בשבת האחרונה הגיע החורף באופן רשמי. מאז סוף יוני, בו צויין הלילה הקצר ביותר והיום הארוך ביותר, הלכו הימים והתקצרו ובשבת, 21 בדצמבר, חל יום ההיפוך החורפי - בו היום הוא הקצר ביותר, והלילה הכי ארוך בשנה, זהו היום המסמן את תחילת החורף מבחינה אסטרונומית.
ארבע עונות השנה נובעות בעצם מנטייתו האלכסונית הקלה של ציר כדור הארץ (המכוון לנקודה בחלל, אי שם באזור הכוכב הצפוני). הנטיה הקלה הזאת גורמת לכך שבמשך חצי שנה מקבל חצי הכדור הדרומי יותר שמש מאשר החצי הצפוני, ובחצי השנה האחר, זוכה ההמיספירה הצפונית ליותר שמש. בצהרי יום קייצי בחצי הכדור הצפוני (ובישראל), השמש גבוהה בשמים, ובימים חורפיים היא זורחת ושוקעת בקשת נמוכה ולכן עושה מסלול קצר יותר בשמיים. לכן בקיץ אנחנו נהנים משעות אור ארוכות - במהלכן השמש זורחת, עולה גבוה גבוה ולבסוף שוקעת, ובחורף היא מבלה פחות זמן ברקיע, נעלמת מוקדם, ומשאירה ללילה לבלות איתנו את מירב השעות.
בימי קדם, כשאנשים חיו הרבה יותר בחוץ, ועקבו אחרי חילופי העונות, השמש ההולכת ומנמיכה ושעות האור ההולכות ומתקצרות הכניסו פחד ממשי ללב - אולי השמש יורדת לתמיד, ובסופו של דבר, לא תשוב לעלות מעל קו האופק במזרח? המחזוריות שהתממשה לבסוף, בה לאחר יום ההיפוך השמש החלקה לטפס באיטיות שוב למרום הרקיע, והימים הלכו והתארכו, הזמינה סיפור שיתן פשר לתופעה, וכך התפתחו מיתולוגיות שונות המתארות את המחזוריות כמאבק בין האור והחושך, השמש והירח או היום הלילה.
מעבר לסיפור, שנתן הסבר, תקופת השנה החשוכה הזאת הזמינה גם מעשים - בתרבויות רבות חוגגים חגי אורות ופסטיבלים בעונת החורף – חג המולד הנוצרי, הדיוואלי ההודי, חגיגות לוי קארטונג בתאילנד, הקלאוסיאגן בלוצרן, פסטיבל האורות בליון, וכמובן, גם חנוכה שלנו.
החורף כאן - השמיים מתכהים ומחשיכים כבר בשעות אחר הצהרים, הערב יורד מוקדם ושעות החשיכה ארוכות. אנחנו נכנסים הביתה ומדליקים את החשמל, אבל בימים נושנים יותר, החשיכה היתה דרמטית יותר. אור נרות או מדורות היה היחידי שהפר את השחור, ובשעות הארוכות של החושך ארבו סכנות. החששות והפחדים גברו, והתכנסות קהילתית ומאירה היתה פתרון נהדר להפגת הקושי וליצירת תחושה שיחד ניתן יהיה לעבור את התקופה החשוכה, הקרה והמאיימת, ולהגיע לחלקה המואר והחמים של השנה.
התבוננות קשובה בטבע מלמדת אותנו שגם כעת, בימים הקרים והחשוכים של השנה, יש התרחשות רבה. הצמיחה ממשיכה להתקדם, גם אם באיטיות, וההתכנסות של הכל פנימה מאפשרת דווקא תיקון, ריפוי וצבירת כוחות לקראת התעוררות האנרגיה והתגברות הקצב שיגיעו עם התארכות הימים לקראת האביב. ולמרות שאנחנו, בני האדם, חיים די במנותק מהמקצבים הטבעיים, גם עבורנו זאת הדמנות להתכנסות פנימה לחשבון נפש, לצבירת כוחות, אולי אפילו להעז ולהביט בחשיכה הפנימית שלנו, כדי שנוכל לצאת בכוחות מחודשים לקראת האביב.
גם בשדה ממשיכה צמיחה מתמדת - איטית, זהירה, חורפית - אבל מתמדת. השמש החורפית שמלווה אותנו בחורף השחון הזה נותנת לירקות אנרגיה רבה לצמוח. הגשמים מהם נהנינו ביום שישי האחרון נתנו גם הם עידוד נחוץ וחשוב, והשדה החורפי שלנו גדוש בהתרחשות חורף, ובצמיחה רעננה, חזקה ועקשנית.
אנחנו מסיימים השבוע בתקווה שהימים החשוכים מגיעים לקיצם, ואנחנו אכן עומדים בפני היפוך - שבשורות טובות יאירו בזו אחר זו את הימים המתארכים,
חג חנוכה מאיר לכולם, אלון, בת-עמי, דרור, עינת וכל צוות ח'ביזה.
