המשחקים השכן, הפרח הנקבי, ומפזרים שם בכל מקום את האבקה הזכרית. הפרח הנקבי המופרה נסגר ומתכווץ, ובסוף התהליך נראה כך:

pollinated-zucchini

תוכלו להבחין שבקצהו כבר הולך ותופח, הולך וצומח לו קישוא טרי ורענן – רק כמה ימים דרושים לו והוא מוכן לקטיף זהיר ורגיש, כדי שלא לשרוט אותו ולא לפגוע בקליפתו המבריקה והעדינה.

אז בברכת אוכל "אמיתי" – צומח, נושם, עונתי, כזה שמתגעגעים אליו, למרות שטעמו אינו משתנה על פי הרצון והוא אינו נאסף מוכן מיד לאכילה כאילו נפל "מן השמיים".

שיהיה לכולנו שבוע טוב, בין טיפות הגשם המפתיעות שנחתו ואולי עוד ינחתו עלינו, ובין שלל אירועי השבועות הקרובים.
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

__________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישואים, קולרבי/שומר, קייל/מנגולד, עגבנייה, כרישה/בצל יבש/שום, גזר, סלרי שורש/סלרי עלים, מלפפון, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה, סלק אדום, נענע

ובסל הגדול תוספת של: לפת/דייקון/פול, פטרוזיליה שורש, כרוב/ברוקולי/כרובית

יום רביעי: סלק, שום, קייל/מנגולד, עגבנייה, חסה, שומר/דייקון, מלפפון, גזר, סלרי שורש/סלרי עלים, שמיר/כוסברה/פטרוזיליה, כרישה/בצל, נענע

ובסל הגדול תוספת של: קישוא , כרוב/קלרבי/ארטישוק , פטרוזיליה שורש

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

פרי ספגטי בירקות ורוטב עגבניות (*מתוך "הבישול הצמחוני", נעמי ליס-מיברג)

המרכיבים:
לרוטב:
3-4 עגבניות, חלוטות, קלופות וקצוצות גס
1/2 כוס שמן זית
2 כפיות בזיל
1 כוס דחוסה פטרוזיליה קצוצה
3 כפות גבינת פרמזן מגוררת
3 שיני שום מעוכות
2 כפיות מלח

לירקות:
400 גרם כרוב ניצנים
3-4 גזרים פרוסים
1 קישוא בינוני
3 כפות שמן זית
1/2 כוס בצל ירוק קצוץ
1/2 1 ק"ג פרי ספגטי מוכן (מתכונים לעיל)
מלח ופלפל לפי הטעם

אופן ההכנה:
1. לערבב היטב את כל חומרי הרוטב בקערה גדולה, לכסות ולהשהות למשך שעה לפחות.
2. לבשל את כרוב הניצנים עד שיתרכך, אך לא יותר מדי.
3. לבשל את הגזר במים עד כדי כיסוי, 5-6 דקות
4. לבשל את הקישוא במים עד כדי כיסוי, 3-4 דקות
5. להוציא את הירקות מן המים, לחתוך לפרוסות / לקוביות.
6. לחמם שמן זית במחבת גדולה, להוסיף את הבצל ולטגן עד שיתרכך. להוסיף את כרוב הניצנים