העלון השבועי של חוות ח'ביזה

דצמבר 9, 2024
הורה תרד!
כדי לצפות לגשם (שבורח לנו כל פעם) באוירה מתוקה ומנחמת משהו...
השבוע אנחנו פוצחים במבצע על החלבה המצויינת של "אל יסמין". למי שלא מכיר - בכפר אבו גוש, בדרך לירושלים, שף כאמל השלמון טוחן שומשום אתיופי משובח באבן ריחיים מסורתית בעבודת יד, ומפיק טחינה ממגוון סוגים, שממנה מכינים גם חלבה מופלאה ממש. החלבה עשירה בטחינה המשובחת, ויש לה מרקם וטעם של עוד - זה החסרון... קשה שלא לחתוך עוד פרוסה דקה, ועוד אחת, ועוד אחת...
נשארו לנו במלאי אריזות אחרונות, שהתוקף שלהן קצר (כחודש) - ואנחנו מציעים אותן במחיר מבצע של 21 שקלים.
מהרו, פן ייגמרו...
הוסיפו לארגז שלכם דרך מערכת ההזמנות שלנו

אחרי כמה וכמה שבועות חמים ולא ממש קרים, אנחנו בציפיה ממשית לימים סוערים וגשומים, זה לא שאנחנו לא אוהבים ימים של שמש חורפית נעימה, אבל השדה זקוק למטר, לטמפרטורות נמוכות של חורף, ואז נוכל באמת לשמוח בשמש. אחד הירקות שחובב קור וגשם הוא התרד. לאורך השנה אנחנו מגדלים מספר סוגי "תרד" אצלנו בשדה - אבל רק אחד הוא תרד של ממש, מבחינת ההגדרה הבוטאנית שלו. השניים האחרים - התרד הניוזילנדי ותרד מלבר ההודי הם בעצם תחליפים שמתחפשים לתרד...

נזכרתי שכדאי לכתוב עליהם, מכיוון שאנחנו כאן בארצנו המזרח תיכונית רגילים לעונות חמות יותר מאשר קרות, ולכן מכירים את התרד הניוזילנדי ותרד מלבר, שמסתדרים היטב חום יותר מאשר את תרד חורפי, הזקוק לקרירות. עם בוא החורף אנחנו תמיד נתקלים בשאלה "מה זה" לגבי עלי התרד החורפי שמבקרים בארגזים בתקופה האחרונה. כשאנחנו משיבים שזה תרד, הבלבול מתבלבל עוד יותר: "אבל חשבתי שהתרד משהו אחר שקיבלנו כל הקיץ...". אז ככה, הנה כמה תמונות של תרד חורפי:

מוצאו של התרד, בן משפחת הסלקיים, ממרכז אסיה- אפגניסטן, צפון הודו, אוזבקיסטן, או דרום מערב אסיה, אולי מפרס. שנים רבות הוא גודל במזרח התיכון, במרכז ובסין, מקור סיני מהמאה השביעית מכנה אותו "עשב התבלין של פרס". הוא נדד לאיזור סוריה וערב הסעודית ומשם לצפון אפריקה. במאה האחת עשרה הביאו אותו המוּרים הצפון-אפריקאים לספרד, והכירו אותו לאירופאים. כצמח ארצישראלי מצוי הוא מוזכר במשנה ובתלמוד כירק שנהוג לבשל ולהכין ממנו מרקים.

התרד הוא הזדמנות טובה לכמה הרהורים על כוחה של תרבות, כוחם של סיפורים צבעוניים ומסורות עממיות, ומולם על כוחו של המדע המדויק(?). כמו ירקות רבים, גם התרד החל את דרכו הקולינרית כעשב מרפא, ושימש לטיפול בעצירות ובבעיות עיכול. במסכת ברכות אומר רב חסדא: "תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעיניים וכל שכן לבני מעיים". תמיד זה מדהים אותי כיצד הרפואה העממית קולעת בול בלי שיהיו לה הכלים המדעיים לבחון את צמחי המרפא עליהם היא ממליצה. נסיון של שנים, יחד עם ידע המועבר מדור לדור ואולי גם קורט אינטואיציה או, מי יודע, אולי יכולות רוחניות, חברו להם יחד, כבר לפני שנים, והביאו עצות טובות ומועילות לבריאות. שכן, למרות שאני די בטוחה שרב חסדא לא נכנס מימיו למעבדת כימיה, ולא למד ביולוגיה או בוטניקה ב"פקולטה" ברחובות, בכל זאת הוא קלע בול. התרד הוא אחד המקורות העשירים ביותר לנוגד חמצון בשם לוטאין, שתורם לבריאות העין ועשוי גם לסייע בהפחתת הסיכון לטרשת עורקים, למחלות לב ולסרטן. החומצה האוקסלית בו היא האחראית כנראה ליכולתו המסייעת להסדרת פעולת המעיים. (עוד על הסגולות הבריאותיות והמזינות של התרד בהמשך).

ההרהור השני בא לי מקריאה על התרד וחברו הטוב, פופאי המלח (Popeye) - דמות קומיקס חובבת תרד, כשפופאי נקלע לצרה הוא אוכל תרד מקופסת שימורים, וזוכה לכוח אדיר. מה שיפה בכל הסיפור הוא שפופאי יסודו ב... טעות הדפסה. במחקר משנת 1870, חלה טעות בהדפסת מיקום הנקודה העשרונית, וכך יוחסה לתרד תכולת ברזל גדולה פי 10 מערכה האמיתי. כאן מתגלה כוחו של הסיפור, המיתוס והמלח בעל העין האחת – אם תעשו סקר קצר בין ידידיכם מהם הירקות העשירים ביותר בברזל, סביר להניח שהתרד יהיה ביניהם. סיפור התרד והברזל מורכב אף יותר. התרד עשיר אמנם בברזל (לא בכמות של פי עשר, אך בכל זאת) וסידן, אולם יכולתנו לספוג את החומרים הללו מן התרד נמוכה ביותר, כי החומצה האוקסלית המצויה בתרד קושרת אותם ומונעת מהם להיספג בגוף.

אולם לתרד יתרונות אחרים. נוסף על הלוטאין, שהוזכר כבר, הוא עשיר בויטמין K, ויטמין A, ויטמין C, בטא-קרוטן וחומצה פולית. הוא עשיר בכלורופיל, שתרם להגנה מפני חומרים מסרטנים (למשל הגנה מסרטן ריאות). הוא מכיל קוורצטין, שהוא נוגד חמצון ונוגד דלקת, ואנזים מסוים בו מסייע להורדת לחץ דם. מיץ תרד הוא הטוב מבין מיצי הירקות למניעת היווצרות תאים סרטניים, והוא גם מרים את מצב הרוח - כי הוא פשוט ממש טעים!

תרד בר - סבנח

זני התרד ה"אמיתיים" נחלקים לשתי קבוצות: זנים בעלי זרעים קוצניים, שנחשבו לעמידים יותר לקור, וזנים בעלי זרעים חלקים, שמתמודדים טוב יותר עם טמפרטורות חמימות. זני המכלוא הקיימים כיום מתאימים לאקלימים שונים. חלוקה נוספת של סוגי התרד היא לפי צורת העלה: לזנים בעלי עלים מקומטים ומסולסלים, וזנים בעלי עלים שטוחים וחלקים, וישנם גם זני ביניים, בין חלק למקומט.

בארץ צומח התרד גם בצורת הבר שלו, (לפעמים מכונה גם "סבנח"). תרד-בר גדל ממרכז הארץ וצפונה, בחורף ובאביב. עליו רכים ועדינים יותר, וגם טעמו מעודן יותר. בשווקים צפוניים אפשר למצוא אותו טרי, ובמסעדות גליליות הוא מככב עכשיו בתבשילים מחומרים מקומיים.

תרד מלבר הודי
תרד ניוזילנדי

לעומת התרדים ה"אמיתיים" - התרד הניוזילנדי ותרד מלבר, שמלווים אותנו בסלים במהלך השנה, אינם בנים למשפחת הסלקיים. הנציג הניוזילנדי, בשמו העברי-רבועה שרועה, או בשמו המדעי: Tetragonia tetragonioides, שייך למשפחת החיעדיים (Aizoaceae), המתאפיינת בצמחים בשרניים ומשתרעים המחבבים חולות ודיונות, בעיקר בחופי ים, אך מסתדרים יפה גם באיזורים מדבריים. באוסטרליה וניו זילנד הוא גדל כבר אינספור שנים, והאבוריג'ינים והמאורים המקומיים ליקטו אותו והשתמשו בו למאכל. כשהגיעו האירופאים ליבשת, הם לימדו אותם אילו צמחים טובים לאכילה, וסייעו להם לשרוד בעזרת ידע מקומי זה, הצמחים והחיות המקומיים זכו לכינוי: Bush Tucker, מה שאנחנו קוראים "בלדי", ביניהם גם הטטרגוניה ידידתנו. וגם אלינו הוא היגר, כבר במאה שעברה, וניתן למצוא אותו צומח בר בחופי הים התיכון, בעיקר בשרון (מחדרה עד תל-אביב).

שמו הבוטאני שלהתרד ההודי או תרד מַלָאבָּר הוא Basella alba. זהו צמח מטפס בשרני טרופי, שמוצאו מהודו, דרום מזרח אסיה וגיניאה החדשה. כיום הוא נפוץ בסין ובאיזורים הטרופיים של אפריקה, אסיה ואמריקה, המשותף לכל אזורי הגידול שלו הוא חום ולחות - וכך הוא הגיע גם לארצנו הקטנטונת, החמה והלחה - למלא את החלל שנפער בקיץ הלוהט באגף הירוקים. הצמח עצמו הוא צמח מטפס יפיפה, הגדל במהירות ומסוגל להגיע גם לגובה של כ10 מטרים. כדי להיות שמח הוא זקוק לחום וללחות, בקיץ הישראלי בעמק אילון הוא מאושר במיוחד... הוא בעל עלים בצורת לב עגלגל, בשרניים ומבריקים. הבשרניות שלהם מורגשת בנגיסה, בטעם נעים ומעט חמצמץ ורירי (ממש בעדינות) שמזכיר קצת את טעמה של הריג'לה (רגלת הגינה).

למרות שהם כלל לא קרובים לתרד מהצד הגנטי, שני הצמחים זכו לשמם בשל היותם תחליף לתרד. היתרון הגדול שלהם הוא, שבניגוד לתרד האמיתי הזקוק לקרירות, ותנאי חום קיצוניים מאתגרים את נביטתו, ומביאים אותו לפריחה מוקדמת (לכן הוא מכונה אצלנו תרד חורפי), התרד הניו-זילנדי ותרד מלבר עמידים בחום. מצד שני, הם רגישים לקור, וקרה תחסל אותם לחלוטין. התכונות השונות והמשלימות של שלושת התרדים, וההתאמה לאקלים ולעונות שונות, מאפשרות לנו לשלוח לכם בארגזים תרד (אמיתי או בתחפושת) כמעט לאורך כל השנה, וליהנות מהמרקמים, הטעמים והשימושים הדומים והשונים של כל אחד מהם.

מקווים שמזג האויר יביא איתו סופות וגשם, ושהסערות והגעש יישארו רק אקלימיות - לצד זה אנחנו ממשיכים לצפות לבשורות טובות - ימים של שקט, סיום המלחמה ושיבת כל החטופות והחטופים הביתה.
אלון, בת-עמי, דרור, עינת וכל צוות ח'ביזה