מזכירים לכם שהשבוע משלוחי יום רביעי עוברים ליום שלישי – שבוע רגוע וחג שמח בסופו
—————————————–
ב3-4 במאי יתקיים בעין יעל שבהרי ירושלים כנס הטבע-תרפיה השביעי. אתם מוזמנים לקרוא פרטים בקובץ המצורף:
——————————————
הרהורים ליום כדור הארץ ולשבוע ישראלי
ביום ראשון השבוע חגגו ברחבי הגלובוס את יום כדור הארץ. היום הזה, שמטרתו לעורר מודעות, חינוך ועשיה לטובת בריאותו ושגשוגו של הכדור שלנו וכל החיים המתקיימים עליו, עבר כבר את משבר גיל הארבעים שלו. הרעיון נולד ב1970 על ידי סנטור אמריקאי מויסקונסין בשם גילורד נלסון, באותה שנה יצאו לרחובות, לגנים, ולמוסדות עשרים מיליון אמריקאים במטרה ללמוד, להפגין ולתמוך במטרה החיובית הזו.
בהיסטוריה של התנועה האקולוגית העולמית זהו ציון דרך חשוב: היה זה כמעט עשור לאחר שפורסם ספרה המעורר והחשוב של רייצ’ל קרסון “אביב דומם” שהביא למודעות את בעיית הזיהום הסביבתי, ושנה לאחר אסון אקולוגי גדול של דליפת נפט בסנטה ברברה בקליפורניה. התחילה להבשיל הבנה שמשהו בעייתי מתרחש ביחסים בינינו לבין הגלובוס שלנו, ואולי צריך לקחת כיוון אחר משאנחנו הולכים בו. הייחודיות ההסטורית היתה גם משום שבאותו ארוע השתתפו אנשים מכל הסוגים: עשירים ועניים, ימנים ושמאלנים, אנשי כפר ועירוניים גמורים, בעלי הון ואנשי תנועות עובדים. וכך הפך היום הזה גם לסמל של אחווה, כי הרי כולנו כאן חיים על פני אותו הכדור, ואיומים סביבתיים אינם נעצרים בגבול (גם לא בגדרות הפרדה) ואינם מבדילים בין צבע עור כזה לאחר או דוברי שפות שונות.
ויש בזה משהו טבעי כל כך. לפעמים הטבע נתפס כמערכה בה החזק גובר על החלש ורק המאבק מולך בכיפה, אבל כשלמדתי אקולוגיה גיליתי בפליאה שבמערכות יחסי הגומלין השונות בין מינים, מערכת היחסים של תחרות היא ההרסנית ביותר לשני הצדדים – היא זו ששניהם מפסידים בה, ולעומת זאת המקרה בו שני הצדדים מרויחים ונתרמים הוא כשמתקיימת מערכת יחסים של שיתוף פעולה והדדיות. מפתיע, לא? ומדובר מחקר מדעי, רציונלי, מדיד, לא בסיסמאות בצבעי ורוד וקשת של מחבקי עצים…
השנה מגיעים בסופו של השבוע הזה המועדים הישראליים של יום הזיכרון ויום העצמאות, כרוכים זה בזה כד”ר ג’קיל ומיסטר הייד. וברוח הימים האלה, כשחיברנו הערב, נטע, שחר ואנוכי, בתים נוספים לשיר “אני בניתי בית בארץ ישראל”, אמרה לנו נטע בתסכול: “הכי הייתי רוצה שיהיה שלום, אבל אני לא יכולה לשיר ‘אני עשיתי שלום בארץ ישראל’ כי עוד אין שלום”. “אולי תשירי: ‘אני עשיתי שלום עם ירדן’ הציעה לה אחותה המעשית בת החמש… ואני חשבתי לי שאני רוצה שנמשיך, למרות הכל, לדבר את דיבור השלום הילדותי והנאיבי הזה, להשתמש במילים המיופיפות של חברות בין שונים ושיתוף פעולה ופתרון בעיות בדרכי שלום, כמו שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו בגן. למרות הכל, בגלל הכל. כי לא רק לאמריקאים מותר להיות כאלה נאיבים ומלאי אמונה ביכולתם לשנות ולהביא לטוב. למרות שאנחנו יהודים-ישראלים פטאליסטים כאלה, גם לנו מותר וגם אנחנו יכולים.
ונזכרתי בסיפור יפיפה מספר אגדות שנתנה לי מאיה, אשתו של אלון: “לכל עשב יש מלאך”. את האגדות סיפר הרב שמואל אבידור-הכהן ואיירה אורה איתן.
ידית של עץ – “וצלה גם-היא ילדה את-תובל קין, לוטש כל-חורש נחושת וברזל” (בראשית ד’ כ”ב)
תובל-קין החל מייצר גרזיני ברזל וסכיני נחושת. שמעו העצים והחלו רועדים מפחד ובוכים. שאל אותם הקדוש-ברוך-הוא: מדוע אתם מתרגשים?
אמרו לו: “עומדים אנו בלהט השמש ובסערות עזות ונותנים לאדם ולחיה צל ומחסה. צפרים מקננות בין ענפינו ונברנים קטנים בונים את בתיהם בגזעינוץ עכשיו בא תובל ויוצר כלי-משחית, כדי שיכרתו אותנו – ענף וגזע גם יחד!”
אמר הקדוש-ברוך-הוא לעצים: “אל יהפך אף אחד מכם לידית לברזל, ולא יוכל הברזל לקצץ אתכם. אם תעזרו לברזל, הוא ישלוט בכם לרעה, ואם לא, אין שום סכנה נשקפת לכם. כי אין ערך לברזל אם אין לו ידית של עץ”.
כך האדם: הרי יכול הוא ליצור מן הברזל לא רק כלי-נשק, כי אם גם מחרשה ופטיש. אם הוא רוצה חיים, ייצור האדם מן הברזל כלים אלה, שמאריכים את חייו ומקלים עליהם, אך אם אל כלי-נשק הוא נושא את נפשו – מדוע יתלונן על הברזל?
שיהיה לכולנו שבוע של כיתות חרבתות לאיתים וחניתות למזמרות, למה שבוע? שתהיה שנה כזאת, עשור כזה, מילניום. אמן.
אלון, בת-עמי, וצוות ח’ביזה אשר על האתים והמזמרות
_____________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: כרוב לבן, חסה, מנגולד, שומר, כרישה, עגבניות, מלפפונים, גזר, סלק, שמיר, תפו”א.
ובסל הגדול תוספת של: קישואים, פול ירוק, כרובית
יום רביעי: מנגולד, חסה ערבית, דייקון או צנונית, פטרוזיליה, סלק אדום, כרישה, מלפפון, גזר, עגבניות, כרוב, תפו”א.
ובסל הגדול תוספת של: כרובית או אפונה, שומר, קישואים
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר וגם שמן זית. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו.
__________________________________
מתכונים לימי חג וגם סתם:
אביטל מירושלים שלחה לי בלשונה היפה:
תבשיל ירקות פשוט , יווני , שאני עושה בעיקר לעצמי, אך הפעם נכנס אליו חלק גדול מן הארגז והוא רענן מאד את שולחן הסדר:
השם – הורטה. פגשתיו לראשונה בספרה של קלאודיה רודן “בישול ים תיכוני” , ספר ששומר על רעננותו גם 25 שנים לאחר שיצא בעברית.
העיקרון מאד פשוט – לבשל את העלים הירוקים בקצרה בהרבה מים מומלחים (גם השפים ממליצים על כך כיום , אך בבית תקלו על עצמכם ואל תטבלו אותם גם במי קרח כדי “לשמור” על הצבע הירוק , זו טרחה שיש להשאיר לאותם ממליצים ) , לסנן היטב היטב בלי למעוך , להעביר לקערה רחבה ולתבל בשמן זית , לימון (אפשרות) ומלח.
הירקות – כמעט כל הירקות העליים וגם קטניות טריות.
מן הארגז של הפסח השתמשתי במנגולד, עלי סלרי, הפול והאפונה הטרייה
אפשרויות נוספות – עלי הסלק ( כדאי לבשל בנפרד, כי הם צובעים הכל באדום ), עלי חרדל, תרד לסוגיו ואפילו חסה מרירה. ירקות נוספים – שעועית ירוקה למיניה, קישואים קטנים שלמים (או חתוכים לאורכם), ברוקולי וכרובית וקייל.
הילדים אוהבים מאד את השעועיות והאפונה והפולים שטעמם “נקי” .
איך מכינים –
סיר ענק עם מים מומלחים רותחים – להתחיל מן הגבעולים בלבד, של הסלרי, המנגולד, התרד והסלק הקשים יותר. לבשל כשלוש עד ארבע דקות, להוסיף את העלים לכשתי דקות נוספות, להוסיף את הפול והאפונה לעוד שתיים-שלוש דקות. לטעום פול. אם הוא פריך ומוכן, הכל מוכן. לכבות האש ולהוציא מיד מן המים למסננת גדולה. לנער היטב ולהעביר לקערה רחבה, לרסס בנדיבות בשמן זית, מעט מלח גס וזהו. אפשר להוסיף קליפה מגוררת ומיץ לימון. אך לא לבשל מדי, לא להעמיס טעמים ולא למעוך ולסמרטט את הירקות. לאכול חמים או בחום החדר.
אנשי הים התיכון מבשלים הרבה סוגים של ירקות בשיטה דומה ומגישים אותם עם רטבים שונים
בפרובנס אוכלים את הגרנד איולי – דג ים טרי מבושל קלות, מוגש עם ירקות מבושלים, תפוחי אדמה, גזרים ושעועית ירוקה, מלווים במיונז ביתי על בסיס של שמן זית ושום.
בספרד מבשלים הרבה סוגי ירקות במי מלח רותחים (אני מוסיפה שמן זית למי הבישול) – בצלים, כרישות, תפוחי אדמה, גזרים, סלרי, כרובית ושעועית ירוקה וקישואים, ומגישים עם שמן זית, לימונים וחומץ וכל אחד מטבל כרצונו.
באיטליה מניחים על הגריל את כל הירקות שאינם עליים, חתוכים במידת הצורך לפרוסות עבות לאורכם, וגם שומר וחצילים, ומגישים אותם על מגש גדול ורחב עם שמן זית, מלח ופלפל גס.
בתאבון!
____________________
ובעקבות התהיות שאינן פוסקות: בריא, בריא, מה לעשות עם הקייל הזה?
צ’יפס קייל אפוי בתנור:
מעט שמן זית לשימון התבנית
צרור קייל גדול, קצוץ, ללא גבעולים (כ½ ק”ג)
מלח גס, שום
• ההכנה
– מחממים תנור ל180 מעלות.
– שוטפים את הקייל ומייבשים היטב (מים על הקייל יגרמו לו להתבשל ולא להיקלות)
– מניחים את הקייל בקערה, מטפטפים שמן זית ולשים את הקייל כדי לכסותו היטב.
לא להוסיף מלח כעת!
– מרפדים תבנית אפיה גדולה בנייר אפיה, מפזרים את עלי הקייל במרווחים ככל האפשר
– אופים כ-10-15 דקות, תוך ערבוב פעם-פעמיים. זמן האפיה הוא “בערך” – כדאי לבדוק אחרי 10+ דקות, המועד הנכון להוציא את הקייל הוא כשהעלים פריכים אבל עדיין ירוקים ולא שרופים
– לאחר הקליה – מתבלים במלח גס / שום / רוטב סויה / חריף / שמרי בירה – ככל העולה על דעתכם
הצ’יפסים ישמרו שבוע-שבועיים במיכל סגור. אין צורך בקירור.
——————————————
הרהורים ליום כדור הארץ ולשבוע ישראלי
ביום ראשון השבוע חגגו ברחבי הגלובוס את יום כדור הארץ. היום הזה, שמטרתו לעורר מודעות, חינוך ועשיה לטובת בריאותו ושגשוגו של הכדור שלנו וכל החיים המתקיימים עליו, עבר כבר את משבר גיל הארבעים שלו. הרעיון נולד ב1970 על ידי סנטור אמריקאי מויסקונסין בשם גילורד נלסון, באותה שנה יצאו לרחובות, לגנים, ולמוסדות עשרים מיליון אמריקאים במטרה ללמוד, להפגין ולתמוך במטרה החיובית הזו.
בהיסטוריה של התנועה האקולוגית העולמית זהו ציון דרך חשוב: היה זה כמעט עשור לאחר שפורסם ספרה המעורר והחשוב של רייצ’ל קרסון “אביב דומם” שהביא למודעות את בעיית הזיהום הסביבתי, ושנה לאחר אסון אקולוגי גדול של דליפת נפט בסנטה ברברה בקליפורניה. התחילה להבשיל הבנה שמשהו בעייתי מתרחש ביחסים בינינו לבין הגלובוס שלנו, ואולי צריך לקחת כיוון אחר משאנחנו הולכים בו. הייחודיות ההסטורית היתה גם משום שבאותו ארוע השתתפו אנשים מכל הסוגים: עשירים ועניים, ימנים ושמאלנים, אנשי כפר ועירוניים גמורים, בעלי הון ואנשי תנועות עובדים. וכך הפך היום הזה גם לסמל של אחווה, כי הרי כולנו כאן חיים על פני אותו הכדור, ואיומים סביבתיים אינם נעצרים בגבול (גם לא בגדרות הפרדה) ואינם מבדילים בין צבע עור כזה לאחר או דוברי שפות שונות.
ויש בזה משהו טבעי כל כך. לפעמים הטבע נתפס כמערכה בה החזק גובר על החלש ורק המאבק מולך בכיפה, אבל כשלמדתי אקולוגיה גיליתי בפליאה שבמערכות יחסי הגומלין השונות בין מינים, מערכת היחסים של תחרות היא ההרסנית ביותר לשני הצדדים – היא זו ששניהם מפסידים בה, ולעומת זאת המקרה בו שני הצדדים מרויחים ונתרמים הוא כשמתקיימת מערכת יחסים של שיתוף פעולה והדדיות. מפתיע, לא? ומדובר מחקר מדעי, רציונלי, מדיד, לא בסיסמאות בצבעי ורוד וקשת של מחבקי עצים…
השנה מגיעים בסופו של השבוע הזה המועדים הישראליים של יום הזיכרון ויום העצמאות, כרוכים זה בזה כד”ר ג’קיל ומיסטר הייד. וברוח הימים האלה, כשחיברנו הערב, נטע, שחר ואנוכי, בתים נוספים לשיר “אני בניתי בית בארץ ישראל”, אמרה לנו נטע בתסכול: “הכי הייתי רוצה שיהיה שלום, אבל אני לא יכולה לשיר ‘אני עשיתי שלום בארץ ישראל’ כי עוד אין שלום”. “אולי תשירי: ‘אני עשיתי שלום עם ירדן’ הציעה לה אחותה המעשית בת החמש… ואני חשבתי לי שאני רוצה שנמשיך, למרות הכל, לדבר את דיבור השלום הילדותי והנאיבי הזה, להשתמש במילים המיופיפות של חברות בין שונים ושיתוף פעולה ופתרון בעיות בדרכי שלום, כמו שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו בגן. למרות הכל, בגלל הכל. כי לא רק לאמריקאים מותר להיות כאלה נאיבים ומלאי אמונה ביכולתם לשנות ולהביא לטוב. למרות שאנחנו יהודים-ישראלים פטאליסטים כאלה, גם לנו מותר וגם אנחנו יכולים.
ונזכרתי בסיפור יפיפה מספר אגדות שנתנה לי מאיה, אשתו של אלון: “לכל עשב יש מלאך”. את האגדות סיפר הרב שמואל אבידור-הכהן ואיירה אורה איתן.
ידית של עץ – “וצלה גם-היא ילדה את-תובל קין, לוטש כל-חורש נחושת וברזל” (בראשית ד’ כ”ב)
תובל-קין החל מייצר גרזיני ברזל וסכיני נחושת. שמעו העצים והחלו רועדים מפחד ובוכים. שאל אותם הקדוש-ברוך-הוא: מדוע אתם מתרגשים?
אמרו לו: “עומדים אנו בלהט השמש ובסערות עזות ונותנים לאדם ולחיה צל ומחסה. צפרים מקננות בין ענפינו ונברנים קטנים בונים את בתיהם בגזעינוץ עכשיו בא תובל ויוצר כלי-משחית, כדי שיכרתו אותנו – ענף וגזע גם יחד!”
אמר הקדוש-ברוך-הוא לעצים: “אל יהפך אף אחד מכם לידית לברזל, ולא יוכל הברזל לקצץ אתכם. אם תעזרו לברזל, הוא ישלוט בכם לרעה, ואם לא, אין שום סכנה נשקפת לכם. כי אין ערך לברזל אם אין לו ידית של עץ”.
כך האדם: הרי יכול הוא ליצור מן הברזל לא רק כלי-נשק, כי אם גם מחרשה ופטיש. אם הוא רוצה חיים, ייצור האדם מן הברזל כלים אלה, שמאריכים את חייו ומקלים עליהם, אך אם אל כלי-נשק הוא נושא את נפשו – מדוע יתלונן על הברזל?
שיהיה לכולנו שבוע של כיתות חרבתות לאיתים וחניתות למזמרות, למה שבוע? שתהיה שנה כזאת, עשור כזה, מילניום. אמן.
אלון, בת-עמי, וצוות ח’ביזה אשר על האתים והמזמרות
_____________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: כרוב לבן, חסה, מנגולד, שומר, כרישה, עגבניות, מלפפונים, גזר, סלק, שמיר, תפו”א.
ובסל הגדול תוספת של: קישואים, פול ירוק, כרובית
יום רביעי: מנגולד, חסה ערבית, דייקון או צנונית, פטרוזיליה, סלק אדום, כרישה, מלפפון, גזר, עגבניות, כרוב, תפו”א.
ובסל הגדול תוספת של: כרובית או אפונה, שומר, קישואים
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר וגם שמן זית. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו.
__________________________________
מתכונים לימי חג וגם סתם:
אביטל מירושלים שלחה לי בלשונה היפה:
תבשיל ירקות פשוט , יווני , שאני עושה בעיקר לעצמי, אך הפעם נכנס אליו חלק גדול מן הארגז והוא רענן מאד את שולחן הסדר:
השם – הורטה. פגשתיו לראשונה בספרה של קלאודיה רודן “בישול ים תיכוני” , ספר ששומר על רעננותו גם 25 שנים לאחר שיצא בעברית.
העיקרון מאד פשוט – לבשל את העלים הירוקים בקצרה בהרבה מים מומלחים (גם השפים ממליצים על כך כיום , אך בבית תקלו על עצמכם ואל תטבלו אותם גם במי קרח כדי “לשמור” על הצבע הירוק , זו טרחה שיש להשאיר לאותם ממליצים ) , לסנן היטב היטב בלי למעוך , להעביר לקערה רחבה ולתבל בשמן זית , לימון (אפשרות) ומלח.
הירקות – כמעט כל הירקות העליים וגם קטניות טריות.
מן הארגז של הפסח השתמשתי במנגולד, עלי סלרי, הפול והאפונה הטרייה
אפשרויות נוספות – עלי הסלק ( כדאי לבשל בנפרד, כי הם צובעים הכל באדום ), עלי חרדל, תרד לסוגיו ואפילו חסה מרירה. ירקות נוספים – שעועית ירוקה למיניה, קישואים קטנים שלמים (או חתוכים לאורכם), ברוקולי וכרובית וקייל.
הילדים אוהבים מאד את השעועיות והאפונה והפולים שטעמם “נקי” .
איך מכינים –
סיר ענק עם מים מומלחים רותחים – להתחיל מן הגבעולים בלבד, של הסלרי, המנגולד, התרד והסלק הקשים יותר. לבשל כשלוש עד ארבע דקות, להוסיף את העלים לכשתי דקות נוספות, להוסיף את הפול והאפונה לעוד שתיים-שלוש דקות. לטעום פול. אם הוא פריך ומוכן, הכל מוכן. לכבות האש ולהוציא מיד מן המים למסננת גדולה. לנער היטב ולהעביר לקערה רחבה, לרסס בנדיבות בשמן זית, מעט מלח גס וזהו. אפשר להוסיף קליפה מגוררת ומיץ לימון. אך לא לבשל מדי, לא להעמיס טעמים ולא למעוך ולסמרטט את הירקות. לאכול חמים או בחום החדר.
אנשי הים התיכון מבשלים הרבה סוגים של ירקות בשיטה דומה ומגישים אותם עם רטבים שונים
בפרובנס אוכלים את הגרנד איולי – דג ים טרי מבושל קלות, מוגש עם ירקות מבושלים, תפוחי אדמה, גזרים ושעועית ירוקה, מלווים במיונז ביתי על בסיס של שמן זית ושום.
בספרד מבשלים הרבה סוגי ירקות במי מלח רותחים (אני מוסיפה שמן זית למי הבישול) – בצלים, כרישות, תפוחי אדמה, גזרים, סלרי, כרובית ושעועית ירוקה וקישואים, ומגישים עם שמן זית, לימונים וחומץ וכל אחד מטבל כרצונו.
באיטליה מניחים על הגריל את כל הירקות שאינם עליים, חתוכים במידת הצורך לפרוסות עבות לאורכם, וגם שומר וחצילים, ומגישים אותם על מגש גדול ורחב עם שמן זית, מלח ופלפל גס.
בתאבון!
____________________
ובעקבות התהיות שאינן פוסקות: בריא, בריא, מה לעשות עם הקייל הזה?
צ’יפס קייל אפוי בתנור:
מעט שמן זית לשימון התבנית
צרור קייל גדול, קצוץ, ללא גבעולים (כ½ ק”ג)
מלח גס, שום
• ההכנה
– מחממים תנור ל180 מעלות.
– שוטפים את הקייל ומייבשים היטב (מים על הקייל יגרמו לו להתבשל ולא להיקלות)
– מניחים את הקייל בקערה, מטפטפים שמן זית ולשים את הקייל כדי לכסותו היטב.
לא להוסיף מלח כעת!
– מרפדים תבנית אפיה גדולה בנייר אפיה, מפזרים את עלי הקייל במרווחים ככל האפשר
– אופים כ-10-15 דקות, תוך ערבוב פעם-פעמיים. זמן האפיה הוא “בערך” – כדאי לבדוק אחרי 10+ דקות, המועד הנכון להוציא את הקייל הוא כשהעלים פריכים אבל עדיין ירוקים ולא שרופים
– לאחר הקליה – מתבלים במלח גס / שום / רוטב סויה / חריף / שמרי בירה – ככל העולה על דעתכם
הצ’יפסים ישמרו שבוע-שבועיים במיכל סגור. אין צורך בקירור.