עלון 87, 10-11 באוקטובר 2005, עלון ראשון בשנת תשס"ו

חשבון נפש חקלאי לשנה החדשה
לכבוד ראש השנה שעבר עלינו ולקראת יום כיפור הממשמש ובא, החלטנו להקדיש את העלון הראשון בשנה הזאת כדי לשתף אתכם במעין חשבון נפש חקלאי, שאנחנו עורכים בינינו לבין עצמנו, בסיום עונת הקיץ התוססת והקצבית, העולה על גדותיה ביבולים רבים ומהירים, ולקראת החורף העומד בפתח, קריר, איטי, מיושב בדעתו, מצמיח את יבוליו לאט לאט לאט.
השיחה ביני לבין אלון היתה מלאה בפרטים ותיאורים מדוקדקים, במחשבות שעלו בינינו כבר במהלך השנה ושבנו ודנו בהן כעת, ובאסוציאציות שזרקו אותנו כל פעם לצמח אחר, לפינת שדה אחרת, לנושא נוסף. השתאינו מהצלחות וכשלונות בהם חזינו במהלך העונות, ניסינו להביא הסברים להפתעות שהיו לנו השנה, ולחזור ולשנן לעצמנו את הלקחים שעלו ושאיתם היינו רוצים להמשיך.
ניסיתי לארגן את הדברים בבכתיבה בצורה מסודרת ונהירה וגם מעניינת (בנזוגי היקר, העורך הראשי שלי, טוען שלא כולם ממש מרותקים לפרטי שלבי ההפרייה של התירס, אם כי אני לא בטוחה שאני מאמינה לו…).
אז הנהו לפניכם-

נתחיל בהפתעות הטובות:
חלק מההפתעות היו נסיונות שעשינו וגילינו כי טוב –
למשל ירקות חדשים כמו אדממה – סויה ירוקה, ולוביה ירוקה – מסוג השעועית התאילנדית, שניסינו לגדל השנה לראשונה. בשני המקרים אנחנו מרוצים למדי מהתוצאות. והרושם שלנו היה שגם אתם שבעי רצון מהירקות החדשים. בשנה הבאה ננסה לזרוע כמויות גדולות יותר של אדממה כדי לשים לכם יותר בסלים, אולי בשני מחזורי זריעה. הירק הזה הוא חדש ועדיין נדיר למדי בישראל, ואנחנו מנסים ליצור קשר עם מגדלים אחרים כדי לשמוע המלצות, טיפים וכו'. הלוביה צומחת לאט יחסית לזני קטניה אחרים, ולכן חשבנו בתחילה שכנראה לא ממש הצליחה לנו, אבל בשבועות האחרונים היא ממש משתוללת ומניבה כמויות יפות בהחלט של תרמילים ארוכים וירוקים. אנחנו מתכננים לתת לכם לוביה בשלבים שונים: צעירה ודקה – לאכילה כתרמיל ירוק, בדומה לשעועית ירוקה, וקצת בוגרת יותר, חיורת משהו ושמנמנה – להוצאת האפונים/הפולים מן התרמיל ואכילה כמו אפונה ירוקה. אנחנו מקוים שאכן יעלה בידנו להתארגן לכך.
בעונת החורף הקרובה אנחנו מקוים לגדל ירק חדש נוסף: תרד ניו-זילנדי – ירק שדומה לתרד קטן, ונאכל כמו תרד, למרות שכלל אינו מקורב לו… אני מקוה להרחיב עליו בעלון שילווה את הגעתו לסלים.
נסיון נוסף השנה היה הקדמת זמני שתילה – למשל של הבטטה, שהשנה שתלנו אותה כשלושה שבועות מוקדם יותר, אמנם רק כמות קטנה, לנסיון, אך נסיון מוצלח. הבטטות המוקדמות אכן הניבו פקעות מוקדמות, ובשנה הבאה אנחנו ננסה לשים אותן מוקדם אפילו יותר ובכמות גדולה יותר, כבר לא נסיונית.
הקדמה נוספת שעשינו השנה היא זריעת המנגולד כבר באוגוסט (בשנה שעברה הוא נשתל, ורק באוקטובר). עכשיו אנחנו כבר נהנים מצמחי מנגולד קטנים ירקרקים שצומחים להם בהנאה בשדה, ואנחנו מקוים שיספיקו עוד לגדול לפני שיגיע החורף ויאט במאוד את קצב הצמיחה. בשנה שעברה החורף "תפס אותם" לא מוכנים, והם פשוט לא הצליחו לגדול.
את לקח הזריעה המוקדמת אנחנו נושאים איתנו גם למשפחת הדלועיים, בשנה הבאה אנחנו שוב מתכוונים לזרוע אפילו מוקדם יותר מהשנה. הדלועיים (קישואים, מלונים, דלעות, קישואי חורף) נהנים מעונה טובה למדי כשהם נזרעים באביב וצומחים בתחילת עונת הקיץ. כשמגיע סוף הקיץ הם מתחילים להיתקף בוירוסים שונים ונאלצים להתמודד עם קשיים רבים יותר. ולכן, למרות שהמועדים שהומלצו לנו מתלכתחילה היו מאוחרים יותר, אנחנו מתכוונים ללמוד מן הנסיון ובשנה הבאה לנסות לאפשר להם עונה מוקדמת ונקיה ככל האפשר מאתגרים מיותרים. בעיקר נכון הדבר לגבי המלונים וקישואי החורף.
אלון ואמיר הם שני אנשים מוכשרים ביותר, אבל תכונה נוספת שעושה אותם יקרים כל כך לחוביזה היא היצירתיות ויצר ההתפתחות שלהם. השנה זה התבטא במספר נסיונות מעניינים להשתמש ב"שאריות" הגידולים הקודמים לתועלת הגידולים הבאים. בדרך כלל משקיעים חקלאים אנרגיות ומשאבים כדי "לנקות" את השדה בין גידול לגידול. השנה ניסינו בכמה נקודות להתייחס לגידול הקודם כמשאב ולא כפסולת שיש לסלקה מן הדרך. למשל: חיפוי ערוגת השום בענפי הבטטה שסיימו את תפקידם. החיפוי במקרה הזה נועד למנוע עשביה, שהשום הדקיק לא מצליח להתמודד איתה בדרך כלל. הענין עלה יפה בהחלט. רעיון אחר היה השארת צמחי המלפפון המודלים כמות שהם, וזריעת אפונה באותה הערוגה. האפונה טיפסה בקלות ובחן על צמחי המלפפון המתייבשים ונעזרה בהם כדי להזדקף ולעלות מעלה על עמודי ההדליה. במקרה שלישי, של הגזר, נעזרנו בגבעולי התירס הקצוצים מערוגות שהסתיימו כדי לחפות ערוגות גזר צעירות. המטרה המרכזית הפעם היתה לשמור על לחות הקרקע בעונת הקיץ עבור הגזר, הנובט לאיטו. כשהחלו נבטי גזר לבצבץ מן האדמה הוסר החיפוי מהם והם צמחו בשמחה לעבר השמש. אנחנו מקוים להמשיך להתבונן בשדה מכיוון הפוטנציאלים הגלומים בו ולהעלות רעיונות נוספים כאלה.
חלק מההפתעות השנה היו כלל לא מתוכננות, ונבעו דוקא מ"פנצ'רים": למשל החלפת ההזנה מדשן גואנו, שהובלנו דרך צינורות הטפטוף, להזנה בעזרת כופתאות: דשן יבש מפורר דמוי בונזו, שמפזרים ליד הצמחים. האמת היא שהכל החל ממחסור בגואנו. ככה זה בארצנו הקטנטונת כשיש רק ספק אחד שמייבא את המוצר… פתאם פשוט אין. בצר לנו פנינו לקבל עצה והתחליף שהומלץ לנו היה הכופתיגן הנ"ל. להפתעתנו ולשמחתנו הוא התגלה כמוצלח ביותר, ולדעתנו אף יעיל יותר מן הגואנו. ואפילו לא יקר יותר. הוא דורש אמנם עבודה אנושית רבה יותר, אך בשדה כמו שלנו זה חלק מהרעיון והעסק, ולכן לנו הדישון הזה מתאים ביותר (וכך סבורות גם החסות והכרובים שלנו…).
הפתעה נוספת נכונה לנו מצד העגבניות שלנו. השנה שתלנו עגבניות תמר, שהיו נהדרות ושמחנו בהן. אלא שכמו כל צמח – הן הגיעו לשלב בו החלו להתייבש והפסיקו להניב פרי – סיימו את תפקידן (כך חשבנו…). בשלב הזה סגר אלון את ההשקיה לערוגות העגבניות והוסיף לרשימה האינסופית של מטלות גם את נקיון הערוגות הללו והכנתן לגידול הבא. אלא, שכמו במעשה קסמים, העגבניות שבו והתחדשו. ללא השקיה נוספת וללא תשומת לב מיוחדת צצו עליהם עלים רעננים והם שבו ופרחו והניבו סיבוב נוסף של פירות מתוקים וטובים. למען האמת זה אינו קסם… עגבניות ידועות כגידול שמסתדר מצויין גם עם מעט השקיה. עגבניות בלאדי או Farm Dry Tomatoes הן עגבניות הנשתלות ממש בתחילת האביב, מושקות מעט (ורק לפעמים) רק בתחילת גידולן, ואחר כך שולחות שורשים לעומק, למי התהום, ומוצאות את הלחות שנשתמרה שם מהחורף. הפירות קטנים יותר בדרך כלל, אך מתוקים הרבה יותר (שכן יש בהם פחות מים ולכן רמת הסוכר גבוהה יותר). הצמח בדרך כלל חזק ואיתן מאוד, בשל השורשים העמוקים שלו. גם אנחנו שמנו לב כי יתכן שמיעוט השקיה תורם לבריאות צמחי העגבניה וחוסנם: דוקא בסופי הערוגות, במקומות אליהם מגיעים פחות מים, ראינו כי הצמחים נפגעו פחות מצהבון האמיר (וירוס התוקף את שיחי העגבניות), וההשערה שלנו היתה כי הדבר קשור ללחות הקרקע. חשבנו כי בשנה הבאה ננסה למקם את העגבניות בערוגות שאנחנו יודעים שמקבלות פחות מים, וננסה להפוך את החסרון הזה לחוזק…

בחשבון הנפש הזה ישנם גם שיפורים שיש לעשות לקראת השנה הבאה: שינוי זמני השתילה הוא נושא אחד שכבר הזכרתי. הגדלת הכמויות היא נושא שני. אנחנו צריכים להתרגל, בשמחה רבה, לעובדה שאנחנו מכלכלים כבר באופן יציב למדי מאה משפחות ויותר, ואנחנו צריכים לשתול יותר כדי להצליח לספק את הכמויות הנדרשות.
גם בתחום גודל הירקות למדנו השנה לקחים, למשל בנושא דילול: ראינו במו עינינו (וחשנו בידינו) כמה חשוב לדלל: צנוניים, סלק וגזר. ההבדל הוא עצום – בלא דילול מקבלים ירקות קטנטנים ועלובים, ואם מקפידים לדלל – מצליחים הצמחים הנותרים להתפתח ללא תחרות על מקום ומשאבים ולגדול לגדלים יפים ביותר. הדילול אמור לגבי ירקות שנזרעים, כשעוסקים בשתילים ההקבלה היא מרווחי שתילה, ואנחנו מתכוונים לרווח יותר בשנה הבאה, את הכרוביים למשל. לשים ממש חצי מכמות השתילים, כדי לאפשר לצמחים מרווח התפתחות גדול יותר וכך לאפשר ירקות גדולים יותר.
כשאנחנו מתבוננים לאחור אנחנו בהחלט גאים על הדברים שהצלחנו להתקדם בהם השנה. חלקם כבר ציינתי, אך ישנם עוד: למשל, בגידול תחת רשת צל, שאיפשר הפקת חסות יפות לאורך כל עונת הקיץ. כשאני נזכרת בחסות האומללות שניסו לשרוד, חשופות, את עונת החום הלוהטת בשנה שעברה, נחמץ לבי בקרבי. השנה היינו גם מוכנים לצרות שהכרנו מן השנה שעברה, כמו אקריות הקורים בחצילים, ואכן הצלחנו לתפוס אותן בשלב מוקדם ולהימנע מהנזק (ע"י שטיפה פשוטה של הצמח מספר פעמים).
מכיוון שגם אלון וגם אני ירוקים עדיין בתחום החקלאי, אנחנו יודעים מאוד להעריך נסיון. זהו גם אחד הדברים שתמיד אמר לי ג'ו, החוואי שאיתו עבדתי (ואני עובדת) פה בקליפורניה. כאשר החל את הקריירה החקלאית שלו, היה מספר לי, הדרך הטובה ביותר ללמוד כיצד לעשות את הדברים היתה לפגוש חקלאים מנוסים וטובים, לבקר בשדותיהם, ולנסות לשאוב מהם רעיונות וחכמה. (האיש הנהדר הזה, ענו וצנוע גם היום, כבר בן 74 ועדיין מעבד את שדותיו ושמח ללמוד מכל אחד). ואכן קיבלנו סיוע בל יתואר ועצות נהדרות וטובות מרפי, המדריך-המלווה שלנו מהארגון לחקלאות אורגנית, מליאורה, המארחת אותנו בשדה, מגבי, השכן הטוב שלי ממשמר איילון, ומחקלאים רבים אחרים שאנחנו פוגשים ותמיד שמחים לשמוע לעצתם ולקבל מהם ביקורת בונה. השנה נעזרנו בעצות כאלה כדי ללמוד על רשתות צל, על חיפוי פלסטיק צהוב לקרקע (המזיקים נמשכים לצבע הצהוב של הפלסטיק ונשרפים בחום הלוהט שלו), לקבל עצות לגבי זנים (למשל זן העגבניות שגידלנו השנה, שהוא בין זן שיח לזן הדליה, והוכיח עצמו בהחלט) ולגבי התמודדות עם מחלות שונות. כמובן שיש לנו עוד הרבה ללמוד בנושא, ואזנינו פקוחות.
בשנה הבאה גם נמשיך להתמודד עם מספר סוגיות שמלוות תמיד חקלאות אורגנית: הראשונה היא פוריות הקרקע, בעיקר דרך גידולים מטייבים וגידולי כיסוי, תחום שאנחנו עדיין צריכים ללמוד לפתח לעצמנו את הנוסחה הנכונה לרוטציה בין חלקות השדה השונות, כדי לתת לכל אחת מהן זמן מנוחה וחידוש כוחות ומשאבים. הסוגיה השניה שאיתה נתמיד כנראה כל עוד מעדרנו בידנו, היא ההתמודדות עם העשבים. אלון ואמיר עשו עבודה יפה בהחלט השנה, וגם הזמן עושה את שלו, וכל שנה אנחנו מקוים לפגוש פחות ופחות מידידינו עשבי הבר, אך הדרך עוד ארוכה…

נשמח לשמוע מכם מה דעתכם לגבי השנה החולפת בחוביזה, עצות, בקשות, שאלות, הערות – כולן יתקבלו בברכה, עדיף בכתב כדי שלא ילכו לאיבוד בין כל הפרטים הקטנים והמשימות המרכיבות את יומנו בשדה.
שמחנו לבלות אתכם שנה נוספת, ואנחנו מצפים בשמחה לשנה החדשה שמתחילה,

שנה טובה
שנת צמיחה וטוב
אלון, אמיר, בת-עמי וצוות "חֻ'בֵּיזָה"

 

סל ראשון של שנה חדשה:
 
מתכונים מתוקים – דבש ורימונים – לשנה טובה ומתוקה:

סלט חסה ברוטב דבש – מאתר "יד מרדכי"
● המרכיבים:
לסלט: מבחר עלי חסה ועלים ירוקים
 שקדים קלופים ומטוגנים
גרגרי רימון
לרוטב: ¼ כוס מיץ לימון
 ½ כוס שמן
2-3 כפות דבש הדרים
½ כפית מלח
מעט פלפל לבן 

● ההכנה:
 להכניס את חומרי הרוטב לצנצנת ולנער היטב.
 להכניס למקרר לפחות ל- 6 שעות (רצוי ללילה).
 לפני ההגשה לשים את העלים הירוקים, השקדים וגרגרי הרימון בקערה.
 לנער שוב את הרוטב ולשפוך על הסלט.
הטעם – ביחס הפוך למאמץ.

 

עוגת קישואים בטעם דבשי – שוש אלחרר מאתר "על השולחן"
● המרכיבים:
2 כוסות קמח תופח
¾ כוס סוכר לבן
1 כוס סוכר חום
3 ביצים
1 שקיק סוכר וניל
1 כפית סודה לשתייה
½ כוס צימוקים
½ כוס אגוזים
2 כוסות קישואים מגוררים דק דק בפומפיה בלי הרבה נוזלים
עוד ½ כוס קישואים מגוררים / ½ כוס רסק תפוחים
¼ כוס שמן 

● ההכנה:
 מחממים תנור לחום בינוני.
 מערבבים את כל החומרים. אופים כ-45 דקות
 לאחר האפייה יש לעוגה טעם של עוגת דבש.

 

סלט חצילים קלויים וגבינה עם רימונים ונענע – בני סיידא מהספר "אוכלים בחוץ"
● המרכיבים:
5 חצילים
4 בצלים ירוקים, קצוצים דק
1/3 כוס נענע, קצוצה
300 גרם גבינה בולגרית, מפוררת
גרגרים מ-2 רימונים
לרוטב: ½ כוס שמן זית
 מלח ופלפל שחור, טחון טרי
¼ כוס מיץ לימון טרי
1 כפית סוכר
3 שיני שום כתושות
2 כפיות חומץ בלסמי 

● ההכנה:
 קולים את החצילים על אש גלויה, עד שישחימו. מצננים, קולפים, ומרסקים למחית גסה. מעבירים לקערה.
 מערבבים בקערה קטנה את כל מרכיבי הרוטב. מוסיפים את הרוטב לקערת החצילים, ומערבבים. טועמים ומשפרים תיבול.
 מוסיפים לחצילים את הבצל הירוק, הנענע, הגבינה וגרגרי הרימון, ומערבבים. מגישים עם לחם טרי.

 

טבולה עם רימונים – אילת בן יוסף, מאתר Ynet
● המרכיבים:
1 חבילת בורגול 
½ צרור נענע 
½ צרור פטרוזיליה
(אפשר לשחק עם המינון ולהוסיף / להחסיר את העשב שאוהבים)
2 מלפפונים ירוקים קצוצים דק
1 רימון (גרעינים בלבד)
4 כפות שמן זית 
1 כף חומץ (אפשר בלסמי ואפשר רגיל)
1 כף מיץ לימון
מלח לפי הטעם 

● ההכנה:
 משרים את הבורגול במים קרים למשך שעה לפחות. קוצצים דק-דק את הנענע והפטרוזיליה (אפשר ואפילו רצוי במעבד מזון).
 שומרים מעט גרגרי רימון בצד ומעבירים את כל המרכיבים לקערה, מערבבים היטב ומתקנים תיבול. אם צריך מוסיפים עוד חומץ או מלח.
 לפני ההגשה מפזרים מעל את גרגרי הרימון ששמרנו ומניחים בחגיגיות על השולחן

כתוב/כתבי תגובה