בוקר / אהרלה אדמנית
אֲנִי בְּקֹשִׁי
מְאַרְגֵּן אֶת הַיְּלָדִים
שׁוֹלֵחַ אוֹתָם עַל פְּנֵי מַיִם
אוֹרֵז לְתוֹךְ שַׂקִּית
כְּמוֹ כָּרִיךְ מָרוּחַ בְּרִשּׁוּל
שְׁוֹונְצִים שֶׁל כֻּסְבָּרָה
יוֹצְאִים מֵהַגּוּמִיָּה הָאוֹסֶפֶת
אֶת הַשַּׁמְנוּנִית
כָּל אֶחָד יָצָא אַחֶרֶת
אֶחָד חָמוּץ מִדַּי
הַלִּימוֹן נִשְׁפַּךְ מִבְּלִי מֵשִׂים
אֶחָד מֻפְצָץ בְּשׁוֹקוֹלָד עִם פִּצְפּוּצֵי נִחוּמִים
אַחַת שָׁכְחָה תִּיק מְלֵא נְזִיפוֹת
וּלְאַחַת כָּתַבְתִּי פֶּתֶק
לָאִחוּר הַקָּבוּעַ יֵשׁ סִכַּת אַהֲבָה
נְעוּצָה כְּתָמִיד
לְמַעְלָה
השבוע מצטרפים לארגז שני הנציגים האחרונים של משפחה חורפית מכובדת בשדה: הברוקולי והקולרבי ממשפחת הכרוביים. הם חוברים לקייל, לכרוב ולכרובית שכבר מבקרים אותנו כשבועיים, ויחד הם מייצגים העדפות שונות והתפתחויות שונות בצמחים: עלים, ניצני פרחים, גבעולים מעובים. הם זקוקים לאדמה דשנה ופוריה, ובתמורה משיבים לנו מנה גדושה של בריאות, הזנה וטעם. וגם יופי: צמח כרובית שמרכזו קרקפת לבנה בוהקת, ראש כרוב ירוק או סגול מנוקד בטיפות גשם או כרובי ניצנים שנראים כמו מטפסים על הגבעול בדרך לפסגה. המגוון הפלורליסטי והיפה הזה מרחיב את הלב - הנה משפחה בה מקבלים כל אחד ותכונותיו, דרכי ההתפתחות שלו, צבעיו האופייניים וטעמו המדויק.
משפחת הכרוביים היא משפחה שיכולה להדגים את ההתפתחות הזו יפה. כל בני המשפחה מקורם בצמח בר,brassica oleracea, שמקורו באיזור הים התיכון, והוא מזכיר בהופעתו צמח קנולה. מתישהו, לאחר ביות הצמח, החלו האנשים לגדל אותו בשל עליו. מכיוון שהם צרכו את העלים, רק הגיוני היה לבחור בכל שנה את הצמחים שהניבו את העלים הגדולים ביותר, כתוצאה מכך הפכו עלי הצמח לגדולים יותר ויותר והביאו ליצירת הצמח המוכר לנו כקייל או קולרדז (kale / collards). שמו הספציפי של הקייל הוא var. acephala, שמיתרגם ל"כרוב חסר ראש".
אנשים אחרים העדיפו דוקא את הצמחים שהניבו עלים קטנים, צפופים ועדינים יותר במרכז הצמח בראש הגבעול, ובחרו להרבות דוקא צמחים בעלי תכונות אלו. עם חילופי העונות והמשך ברירת הצמחים בכיוון הזה, הפכה תכונת הקומפקטיות יותר ויותר בולטת בצמחים, שהניבו מצבור עלים צפוף וסגור יותר ויותר בראש הצמח. עם השנים הוא אף גדל, והפך ממש ל"ראש" הלא הוא הכרוב המוכר לנו, ששמו המדויק הוא var. capitata, שמשמעו כרוב בעל ראש.
מתישהו במהלך אלף השנה האחרונות פיתח האדם את התשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב, ובחר דוקא את הצמחים שהפיקו ראשי פריחה גדולים. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים. הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica.
והיו מי שהתמקדו דווקא בחלק אחר של הצמח - באיזור גרמניה של היום, העדיפו המגדלים דוקא צמחי kale בעלי גבעולים קצרים ועבים. הם חשקו באכילת הגבעול עצמו, ולאט לאט, תוך בחירת הצמחים הנוטים לגבעול עבה, הביאו את הכרוב הקדום לשנות את גבעולו, שהתעבה מאוד, ולהפוך לקולורבי, שזכה לשם var. caulorapa, שמשמעו "לפת גבעול".
ואחרון חביב במשפחה הענפה: על טעם ועל ריח אין להתווכח, ומסתבר שהיו גם כאלה שהעדיפו את הצמחים שפיתחו כמה מצבורי עלים צפופים ומכונסים לאורך הגבעול, והם היו כנראה בלגים. בחירה חוזרת ונשנית של הצמחים שהניבו דוקא את צורת העלים הזו הביאה לפיתוח כרוב הניצנים (Brussels sprouts), ולו ניתן השם הספציפי: var. gemmifera שמשמעו: כרוב בעל אבני-חן.
הסיפור המשפחתי המשפחתי הזה מספר לנו כי גם ללא השכלה מסודרת באשר לגנטיקה או להרביית צמחים, אלא בעזרת התבוננות מדויקת וכושר אבחנה, ברירה פשוטה של זרעים, על ידי האנשים שגידלו אותם, והרבה אורך רוח וסבלנות, פותחו במשך 7000 שנה שישה סוגים שונים וייחודיים של ירקות. זה קורה במשפחות הכי טובות.
מאחלים לכולנו שבוע של בשורות טובות, של אורך רוח וחוזק פנימי, מקווים שגשמי ברכה ושאר ברכות בואו יבואו בקרוב, מייחלים לשובם של כל החטופים החללים לחיק משפחתם.
אלון, בת-עמי, דרור, עינת וכל צוות ח'ביזה
