עלי ח'ביזה #464 13-15 בינואר 2014, י"ב-י"ד שבט תשע"ד – ט"ו בשבט שמח!

השבוע אנחנו מאוד מאוד שמחים להציג בפניכם את פועה ועודד מהמחלבה של משק 42 ממושב טל שחר, שמצטרפים למעגל היצרנים המתקבץ יחד עם ח'ביזה. בארגזים שלכם תמצאו דפים בהם הם מספרים קצת עליהם וכן את מבחר המוצרים שהם מציעים. החל מהשבוע הבא ניתן יהיה להזמין ממוצרי חלב העזים של המשק. הנה במילותיהם הסיפור שלהם:

"משק 42" הוא משק משפחתי השוכן במושב טל שחר. המשק רב ענפי: אנחנו מגדלים עזים לחלב, ויש לנו מחלבה קטנה. בנוסף יש לנו כרם זיתים לשמן ומכוורת קטנה. במשק חנות שבה נמכרים מוצרי המשק ומוצרי איכות נוספים.

אנחנו מציעים לכם ממגוון מוצרי החלב שלנו, אותם תוכלו להזמין דרך ח'ביזה ולקבל עם ארגז הירקות שלכם.

קצת על הדיר והעזים שלנו-

הקמנו את העדר לפני כשבע שנים. העזים נבחרו אחת אחת בקפידה אחרי שעברו בדיקות מקיפות. רצינו להתחיל עם עזים נקיות ממחלות ובעיות. מאז ועד היום אנחנו מגדילים את העדר בעיקר מגדיות שנולדות אצלנו, מכיוון שקשה מאוד למצוא חיות נקיות ממחלות. העזים מחוסנות לפי הנדרש במדינת ישראל.

העזים חיות בדיר נעים ומאוורר. הן אוכלות תערובת ותירס בכמויות קטנות וחציר אותו אנחנו מגדלים בעצמנו, ומורכב בעיקר מדגניים ומעט קטניות שגדלים בשדות שלנו. מדי שנתיים או יותר אנחנו מעשירים את המגוון בשדות  בזריעת קטניות כמו תלתן. השדות לא מרוססים וכך העזים אוכלות מגוון של מיני צמחים ולא מין אחד. בחודשים שבהם המרעה זמין, העזים יוצאות לאכול בחוץ בבוקר וחוזרות לדיר לחליבת ערב.

ממשק העבודה והטיפול אצלנו מאוד ברור. אנחנו משתדלים לטפל כמה שפחות בתרופות. את רוב הבעיות ניתן לפתור בדרכים אחרות. לפעמים בכל זאת נטפל בתרופה ואז אנחנו מחכים זמן ארוך מהנדרש ברישום ע"ג התרופה (פי 3), עד שנחזיר את העז לחליבה רגילה.

החלב- כחודשיים לפני המלטות אנחנו מפסיקים לחלוב את העזים הצפויות להמליט, על מנת לאפשר להן לנוח ולאגור כוחות להמלטה, לטיפול בגדיים ולייצור החלב. הגדיים יונקים מהאימהות שלהם במשך כחודשיים ואז נגמלים מיניקת חלב בהדרגה.

מי שמגיע אלינו בתקופה שבה הגדיים חופשיים יפגוש חבורה פרועה שמשוטטת ברחבי החצר. הם אמנם פרועים מאוד אבל זה מחזה נעים ומשמח, לראות חיות משתוללות ושמחות!

המחלבה- במחלבה אנחנו משתמשים בחלב לייצור כל המוצרים, לאחר פסטור כמובן. במשך הזמן למדנו שלכל עונה יש חלב אופייני לה. אנחנו לא מהמגנים את החלב ולא מבצעים פסטור-על, כך שהחלב משתנה ואיתו גם אופי המוצרים.

מה עכשיו במשק? אנחנו נמצאים עכשיו בין שתי תקופות של המלטות. חבורת גדיים אחת כבר מתפרעת בחצר וקבוצת עזים- אמהות אמורות  להמליט בקרוב.
כרגע תפוקת החלב של העדר נמוכה וככל שהחורף יתקדם, כך תגדל כמות החלב.
אנחנו מציעים לכם כרגע מגוון מצומצם של מוצרים. עם העליה בתנובת בחלב, יתרחב מגוון המוצרים.

מוצרי החלב יהיו מעודכנים להזמנה במערכת החל מיום שלישי השבוע (הזמנות לשבוע הבא).

_____________________

הערה/בקשה בענין הזמנת נבטים ומוצרי חלב:

משק 42, יצרני גבינות העזים ומגי, מנביטת הנבטים מבקשים להקדים ולהזמין מהם. הכי בטוח יהיה לעשות הזמנה קבועה, ואם לא, להקדים ולהזמין כמה שיותר ימים מראש, כדי שנוכל להודיע להם ולאפשר להם זמן התכוננות מספיק.

תודה!

__________________

מזל טוב לאילנות!

הנה הוא מגיע, יום ההולדת לאילן. במקור זהו תאריך משפטי-הלכתי: נקודת הזמן ממנה נחשבים הפירות שעל העצים פירות השנה הזאת, כי ודאי גדלו כבר מגשמי ושמש השנה החדשה (כבר עברו ארבעה וחצי חודשים מתחילת השנה, אחרי הכל). אבל הרבות השנים הפך היום הזה לחגיגת פירות הארץ. ולמען האמת, תמיד טוב שיש סיבה טובה להתכנס יחד, ליהנות מתוצרת מקומית מתוקה ומשמחת, קצת לשתות, קצת לשיר, קצת לפטפט. אז חג שמח לפירות ולאילנות!

לכבוד ט"ו בשבט חשבתי לספר לכם קצת על אנשי הפירות שלנו: חילף ומשפחת מנחם מ"מלוא הטנא", קיבוץ סמר בערבה שמגדל תמרים והלל וצוות הגד"ש של עין חרוד שמגדלים שקדים.

משפחת מנחם וחוות "מלוא הטנא" נמצאים סמוך לישוב "כרמי יוסף", ממש מעבר לגבעות של שדות ח'ביזה. בשטח נרחב הם בנו חווה ייחודית ממש המורכבת מבוסתני פירות ממגוון רחב: שזיפים, ענבים, תפוחים, תאנים, רימונים, פטל, תותי עץ, תותי שדה, שסק, פסיפלורה, גויאבה, אנונה, פפאיה ועוד ועוד ועוד. באמת יש עוד הרבה. מלבד הבוסתן ישנו גם מטע זיתים ובית בד בו הם מפיקים שמן זית אורגני מעולה, מכוורת ממנה רודים דבש משובח, וחוץ מכל אלה הם גם טוחנים טחינה מצויינת כמותה לא מצאתי בשום מקום אחר, ומעודפי הפירות מכינים ליקרים ומרקחות מתוקות.

הנה הצצה לסרט קצר עליהם, ואתם מוזמנים בהחלט לבוא לבקר אותם – אפשר לתאם שם סיורים, יש מועדים לקטיף עצמי ומפעם לפעם מתקיימות שם גם סדנאות. לשאלות והסברים צרו קשר עם חילף באימייל: hilafmenahem@gmail.com או בטלפון: 050-7990097, 08-9797039.

כתוספת לארגזים של ח'ביזה אתם יכולים גם ליהנות מהפירות שלהם. הציצו במערכת ההזמנות כדי לראות מהן האפשרויות, שמתעדכנות לפי העונות.

וקצת (הרבה) דרומה מאיתנו, בערבה הדרומית, בואכה אילת, מגדלים הקיבוצניקים של סמר מטעי תמרים אורגניים. הם מגדלים מספר זנים, וה"מפורסם" בהם הוא הברהי – תמר מתוק מתוק מתוק ורך מאוד, שקיבל בשל כך את השם: "טופי של תמר". בעיני הוא הרבה יותר מטופי, והוא בהחלט יופי של תמר. סמר הוא קיבוץ מיוחד ומעניין לכשעצמו, וסיפור תמרי הברהי שלהם ממחיש את היצירתיות והמעוף של אנשי המקום.

אני מקוה שאני מדייקת בפרטים ששמעתי מגילי מסמר לפני כמה שנים: הברהי הוא תמר שמגדלים אותו בדרך כלל כדי להיאכל כתמר טרי, צהוב, בוסרי ועדין. לתמר הצהוב יש חיי מדף קצרים ביותר, והוא זמין רק חודשיים בשנה. אולי בשל כך או בגלל שוק רווי או מכל סיבה אחרת, הברהי כנראה לא נמכר בקצב המצופה, ומארגון הדקלאים (אגודה שיתופית לשיווק תמרים) הציעו למגדלים בסמר לעקור את דקלי הברהי ולנטוע במקומם זן אחר.

רגע לפני שעשו כן הציע מישהו מהחבר'ה לנסות ולהתייחס לברהי כתמר "רגיל" – כזה שנותנים לו לגדול עד תום תקופת ההבשלה ומייבשים אותו קצת על העץ וקצת אחרי הגדיד. "מה יש להפסיד?" אמרו המאזינים – "אם ילך – יופי, ןאם לא, לעקור את המטע אפשר גם בשנה הבאה…". וכמו שכבר אמר ד"ר סוס: אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים – הסמרים יצאו לדרך חדשה וגילו תמר מיוחד במינו – רך ונמרח, מתוק ממש, שיש לו גוון קרמלי בטעם.

הם התחילו לשווק אותו ישירות לצרכנים, דרך קואופרטיבים, חנויות קטנות וחוות כמונו, כשגילי עובדת קשה ומנצחת על המלאכה. והשאר שייך להיסטוריה – לפני שנתיים עוד הייתי צריכה להסביר לאנשים מהו הזן הזה, עכשיו המלאי נחטף ואוזל בדרך כלל כבר במחצית השנה, ואני צריכה להפעיל משיבון כדי לבקש מאנשים להמתין עד שיתחיל הגדיד הבא… אני אוהבת את הסיפור הזה, כי הוא מלמד על היופי וההצלחה בחשיבה מחוץ לתלם, מחוץ לקופסא, על החן והניצוץ הטמונים באי ציות להוראות "המומחים" והקשבה לדמיון ולקול הקטן שיש לנו בפנים.

ולמפגש האחרון להיום אנחנו עולים צפונה – לקיבוץ עין חרוד שבעמק יזרעאל. עמק בעל עבר חקלאי וחלוצי מפואר, וגם הווה חלוצי מרשים לא פחות בתחום האורגני. הקיבוצים בעמק יזרעאל ובעמק בית שאן הסמוך לו היו מהראשונים שפנו לגד"שים (גידולי שדה) אורגניים, והוכיחו שגם כותנה, חיטה, ושאר גידולים "מסורתיים" יכולים להיות אורגניים ומצליחים כאחד.

בגד"ש של עין חרוד מאוחד כ-1600 דונם של גידולי שדה אורגנים (חיטה, חומוס, תירס, חמניות ועוד), וגם – שקדים. הלל, איש הגד"ש האורגני מספר כי, כנכד לחלוצים שהגיעו לעין חרוד בתחילת שנות העשרים של המאה שעברה, והיו נוטעים וכורמים בעמק, יש בעיניו חשיבות בגידול אורגני כחלק מהשמירה על העמק ותושביו, ועל הסביבה באופן כללי. הנה טעימה מהגידול האורגני בעין חרוד – מחיי העבודה במטעי הזיתים והשקדים. ולכן… למרות שאמרו להם ש"אי אפשר לגדל בישראל שקדים אורגנים", החליטו הגד"שניקים להתייצב מול הקשיים הרבים ולהתמודד עם המשימה.

האתגרים העיקריים הם בתחום ההגנה ממזיקים, בעיקר התקפה קשה של כנימת עלה השקד בכל אביב, שגורמת לעצים לבכות, והגד"שניקים איתם. מזל שהכנימות פוחתות באופן טבעי לקראת סוף אפריל, ואז העצים משתקמים ומתאוששים. למרות היכולת להתאושש, הצים מפסידים חודשים גידול חשובים בתחילת האביב, ולכן העצים קטנים יותר מעצים בגידול הרגיל, והיבול שלהם קטן יותר. נכון להיום לא נמצא פיתרון לנושא הכנימות, למרות ניסיונות רבים שנעשו, אבל ממשיכים לחפש. עם שאר המזיקים מתמודדים די בהצלחה. את השקדים האורגנים שבעין חרוד קוטפים בניעור ע"י מכונות, ושולחים אותם לפיצוח. את המיון הסופי והאריזה מבצעים שוב בעין חרוד.

כדאי לדעת שהשקד הישראלי ידוע כטעים יותר ובריא יותר מהשקדים שמיובאים לארץ מקליפורניה, זאת תודות לזנים שפותחו בארץ, שיבולם אמנם קטן יותר אבל גם איכותי יותר.

נו, ואחרי כל הדיבורים האלה, לא נהייתם רעבים? – אז הכינו לכם קערת פירות ישראלית, בשבוע הבא תוכלו להוסיף לה גם יוגורט ממשק 42 ודבש משל תמיר, ושיהיה בתאבון!

מכולנו – אלון, בת-עמי, מאיה, דרור וכל צוות ח'ביזה – חג שמח לכל האילנות, הפירות, השדות, המגדלים – לכולם בריאות ושמחה.

______________________

מה השבוע בסלנו החגיגי?

יום שני: כוסברה/רוקט, ארטישוק ירושלמי / תפו"א, קולרבי/שומר, עגבניות, ברוקולי, דייקון/צנונית, כרישה, מלפפון, גזר, עלי ברוקולי, כרובית/כרוב
ובסל הגדול תוספת של: סלק/לפת, בצל ירוק, אפונה סינית/פול /אפונת גינה

יום רביעי: עלי ברוקולי/קייל, דייקון/צנונית, מלפפון, ברוקולי/כרובית, כוסברה/פטרוזיליה, תפו"א, ארטישוק ירושלמי/גזר, קולרבי/שומר, כרוב, כרישה/בצל ירוק, עגבניות.
ובסל הגדול תוספת של: לפת/סלק, תרד, פלפל.

השבוע אנחנו שולחים לכם בארגזים עלי ברוקולי. בדרך כלל אנחנו קוטפים רק את הברוקולי עצמו, ואת העלים משאירים בשדה, ועכשיו, לאחר שהברוקולי נקטף, החלטנו לקטוף לכם צרורות רעננים של העלים שלו. הנה תמונה לזיהוי:

אצלנו זה לא דבר שגרתי לאכול עלי ברוקולי, אבל באיטליה או במזרח הרחוק ישנם זני ברוקולי המגודלים לשם שימוש דווקא בעליהם. הם מקובלים מאוד כתוספת לפסטה או לתבשילים מוקפצים. עלי הברוקולי בארגזים שלכם הם עלים בוגרים. השתמשו בהם כמו במנגולד או בעלי חרדל, אבל שימו לב שהם עבים יותר ולכן יש לבשלם זמן ממושך יותר (הם הכי דומים לעלי הקייל מבחינת השימוש). ערכם התזונתי גבוה מאוד, הם עשירים בויטמינים (A, B-complex, C) ובמינרלים (ברזל וסידן).

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומוצרי חלב עזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן).

עלי ח'ביזה 377, 6-8 בפברואר 2012, י"ג-ט"ו בשבט תשע"ב

אנא ה' הושיעה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה .
אנא ה' הצליחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה .
אנא ה' הרוויחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה .
אנא ה' הטיבה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה .
אנא ה' ברך נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה .
אל נא פצה שנה זו משמיר ושית,
וברך עץ שמן וזית .
אל נא במטר רווה חרבוני ישימון,
וברך גפן ותאנה ורימון
אל נא רומם עצרת עוללי טיפוחים,
וברך אגוז ותמר ותפוחים.
אל נא צדקך מעמד בל יפסק .
וברך חרוב וקורסמטל ואפרסק.
אל נא חלץ קהילות אשר אליך תערוג .
וברך התות והאגוז והאתרוג

ר' יוסף חיים "הבן איש חי" מבבל

חודש שבט הוא חודש נפלא, וכיף לספר עליו במיוחד בשנים גשומות כמו זו. הוא קיבל את שמו מן הבבלית והאכדית, ומשמעותו "שבט" (או "סבתו") – ענף, מקל. זהו שם שיכול לסמל חבטה – של הגשמים הניתכים על הקרקע והסערות והשטפונות הנראים כמכים בארץ (וכשאני כותבת אני ממש שומעת את שאון קולם של הגשמים שתופפו בעוז על גג בית האריזה רק ביום רביעי האחרון, מחרישים את קולותינו כשאנחנו מנסים לארוז את הארגזים). המשמעות הנוספת של "שבט" היא הפן הרך של המילה, והניגון העדין של הזמורות – ענפי האילנות המתחילים כעת את צמיחתם המחודשת: בעקבות הגשמים שירדו עד כה ועם התארכות היום, מתנפחות בהם נקודות ההנצה ומתחילים לבלוב וצמיחה של עלים חדשים. לפי המסורת הסתיים המבול בחודש שבט, והיונה ששלח נח הביאה לו ענף זית צעיר, גמיש ורענן של עץ מתחדש.

בתאריך המציין את אמצע החודש הזה בחרו חכמי המשנה כדי לקבוע את מועד תחילת שנת מעשרות האילן. מהתבוננות קרובה בטבע הם הבחינו שעד שבט כבר ירדה מרבית גשמי העונה ומעתה, עם התארכות שעות האור והתקרבות האביב, מתחילה החנטה בעצים – תחילת הפיכת הפרחים המופרים לפירות. ההתעוררות הזו בטבע וההבטחה המתוקה שהיא צופנת בתוכה הפכו את טו בשבט ליום שהתפייטו עליו, התפללו בו תפילות מיוחדות וחגגו בו את שמחת ההודיה על השפע שמעניק האל דרך הטבע המקומי. ובחגיגות נדרש כמובן אוכל, ואיזו סעודה טובה יותר מזו המורכבת מפירות הארץ, תירושה ומגדניה הטבעיים?

יש משהו קסום באכילת פירות כדי לחגוג את העץ ממנו באו. בנגיסה עסיסית בפרי טמון ההווה המתוק והמרווה, אבל יש בו גם זכרונות של מה שבעברו: הגשם והשמש שליטפו את העץ, שהשקו את שורשיו, והביאו להצצת הניצנים מן הענפים, חיות הבר שהתחככו בגזעו, שטיפסו עליו, הציפורים שבנו קינים בין ענפיו, הזמזום העליז של הדבורים, הזבובים ושאר המאביקים שסבבו בין פרחיו והעבירו אבקה מפרח לפרח, והחנטה, הרגע המופלא בו הפכת ההאבקה להפריה ונוצר עוברון פרי חדש. ובאמצע כל המתיקות והעסיס הזה נמצא הגלעין, לב ליבו הקשה והרציני של הפרי הפתייני וקל הדעת, שבו טמון העתיד – העץ הבא, על ענפיו, עליו, פרחיו ופירותיו, השמש, הרוח, המטר, הנדנדה שתיתלה על ענפיו, בית העץ שיבנה בנוף צמרתו, וכמובן, כל החבורה העליזה של בעלי החיים שעתידה ללוות אותו.

שלבי הבשלת פרי הנקטרינה במשך שבעה חודשים וחצי

החג היפה הזה הוא מאוד מקומי, תלוי באקלימה של הארץ הזו, בחמימות שכבר מורגשת באויר. תשאלו את האירופאים שרועדים עכשיו מקור או את הצפון אמריקאים שמנסים לחמם את ידיהם הקפואות בחומו של חג האהבה החורפי. גם המקסיקנים, אצלם התחזית נעה בין "חם מאוד" ל"חם נורא" כל השנה, או התאילנדים, שההבדל העונתי שלהם הוא בין "יבש" ל"רטוב", לא ממש יבינו את העליצות של הבנות שלי כשהן מגלות עוד שקדיה פורחת במסלול שלנו לגן ולבית הספר. זה בהחלט חג ישראלי, מקומי, של הרצועה הדקיקה והאהובה הזו בין הים ההר והמדבר. על המקומיות הזו דיברה מליסה במכתב שהיא כתבה לכם בשנה שעברה, ובגלל שהוא חשוב בעיני, הרשו לי לשלוח לכם אותו שוב:

כבר מספר שנים, בט"ו בשבט, אני משתגעת מהייבוא המוני של פירות מיובשים מחו"ל. במשך 15 שנה עבדתי במשרד החקלאות ושם אוהבים לכנות את ט"ו בשבט "חג החקלאות": השר שולח ברכה לכל העובדים, בשנים טובות יצאנו לנטיעת עצים, בשנת שמיטה קיבלנו עציץ נוי, ובשנה שעברה צלחת מלאה פירות מיובשים אומללים, הכל תוצרת חו"ל, חוץ מהתמרים (האסורים ביבוא עם חרצנים). אכזבה מרה.

כל ענין הפירות המיובשים החל משום שיהודים בגולה לא יכלו להשיג פרי טרי מהארץ, ולכן הסתפקו בתוצרת הארץ המשומרת על ידי ייבוש. כל שנות ילדותי, בבתי-ספר יהודיים בארצות הברית, סבלנו מדי שנה את הפרי היבש שהביאו מהארץ והגישו לנו בהתלהבות ציונית. קראנו לו "בוקסר", היום אני מזהה אותו כחרוב וכשהוא טרי וטוב, הדבש נוזל בפנים, תענוג.

הנה עליתי ארצה, ודווקא כאן מציפים אותנו בחג אילנות ישראל בייבוא, לרוב ירוד, של פירות יבשים. אין ערך לאכילת פרי יבש מיובא בט"ו בשבט. המטרה היא לחגוג את ראש השנה לאילנות ועצי פרי של ארץ ישראל! היום, כשאפשר לאכול פרי טרי ישראלי משך כל השנה, אין סיבה לאכול יבש מכל העולם! זהו עיוות בניגוד מוחלט לרוח החג. חג החקלאות? איפה הגאוה הישראלית, הלאומית, אהבת הארץ, תמיכה אמיתית בייצור המקומי, ערכי איכות הסביבה
והקיימות?

לקראת ט"ו בשבת השנה הייתי מאד רוצה להיות חלק מקריאה ציבורית נגד התופעה של קניית פירות מיובשים תוצרת חו"ל. בואו נעודד באמת את חקלאי הארץ, מגדלי הפירות, מגדלי התמרים והשקדים, יצרני הצימוקים ועוד. מה אתם אומרים?

השנה ביקשתי ממליסה לתרום לנו עוד בכתיבת העלון לטו בשבט. רציתי לשמוע ממנה משהו על המחשבות והעשיה של הכנת הפירות היבשים של העסק הביתי שלה "מפרי ידיה". רציתי להכנס לעולמה של מי שמכירה את הפירות היכרות אינטימית, היכרות של מי שרחצה, קלפה, גלענה, קצצה, סחטה, ערבבה, תיבלה, טעמה, מרחה וייבשה, קילפה, חתכה, ארזה ועיטרה אותם באמת במו ידיה ובשיתוף מלא של ליבה. עבודת ידיים היא בעצם גם עבודה שיש בה הרבה הרהורים, כאלו שמתלווים לעיסוק הידני הטכני, ורציתי להעביר אליכם מהרהוריה של מליסה, שהם, כתמיד, מעניינים ומחכימים. כמי שמפיקה מהפרי את העושר שלו בריכוזו על ידי ייבוש, מליסה כתבה מילים ממצות ומדוייקות, הנה רשות הדיבור למליסה:

המניפסט של מליסה – על פירות יבשים ושאר ירקות

זהי את הטוב
כעת התרכזי
שמרי אותו
הימנעי מפסולת
ומתוספים מיותרים
פחות זה יותר

הפיקי את המירב ממה שיש לך
די זה די והותר

נסי דברים חדשים
לווי את מלאכתך בשריקה,
בזמזום,
בתיפוף,
חלקי
תמיד.

וגם-
שמרי על האצבעות
פרשי עליהן את ברכתך

הטבע – אין כמותו,

אמרי תודה לעצים
הניבי פירות
בכל

——

טו בשבט שמח ומלא בכל טוב,
אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה שמה זה נהנה בשמש

________________________________________

מה השבוע בסל?

לכבוד טו בשבט החלטנו להוסיף השבוע את פרי העץ – אבוקדו – שיהיה בתאבון ולבריאות!

יום שני: תפו"א לבן, שומר או דייקון, כרוב לבן או אדום, ברוקולי, כרובית, עגבניות, מלפפון, פלפל אדום, חסה, פטרוזיליה, אבוקדו.
ובסל הגדול תוספת של: כרישה, סלק אדום, פול ירוק

יום רביעי: חסה, דייקון או צנונית, כרובית או כרוב לבן או כרוב אדום, פטרוזיליה,
ברוקולי, פלפל אדום, מלפפון או מלפפון הולנדי, סלרי שורש או פטרוזיליה שורש,
עגבניות, אבוקדו, תפו"א.

ובסל הגדול תוספת של: כוסברה, שום ירוק, סלק אדום או פול

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר וגם שמן זית. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו

______________________________________________

מתכונים לטו בשבט – ירקות, פירות והרבה מתיקות:

תפוחי אדמה ותפוחי עץ צלויים – מתוף פורום "בישול לילדים" בתפוז

– מבשלים עד ריכוך תפוחי אדמה קטנים במי מלח רותחים
– מעבירים לכלי עם מכסה ומערבבים עם שמן זית, פלפל שחור גרוס, מעט פפריקה ורוזמרין קצוץ דק דק
– במקביל, מטגנים בשמן ודבש ביחס 1:1 פרוסות תפוחי עץ מגולענים (לא קלופים)
– אם עובדים עם מחבת צלעות זה גם יוצא אסתטי, ואז מורחים עליהם את התערובת
– מעבירים לתבנית בצורה אסתטית את תפוחי העץ ואת התפ"א
– יוצקים מעל את הנוזלים
– 15 דקות לתנור 200 מעלות

סלט חסה ופירות עם רוטב קארי – של רוני מנדלמן – טעימא

דואט כרוב מוקפץ ברכז רימונים

סלט תמרים לחים וכוסברה

עלי ח'ביזה 327 – ט"ו בשבט – 17-19 בינואר 2011, י"ב-י"ד שבט תשע"א

הזמנות לאפיה הדו-שבועית של יפתח מתקבלות השבוע. נא העבירו לנו את בקשותיכם עד יום שישי הקרוב. יפתח מסיים את הכנת ואפיית הכיכרות ביום רביעי הבא, והם יחולקו בארגזים של ה27 וה31 בינואר. פרטים על יפתח ולחם הכוסמין הנבוט שלו תוכלו למצוא כאן.

_______________________________________________

אֵיך זֶה לִהְיוֹת עץ

פעם שאלתי עץ: עץ איך זה להיות עץ?
אתה בודאי מתלוצץ אמר העץ
לא ולא אמרתי, ברצינות גמורה, זה טוב או רע?
רע? תמה העץ, מדוע?
לא איכפת לך שאתה תקוע כל השבוע?
אינני תקוע, הרי אני נטוע
ולא מתחשק לך לפעמים ללכת לבקר חברים,
או לראות מה נשמע במקומות אחרים?
מקומות אחרים?
אין לי כל צורך לנוד ולנוע.
ציפורים מזמרות לי באופן קבוע,
פרפרים לי נושקים,
מלטפת הרוח,
ולנגד עיני כל האופק פתוח.

ובלילה כשכולם ישנים…אז , מה?
בלילה אני מאזין לדממה, ושומע…
איך נושמת האדמה,
איך פירות מבשילים,
איך יורדים הטללים,
ובתוך ענפי ישנים גוזלים ואני שומר על שנתם.

אני אוהב אותך עץ, אמרתי
והלכתי אל גני
.ונטעתי לי עץ מול חלוני
דתיה בן דור

השבוע נחגוג את ט"ו בשבט, חג האילנות, חג שהחל כמועד טכני-משפטי-הלכתי והפך בשנים האחרונות ליום איכות הסביבה ושמירת הטבע. שהחל כחג לפירות הארץ והפך לחג הפירות היבשים המיובאים… מתוך הוקרה והערכה לידידינו האילנות ולחקלאות וטבע ארץ ישראל, העלון של השבוע מוקדש לט"ו בשבט – חג שמח!

מקורו הראשון של היום (שאינו חג עדיין) הוא במשנה במסכת ראש השנה, שם דנים במועדים שונים הקובעים זמנים למיסים, לשמיטה, למעשרות וכדומה:
ארבעה ראשי שנים הם:
באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים,
באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה…
באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות
באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי,
בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו.

כדי לקבוע את מועד תחילת שנת מעשרות האילן התבוננו חכמי המשנה בטבע והסיקו שעד שבט כבר ירדו רוב גשמי העונה ומעתה, עם התארכות שעות האור והתקרבות האביב, מתחילה החנטה בעצים – תחילת הפיכת הפרחים המופרים לפירות. (בשנה כמו שלנו כולנו תקווה שעדיין לא ירדו רוב גשמי העונה ועוד צפויים לנו מים משמיים). אבל חוץ מן החישוב ההלכתי הזה לא היה לט"ו בשבט מעמד חגיגי במיוחד, הוא דמה לראש חודש ניסן או ראש חודש אלול הנזכרים יחד איתו במשנה הזו.

אבל חוקים ודינים טכניים לא תמיד מרדימים ומייבשים את התחושה הפשוטה בקרב אנשים שמשהו מתעורר בתקופה הזו ושהפרחים והחנטים הקטנטנים (הפירות הזעירים) על האילנות הם סיבה למסיבה ולשמחה ולהלל. שרידי פיוטים שנמצאו בגניזת קהיר ומתוארכים לתקופת הגאונים (מאה שישית-עשירית) מלמדים על תפילות מיוחדות לט"ו בשבט בהן התפללו לשנת פירות ברוכה לאילנות, ונראה שט"ו בשבט היה בכל זאת מועד מיוחד וחג.

עם הכיבוש הצלבני נפוץ הישוב היהודי בגלות, ורבים ממנהגי החג נעלמו, ועדיין נשתמרו בו סממנים חגיגיים בעקשנות של מנהגים עממיים שאולי דווקא מתחזקים במצבים של ריחוק פיזי. וכך נשתמרו בקהילות אשכנז המנהגים לא לומר תחנון ולא להתענות בט"ו בשבט – כמו שנוהגים בימים חגיגיים אחרים. עדויות מהמאה השש-עשרה מספרות גם על מנהג אשכנזי של אכילת פירות (לא יבשים!!) בט"ו בשבט כדי לחגוג את ראש השנה לאילנות. ר' יששכר סוסאן, מחכמי מרוקו שעלה לצפת, מספר על כך בספרו "עבור שנים": "והאשכנזים יצ"ו [ישמרם צורם וקונם] נוהגים להרבות בו במיני פירות אילנות לכבוד שמו של יום".

ועדיין, מדובר היה כנראה במנהגים מינוריים פה ושם ולא ביום חג של ממש. מי שהחייה את ט"ו בשבט והפך אותו ליום חג של ממש היה אחד ממקובלי צפת במאה השבע-עשרה, בעל הספר "חמדת ימים" (זהותו לא ברורה), שכתב במילים נרגשות על ט"ו בשבט:

ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן, כאשר הנהגתי לכל החברים אשר עמדי [חבורת מקובלים שנהגו על-פי האר"י]. ואם כי בדברי כתבי הרב [האר"י] זלה"ה לא נמצא מנהג זה, מכל מקום לדעתי תיקון נפלא הוא בנגלה ובנסתר. כי הנה הובא בירושלמי פרק עשרה יוחסין [במסכת קידושין], זה לשונו: "ישמעו ענווים וישמחו – אמר ר' איבון, עתיד אדם לתת דין וחשבון על שראה מיני מגדים ולא אכל"… וטעם הדבר, שכשם שהנהנה מן העולם הזה בלא ברכה נקרא גזלן… גם… למי שרואה מיני פירות ומגדים… ולא אכל… ולא בירך עליהם… ולתיקון הדבר הזה יאותה לנו בעצם היום הזה לאכול כל מיני פירות ולברך עליהן בכוונה זו, כי חביבה מצווה בשעתה…

הוא קבע סדר אכילת 30 פירות מפירות ארץ ישראל (!), ותכנית קריאה ולימוד לסעודת ט"ו בשבט. סדר הסעודה והלימוד שקבע בעל "חמדת ימים" נפוץ ונתקבע בקהילות יהודיות באיטליה, בתורכיה בארצות-הבלקן ובארצות-המזרח, מבוכרה ועד מרוקו. הפרק על סדר ט"ו בשבט מתוך ספר "חמדת ימים" נדפס בספר מיוחד בשם "פרי עץ הדר", וספר זה חזר ונדפס פעמים רבות. ליבו של החג ביהדות ארצות-המזרח הוא "סדר ט"ו בשבט" מן הספר "פרי עץ הדר": סעודה חגיגית גדולה, מעין סדר של פסח, שאליה מזמינים קרובים ושכנים, אורחים נכבדים ותלמידי-חכמים עניים, ומרבים באורות, בקישוטי-השולחן ובשירה משותפת. בקהילות שונות הוסיפו מנהגים מיוחדים ושוררו שירים ופיוטים מיוחדים שחיברו פייטנים מקומיים. הנה למשל הפיוט "יום זה מפינו" שכתב הפייטן המרוקאי ר' משה חלואה במאה ה-19 (מתוך האתר המקסים "הזמנה לפיוט"). גם הוא מדגיש כמובן את פירות ישראל (מפירות הארץ אבחרה), ובמיוחד את שבעת המינים שנתבחה בהם הארץ.

וכאן המקום להזכיר את קריאתה של מליסה (ואנחנו מצטרפים כמובן) מהשבוע שעבר: "אין ערך לאכילת פרי יבש בט"ו בשבט – המטרה היא לחגוג את ראש השנה לאילנות ועצי הפרי של ארץ ישראל! היום, כשאפשר לאכול פרי טרי ישראלי משך כל השנה, אין סיבה לאכול יבש מכל העולם, זה עיוות ובניגוד מוחלט לרוח החג, חג החקלאות. לקראת ט"ו בשבט השנה הייתי מאד רוצה להיות חלק מקריאה ציבורית נגד התופעה של קניית פירות מיובשים תוצרת חו"ל. בואו נעודד באמת את חקלאי הארץ, מגדלי הפירות, מגדלי התמרים והשקדים, יצרני הצימוקים ועוד".

"בסעודת פירות ארץ-ישראל בחמישה עשר בשבט, ביקש רבי מנחם מנדל מקוצק מתלמידו רבי יצחק מאיר לדרוש מענייני דיומא. פתח רבי יצחק מאיר בפלפול בסוגיית הגמרא על ראש השנה לאילן, שאל ותירץ, היקשה ופירק. אמר לו רבי מנדל: לו היינו בארץ ישראל די היה לנו לצאת לשדות ולהתבונן באילנות כדי להבין מהו ראש-השנה לאילן, פשוטו כמשמעו, ולא בדרך הפלפול!" (ילקוט החכמה)

בשנות השמונים של המאה ה-19, עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ, התעוררו צורך ורצון למצוא תוכן חדש ליום הזה, אולי לומר: עכשיו, כשאנחנו כאן, לא מספיק לאכול מפירות הארץ שהשאירו לנו אבותינו (ושגידלו עבורנו הפלאחים הערביים…), צריך גם לטעת פירות חדשים. בט'ו בשבט בשנת תר"ן (1890) יצא המורה והסופר זאב יעבץ בראש תלמידיו מבית הספר בזכרון-יעקב לנטיעה חגיגית, וכך קבע לראשונה אופי חדש לט'ו בשבט – חג נטיעות, ולא רק ראש השנה לאילן. בשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים והגננות באורח רשמי על ט'ו בשבט כחג הנטיעות. מאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת את התאריך הזה, וכך אנחנו מכירים את ט'ו בשבט כיום נטיעה.

אלא שעם השנים הידלדלה והתרפטה משהו משמעות "רון בלב ואת ביד" של היום ונימה של ציניות וזלזול החלה מלווה את הנטיעות החגיגיות, שפעמים רבות לא בא בעקבותם יער, אלא טקס נטיעות חדש בשנה הבאה, בדיוק באותו המקום. כותב על כך עזריה אלון: "במבט לאחור אנחנו יכולים להאשים את עצמנו, את הקרן הקיימת ואת מועצת המורים למען הקרן הקיימת בכך שט'ו בשבט לא נהיה חג לאילנות, ככתוב בשיר, אלא חג הנטיעות. בואו ונחפש בכל הפירסומים והשירים מילה על מה שיקרה לשתיל אחרי שנטענו אותו, ועל המחויבות שלנו לעץ לאחר שעזבנו את אתר הנטיעות" (זוכרים את סלאח שבתי?).

וכך, כשנתבקש תוכן חדש לחג, הציעה אותו החברה להגנת הטבע, ביזמתו של אחד מפעיליה הראשונים – אברהם בומי תורן, איש קיבוץ מעברות: ט'ו בשבט – חג הטבע. יום זה, שכבר אבותינו ראו בו ראשית מעבר מן החורף הקר לראשית של צמיחה מחודשת, מתבטא בטבע כראשית של פריחה רבתי, לבלוב העצים, פריחת השקד, התעוררות של מיני ציפורים לקינון ולרביית ולשלל תופעות אחרות. היציאה אל הטבע, פגישה עם המתרחש בו, הפכו להיות תוכן חדש לחג. משמעות נוספת קיבל החג הזה עם הקמפיין המוצלח של שנות השבעים להצלת פרחי הבר של הארץ, עם השתרשות הכלל שלא לפגוע בפרחי הבר הנדירים, לא לקטוף ולא לעקור אותם.

תקופת שבט היא באמת תקופה של התחדשות נהדרת. וזאת לאו דוקא בגלל שפסקו הגשמים, אלא בגלל שהם עדיין ממשיכים, כמו שכתבתי בעלון הקודם, להכות על הארץ בשבט, ולהצמיח נצרים חדשים, פריחה וחנטים. זוהי גם עונת ההמלטות בעדרי העזים והכבשים. דוקא עכשיו, כשקר כל-כך, יוצאים לאויר העולם טלאים וטליות, גדיים וגדיות צעירים, כי העולם סביבם מלא בירק למאכל. מבט אחד על הערוגות של ח'ביזה ממחיש את התפרצות הירוק הזה (ואיתו הצורך בעישובים תכופים…). עשבי בר למאכל מכל הסוגים, שדי להם אפילו במעט הגשמים שירדו השנה, ממהרים לנבוט ולצמוח.

"מספרת אגדה ערבית עתיקה: בימות הגשמים האדם והבהמה רועדים ומצפים למרחבי מרעה. והנה קם אללה בחסדו הגדול ומוריד להם מן השמים שלוש גחלים. גחלת ראשונה – גחלת האויר. יורדת בשבעה בשבט, ומחממת את האויר.בארבע-עשר בשבט יוריד אללה מן השמים גחלת שניה – גחלת המים. עם הורדתה יתחממו המים, ייכנסו לעצים ויחזירום לפריחתם ולפריים. מונה האכר עוד שבעה ימים, ואז מוריד אללה את הגחלת השלישית – גחלת הארץ. אז תתחמם האדמה ותתכסה בדשא רך. אמר רב האי גאון: נראים הדברים שט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן, שהוא קרוב ליום "הגחלת השניה" שקוראים אותו בלשון ישמעאל "אלג'מרה אלת'אניה" ובו מתלחלחין עצי אילנות ומתחילין לשתות והוא קרוב לט"ו בשבט של תקופה, ובדין הוא שיהא ראש השנה לאילן". (יום טוב לוינסקי, ספר המועדים)

בשנים האחרונות, אולי כי אנחנו הולכים ומתנתקים מן הטבע, רבים עוברים לעיר, והירוק המתפרץ הולך ונאטם בבטון ורק מעט ממנו מצליח לפרוץ במגרש נטוש או בין חריצי המדרכות, הולך ט"ו בשבט והופך להיות חג איכות הסביבה במובן הרחב, ובעיקר חג המיחזור ובו הרבה לימוד וחינוך בדבר צמצום הנזקים שאנחנו גורמים לסביבה. לא שזה לא טוב, זה כמובן אחלה ויצירתי ומעניין ותורם, אבל לי בלב קצת צובטת ההתרחקות הזאת מזכרונות הילדות שלי, של הליכה במגפיים ובמעיל לאתר הנטיעות, נעיצת האצבעות באדמה הקפואה, הפשטת השתיל ממעיל הפלסטיק השחור שלו והנחתו בגומה שחפר לי אבא במעדר גדול. נכון, אחר כך חשוב לדאוג לעץ הזה, להמשיך לשמור עליו ולטפח אותו, אבל חבל להיבהל מהמחוייבות הזאת, כי מפסידים הרבהץ מפסידים גם את החוייה החושנית שיש בנטיעה ובנגיעה באדמה, וגם את החיים שהיא מזמנת לנו, לצד הצמח הנטוע.

אני מאוד אוהבת את השיר של דתיה בן דור בו בחרתי לפתיחה, כי בכמה מילים קטנות היא מצליחה להעביר את אי השקט של האדם השואל, המחפש תנועה, אקשן, חברה ותוהה על השיעמום והתקיעות הכרוכים בלעמוד במקום אחד, ומצד שני את הבטחון והרוגע שביציבות העצית, הנטועה (ולא תקועה…), המקשיבה, מארחת, מגוננת, מקבלת – בקיצור – נוכחת. הברכה שלי לט"ו בשבט השנה היא שנדע ליהנות מההתחדשות וההשתנות והתנועתיות הרבה בעונה הזאת: לפקוח עיניים, לנשום ריחות, להקשיב לרחשים, ובמקביל נדע גם פשוט לשלוח שורשים ולהיות.

ט"ו בשבט שמח לכולנו,
אלון, מליסה, בת-עמי וצוות ח'ביזה
__________________________________

מה בסל הירקות לט"ו בשבט?

יום שני: טאט סוי, סלרי עלים, צנונית, כרובית או קלרבי, פטרוזיליה שורש, עגבניות, מלפפונים, כרוב , ברוקולי, פטרוזיליה, רוקט, אפונה מתוקה או פול- לקטנים בלבד.
ובסל הגדול תוספת של: תרד, סלק, כרישה, דייקון.

יום רביעי: פטרוזיליה שורש, פטרוזיליה, מלפפונים, שומר או קולרבי, עגבניות, אפונה או פול, טאט סוי או חרדל ירוק, כרובית, חסה, ברוקולי, סלק אדום.
וסל הגדול תוספת של: תרד, כרוב אדום או לבן, כרישה

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, לחם נבוט, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו.

___________________________________

וברוח הקריאה שלנו לט"ו בשבט מקומי – מתכונים לתמרים, פירות הדר, אבוקדו ושאר פירות העונה:

סלט ירוק עם תמרים ופרמזן של חיים כהן

סלט תמרים לחים וכוסברה

סלט תמרים לחים עם גבינת עזים ואגוזי מלך של עומר מילר

מה עושים עם ארגז תפוזים – ארבעה מתכונים של יעל גרטי

שמונה מתכוני אבוקדו

עלון 94, 13-15 בפברואר 2006, ט"ו בשבט הגיע

נפתח בברכה חמה משדה הירקות שלנו לקרובינו האילנות.
כפי שיודע מי מכם שביקר בשדה, אנחנו בחוביזה נהנים להסתופף בצילם של אילנות גבוהים… השדה שלנו מוקף משלושה צדדים במשתלת עצים יפיפיה. שדה חוביזה יכול לכתוב בעצמו ספר כדוגמת "העץ הנדיב", על היתרונות של ירקות בשכנות עם עצים. מלבד האסטטיקה והתרוממות הרוח שמקנה הירוק הירוק הזה, העצים מבודדים אותנו מהסביבה ובכך מקלים עלינו להימנע ממחלות ומזיקים שמצויים בשדות באיזור. הם גם מספקים צל בקיץ ומקום מוגן בחורף לעובדים היגעים, ומקלים עלינו את הגידול האורגני, משום שהריסוס במשתלה, המגדלת עצי סרק לנוי, הוא מינימלי ביותר (הדברת עשבים). אז שנה טובה לכל האילנות.

לאחר שבשבוע שעבר הכרזתי על האביב שבאופק, השבוע הפכה הראות את האופק לרחוק ובלתי מושג… הסופה שעברה עלינו השבוע בהחלט הזכירה לנו שהחורף עדיין כאן, ובמלוא עוזו. ביום חמישי האחרון לא עבדנו בשדה בשל הסופה, וניצלנו את היום לארגונים וסידורים שתמיד נדחים מפני העבודה בשדה.
אבל האביב כן באופק, למרות הכל, והאפונה והפול כבר פורחים בצורה מרשימה ויפה. הפריחה של הקטניות, ממשפחת הפרפרניים, היא יפה במיוחד. הפרח שלהם הוא עדין ומלכותי, מרחוק נראים הפרחים כמו עשרות פרפרים קטנים שנחתו על הצמחים, וכשמתקרבים מבחינים ברישומים העדינים של הפרח, שמחביא בין סדיני עלי כותרת דקיקים את העלי והשחלה שיופרו על ידי חרקים ויפתחו תרמיל ירקרק, תחילה חבוי בתוך אותם סדינים לבנבנים, ואחר כך גדל ומתארך ותופח בשל הפולים העלגלים הנוצרים בתוכו. ממש מקסים. כמובן שאתם מוזמנים לבקר ולחזות בפלא במו עיניכם, גם ביום הפתוח שיהיה באביב יש סיכוי טוב לראות קטניות בפריחה.
פריחת האפונה והפול משמעה, כאמור, שאנחנו מתקרבים לתרמילים, כלומר, לקטיף ולזלילה… בעוד כמה שבועות יהיו המתוקים המתוקים האלה בסלים. ומכיוון אחר, מתחת לקרקע, צומח ומתעגל לו שורש הסלרי, וגם אותו אנחנו מקוים להניח אחר כבוד בסליכם ובעלונכם עוד מעט. ובקרוב ממש צפויים גם עלים ירוקים של תרד ותרד ניו-זילנדי (ההסבר שילווה אותם יספר לכם שתרד ניו-זילנדי אין לו ולא כלום במשותף עם תרד… מלבד השם כמובן).

אז עם הסופה הזו אחרינו, ועם הפנים לעוד ימים גשומים, אנחנו מאחלים לכם המשך חורף נעים,
ט"ו בשבט שמח ומלא נטיעות חדשות, התחלות, תקוות ונכונות להעז ולזרוע,
וצפו לירקות חדשים בשבועות הקרובים.

ימים טובים
אלון, בת-עמי וצות חוביזה

 

ומה בסל השבוע?

 

עמי ותמי של הירוקים – קייל וקולרדז – Kale & Collards
למרות הכותרת אין כאן סיפור על טיול ביער, ולא על מכשפה שאוהבת במיוחד עלים ירוקים… מדובר בשני ירקות שהם מרכיבים חשובים של אוכל נשמה, Soul Food (כינוי למטבח שמקורו בתבשילי העבדים השחורים בדרום ארה"ב) אך מככבים גם שנים רבות באירופה כולה, ובמיוחד באיזורים הקרים שלה (כמו, למשל, היער של עמי ותמי-הנזל וגרטל), בשל יכולתם הנדירה לשרוד יפה חורפים קרים מאוד. קרה קלה אף מפיקה קייל מתוק יותר. ערכם התזונתי גבוה מאוד, הם עשירים בויטמין A, C, B6, בברזל, סידן, אשלגן וסיבים תזונתיים. יכולתם המיוחדת לעמוד בתנאי מזג אויר קשים חוברת למזגם הנוח באופן כללי, שכן הם גדלים בקלות בסוגי אדמות שונים, ולא מוטרדים במיוחד ממזיקים. התכונות הללו הפכו אותם למזון צדיק ממש – שהציל מרעב אירופאים קפואים בחורפים בהם לא גדל כמעט שום דבר אחר, ועבדים שחורים, שגידלו אותם בקלות בחצר, בישלו אותם עם שאריות בשר ממטבח האדונים הלבנים, וניצלו מתת תזונה.
בניגוד לעמי ותמי הגלמודים, שייכים הקייל והקולרדז למשפחה ענפה ומכובדת ביותר – הכרוביים. הם, למעשה, כרובים פרימיטיבים שנשמרו לאורך השנים, למרות התפתחותם של חברים "מתקדמים" יותר במשפחה, כמו הברוקולי, הכרובית או הכרוב, וטוב שכך. אביהם הקדמוני הוא כרוב הבר,brassica oleracea, שמקורו באיזור הים התיכון ואסיה הקטנה, והוא מזכיר בהופעתו צמח קנולה. מתישהו, לאחר ביות הצמח, החלו האנשים לגדל אותו לשימוש בעליו. מכיוון שהם צרכו את העלים, רק הגיוני היה לבחור בכל שנה את הצמחים שהניבו את העלים הגדולים ביותר, כתוצאה מכך הפכו עלי הצמח לגדולים יותר ויותר והביאו ליצירת הצמחים המוכרים לנו כקייל או קולרדז. שמם הספציפי של הקייל והקולרדז הוא var. acephala, שמיתרגם ל"כרוב חסר ראש". כבר לפני למעלה מ2500 שנה גידלו אותם היוונים ואחריהם הרומאים, מאז הועברו ע"י סוחרים ושבטים נודדים וכיום מגדלים אותם ונהנים מהם בארצות הברית, באירופה, באפריקה ועוד.
כמו שאר בני משפחתם, גם הקייל והקולרדז עשירים בפיטוכימיקלים נוגדי סרטן, כך ששווה בהחלט להתיידד עם הצמד הזה. בישראל הם ממש לא מוכרים, ולכן נערוך עתה היכרות קצרה:
הקולרדז נראה ממש כמו עלים שטוחים
כשל כרוב לפני שהוא נעטף ונסגר לראש:

 collards1.jpg

לקייל יש מספר זנים:
הזן הרגיל והנפוץ ביותר הוא הקייל המסולסל, שמופיע ירוק או אדמדם:

kale.jpg     kale red.JPG 

זנים נוספים הם "קייל רוסי אדום" (Red Russian Kale), בעל עלה מקורזל ושוליים אדמדמים,
שהובא לקנדה ולארה"ב ע"י מהגרים רוסים:

kale red russian.jpg

וקייל טוסקנו, הידוע גם כ: קייל שחור, קייל דינוזאור, לשון דרקון ועוד. הזן הזה הוא מאיטליה, ולכן שמו הטוסקני,
העלה אכן נראה קצת כלשון: מאורך, כהה, ובעל מרקם מחוספס:

Kale dino.jpg
 
ויש להם גם אח נוסף, שדוקא מוכר בישראל, לגנני נוי. זהו כרוב הנוי, שהופך פופולרי בגינון הישראלי בשנים האחרונות, שהוא מבחינה גנטית, קייל. זהו צמח שנראה כמו משהו בין פרח לכרוב, בגווני אדום, ירוק, צהוב. הוא אינו אכיל:

kale horti.jpg

טעמם של הקייל והקולרדז דומה מאוד. הקולרדז בעל טעם עדין יותר, והקייל יותר חזק וחריף-מריר, אך השימוש בהם זהה.
איך אוכלים? כמו כל ירוק אחר: מנגולד, תרד או עלי חרדל. אפשר לאכול חי, חתוך קטן בסלטים, או להשתמש בו כמעטפת למילוי, דוגמת עלי גפן או עלי מנגולד. ואפשר לבשל: מפרידים את העלה משדרתו המרכזית ע"י סכין, ומבשלים במים, באידוי או בטיגון במחבת. אפשר להוסיף למרק, או כתוספת לאורז, פסטה או תפוחי אדמה.

טיפטיפה
והפעם – כמה עובדות מפתיעות ומעניינות על קייל שמצאתי בשיטוטי במרחבי הסייבר:
Bowen’s Kale – הוא כינוי לחומר שהופק על ידי המפרי בואן בשנות הששים, לכיול מכשירים מדעיים למדידת מיקרו-מינרלים. הוא גידל, ייבש וטחן כמות גדולה של קייל, והפיק ממנו חומר יציב ואחיד, שחולק בחינם לחוקרים ברחבי בעולם במשך שנים רבות.
The Kailyard School – "בית הספר של ערוגת הכרוב" הוא שמו של מוסד לספרות סקוטית שהוקם בסוף המאה ה-19 כתגובה למה שנתפש כ"כתיבה גסה על החיים הסקוטיים על כל פגמיהם". במקומה, זכתה לעידוד כתיבה סנטימנטלית על חיי הכפר, נקיה מבעיות ומכאובים. השם לקוח מהדימוי של ערוגת כרוב קטנה שטופחה בסמוך לבית כפרי. אחד מהכותבים היה ג'יימס ברי, מי ש"המציא" את פיטר פן.
 
מתכוני קייל מסביב לעולם, ומתכון ישראלי אחד לט"ו בשבט.

מלבד המתכונים המוצעים כאן אתם יכולים להשתמש בקייל גם בכל מתכוני הירוקים שהוצעו עד כה,
למשל בעלונים: 1, 32, 35, 56, 81, 85, 86, 93

קלדו ורדה – Caldo Verde מרק ירוק פורטוגלי:
• המרכיבים
2 כפות שמן זית
בצל גדול קצוץ
3 שיני שום כתושות
8 תפוחי אדמה בינוניים, קלופים, בקוביות
½3 כוסות מרק עוף צח
כפית מלח
¼ כפית פלפל שחור גרוס
½ ק"ג עלי קייל, רצועות דקות, ללא הגבעולים

• ההכנה
 לטגן את הבצל והשום בשמן הזית על להבה בינונית, עד להזהבה, כ-10 דקות
 להוסיף את תפוחי האדמה, מרק העוף, מלח, פלפל, 3 כוסות מים, ולהרתיח.
 להנמיך את האש, לכסות ולהמשיך לבשל עד שתפוחי האדמה רכים, כ-20 דקות
 למעוך את תפוחי האדמה בממחה, ליצירת מרקם גושי
 לערבב פנימה את הקייל, ולבשל בסיר לא מכוסה עד שהקייל מתרכך, 5-8 דקות 

 

Ayib be Gomen – תבשיל קייל  אתיופי
• המרכיבים
2 צרורות עלי קייל ללא הגבעולים
2 כוסות קפיר (משקה יוגורט) או גבינת קוטג'
½ כפית פלפל שחור
3 כפות חמאה
½ כפית מלח

• ההכנה
 שוטפים את הקייל, קוצצים את העלים ומבשלים במים עד שרכים
 מסננים וסוחטים היטב
 מערבבים את כל מרכיבי התיבול עם הקייל ומגישים 

 

Långkål – קייל מוקרם – תבשיל חובה בשולחנות החג ההולנדים והשבדים
• המרכיבים
2 צרורות קייל
כוס מרק עוף צח
2 כפות חמאה
כוס שמנת
¼ כפית סוכר
מלח ופלפל גרוס

• ההכנה
 להפריד את עלי הקייל מהגבעולים, לשים את העלים בסיר גדול, להוסיף מרק עוף ולבשל מעל אש בינונית עד שרוב הנוזלים מתאדים, כ-10 דקות.
 להוסיף חמאה ולבשל תוך ערבוב כ-2 דקות.
 להוסיף שמנת וסוכר, לתבל במלח ופלפל ולבשל עוד כ6-8 דקות
 להעביר לקערת הגשה חמימה 

 

וגם מתכון אמריקאי אחד: Kale Crunch – צ'יפס קייל אפוי
• המרכיבים
מעט שמן זית לשימון התבנית
צרור קייל גדול, קצוץ, ללא גבעולים (כ½ ק"ג)
אפשרי: 2-3 כפות גבינת פרמזן מגוררת

• ההכנה
 מחממים תנור ל180 מעלות.
 מרפדים תבנית אפיה גדולה בנייר כסף, משמנים בשמן זית, מוסיפים את עלי הקייל, מפזרים אותם ברווח ככל האפשר
 אופים כ-10 דקות, תוך ערבוב פעם-פעמיים.
 מפזרים גבינת פרמזן ואופים 10-15 דקות נוספות, תוך ערבוב מדי פעם, עד לפריכות הרצויה.
 הצ'יפסים ישמרו שבוע-שבועיים במיכל סגור. אין צורך בקירור. 

*אפית קייל היא תהליך מעניין: תחילה, הופכים העלים ירוקים-בהירים ומתרככים, ואז הם מתחילים להפוך פריכים. בדרך הם עוברים דרגות פריכיות שונות, גם הן טעימות, כך שזמן האפיה גמיש. אפו את הקייל עד שהוא מגיע לפריכיות שאתם אוהבים.

 

קינואה עם מנגולד ומשמשים מיובשים – מאתר Ynet
• המרכיבים
1 כוס קינואה
100 גרם משמשים מיובשים, חתוכים לרצועות
1 חבילה מנגולד טרי שטוף היטב וחתוך גס
1 בצל יבש, קצוץ
3 שיני שום, קלופות ופרוסות דק
מלח
פלפל שחור גרוס גס
2 כפות שמן זית

• ההכנה
 שוטפים היטב את המנגולד ומאדים בסיר עם מעט מים רותחים בתחתיתו, על אש קטנה, עד להתרככות המנגולד. מסננים ומניחים במסננת בצד.
 מחממים 1-2 כפות שמן זית בסיר. מטגנים את הבצל הקצוץ וכשהוא מזהיב מוסיפים לסיר את השום הפרוס, לטיגון קצר עד להזהבה.
 מוסיפים לסיר כוס קינואה, מלח ופלפל שחור גרוס גס, ומטגנים על אש בינונית במשך 2 דקות.
 כשנראה כי כל גרגרי הקינואה טוגנו מכל הכיוונים מוסיפים לסיר את המנגולד והמשמשים ומוזגים לסיר 2 כוסות מים רותחים.
 מערבבים היטב, מכסים את הסיר ומנמיכים לאש הקטנה ביותר. מבשלים על אש קטנה במשך 10 דקות לערך – עד שהמים מתאדים לגמרי.
 מכבים את האש ומשאירים את הסיר מכוסה במשך עשר דקות נוספות.