שינויים במועדי המשלוחים בחג הפסח:
השבוע:
בחול המועד אין חלוקת ארגזים ולכן:
שלחנו לכולכם הודעה באימייל לגבי מועדי הירקות שלכם - אם לא קיבלתם את ההודעה - שאלו אותנו!
השבועות האלה שלפני חג הפסח הם ימים של נקיונות יסודיים ובדק בית – מה אנחנו באמת צריכים מכל מה שמצטבר לנו בבית, וממה אנחנו צריכים להיפרד ולהיפטר. אותי זה מביא למחשבות הפוכות על המאמץ שאנחנו עושים בח’ביזה דווקא לא לזרוק מה שגדל בשדה, אלא להיפך – לנצל את יבולי השדה כמה שניתן, גם בדרכים יצירתיות. הרצון להשתמש בירקות במלואם, ולנצל כל יבול שיוצא מחלקת השדה שלנו, נובע מהכבוד שיש לנו לאדמה שמגדלת את התוצרת, ומההבנה שלנו כמה אנרגיה, השתדלות ומאמץ מושקעים בגידול הירקות, לא רק אנרגיה השתדלות ומאמץ אנושיים, אלא גם הרבה עשיה ופעילות של כל שותפינו לגידול הירקות – בראש ובראשונה האדמה עצמה, על כל עולם המיקרובים שבקרקע, דרך הפרות שמייצרות את הזבל שהוא הבסיס לקומפוסט שלנו ועד החרקים המועילים שמאביקים, שטורפים את המזיקים.
בדרך כלל בחקלאות (כמו גם בתעשיה), אחרי כל המאמץ והאנרגיה המושקעים, יש עדיין חלק לא קטן מהייצור שנפסל לשיווק – ירקות ופירות קטנים מדי או גדולים מדי, מקומטים קצת, או כאלה שיש עליהם שריטה או כתם חיצוני. כך שבסופו של יום עבודה בשדה, לא מעט תוצרת טובה, בשלה ומזינה, לא מגיעה לצלחות הצרכנים. בשנים האחרונות עולה המודעות לבזבוז המזון הכרוך במיון הקפדני של תוצרת חקלאית, מיון שנובע גם מכך שהתרגלנו לראות רק דברים “יפים” ו”מושלמים", ככאלה שראויים להוציא עליהם את כספנו, ולכן הסוחרים מעוניינים להביא לצרכן רק את התוצרת היפה ביותר, וגם מהעובדה שפעמים רבות לתוצרת יש דרך ארוכה לעבור עד שתגיע לצרכן – היא תיארז ותחכה בקירור, ותוסע (או תוטס, או תושט) מרחקים, ושוב תחכה באחסון ורק לבסוף תוצג על מדף המרכול לעיני הלקוחות.
עם עליית המודעות לבזבוז, עולות גם יוזמות שונות להצלת אוכל איכותי ומזין (גם אם פחות יפה), והנגשתו למי שזקוק לו וישמח בו. אחת היוזמות, שאנחנו גאים לתרום לה (אם כי לעתים רחוקות, ועל כך עוד בהמשך) היא חזית אנושית ירושלים, ומיזם צפוני אחר שעליו שמעתי לאחרונה הוא אדמה לאדם ממושב ציפורי בעמק יזרעאל. בשתי היוזמות האלה, אוספים עודפי תוצרת, מחקלאים או מהשוק, ומבשלים ארוחות למי שצריך. בתקופת הקורונה, ושוב, במהלך המלחמה, יוזמות כמו אלה הן ממש הצלה – הן לחקלאים והן למי שניזון מהן.
אנחנו תורמים ליוזמות כאלה רק לעתים רחוקות, משום שזכינו לעבוד בשותפות ישירה אתכם, האנשים שאוכלים את הירקות שאנחנו מגדלים, וכך אנחנו משווקים את כל התוצרת שאנחנו מגדלים וכמעט שאין אצלנו בזבוז מזון. בזכות השיווק הישיר אין לנו צורך באחסון תוצרת לזמן ממושך או בשינוע למרחקים, ובארגזים אנחנו שולחים ירקות איכותיים, טריים ובריאים בכל מיני גדלים וצורות, לפעמים גם עם שריטה או כתם חיצוני, ודרך זה גם מספרים לכם על אתגרים בגידול ירקות, על תופעות שונות בשדה ועל התמודדות עם תנודות מזג האויר.
בתקופת החורף אנחנו זורעים, כבר 20 שנה, בצל מזן “אורי” – זהו בצל דו שנתי, כלומר, שפורח רק לקראת שנתיים לגידולו, וכך, כשאנחנו קוטפים אותו כמה חודשים לאחר זריעתו, בשנתו הראשונה, אנחנו מקבלים בצל טרם פריחה. אלא שלעיתים הבצל שלנו מתבלבל ומתחיל לפרוח, בעוד ראשי הבצל שלו לא התעבו דיים. כדי לעצור את התהליך אנחנו חותכים את ניצני תפרחות הבצל, מה שיאפשר לבצל להמשיך לגדול בלי פריחה. ובזכות העובדים התאילנדים שלנו, אנחנו לא זורקים את עמודי ניצני התפרחת של הבצלים. בתאילנד אוכלים את עמודי הבצל, ומהעובדים שלנו למדנו שכדאי גם לישראלים לעשות כמותם! גבעולי הבצל פריכים ועסיסיים במיוחד – חריפים ונהדרים.
כמובן שלמרות כל הניצול המקסימלי הזה, יש שאריות גידולים רבים ש”נשארות בשדה” – עלי צמחים לא אכילים, שורשים וגבעולים אותם וגם את גידולי הכיסוי שאנחנו מגדלים בחורף, אנחנו קוצצים ומתחחים חזרה לתוך האדמה, להחזיר לה תודה על כל שנתנה לנו, להעשיר אותה בזבל ירוק ולטייב את פוריותה – ממנה נהנה גם בעונה הבאה.
מאחלים לכולנו, שאף על פי כן ולמרות הכל, החג הזה יביא איתו חירות, שמחה ושקט. ורק בשורות טובות. הלוואי הלוואי.
מכולנו בח'ביזה
