ברוח ההתחדשויות העונתיות – מחלבת עיזה פזיזה מוסיפה למבחר הגבינות המעולות שלה גבינת סיגל ביין – חריץ גבינה חצי קשה בסגנון פקורינו צעירה ביין אדום, ארוזה בוואקום.
בגבינה כ26% שומן, משקל החריץ כ150 גרם, המחיר: 33.5.
________________________________________________
כדי להמתיק את הימים החמים האלה – אנחנו פוצחים במבצע תמר ברהי: בתקופה הקרובה ארגז תמר ברהי 5 ק”ג יעלה 130 שקלים (במקום 150).
הברהי הוא תמר קטן, מתוק מאוד ורך – בשל טעמו הקרמלי, בסמר העניקו לו את הכינוי “טופי של תמר”. מצויין לשייקים ולאפיה וכמובן לנשנוש בריא…
בתאבון ולבריאות!
_____________________________________
אישה באבטיחאישה אחת, גרה בתוך אבטיח גדול נורא,היו לה שני שרפרפים וכסא ומנורה.היא חתכה לה חלון וחצבה לה סלון,ותלתה שם תמונה והכניסה ארון.וחתול שיצוד עכברים היא גידלה בפינה,ופתאום – הסתיימה העונה…
(מילים: נורית זרחי, לחן: שלמה גרוניך, ביצוע: חוה אלברשטיין, איור: יוסי אבולעפיה)
יש לי חשד הגברת עליה שרה חוה אלברשטיין התגוררה באבטיח בשדה שלנו… אמנם קשה לי לדמיין איך היא דוחקת לתוך האבטיחים שלנו את כל מטלטליה, אבל מצד שני, מוכרת לנו מאוד התחושה של “פתאם – הסתיימה העונה!”. עונת האבטיח בח’ביזה היא קצרונת, כחודש בערך, ולפני שתסתיים, רצינו לספר לכם כמה דברים עליו – אז הנה השבוע – עלון בירוק ואדום:
ממש השבוע מגיע הקיץ באופן רשמי, ולמרות שהשנה האביב היה חביב למדי ולא חם מדי (רוב הזמן), אנחנו בהחלט יודעים שימי החום הכבד ממש מעבר לפינה, אבל האבטיחים לא מתרגשים – האבטיח זקוק לחום רב, אותו הוא מכיר ממקום מוצאו, בדרום יבשת אפריקה, במדבר קלהארי. במדבר הלוהט היה האבטיח, שלמעלה מ-90% ממנו הוא מים, מקור חשוב וחיוני לנוזלים לאדם ולחיות הבר. הקושי בבחירת אבטיח מוצלח הוא עתיק יומין: זני הבר המתוקים זהים מבחוץ לזני הבר המרים, ולכן היו מנקבים עוברי האורח הצמאים חור בקליפת האבטיח ובודקים האם מר הוא או מתוק.
מדרום אפריקה הוא התפשט צפונה לכל אפריקה, וגודל במצרים כבר לפני 4000 שנה. המצרים קישטו בציורי אבטיחים קירות של חדרי קברים ומערות, והיו משאירים אבטיח ליד המתים כדי להזין אותם במסע לעולם הבא. גם העברים הכירו אותו כבר ממצרים “זכרנו את הדגה… את הקישואים ואת האבטיחים”. מצפון אפריקה הגיע האבטיח למזרח התיכון, הוא גודל בארץ ונזכר במשנה בסוגיות שונות. לסין הוא הגיע במאה ה-10, וכיום סין היא המגדלת הגדולה ביותר של אבטיחים, (ואחריה תורכיה ואיראן). במאה ה-13 הביאו אותו המורים לאירופה, יחד עם צמחים נוספים שהכירו באפריקה ואסיה, ולאמריקה הוא הגיע עם העבדים האפריקאים שהובאו לשם, ועם המתיישבים שהגיעו מאירופה.
הרומן של ח’ביזה עם אבטיחים התחיל בתמימות, שאפתנות ו… כשלון… בשנה האחרונה שלי בקליפורניה, לפני שהקמתי את ח’ביזה, גידלתי אבטיחים שבתוכם הם אדומים או כתומים או צהובים (בחווה של ג’ו פרי, החקלאי המנטור שלי). היתה לנו הצלחה נחמדה ואני הייתי תחת הרושם שדי פשוט לגדל אבטיחים, ולכן כשהכנתי רשימת גידולים נכנסו אלו אחר כבוד באות א’. אלא שבשנה הראשונה פשוט לא הלך לנו, ומערוגות האבטיח המפוארות שלנו קטפנו רק תריסרים מעטים. למזלנו גם מספר הלקוחות שלנו אז, ב2004, היה כשני תריסרים והם נהנו מקומץ האבטיחים (שהיו, למען האמת, גם לא ממש מתוקים…).
אחת הסיבות המרכזיות לכשלון היתה התזמון – אני זרעתי אבטיחים כמו בקליפורניה – בסוף האביב, עונה שאצלנו, בישראל, היא מרובת וירוסים ומחלות, במיוחד בקרב משפחת הדלועים, אליה משתייך ידידנו. לאחר פאוזה של כמה שנים, ורכישת נסיון בתחום הדלועים, ובמיוחד בתחום ההגנה מפני הוירוסים שלהם, החלטנו לנסות שוב, והפעם בתזמון נכון: להקדים את הוירוסים. לפני כשמונה שנים עשינו נסיון נוסף, מוקדם יותר ומוצלח יותר. כעבור שנה השתפרנו אף יותר, ולפני שבע שנים העזנו לראשונה לשתול שתילי אבטיח “ללא גרעינים”.
גידול אבטיח כזה מסובך יותר מגידול אבטיח “של פעם” עם גרעינים, משום שאנחנו מנסים בעצם לפעול כנגד הטבע. כל פרי וירק מנסה לגדול לשם מטרה אחת ויחידה – להעמיד צאצאים (כלומר – גרעינים). מנגד, עומד לו האדם ומנסה להיפטר מהגרעינים הללו, ולא ביריקה. בני האנוש הפכו מפונקים ומאסו בפירות מגורענים, ולכן ניסו ומנסים לפתח פירות ללא גרעינים, ש”מפריעים” לאכילה. אבטיח ללא גרעינים מכיל בכל זאת מעט זרעים קטנים, אלא שרובם שקופים ומעטים, ואינם פוריים. תודו שזה מוזר. לנסות לפתח פרי שבעצם לא מפיק זרעים, ולכן לא יכול להעמיד צאצאים ולהפיק פירות נוספים. מצד אחד מוקדש מאמץ מדעי כביר לשכלל ולשפר את הפוריות האנושית (הפריה חוץ גופית, הקפאת עוברים ותאי זרע, פונדקאות וכו’), ומאידך, אצל הפירות אנחנו מטפחים עקרות…
אז איך בעצם נוצרים כל שנה עוד ועוד אבטיחים “חסרי גרעינים”? הסבר טיפה מדעי:
זרעים של אבטיחים רגילים הם זרעים “דיפלואידים” = בעלי 2 סטים של כרומוזומים (2X).
הזרעים שאנחנו זורעים כדי להפיק אבטיחים ללא גרעינים הם זרעים “טטראפלואידים” = בעלי 4 סטים של כרומוזומים (4X).
זרעי אבטיחים “ללא גרעינים” הינם בעלי קליפה קשה מהרגיל, וקשה להנביט אותם, יותר מאשר זרעי אבטיחים רגילים, ולכן בדרך כלל שותלים אותם משתילים שהונבטו וגודלו במשתלה בתנאים מבוקרים ומשופרים.
הזרעים נובטים ומתפתחים לצמחים שיוציאו עלים ופרחים, אך לא יפיקו פרי אם לא יואבקו ע”י פרחי אבטיח רגיל, ולכן מוכרחים לשתול שורת אבטיח רגיל (2Xׂׂ) על כל שלוש שורות אבטיח “ללא גרעינים” (4X).
במהלך ההאבקה תורם כל צמח חצי מכמות הכרומוזומים שלו: 1+2 ומתקבל פרי שזרעיו “טריפלואידים” = בעלי 3 סטים של כרומוזומים.
המספר האי זוגי הזה פוגם ביכולת הזרע בצמח החדש להתרבות ולמעשה מעקר אותו. מתקבל אמנם פרי, שהוא למעשה עסיסי ומוצק יותר מפרי “בעל גרעינים”, אך זהו פרי שהתפתח מ”רביית בתולין” – מתא בלתי מופרה והוא נקרא “פרי פרתנוקרפי”, זהו בעצם ה”פרד” של עולם הצומח.
האבטיחים אהובים לא רק עלינו, הולכי על שתיים, אלא גם על חיות בר וכמובן… ציפורים ובפרט עורבים בעלי תעוזה, מקור חזק וחיבה למתוק. אנחנו מתעקשים להגן על הפירות שלנו, אחרת נמצא אותם כך:
כדי להגן עליהם אנחנו מכסים אותם ברשת ציפורים ומונעים מן העורבים לנקר בהם, והשנה אנחנו מנסים הגנה כפולה – מלמטה בעזרת רשתות, ולמעלה בעזרת… דחליל ציפור, עליו סיפרתי לכם גם בשבוע שעבר. לטובת מי שפספס: מדובר בעפיפון בצורת עוף דורס גדול המותקן על מוט טלסקופי גמיש בגובה 6 מטרים. בכל בריזה אפילו עדינה (פחות מ2 קמ”ש), העפיפון ממריא ועף באופן אקראי המחקה את התעופה של עוף דורס. התעופה האקראית והמשתנה שלו מונעת מהציפורים המזיקות להתרגל אליו ולכן הם ממשיכות להירתע ממנו – הוא יותר מדי דומה לדבר האמיתי (גם אנחנו מתבלבלים…). תוכלו לשפוט בעצמכם – הנה הוא:
האבטיח הוא פרי מרפא. המים הרבים שבו מנקים את הגוף ומיץ אבטיח מומלץ לסובלים מבעיות בשלפוחית השתן ובתפקודי כבד וגם לניקוי הכליות. עוד סגולה של אבטיח היא ניקוי הגוף עשן הסיגריות הנכנס אליו, והוא מומלץ למעשנים אקטיבים וגם לפאסיביים. גרעיני האבטיח משמשים (מרפואות תימן) לניקוי כתמים וריח רע מהפה והשיניים. יש להשרות במים זרעי אבטיח כתושים היטב, לסנן ולשטוף את הפה. ברפואת עיראק משתמשים בקליפת האבטיח לטיפול בעור נגוע בפטרת. גם יהודי לוב משפשפים את עורם בקליפת אבטיח במקרים של כתמי עור. האבטיח מכיל ויטמין A בצורת קארוטין, ויטמין C, ויטמינים ׁB1, B2, הוא דל בנתרן ועשיר באשלגן. עוד מידע מקיף ומפורט על סגולות ההזנה והמרפא של ידידנו העגול והאדום תוכלו למצוא כאן.
אז איך איך קוטפים אבטיח בשל ומתוק?
– אנחנו קוטפים את האבטיח כשהקנוקנת ליד עוקץ הפרי מתייבשת. בדוכן האבטיחים תוכלו לנסות ולודא שהעוקץ יבש ומכווץ קצת, כך שהפרי לא נקטף ירוק.
– החלק שבא במגע עם הקרקע מחליף את צבעו, כך שאתם צריכים לחפש כתם צהוב על אחד מצידי האבטיח.
– והסימן המסתורי מכולם – צליל עמום נשמע בתגובה להקשה על הפרי.
הנה ההסבר בסרטוןאיך לאחסן אבטיח?
הטמפרטורה המושלמת לאחסון אבטיח היא כ- 12 מעלות, אולם גם בטמפרטורת החדר (בערך 23 מעלות) אפשר לשמור אבטיח שלם בין שבוע ל- 10 ימים. אחסון ממושך מדי יגרום לאבטיח לאבד מטעמו ולשנות את מרקמו.
לא מומלץ להקפיא אבטיח או לאחסן אותו במדפים הקרים ביותר במקרר. חשיפה לקור מוגזם תגרום לאבטיח כוויות קור, תפגע במתיקות ובטעם שלו, ותביא לכך שהליבה המוצקה של האבטיח תעשה קמחית ורכה.
אם תרצו לאחסן אותו שוב לאחר שחתכתם אותו, מומלץ לאחסן את האבטיח עטוף בניילון נצמד בטמפרטורה של 3- 4 מעלות צלזיוס.
ולסיום – אחרי שבחרתם אבטיח מצוין, חתכתם, הוספתם נענע וגבינה בולגרית, זה הזמן להתרווח ולנשנש אבטיח תוך עיון באוסף עובדות מפתיעות, מעניינות וגם סתם מצחיקות על אבטיח.
באגף המתכונים באתר שלנו תמצאו דברים מעניינים שאפשר לעשות עם אבטיח, מלבד פשוט לנגוס…
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח’ביזה הקייצי
_______________________________________
מה השבוע בסל?יום שני: קישואים, דלעת ערמונים/דלורית, מלון/אבטיח, מלפפון, עגבניה, דלעת אמורו/נתח דלעת, תירס, פטרוזיליה/כוסברה, שעועית ירוקה, תרד ניוזילנדי/מנגולד. ארגזים קטנים בלבד: עגבניות צ’רי.
בארגז הגדול גם: בצל ירוק/כרישה/שום, חציל/תפו”א, סלק/פקוס, חסה.
בארגז הפירות: תפוח עץ, בננה, נקטרינות. בארגז הקטן: דובדבנים. בארגז הגדול: אפרסק שטוח.
יום רביעי: חסה, קישוא, עגבניה, תירס, מלון/אבטיח, שעועית ירוקה, חצילים/פקוס, פטרוזיליה /כוסברה, מלפפון, דלעת אמורו/נתח דלעת, תרד ניוזילנדי/מנגולד.
בארגז הגדול גם: סלק/דלעת ערמונים/דלורית, עגבניות צ’רי, כרישה/בצל לח/בצל ירוק.
בארגז הפירות: תפוח עץ/דובדבן, בננה, נקטרינות, ענבים.
ברוח ההתחדשויות העונתיות – מחלבת עיזה פזיזה מוסיפה למבחר הגבינות המעולות שלה גבינת סיגל ביין – חריץ גבינה חצי קשה בסגנון פקורינו צעירה ביין אדום, ארוזה בוואקום.
בגבינה כ26% שומן, משקל החריץ כ150 גרם, המחיר: 33.5.
________________________________________________
כדי להמתיק את הימים החמים האלה – אנחנו פוצחים במבצע תמר ברהי: בתקופה הקרובה ארגז תמר ברהי 5 ק”ג יעלה 130 שקלים (במקום 150).
הברהי הוא תמר קטן, מתוק מאוד ורך – בשל טעמו הקרמלי, בסמר העניקו לו את הכינוי “טופי של תמר”. מצויין לשייקים ולאפיה וכמובן לנשנוש בריא…
בתאבון ולבריאות!
_____________________________________
אישה באבטיח
אישה אחת, גרה בתוך אבטיח גדול נורא,
היו לה שני שרפרפים וכסא ומנורה.
היא חתכה לה חלון וחצבה לה סלון,
ותלתה שם תמונה והכניסה ארון.
וחתול שיצוד עכברים היא גידלה בפינה,
ופתאום – הסתיימה העונה…
(מילים: נורית זרחי, לחן: שלמה גרוניך, ביצוע: חוה אלברשטיין, איור: יוסי אבולעפיה)
יש לי חשד הגברת עליה שרה חוה אלברשטיין התגוררה באבטיח בשדה שלנו… אמנם קשה לי לדמיין איך היא דוחקת לתוך האבטיחים שלנו את כל מטלטליה, אבל מצד שני, מוכרת לנו מאוד התחושה של “פתאם – הסתיימה העונה!”. עונת האבטיח בח’ביזה היא קצרונת, כחודש בערך, ולפני שתסתיים, רצינו לספר לכם כמה דברים עליו – אז הנה השבוע – עלון בירוק ואדום:
ממש השבוע מגיע הקיץ באופן רשמי, ולמרות שהשנה האביב היה חביב למדי ולא חם מדי (רוב הזמן), אנחנו בהחלט יודעים שימי החום הכבד ממש מעבר לפינה, אבל האבטיחים לא מתרגשים – האבטיח זקוק לחום רב, אותו הוא מכיר ממקום מוצאו, בדרום יבשת אפריקה, במדבר קלהארי. במדבר הלוהט היה האבטיח, שלמעלה מ-90% ממנו הוא מים, מקור חשוב וחיוני לנוזלים לאדם ולחיות הבר. הקושי בבחירת אבטיח מוצלח הוא עתיק יומין: זני הבר המתוקים זהים מבחוץ לזני הבר המרים, ולכן היו מנקבים עוברי האורח הצמאים חור בקליפת האבטיח ובודקים האם מר הוא או מתוק.
מדרום אפריקה הוא התפשט צפונה לכל אפריקה, וגודל במצרים כבר לפני 4000 שנה. המצרים קישטו בציורי אבטיחים קירות של חדרי קברים ומערות, והיו משאירים אבטיח ליד המתים כדי להזין אותם במסע לעולם הבא. גם העברים הכירו אותו כבר ממצרים “זכרנו את הדגה… את הקישואים ואת האבטיחים”. מצפון אפריקה הגיע האבטיח למזרח התיכון, הוא גודל בארץ ונזכר במשנה בסוגיות שונות. לסין הוא הגיע במאה ה-10, וכיום סין היא המגדלת הגדולה ביותר של אבטיחים, (ואחריה תורכיה ואיראן). במאה ה-13 הביאו אותו המורים לאירופה, יחד עם צמחים נוספים שהכירו באפריקה ואסיה, ולאמריקה הוא הגיע עם העבדים האפריקאים שהובאו לשם, ועם המתיישבים שהגיעו מאירופה.
הרומן של ח’ביזה עם אבטיחים התחיל בתמימות, שאפתנות ו… כשלון… בשנה האחרונה שלי בקליפורניה, לפני שהקמתי את ח’ביזה, גידלתי אבטיחים שבתוכם הם אדומים או כתומים או צהובים (בחווה של ג’ו פרי, החקלאי המנטור שלי). היתה לנו הצלחה נחמדה ואני הייתי תחת הרושם שדי פשוט לגדל אבטיחים, ולכן כשהכנתי רשימת גידולים נכנסו אלו אחר כבוד באות א’. אלא שבשנה הראשונה פשוט לא הלך לנו, ומערוגות האבטיח המפוארות שלנו קטפנו רק תריסרים מעטים. למזלנו גם מספר הלקוחות שלנו אז, ב2004, היה כשני תריסרים והם נהנו מקומץ האבטיחים (שהיו, למען האמת, גם לא ממש מתוקים…).
אחת הסיבות המרכזיות לכשלון היתה התזמון – אני זרעתי אבטיחים כמו בקליפורניה – בסוף האביב, עונה שאצלנו, בישראל, היא מרובת וירוסים ומחלות, במיוחד בקרב משפחת הדלועים, אליה משתייך ידידנו. לאחר פאוזה של כמה שנים, ורכישת נסיון בתחום הדלועים, ובמיוחד בתחום ההגנה מפני הוירוסים שלהם, החלטנו לנסות שוב, והפעם בתזמון נכון: להקדים את הוירוסים. לפני כשמונה שנים עשינו נסיון נוסף, מוקדם יותר ומוצלח יותר. כעבור שנה השתפרנו אף יותר, ולפני שבע שנים העזנו לראשונה לשתול שתילי אבטיח “ללא גרעינים”.
גידול אבטיח כזה מסובך יותר מגידול אבטיח “של פעם” עם גרעינים, משום שאנחנו מנסים בעצם לפעול כנגד הטבע. כל פרי וירק מנסה לגדול לשם מטרה אחת ויחידה – להעמיד צאצאים (כלומר – גרעינים). מנגד, עומד לו האדם ומנסה להיפטר מהגרעינים הללו, ולא ביריקה. בני האנוש הפכו מפונקים ומאסו בפירות מגורענים, ולכן ניסו ומנסים לפתח פירות ללא גרעינים, ש”מפריעים” לאכילה. אבטיח ללא גרעינים מכיל בכל זאת מעט זרעים קטנים, אלא שרובם שקופים ומעטים, ואינם פוריים. תודו שזה מוזר. לנסות לפתח פרי שבעצם לא מפיק זרעים, ולכן לא יכול להעמיד צאצאים ולהפיק פירות נוספים. מצד אחד מוקדש מאמץ מדעי כביר לשכלל ולשפר את הפוריות האנושית (הפריה חוץ גופית, הקפאת עוברים ותאי זרע, פונדקאות וכו’), ומאידך, אצל הפירות אנחנו מטפחים עקרות…
אז איך בעצם נוצרים כל שנה עוד ועוד אבטיחים “חסרי גרעינים”? הסבר טיפה מדעי:
זרעים של אבטיחים רגילים הם זרעים “דיפלואידים” = בעלי 2 סטים של כרומוזומים (2X).
הזרעים שאנחנו זורעים כדי להפיק אבטיחים ללא גרעינים הם זרעים “טטראפלואידים” = בעלי 4 סטים של כרומוזומים (4X).
זרעי אבטיחים “ללא גרעינים” הינם בעלי קליפה קשה מהרגיל, וקשה להנביט אותם, יותר מאשר זרעי אבטיחים רגילים, ולכן בדרך כלל שותלים אותם משתילים שהונבטו וגודלו במשתלה בתנאים מבוקרים ומשופרים.
הזרעים נובטים ומתפתחים לצמחים שיוציאו עלים ופרחים, אך לא יפיקו פרי אם לא יואבקו ע”י פרחי אבטיח רגיל, ולכן מוכרחים לשתול שורת אבטיח רגיל (2Xׂׂ) על כל שלוש שורות אבטיח “ללא גרעינים” (4X).
במהלך ההאבקה תורם כל צמח חצי מכמות הכרומוזומים שלו: 1+2 ומתקבל פרי שזרעיו “טריפלואידים” = בעלי 3 סטים של כרומוזומים.
המספר האי זוגי הזה פוגם ביכולת הזרע בצמח החדש להתרבות ולמעשה מעקר אותו. מתקבל אמנם פרי, שהוא למעשה עסיסי ומוצק יותר מפרי “בעל גרעינים”, אך זהו פרי שהתפתח מ”רביית בתולין” – מתא בלתי מופרה והוא נקרא “פרי פרתנוקרפי”, זהו בעצם ה”פרד” של עולם הצומח.
האבטיחים אהובים לא רק עלינו, הולכי על שתיים, אלא גם על חיות בר וכמובן… ציפורים ובפרט עורבים בעלי תעוזה, מקור חזק וחיבה למתוק. אנחנו מתעקשים להגן על הפירות שלנו, אחרת נמצא אותם כך:
כדי להגן עליהם אנחנו מכסים אותם ברשת ציפורים ומונעים מן העורבים לנקר בהם, והשנה אנחנו מנסים הגנה כפולה – מלמטה בעזרת רשתות, ולמעלה בעזרת… דחליל ציפור, עליו סיפרתי לכם גם בשבוע שעבר. לטובת מי שפספס: מדובר בעפיפון בצורת עוף דורס גדול המותקן על מוט טלסקופי גמיש בגובה 6 מטרים. בכל בריזה אפילו עדינה (פחות מ2 קמ”ש), העפיפון ממריא ועף באופן אקראי המחקה את התעופה של עוף דורס. התעופה האקראית והמשתנה שלו מונעת מהציפורים המזיקות להתרגל אליו ולכן הם ממשיכות להירתע ממנו – הוא יותר מדי דומה לדבר האמיתי (גם אנחנו מתבלבלים…). תוכלו לשפוט בעצמכם – הנה הוא:
האבטיח הוא פרי מרפא. המים הרבים שבו מנקים את הגוף ומיץ אבטיח מומלץ לסובלים מבעיות בשלפוחית השתן ובתפקודי כבד וגם לניקוי הכליות. עוד סגולה של אבטיח היא ניקוי הגוף עשן הסיגריות הנכנס אליו, והוא מומלץ למעשנים אקטיבים וגם לפאסיביים. גרעיני האבטיח משמשים (מרפואות תימן) לניקוי כתמים וריח רע מהפה והשיניים. יש להשרות במים זרעי אבטיח כתושים היטב, לסנן ולשטוף את הפה. ברפואת עיראק משתמשים בקליפת האבטיח לטיפול בעור נגוע בפטרת. גם יהודי לוב משפשפים את עורם בקליפת אבטיח במקרים של כתמי עור. האבטיח מכיל ויטמין A בצורת קארוטין, ויטמין C, ויטמינים ׁB1, B2, הוא דל בנתרן ועשיר באשלגן. עוד מידע מקיף ומפורט על סגולות ההזנה והמרפא של ידידנו העגול והאדום תוכלו למצוא כאן.
אז איך איך קוטפים אבטיח בשל ומתוק?
– אנחנו קוטפים את האבטיח כשהקנוקנת ליד עוקץ הפרי מתייבשת. בדוכן האבטיחים תוכלו לנסות ולודא שהעוקץ יבש ומכווץ קצת, כך שהפרי לא נקטף ירוק.
– החלק שבא במגע עם הקרקע מחליף את צבעו, כך שאתם צריכים לחפש כתם צהוב על אחד מצידי האבטיח.
– והסימן המסתורי מכולם – צליל עמום נשמע בתגובה להקשה על הפרי.
הנה ההסבר בסרטון
איך לאחסן אבטיח?
הטמפרטורה המושלמת לאחסון אבטיח היא כ- 12 מעלות, אולם גם בטמפרטורת החדר (בערך 23 מעלות) אפשר לשמור אבטיח שלם בין שבוע ל- 10 ימים. אחסון ממושך מדי יגרום לאבטיח לאבד מטעמו ולשנות את מרקמו.
לא מומלץ להקפיא אבטיח או לאחסן אותו במדפים הקרים ביותר במקרר. חשיפה לקור מוגזם תגרום לאבטיח כוויות קור, תפגע במתיקות ובטעם שלו, ותביא לכך שהליבה המוצקה של האבטיח תעשה קמחית ורכה.
אם תרצו לאחסן אותו שוב לאחר שחתכתם אותו, מומלץ לאחסן את האבטיח עטוף בניילון נצמד בטמפרטורה של 3- 4 מעלות צלזיוס.
ולסיום – אחרי שבחרתם אבטיח מצוין, חתכתם, הוספתם נענע וגבינה בולגרית, זה הזמן להתרווח ולנשנש אבטיח תוך עיון באוסף עובדות מפתיעות, מעניינות וגם סתם מצחיקות על אבטיח.
באגף המתכונים באתר שלנו תמצאו דברים מעניינים שאפשר לעשות עם אבטיח, מלבד פשוט לנגוס…
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח’ביזה הקייצי
_______________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: קישואים, דלעת ערמונים/דלורית, מלון/אבטיח, מלפפון, עגבניה, דלעת אמורו/נתח דלעת, תירס, פטרוזיליה/כוסברה, שעועית ירוקה, תרד ניוזילנדי/מנגולד. ארגזים קטנים בלבד: עגבניות צ’רי.
בארגז הגדול גם: בצל ירוק/כרישה/שום, חציל/תפו”א, סלק/פקוס, חסה.
בארגז הפירות: תפוח עץ, בננה, נקטרינות. בארגז הקטן: דובדבנים. בארגז הגדול: אפרסק שטוח.
יום רביעי: חסה, קישוא, עגבניה, תירס, מלון/אבטיח, שעועית ירוקה, חצילים/פקוס, פטרוזיליה /כוסברה, מלפפון, דלעת אמורו/נתח דלעת, תרד ניוזילנדי/מנגולד.
בארגז הגדול גם: סלק/דלעת ערמונים/דלורית, עגבניות צ’רי, כרישה/בצל לח/בצל ירוק.
בארגז הפירות: תפוח עץ/דובדבן, בננה, נקטרינות, ענבים.