טיפ טיפ טיפ טיפ טיפ טיפה…
כנראה שכתיבה על טיפים מביאה טיפות… בימים האחרונים נהנינו ממטר יפה, ממושך ומרווה. השבוע, לסיום טרילוגית טיפטיפה החורפית, ריכזתי טיפים על ירקות הכולבויניק – אלה שלא היו שייכים בדיוק לאף קבוצה, אבל מופיעים בארגזים בעונה הזו, הנה הם לפניכם:
כרישה, אחותו של הבצל היבש היא ירק עמיד, אך בהחלט לא יבש, יש לה עלים ירוקים ויפים, שזקוקים לקירור, ולכן בניגוד לבצל היבש, היא נשמרת במקרר. כדאי לעטוף אותה בניילון, אבל לא מוכרחים. שימו אותה בתחתית המקרר (בלי להרטיב אותה כמובן) והיא תישמר למשך שבועיים בקלות.
– כבישת בצל ירוק:
שוטפים את הבצלים ומסירים את השורש, חותכים את העלים הירוקים, משאירים כמה ס”מ. דוחסים לצנצנת, יחד עם התבלינים החביבים עליכם לכבישה. ממלאים את הצנצנת בשני חלקים של חומץ תפוחים לכל חלק מים. אוטמים את הצנצנת ומניחים בארון חשוך למשך כחודש.
– בצל ירוק צלוי:
בצל ירוק מפתח מתיקות עסיסית כשצולים אותו: שוטפים ומסירים את השורש מצרור בצלים, מפזרים עליהם מעט שמן זית ומניחים אותם בתבנית אפיה משומנת. צולים בחום של 150-175 מעלות במשך 15-20 דקות, מדי פעם הופכים אותם בתרווד. ניתן לכסות בנייר כסף, כדי למנוע התייבשות.
- נירון, הקיסר הרומאי, זכה לכינוי “זולל הכרישה“, כי נהג לאכול מדי יום מרק כרישה. הקיסר האמין שהמרק הזה יצליל את גרונו ואת קולו.
- החל מהמאה השישית לספירה, הכרישה היא הקמע של הוולשים. ב”הנרי החמישי” של שייקספיר המלך מכריז שהוא עונד כרישה כי הוא וולשי. הכרישה מזוהה עם הקדוש המיסיונר דיוויד (Dewi Sant), פטרונה של ויילס, שחי במאה השישית לספירה. סינט דיוויד היה צמחוני אדוק, שהתקיים על לחם, מים, עשבים וכרישות. בקרב בין הוולשים לבין הסקסונים הורה הפטרון הקדוש לחייליו לקשט את קסדותיהם בגבעולי כרישה כדי שיוכלו לזהות זה את זה. הוולשים ניצחו בקרב, שהתקיים כמובן, בשדה כרישה. עד היום, ב-1 במרץ, יום סנט דיוויד, עונדים חיילים וולשים עלי כרישה על קסדותיהם ואזרחים מקשטים את דש הבגד בעלי הבצל המגודל. עד היום הצבעים הלאומיים של נסיכות וויילס הם הירוק והלבן של הכרישה, ועל מטבעות של פאונד אחד, המטבע המייצג את האומה הוולשית בבריטניה, מוטבע איור של כרישה, עדות למעמדה המיוחד בקרב הוולשים.
- חשוב להבהיר כי כאשר אומרים “החלק הלבן” של הכרישה הכוונה היא גם לחלק הירוק בהיר, כלומר עד למוצא העלים הירוקים כהים.
- לכרישה חלק לבן רך ועדין שאותו נהוג לאכול וחלק ירוק (העלים) שאותו נוהגים להשליך. כדאי לדעת ולזכור כי החלק הירוק איננו זבל, והוא יכול להיות חלק משביח טעמים של מרק ירקות; הוא יעשה רק טוב לציר בשר ולמרק עוף. לחלק הזה יש חשיבות, כי הוא סממן הטריות. העלים צריכים להיות ירוקים, חלקים וזקופים. כרישה בעלת עלים שמוטים ומצהיבים יש להשאיר אצל הירקן (או לכתוב אימייל לבת-עמי ולדווח מיידית…)
- למרות שבדרך כלל נהוג לבשל כרישה, היא תהיה תוספת נהדרת לסלט חי ונא (קצוצה דק כמובן).

- שומר שהגיע אליכם בארגז שומרים במגירת הירקות, אפשר עטוף בניילון או בתוך כלי פלסטיק, אבל לא חובה.
- לשומר בשדה יש עלים מפוארים שאפשר בהחלט להשתמש בהם. בעבר היינושלוחים לכם שומר עם עלים, אבל הארגז הגדוש כרגע צפוף ממש ולא מאפשר זאת, והבנו מהמשוב שלכם שורבכם לא משתמשים בעלים. אם אתם משתמשים בעלי השומר, נשמח לשלוח לכם אותו בשלמותו – כתבו לנו.
- שומר מתחמצן במגע עם האויר, ולכן שומר חתוך שומרים במקרר בכלי עם מים ומעט מיץ לימון
- שימו ענף שומר, למשל, על דג מתבשל, והוא יספוג את ריח הדג ויפיץ ריח נעים ושומרי במקומו.
- אם אתם אוספים פרחי שומר או זרעים מן הבר, חשוב לזכור לא לאסוף אותם מצדי הדרך. פרחים אלו סופגים רעלים ממפלטי מכוניות, ולעתים מרוססים בקוטלי עשבים.
- כמו בבישול שאר הירקות חשוב להקפיד שגם תפוחי האדמה לא יפסידו בשעת הבישול מערכם התזונתי, לכן רצוי לבשלם בקליפתם לאחר שנשטפו היטב.
- אם אין מבשלים את תפוחי האדמה בקליפתם, רצוי לבשלם במעט מים ובסיר מכוסה היטב. במי הבישול אפשר להשתמש למרקים או לרטבים,
- אם אין מבשלים את תפוחי האדמה מיד לאחר הקילוף יש לכסות אותם במים על מנת למנוע את השחרתם.
- תפוחי אדמה המבושלים בקליפתם נשמרים היטב 6-5 ימים במקרר בכלי סגור.
- אם מבשלים את תפוחי האדמה לסלט רצוי לבשלם רק חצי בישול, תפוחי האדמה החמים ממשיכים את פעולת הבישול גם לאחר הוצאתם מהסיר.