עלון 83, 28-30 בנובמבר 2005

גשם, רוח ושאר תוספות:

אפתח בהסבר על השבוע שעבר – מכיון שהקשר בין אלון וביני מתבצע מרחוק, לא תמיד אנחנו מצליחים לתאם מספיק מדויק את נושאי הכתיבה. ידעתי שהלפת מגיעה בתקופה הזאת, אבל פיספסתי את השבוע המדויק, ועל כך התנצלותי.

השבוע החולף עבר שוב בין הטיפות – ביום שני, נערך הקטיף תחת מטר סוחף – והחבורה הנאמנה – אלון, אוהד, יוסי, ענת, רותי וסימה, סחבו את הירקות מהשדה ב3-4 סבבים ונרטבו מכף רגל ועד ראש. ומילה על רותי וסימה, שמות חדשים על גבי העלון, אך לא בשדה חוביזה – אלו שתי מתנדבות מקסימות שבאות לעזור מאיזור באר יעקב כל יום רביעי כבר כחודש (השבוע, לשמחתנו ומזלנו הטוב, הן שינו ממנהגן והגיעו ביום שני). הן מגיעות לארבע שעות ורצות מאיתנו לעבודתן בשיקום בקהילה של אנשים שהיו מאושפזים בביה"ח הפסיכיאטרי. זו הזדמנות למילת תודה ראשונה.
ביום שלישי לקחנו הפסקה מעבודת השדה כדי להתייבש ולאפשר לגשם, שהמשיך לרדת, להשקות את הצמחים בלא הפרעה, בלי כל מיני בני אדם קטנים שמתרוצצים לו בין הרגליים (הטיפות…). ימים כאלה של חורף הם תמיד נעימים ביותר. נקיפות המצפון נדחות הצידה, שכן, אין בירה, יורד גשם שוטף, וצריך לעשות הפסקה במרוץ החקלאי ולהשפיל את הראש בהכנעה בפני איתני הטבע. אני זוכרת אותם ברגשות מעורבים – מצד אחד שמחתי על ההפוגה, ומצד שני לא הצלחתי שלא להילחץ מהעבודה הרבה שעוד יש לעשות ושנדחית בשל הגשם. לשמחתי, אלון הוא אדם מזן אחר, הרוגע שלו מצליח להדביק גם אותי עד לכאן, וימי גשם הם ימים פחות אמביוולנטיים בחוביזה היום…
הענין עם גשם רציני הוא שמלבד הרטיבות ביום הגשם עצמו, זהו תמיד אתגר לא קטן לעבוד גם בימים שאחריו, משום שהשדה ספוג מים. אין מה לדבר על כניסה עם המכוניות, מחשש שקיעה עמוק בבוץ, וגם הרגליים נוטות לשקוע וזקוקות לחילוץ מפעם לפעם. אבל אין זו רק שאלה של נוחות מבחינתנו, העובדים, גם האדמה עצמה אינה מחבבת שדורכים עליה כשהיא רטובה. כשהקרקע רטובה היא רגישה הרבה יותר לצעידה עליה או כל פעולה שמערערת את המרקם שלה, משום שהיא קלה יותר להידחס ואז להפוך לגוש קשה ועצבני, כשהיא מתייבשת. השבוע מזג האויר קיצר את הציפיה בשל הרוחות המזרחיות החזקות (שכונו שרב בחדשות) שנשבו וייבשו את הבוץ במהירות. כבר ביום רביעי אפשר היה , לפליאתנו הרבה, להיכנס עם המכוניות לשדה.
ביום חמישי המשכנו לנקות את הערוגות וכן מסביב לשדה, לקראת השתילות הבאות, ושתלנו חסות עגולות. בשבוע הבא צפוי להגיע סבב נוסף של כרוביים (כרוב-כרובית-ברוקולי), בצל ירוק ושומר, ואנחנו רוצים להכין עבורם מקום.
ביום חמישי שיבוא עלינו לטובה השבוע ישוב אמיר, מנהל העבודה שלנו, מהפסקה זמנית של כחודש, בשל התחייבויות קודמות, ואנחנו כמובן מצפים לו בזרועות פתוחות, ושמחים מאוד לשובו.

שיהיה לכולנו שבוע חורפי ונעים
צוות חוביזה

ומה בסל השבוע?

הצנון כגיבור מקומי

לפני מספר חודשים כבש צנון לבן ענק מזן דאייקון (צנון לבן המזכיר בצורתו גזר גדול) את לב התושבים בעיירה היפנית איוי (Aioi), במערב יפן, לאחר שהבקיע את מעטה האספלט לצד הכביש וליבלב למרות התנאים הקשים.

radish daikon.jpg

השבוע נחרדו התושבים לגלות שיד אלמונית כרתה את ראש השורש העיקש, שזכה לכינוי "צנון אמיץ". "ניסיון הרצח" של הצנון כיכב במהדורות הטלוויזיה, שדיווחו שחציו העליון של הירק נמצא סמוך למקום שבו גדל. רשויות העיירה הודיעו שחציו הכרות של הצנון הונח במים בבית העירייה בתקווה לשמור אותו חי, ואולי לגרום לו לפרוח.

radish daikon cut.jpg

בתשובה על השאלה מדוע התאהבו אנשים רבים כל-כך בשורש החביב שבדרך כלל מונח על שולחנם או בבטנם, שכן הצנון מהווה חלק בלתי נפרד מהתפריט היפני, השיב דובר העיריה כי
"אנשים שמאוכזבים מהזמנים הקשים שאבו נחמה מעיקשותו ורצונו העז לחיות".

ומסתבר שלא רק ביפן זכה צנון אלמוני להשפיע על חיי אנשים ולגרום להם להרהר הרהורים פילוסופיים. סיפור של "שלום עליכם" בשם "בשביל צנון אחד" מספר על ינטל שהפכה נטליה כשנישאה לזאשק (יעקב לשעבר) וחיה חיי גבירה מתבוללת בעיר הגדולה, המלווים בנקיפות מצפון וגעגועים לעיירת השטעטל הקטנה בה גדלה. והנה לילה אחד היא מתעוררת מלאת תאוה ל…צנון: "חלום חלמתי והנה… והנה קערה קטנה לפני ומלאה צנון יקר וטוב לבן וזך כבדולח, ממולח בבצלים ובשומן.  נפשי יצאה בחלומי, תאווה היה הצנון למאכל, מרהיב עין ונפש!…" מיד נשלח המשרת לשוק לקנות צנון "יקר אף נעים, משיב נפש", ותבשיל התאווה מוכן לגבירה. בעל הבית ששב במפתיע מתמלא חימה על שהוכנס לביתו צנון, מאכל היהודים. הצנון הזה, מסתבר, איו תמים כלל, והוא מעלה זכרונות ורגשות עזים בשני בני הזוג, עד לסוף הבלתי נמנע…
הסיפור המלא מופיע כאן
מפתיע, נכון? לא חשבתם שהצנון הסתמי, היומיומי, השגרתי הזה, יכול לגרום לסערות נפש ודרמות של ממש…

שייך למשפחת המצליבים (כרוביים)-Cruciferae  (Brassicaceae). כולל שמונה מינים הנפוצים ממערב אירופה עד למרכז אסיה. צנון תורבת עוד בימי האשורים והיה מוכר לסינים, למצרים ליוונים ולרומאים. באזור הים התיכון יש עדויות לגידול צנון כבר כ2000- שנה לפני הספירה והותיקה ביותר הופיעה על קירות הפרמידות לפני כמעט 4000 שנה.
הצנון הוא גידול תרבות עתיק ממשפחת המצליבים – Cruciferaceae. (משפחת החרדלים והכרובים), מוצאו כנראה מסין, אך הוא מוכר כבר אלפי שנים לסינים, למצרים ליוונים ולרומאים. באזור הים התיכון יש עדויות לגידול צנון כבר כ2000- שנה לפני הספירה והותיקה ביותר הופיעה על קירות הפרמידות לפני כמעט 4000 שנה!
ביוון העתיקה הוקירו את הצנונים כל כך והכינו צלמיות צנון עשויות זהב, ששימשו לפולחן האל אפולו. לשם השוואה, הסלק הגיע רק למקום השני וקיבל צלמית כסף, וצלמית הלפת נוצקה מעופרת. הרומים גם הם כתבו על צנונים – בעלי צורות שונות – עגולים ומאורכים, קטנים וגדולים. רוב הצנונים בתקופה זו היו כנראה גדולים מאוד, דומים יותר לצנונים מהמזרח הרחוק, הצנוניות הקטנות ידועות לנו רק מאמצע המאה ה-16.
בארץ-ישראל הוא ידוע מתקופת המשנה. מזרעיו הפיקו שמן למאור, וכן גידלו אותו כירק-מאכל. הוא נחשב למעדן שלא ירד משולחנם של מלכים ורוזנים בכל ימות השנה: "לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (בבלי, ברכות מ"א). דבר זה מתאים לקלות הגידול של הצנון, שאכן ניתן לגדלו לאורך כל השנה בקלות יחסית, אפילו בקיץ הישראלי, אם כי הוא מעדיף את קרירות החורף, האביב והסתו.
הצנון הוא גם מהגידולים הראשונים שהכיר קולומבוס לילידים האמריקאים. כבר בסביבות 1500 הוא היה מוכר במקסיקו ובהאיטי. עד היום ישנו פסטיבל צנונים מעניין שנערך בדרום מקסיקו בתקופה זו, בו נערכת תחרות פיסול בצנוני ענק.
במזרח הרחוק הצנונים השונים מוכרים ואהובים מאוד. הדייקון, שהוא הצנון היפני הלבן תופס כמעט 1/3 מכמות הירקות המגודלת ביפן (לפי משקל). הצנונים הללו נכבשים בדרך כלל בחביות ענק, ומתווספים לאוכל בתור חמוצים.
זהו צמח חד-שנתי (דו-שנתי לגידול זרעים), בעל שושנת עלים ושעירים מאוד. הפרחים לבנים, נישאים על עמוד פריחה גבוה ומסתעף, והפרי עטוף בתרמיל. החלק הנאכל הוא האשרוש. חלקו העליון של האשרוש הוא התעבות צוואר השורש (ההיפוקוטיל) וחלקו התחתון – התעבות השורש (זה ניכר על-פי השורשים הצדדיים הרבים).
אנחנו משתמשים רק בשורש הצנון, אך למען האמת ניתן להשתמש גם בעלים הירוקים ובחלקים אחרים שלו. בסין ישנו זן מסויים של צנונים אשר לא מפתח שורש גדול, ומגודל לשם השמן המופק מזרעיו. בהודו מגדלים זן מסויים של צנונים בעל שם מושך במיוחד: "זנב עכברוש" (rat tailed radish), שמפיק תרמילים גדולים ובהם פולים אכילים בשרניים וגדולים (20-30 סנטימטרים). במצרים מגודלים זנים מיוחדים לשם עליהם. בזנים מסויימים אפשר לקטוף את תרמילי הזרעים כשהם עדיין ירוקים, לכבוש אותם ולהשתמש בהם כתחליף לצלפים כבושים.
הגדלים של הצנונים השונים נעים בין צנוניות עגולות קטנטנות בגודל דובדבן ועד לצנוני ענק בגודל כדורסל… הצנונים המאורכים נעים מגודל אצבע לצנונים באורך 60 סנטימטרים וברוחב 15 סנטימטרים… אלו זנים המגודלים במזרח הרחוק, הם נשתלים בדרך כלל כשתילים באביב ומוצאים מהאדמה לקראת החורף, לפני שהקרקע קופאת. הצבעים גם הם מגוונים: מצנוניות וצנונים אדומים וסגולים, דרך כל גווני הורוד עד ללבן. וישנם גם צנונים שחורים (שמם: ספרדיים), שקליפתם שחורה ותוכם לבן, ניתן להשיג אותם בישראל, לפעמים אפילו בסופר מרקט, והם חריפים מאוד ומצויינים.
הצנון ידוע כצמח העוזר לעיכול כבר מתקופת המשנה: "צנון מחתך מאכל' (עבודה זרה י"א), וכצמח המוריד חום ומסייע להקלת צינון: "צנון יפה לחולי חמה" (רש"י, עבודה זרה כ"ח, סע"ב). השימושים הללו נתמכים כיום בעובדות התזונתיות הידועות לנו על הדייקון והצנון המלאים מים ומכילים ויטמין C, ואנזים המסייע לעיכול.

טיפטיפה:
לפני שאתם מכניסים אותן למקרר, קצצו את עלי הצנוניות, כדי שלא ישאבו מהן את הנוזלים וישאירו אותן מסכנות…

מתכוני צנון קצת אחרים (מתכונים נוספים בעלון 39)

מרק צנון חמוץ-מתוק:
 המרכיבים
5 כוסות מרק עוף צח
¼ כוס חומץ אורז
2 כפות סוכר
¼ כפית פלפל אדום חריף
¼ כפית ג'ינג'ר יבש
½ ק"ג שרימפס טרי (יש תחליף כשר,של "שף הים" ואפשר להשתמש גם בנתחי דג זהבון או אלסקה)
½1 כוסות פרוסות צנון
½1 כוסות עלי תרד קצוצים
2/3 כוס בצל ירוק קצוץ

 ההכנה
 מרתיחים את המרק בסיר על אש בינונית, מוסיפים את החומץ, הסוכר, הפלפל החריף והג'ינג'ר, ובוחשים.
 מוסיפים את השרימפס ומבשלים עד שהם הופכים ורודים ומתכדרים, כ-3-4 דקות.
 מכבים את האש, מוסיפים את הצנון, התרד והבצל הירוק.
 מכסים את הסיר ונותנים לתבשיל לעמוד מכוסה כ-2-3 דקות לפני ההגשה.

ירקות שורש בתנור
 המרכיבים
3 בטטות בינוניות, קלופות חתוכות לקוביות גדולות
2 לפתות, קלופות, חתוכות לקוביות גדולות
2 בצלים, קלופים, חתוכים לרבעים
2 גזרים, קלופים, פרוסים לפרוסות עבות
350 גרם צנוניות
ראש שום שלם, חצוי לאורכו
3 כפות שמן זית
½ כפית פלפל שחור
1 כף טימין יבש

 ההכנה
 מחממים תנור ל250 מעלות
 שמים את הירקות בקערה גדולה, מוסיפים שמן זית, מלח ופלפל, ומערבבים בידיים עד לכיסוי הירקות.
 מסדרים את הירקות בתבנית, בשכבה אחת בלבד.
 אופים, תוך ערבוב מדי פעם, עד שהירקות רכים וזהובים, כ-45 דקות.
 מסדרים את הירקות בכלי הגשה, מפזרים מעל טימין ומגישים

ואריאציות של עשבי תיבול או ירקות שורש אחרים / נוספים הן נהדרות.

סלט קר מאטריות סובה, צנוניות ומלפפונים- על פי ורד לב מאתר "אמא-אדמה" ואיריס ז'ורלט מYnet (סובה – אטריות כוסמת יפניות)
 המרכיבים
1 חבילת (1/2 ק"ג) אטריות סובה
3 מלפפונים בינוניים פרוסים דק
6 צנוניות פרוסות דק
לרוטב: ½ כוס ציר דאשי (ציר מרק יפני, מאבקת דאשי מומסת במים רותחים), או ציר מרק/מרק צח.
3 כפות מירין (יין אורז מתקתק) / סאקה (יין אורז יפני)
2 כפות רוטב סויה
1 כף שמן שומשום
לקישוט:
בצל ירוק, קצוץ דק או עירית
זרעי שומשום קלויים

 ההכנה
 מבשלים את אטריות הסובה על פי הוראות היצרן (בד"כ 8-7 דקות) שוטפים ומסננים.
 בסיר קטן מערבבים את חומרי הרוטב ומביאים לסף רתיחה.
 מורידים מהאש ומקררים.
 מעבירים את האטריות לכלי הגשה, מעל מניחים את המלפפונים והצנוניות, יוצקים מעל את הרוטב ומניחים בקערת הגשה.
 מפזרים את השומשום והבצל הירוק, ומגישים.

סלט תפוזים, נענע, זיתים, פרמזן וצנונית- גומבוץ סלע מאתר Ynet
 המרכיבים
פילטים משישה תפוזים
½ כוס זיתי קלמטה קלופים ופרוסים
10 צנוניות שטופות, פרוסות לטבעות דקיקות
30 עלי מנטה
נתח פרמזן, פרוס דק
חופן ארוגולה
חופן גרגיר נחלים
לרוטב: וינגרט חרדל

 ההכנה
מערבבים, מתבלים, מגישים

בתאבון!

כתוב/כתבי תגובה