דלעות מהאגדות
כמדי חודש יולי, בתוך החום הגדול והנורא של הקיץ הישראלי, הולך המחסן שלנו ומתמלא בצבעים וצורות ושמחה: דלעות!. כשאנחנו מדברים על דלעות אנחנו מדברים גם על פלח הדלעת שקיבלתם כבר קצת בארגזים, אבל גם על הדלועים הקטנים יותר – דלעת הספגטי האליפטית (כתומה, צהובה או מפוספסת), דלעת הערמונים הירוקה הקטנה (אקורן), דלעת הקורי הכתומה הדומה לטיפה פחוסה, הקבוצ’ה הירוק והמופלא, דלעת הטורבן הטורקי שגדלה אצלנו לראשונה השנה (ותודה לקלרה על הזרעים), דלעת המיני פאם הכתומה-בהירה מבחוץ ומבפנים וכמובן הדלורית המוכרת הקרמית. עוד מעט תפגשו כאן את כולן בתמונות וקצת הסבר, אבל רגע לפני כן, רציתי להסביר:
הדלעת הגדולה, הדלעות הקטנות (המכונות גם קישואי חורף – winter squash) והקישואים הקייציים (ובתוכם הזוקיני) שייכים מבחינה בוטאנית לאותו הסוג ואפילו לאותם המינים. החלוקה הזו בין קישואים ודלעות, היאמעשי ידי אדם, וקשורה לשלב בו הם נקטפים ולצורה בה אנחנו משתמשים בהם. כולם נזרעים (בשדה פתוח, בעונתם הטבעית) מסוף החורף-תחילת האביב, וכולם גדלים מהאביב ועד סוף הקיץ.
אלא שאת הקישואים הקייציים אנחנו קוטפים מוקדם, לפני הבשלה מלאה, כשקליפתם דקה וגרעיניהם אינם מפותחים, לפעמים רק 40 יום ממועד זריעתם. מכיוון שאנחנו קוטפים מן הצמח את פירותיו לפני שהספיק לייצר זרעים פוריים, הוא ממשיך ומנסה, ומוציא עוד ועוד פירות (ובתוכם זרעים) כדי לעשות מה שמנסים כל הצמחים (ובעלי החיים): להפיץ את הגנים שלו. ו(כשזבוב הדלועים משתהה, כמו השנה, בלי עין הרע) אנחנו זוכים לתקופת קטיף ארוכה מצמח שמניב עוד ועוד ועוד. הקישואים הללו אינם נשמרים לאורך זמן ולכן בעבר נאכלו רק בעונתם הטבעית – בסביבות הקיץ, ומכאן שמם. כיום מגדלים קישואים בחממות גם בחורף ולכן עונתם די היטשטשה.
הדלעות (הגדולות והקטנות), לעומתם, נקטפות בבגרותן-בשלותן, כשקליפתן עבה וקשה וגרעיניהן גדולים וקשים. מכיוון שאנחנו ממתינים להן עד שיגיעו לסיום ההבשלה הן נקטפות כ-3-5 חודשים מיום הזריעה, והדלעת הטריפוליטאית הגדולה שלנו דורשת מאיתנו להמתין בסבלנות לפעמים גם חצי שנה. בדלעות שנזרעו באמצע האביב התזמון הזה מביא אותנו כבר לתקופת סוף הקיץ. בשל הקליפה הקשה של הדלעות הללו הן נשמרות יפה לפעמים עד 6 חודשים (תלוי בזן המסוים), ולכן נאכלות גם בחורף, מעלה זו היתה משמעותית במיוחד בצפון אמריקה, מולדתן, באיזורים בהם קר מדי לגדל מזון בחורף. הדלעות היו נשמרות בקלות באסמי אחסון ומוסיפות מתיקות וטעם של קיץ גם לימות החורף הקרים.
בתחילה נהגנו בח’ביזה לזרוע את הדלעות הגדולות בסוף החורף-תחילת האביב, ואת הדלעות הקטנות ביוני (זהו המועד שהכרתי מנסיוני בגידול דלעות בקליפורניה). התזמון הזה מתאים למגדלים הצפון-אמריקאים, שחפצים בדלעות בשלות מאוחר, לקראת ירידי הדלעות הסתוויים הגדולים המלווים את חודש אוקטובר. אלא שמדי שנה טפחה המציאות הישראלית על פנינו בשלל וירוסים התוקפים את משפחת הדלועים וחוגגים בשדה בתקופת הקיץ. יבולים דלים וקרבות בלימה לא מוצלחים מדי די ריפו את ידינו ומשנה לשנה גידלנו פחות ופחות סוגים של דלעות קטנות, משבע דלעות בשנה הראשונה ירדנו לארבע בשנה שאחריה ולפחות ופחות בשנים שלאחר מכן. רק לאחר כמה נסיונות כושלים נכנסה בנו הד(ל)עת, ופתאם הבנו שהתזמון שלנו לגמרי מוטעה. במקום לחכות ולזרוע את הדלעות הללו מאוחר, ולגרום להן סבל ויסורים במאבקים עקשניים ולא מאוד מוצלחים עם הוירוסים, החלטנו לנסות ולזרוע אותן מוקדם, כמו אחיהן הקישואים וכמו הדלעת הגדולה. ההחלטה התגלתה כנכונה וסוף סוף אנחנו רואים ברכה בעמלנו.
השנה אנחנו מגדלים בשדה 7 סוגי דלעות קטנות, וזאת בנוסף לדלעת הטריפוליטאית הגדולה ולדלעת סינדרלה (דלעת פרובאנס) הקטנה ממנה אך דומה לה בטעמה. השבוע אני רוצה להתחיל לספר לכם קצת על המגוון היפה של הדלעות אצלינו בשדה, ונמשיך בשבוע הבא:
נתחיל במי שכבר פגשתם: דלעת הערמונים הקטנטנה (Acorn) מקורה במקסיקו וארה”ב, שם בייתו האינדיאנים את הזנים המוקדמים. הזן הירוק הכהה מהסוג שאנחנו מגדלים, שהאמריקאים מתעקשים לתארו כבעל צורת לב (לדעתי איצטרובל הוא תיאור מצוין) הוצג ב-1913 ע”י חברת הזרעים של איווה, אליה הוא הגיע (הדעות חלוקות) מדנמרק או מצפון דקוטה. הוא התקבל בהתלהבות בשל טעמו המצוין אך גם בשל גודלו הקטן והקליפה הרכה שלו, שהם מקור להקלה למי שניסה להתמודד עד אז עם דלעות ענק קשוחות. בארה”ב, בה ארוחת הערב נאכלת לפעמים ביחידות, הוא התאים למנה ליחיד וכן לממולאים. דלעות הערמונים הישראליות הן קטנות יותר ועגולות יותר מן הזנים האמריקאים. הזן שגידלנו השנה הזן מצויין, מתוק וכתום מבפנים, של חברת “אוריג’ין זרעים” הישראלית. דלעת הערמונים מכילה יותר ויטמין C וסידן מדלעות אחרות ופחות ויטמין A. אם תהיו חביבים אליה הוא תחזיק מעמד כמה חודשים, אבל טעמה יתעמעם.
הדלעת השניה שתפגשו בארגזים השבוע היא דלעת כתומה הדומה לטיפה שמנמנה. זו דלעת יפנית המכונה קורי (kury) בעקבות המילה היפנית לערמונים. בצרפת מכנים אותה Potimarron ובאנגליה היא קרויה onion squash. היא אחותה של הקבוצ’ה הירוקה, עליה תשמעו בהמשך, ומשתייכת לקבוצה המכונה buttercup (הרשו לי להמנע מתרגום השם ל”כוס חמאה”…), שפותחה בצפון דקוטה בסוף 1920 ותחילת 1930, כדי לשמש כתחליף בטטה לעקרת הבית הצפונית, (טרום הכפר הגלובלי). לאחר מספר שנים של טיפוח הזן נערכו לו מבחני בישול מקיפים במחלקה לכלכלת בית, ופאנל מלומד של שופטים דרג את המרקם, הטעם, הצבע, המתיקות ועוד. המחלקה לכימיה חישבה את תוכן החומר היבש בה, בהשוואה לזנים מקובלים. ידידנו buttercup ניצח. הדלעת הזו באמת נפלאה. בשרה יבש, מתוק ועשיר מאוד, ואכן קצת מזכיר הכלאה בין דלעת לבטטה. היא מכילה יותר חלבון מקישואי חורף אחרים ועשירה בויטמין A ו C. היא יכולה להמתין במזווה בסבלנות כחודשיים-שלושה.
הדלעות מאוחסנות כרגע אצלנו בבית האריזה בארגזי קרטון, אבל אנחנו מנסים לטכס פתרון מאוורר יותר עבורן, שכן, הן סובלות מן החום הישראלי וקשה להם להיות סגורות בארגזים.
בחודשים הקרובים אנחנו נתחיל “לטפטף” אליכם דלעות מעניינות ומיוחדות. אין צורך להשתמש בהן מיד. הניחו אותן על הדלפק במטבח ולאט לא יתווספו לכם צבעים וצורות למגוון יפיפה. דלעת הנחתכה יש לשמור במקרר.
בשבוע הבא נמשיך עם המצעד הססגוני.
לפני סיום רצינו לשלוח ברכות ואהבה לאורן (שעובד בח’ביזה כבר תקופה ארוכה), ליפעת וכמובן לאחות הגדולה זוהר שחובקים את בנם הקטן שנולד ממש ביום קטיף בשני שעבר. שמחה, משפחתיות ואושר.
שיהיה שבוע נטול שריפות ומלא מטוב הקיץ,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
_______________________________
מה השבוע בארגז?
יום שני: פטרוזיליה, חסה, קישואים, תירס, פלפל אדום או ירוק, עגבניות, מלפפון או פקוס, בצל ירוק, חצילים, תפו”א אדום, דלעת קורי יפנית
ובסל הגדול תוספת של: במיה או לוביה תאילנדית ארוכה, עגבניות צ’רי או מלון, דלורית
יום רביעי: חסה ערבית, מלון או דלורית, עגבניות, תירס, דלעת קורי יפנית או דלעת קבוצ’ה, מלפפון או פקוס, תפו”א אדום, כוסברה, פלפל אדום, עגבניות צ’רי או במיה, ארגזים קטנים: חציל או קישואים
ובסל הגדול תוספת של: חצילים, קישואים, לוביה תאילנדית ארוכה, כרישה
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית ולחם שאור. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו
_______________________________
מתכוני דלעות ירוק-כתום:
דלעת יפנית ממולאת בבשר ופירות יבשים – מסעדת כרמים
דלעת יפנית ממולאת בקינואה, דוחן, חמוציות ואגוזים – מהבלוג “מה יש לצהרים” של ורד לב
לזניית דלעת ערמונים וגבינות
דלעת ערמונים בטחינה וריבת בצל
נתחיל במי שכבר פגשתם: דלעת הערמונים הקטנטנה (Acorn) מקורה במקסיקו וארה”ב, שם בייתו האינדיאנים את הזנים המוקדמים. הזן הירוק הכהה מהסוג שאנחנו מגדלים, שהאמריקאים מתעקשים לתארו כבעל צורת לב (לדעתי איצטרובל הוא תיאור מצוין) הוצג ב-1913 ע”י חברת הזרעים של איווה, אליה הוא הגיע (הדעות חלוקות) מדנמרק או מצפון דקוטה. הוא התקבל בהתלהבות בשל טעמו המצוין אך גם בשל גודלו הקטן והקליפה הרכה שלו, שהם מקור להקלה למי שניסה להתמודד עד אז עם דלעות ענק קשוחות. בארה”ב, בה ארוחת הערב נאכלת לפעמים ביחידות, הוא התאים למנה ליחיד וכן לממולאים. דלעות הערמונים הישראליות הן קטנות יותר ועגולות יותר מן הזנים האמריקאים. הזן שגידלנו השנה הזן מצויין, מתוק וכתום מבפנים, של חברת “אוריג’ין זרעים” הישראלית. דלעת הערמונים מכילה יותר ויטמין C וסידן מדלעות אחרות ופחות ויטמין A. אם תהיו חביבים אליה הוא תחזיק מעמד כמה חודשים, אבל טעמה יתעמעם.
הדלעת השניה שתפגשו בארגזים השבוע היא דלעת כתומה הדומה לטיפה שמנמנה. זו דלעת יפנית המכונה קורי (kury) בעקבות המילה היפנית לערמונים. בצרפת מכנים אותה Potimarron ובאנגליה היא קרויה onion squash. היא אחותה של הקבוצ’ה הירוקה, עליה תשמעו בהמשך, ומשתייכת לקבוצה המכונה buttercup (הרשו לי להמנע מתרגום השם ל”כוס חמאה”…), שפותחה בצפון דקוטה בסוף 1920 ותחילת 1930, כדי לשמש כתחליף בטטה לעקרת הבית הצפונית, (טרום הכפר הגלובלי). לאחר מספר שנים של טיפוח הזן נערכו לו מבחני בישול מקיפים במחלקה לכלכלת בית, ופאנל מלומד של שופטים דרג את המרקם, הטעם, הצבע, המתיקות ועוד. המחלקה לכימיה חישבה את תוכן החומר היבש בה, בהשוואה לזנים מקובלים. ידידנו buttercup ניצח. הדלעת הזו באמת נפלאה. בשרה יבש, מתוק ועשיר מאוד, ואכן קצת מזכיר הכלאה בין דלעת לבטטה. היא מכילה יותר חלבון מקישואי חורף אחרים ועשירה בויטמין A ו C. היא יכולה להמתין במזווה בסבלנות כחודשיים-שלושה.
הדלעות מאוחסנות כרגע אצלנו בבית האריזה בארגזי קרטון, אבל אנחנו מנסים לטכס פתרון מאוורר יותר עבורן, שכן, הן סובלות מן החום הישראלי וקשה להם להיות סגורות בארגזים.
בחודשים הקרובים אנחנו נתחיל “לטפטף” אליכם דלעות מעניינות ומיוחדות. אין צורך להשתמש בהן מיד. הניחו אותן על הדלפק במטבח ולאט לא יתווספו לכם צבעים וצורות למגוון יפיפה. דלעת הנחתכה יש לשמור במקרר.
בשבוע הבא נמשיך עם המצעד הססגוני.
לפני סיום רצינו לשלוח ברכות ואהבה לאורן (שעובד בח’ביזה כבר תקופה ארוכה), ליפעת וכמובן לאחות הגדולה זוהר שחובקים את בנם הקטן שנולד ממש ביום קטיף בשני שעבר. שמחה, משפחתיות ואושר.
שיהיה שבוע נטול שריפות ומלא מטוב הקיץ,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
_______________________________
מה השבוע בארגז?
יום שני: פטרוזיליה, חסה, קישואים, תירס, פלפל אדום או ירוק, עגבניות, מלפפון או פקוס, בצל ירוק, חצילים, תפו”א אדום, דלעת קורי יפנית
ובסל הגדול תוספת של: במיה או לוביה תאילנדית ארוכה, עגבניות צ’רי או מלון, דלורית
יום רביעי: חסה ערבית, מלון או דלורית, עגבניות, תירס, דלעת קורי יפנית או דלעת קבוצ’ה, מלפפון או פקוס, תפו”א אדום, כוסברה, פלפל אדום, עגבניות צ’רי או במיה, ארגזים קטנים: חציל או קישואים
ובסל הגדול תוספת של: חצילים, קישואים, לוביה תאילנדית ארוכה, כרישה
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית ולחם שאור. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו
_______________________________
מתכוני דלעות ירוק-כתום:
דלעת יפנית ממולאת בבשר ופירות יבשים – מסעדת כרמים
דלעת יפנית ממולאת בקינואה, דוחן, חמוציות ואגוזים – מהבלוג “מה יש לצהרים” של ורד לב
לזניית דלעת ערמונים וגבינות
דלעת ערמונים בטחינה וריבת בצל