עלון 68, 25-27 ביולי 2005

על קירבה וריחוק

בימים אלה, לאחר שהסתיימה החופשה שלי בארץ ושבתי ונדדתי מעבר לאוקיינוס, לאיזור השקט המרוחק שלי, עולים בי הרהורים רבים על המשמעות של קרוב ורחוק, קשר ובידוד. הכתיבה של השבוע שעבר והשבוע על ההנדסה הגנטית העלתה את הנושא מכיוון נוסף, שכן, כפי שתקראו בהמשך, אחת הבעיות היא "הדבקה" של שדות ושל צמחי בר בזנים שעברו הנדסה גנטית על ידי האבקה משדה "מהונדס" קרוב.
כשהגעתי לשדה בפעם הראשונה משכה את תשומת לבי העובדה שהוא מוקף משלושה צדדים במשתלת עצים. אני חשבתי, אמנם, בעיקר על הרוח. הנסיון שלי בארה"ב היה בשדה שהיה פתוח לרוחות, וכדי להגן על הגידולים מהרוח העמדנו גדר בד, ושתלנו גידולים גבוהים מצד הרוח, שימנעו את הנזקים שהיא יכולה לגרום. עם הזמן למדתי כי הבידוד הזה שיוצרת המשתלה, בנוסף לעובדה (המצערת אמנם) שאנחנו כמעט החקלאים היחידים במושב, מסייעים לנו מאוד בשמירה על השדה אורגני ונקי מבעיות שונות.
חרקים, וירוסים וטפילים אינם מודעים לגבולות של שדות שנקבעו על ידי האדם ושורטטו על דפים בקפדנות. פעמים רבות כשיש מחלה או מגיפת מזיקים בשדה אחד, עוברת התופעה בקלות ובמהירות לשדות הסמוכים. אנחנו חווינו זאת בטפיל ששמו "כשות" (והוא נראה כמו סליל של חוט צהוב שמתלפף על הצמח). יום אחד התגלה קצת כשות בקצה המשתלה, לאחר שבוע כבר עמלנו לנקות אותו מחלקת הבצל שלנו. בשלב הבא, כשגילינו כשות בקצה השדה, מעבר לכביש, כבר נלחמנו בו שם לפני שהגיע אלינו…
כיום מנסים לגדל גידולים רבים בבתי רשת ובתי צמיחה, כדי לאפשר יותר שליטה על המזיקים והחרקים (למשל אלו שמפיצים וירוסים שונים), אך גם מבנה סגור אינו אטום הרמטית, ואם חלקה סמוכה נגועה מאוד, קשה ואפילו בלתי אפשרי, לשמור על נקיות. דוגמא אחת הוא וירוס "צהבון האמיר" שהוא וירוס שתוקף עגבניות ומועבר על ידי כנימת עש הטבק. הוירוס הזה נפוץ מאוד כיום בכל חלקי הארץ, ובמיוחד באיזורים בהם מגדלים הרבה עגבניות. כדי להתמודד עם הבעיה הזו מונהגת בערבה, איזור מובהק לגידול עגבניות, תקופה "נקיה" בה לא מגדלים, כדי שהשטחים כולם יתנקו מהמזיקים ומהוירוס, ותימנע ההעברה לעונה הבאה, שתיפתח נקייה ככל האפשר. לא מספיק שחלק מן החקלאים ישמרו על הענין, שכן מספיק שדה אחד נגוע כדי להדביק את כולם.
בחקלאות האורגנית יש לבידוד משמעויות נוספות: קודם כל, בגלל שאיננו מרססים את השדה בחומרים כימיים, הימצאותנו באיזור מגיפת וירוסים או מזיקים תהפוך אותנו לפגיעים הרבה יותר. המגמה שלנו היא להביא את השטח לאיזון בין חרקים שונים בשרשרת המזון כדי לאפשר לטבע לעבוד כמו שהוא יודע. מגיפה היא יציאה מן האיזון הזה, וחקלאות אורגנית יכולה להתמודד איתה בעיקר בטווח הארוך, אך תוך אבדן יבולים בטווח קצר. לכן הבידוד המזהיר שלנו מגן עלינו מצרות. בעיה נוספת היא בעיית הריסוסים – שדה אורגני הנמצא בשכנות לשדות של חקלאות רגילה עלול להיות מזוהם מריסוסים לא לו – שמגיעים אליו דרך הרוח או דרך ניקוז מים משדה סמוך. ריסוס מהאויר ושדות מסודרים במדרון הם בעייתיים במיוחד. לשמחתנו אנחנו שכנים למשתלה ולשדה חיטה המרוססים רק מהקרקע, ואין בהם ריסוסים רבים (מרססים קוטל עשבים פעם בשנה). בכל זאת הרחקנו את החלקה המגודלת עוד קצת פנימה מן השביל, כדי למנוע הגעה של ריסוס לערוגות שלנו, כדי שלא יפגעו מהריסוס.
בתחום של הנדסה גנטית העניין הזה בעייתי מאוד. האבקה של צמחים נעשית בדרך כלל על ידי חרקים מעופפים או על ידי הרוח. בשתי הדרכים הללו קל מאוד לחומר מהונדס גנטי לעבור משדה אחד למשנהו. הרוח והחרקים, כאמור, אינם שומרים על גבולות וגדרות. לכן קשה מאוד עד בלתי אפשרי לשמור על שדות נקיים מהנדסה גנטית כשהם סמוכים לשדות בהם מגודלים זרעים מהונדסים, וזו אחת הסיבות לכך שהזרעים המהונדסים הולכים ומתפשטים בקצב מהיר אף יותר מהמכוון. זו גם הסיבה לכך שבשיראל אין גידול מסחרי של גידולים מהונדסים גנטית. יש יותר מדי מה להפסיד. רוב התוצרת הישראלית מיוצאת לאירופה, במיוחד לארצות צפון אירופה שמחמירות מאוד בתחום של הנדסה גנטית. במצב כזה לא לוקחים סיכון, במיוחד לא במדינה קטנה וצפופה כשלנו ואין כיום היתר לגדל גידולים מזרעים מהונדסים גנטית.
מסתבר שיש צדדים שונים לצפיפות הישראלית, לעובדה שקשה מאוד לחיות מבודד במדינה שלנו, אפילו בנגב, ועם כל הדביקות (וההידבקות) והחנק שיש בצפיפות הישראלית הזו, לפעמים היא מצילה אותנו…

שבוע נעים ותקוות שלא יהיה חם נורא
אלון, בת-עמי וצוות חוביזה

 

מה בסל השבוע?

עגבניות
מלפפונים
פקוס – מלפפון ערבי/ארמני.
קישוא ירוק ,ירוק בהיר וצהוב
גזר
דלורית – השלמה
עגבניות צ'רי – שלנו
פטרוזיליה
תירס – השלמה
שעועית ירוקה
חצילים
בצל ירוק – השלמה 

ובסל הגדול תוספת של
פלפל ירוק
מלונים
במיה
 
30 שניות על… – חלק ב'
המשך הדברים על הנדסה גנטית – מהן הבעיות הידועות לנו? מה המצב בארץ? מה ניתן לעשות?

בפתח הדברים אני רוצה להציג כמה בעיות שידועות לנו בהקשר של הנדסה גנטית, אך אומר כבר כאן שלדעתי הסכנה האמיתית טמונה במקום אחר, ועל כך בהמשך.
 אחד הפיתוחים המרכזיים של ההנדסה הגנטית היא פיתוח צמחים אשר עמידים לקוטל עשבים בשם Roundup.הרעיון היה להפחית את השימוש בקוטלי עשבים. הזרעים וקוטל העשבים מיוצרים שניהם על ידי אותו תאגיד חקלאי – "מונסנטו" והפיתוח הנהדר גורם למעשה לתלות של החקלאים במוצרי החברה, שכן החקלאים שרוכשים ממנה זרעים חייבים להשתמש אך ורק בקוטל העשבים שלה. ‏עם הזמן התברר כי הזרעים המהונדסים לא מביאים לחיסכון בשימוש בקוטלי עשבים, ובנוסף, ‏משנה לשנה הופכים העשבים עמידים ל-‏Roundup‏ ונדרשות כמויות ‏ גדלות והולכות של קוטל העשבים, בניגוד להבטחות.
 השימוש בהנדסת נוגדי רעלים בצמחים יכול להביא ל'זליגה' של הגנים ‏ נוגדי הרעלים אל עשבי הבר, וכך ליצור זנים עמידים. בקנדה, למשל, הפכה הקנולה לאחד מעשרת ‏ העשבים המזיקים ביותר. זני בר הואבקו מקנולה מהונדסת, ונוצרו זני בר העמידים בפני 3 רעלים שונים. כעת משתמשים החקלאים‏ בקוטלי עשבים רעילים יותר כדי לסלק זנים עמידים אלו משדותיהם.‏
 בעיה נוספת היא ההשפעה על הצמחים האחרים בסביבה: הצמחים המהונדסים לא גדלים בחלל סגור, כתוצאה מכך, האבקה ‏ מצמחים מהונדסים לא מאפשרת להגביל את תפוצת הגנים המהונדסים ‏ לשדות הזרועים בלבד. כאמור, גנים של צמחים מהונדסים‏ נמצאו בזני בר וגידולי ‏ מאכל שלא עברו שינויים גנטיים. במחקר שנעשה על גידולי מאכל ‏ מקציר 2000 בארה"ב נמצאו שרידים של גנים מהונדסים בכל היבולים שנבחנו, אפילו גידולים אורגניים. בקנדה לא ניתן יותר לגדל קנולה ‏ אורגנית במחוז ססקצ'ואן מאחר שהסביבה מזוהמת בצמחי בר ‏המאביקים את הגידולים באבקה המכילה גנים מהונדסים. בדנמרק בבדיקה של גידולים אורגניים נמצאו ב-40% מהם סימני גנים מגידולים מהונדסים. כך שהליך הכנסת הגנים המהונדסים הוא חד כיווני. ברגע שזן מהונדס ‏ נזרע, הגנים החדשים יופיעו גם בגידולים לא מהונדסים. ואם ימצא כי ‏הגן מזיק בטווח הארוך, יעברו שנים רבות עד שניתן יהיה 'לנקות' אותו ‏ ממאגר הגנים, אם בכלל.‏
 ישנן ראיות והשערות רבות ומגוונות בנוגע להשפעות שליליות של הנדסה גנטית על האדם והסביבה: הפרשה מרובה מדי של רעלנים מצמחים מהונדסים יכולה לפגוע בקרקע, בצמחי בר ובחרקים; מזון מהונדס עלול לייצר רעלנים, לגרום לאלרגיות ולעמידות לאנטיביוטיקה. העובדות הללו הן בגדר "יתכן", אין בינתיים מספיק מידע מוכח בנושא ההשפעות וההשלכות של צמחים מהונדסים גנטית, בעיקר משום שאין בתחום מחקרים מקיפים וארוכי טווח. עד היום בדיקות הרישוי לגידולים מהונדסים נגזרו מהתהליך המתאים ‏ לתרופות, הנלקחות בפרק זמן מוגדר וקצר יחסית. את הצמחים ‏ המהונדסים נאכל מגיל אפס ועד 120, כך שיש צורך בפרוטוקולי בדיקה ‏ מיוחדים המתאימים להשפעות הייחודיות וארוכות הטווח של שינויים ‏ גנטיים בצמחי מאכל. הבדיקות ‏ המקובלות אינן מספקות ויש חשש שלא יתגלו בהן חומרים מסוכנים.‏
הויכוח על הנדסה גנטית מוגדר פעמים רבות כמאבק בין שוחרי הקידמה ואלו החוששים ממנה ומנסים לעצור אותה. הענין הוא, כפי הנראה, שאין מספיק מידע בידי כל אחד מהצדדים כדי להוכיח לכאן או לכאן שהנדסה גנטית היא "טובה" או "רעה". למה אין מספיק מידע? גם משום שהתחום עדיין חדש ומתפתח, אך גם משום שלא מתפרסמים מספיק מחקרים: משנת ‏ ‏1995 פורסמו רק 10 מאמרים בנושא.‏ נעשים כנראה יותר מחקרים ממה שמתפרסם, וגם הם בעייתיים משום שאינם מספיק מקיפים וארוכי טווח. אך בנוסף לכך קיימת ממש השתקה בנושא: הבעיה עם הנדסה גנטית היא שניתן להפיק ממנה כל כך הרבה כסף והחברות שדוחפות את הטכנולוגיה כל כך חזקות, שאלה שמבקרים אותה בגלוי מותקפים ומוקעים. המאבק המרכזי כיום בארה"ב אינו מניעת המחקר או אפילו היישום של ההנדסה הגנטית בשטח, אלא השאלה הלכאורה פשוטה וטריוויאלית של סימון מוצרים מהונדסים כדי לאפשר שקיפות לצרכן. עד כה נכשלו הנסיונות בתחום זה בארה"ב, אפילו במדינות "ירוקות". העובדה הזו די מפחידה אותי. אם אין בעיה בהנדסה הגנטית, למה לא לסמן את המוצרים ולתת לצרכן לבחור, בדיוק כמו הבחירה במוצר על פי כמות הקלוריות או השומן? ייתכן שלחלק מהאנשים דווקא תקסום צריכת מזון "מתקדם". התחושה שנוצרת אצלי היא שלא מגיע אלי כצרכנית מידע משום שמישהו מנסה למנוע אותו ממני, והעוצמות שיש להשתקה הזו הן מדאיגות.
קידמה היא דבר טוב, אבל צריכים בהחלט להיות גם זהירים: במיוחד בחקלאות כבר היינו בקטע הזה וכבר שוכנענו כי חומרי ההדברה הם הפתרון לכל תחלואינו. ההתנגדות להנדסה הגנטית מזכירה במקצת את ההתנגדות המינורית שהייתה בתחילת שנות הארבעים לכניסתם של חומרי ההדברה. אז חשבו כולם שה-DDT הוא מרפא לכל התחלואים יבטיח גידולים חקלאיים בריאים, ויפתור את בעית הרעב. נשמע מוכר? הבעיה הגדולה בעיני היא הטוטאליות של הענין – הנדסה גנטית מתפשטת בצורה טוטלית ובלתי מכוונת גם לשדות אחרים, בלי שנוכל לתחום אותה ולשלוט בה באופן מבוקר. ההשתקה שקיימת בנושא גם היא טוטלית – במקום לאפשר סימון מוצרים, פתרון ביניים אפשרי, אין שום פיקוח בענין.
ומה קורה אצלינו? בישראל אין גידול חקלאי מסחרי של צמחים מהונדסים, בעיקר משום שרוב התוצרת המגודלת בארץ מיועדת לשוק האירופי, שמחמיר מאוד בתחום הזה. אך אנחנו אוכלים בלי ידיעתנו הרבה מזון מהונדס – בעיקר במזונות מעובדים המכילים סויה ותירס. בניגוד למצב באירופה, לצרכן הישראלי אין אפשרות לבחור בין מזון מהונדס למזון ללא רכיבים מהונדסים, כי לא הותקנו תקנות לסימון מוצרים מהונדסים. כבר לפני שנתיים קבעה ועדה בין-משרדית שיש לאמץ תקנות דומות לאלה הנהוגות באיחוד האירופי, אך ניסוח התקנות עדיין מתעכב. משרדי הבריאות, החקלאות והתמ"ת מגלגלים ביניהם את האחריות לעיכוב.
אז מה ניתן לעשות? אפשרות ראשונה היא האופציה האורגנית – בחקלאות האורגנית אסור השימוש באורגניזמים מהונדסים על פי כל התקנים המוכרים. מוצרים אורגניים פירושם גם נקיים מהנדסה גנטית. ניתן גם להשקיע ולתחקר את חברות המזון האם המוצרים שלהם מהונדסים גנטית. חלקן לא ידעו לענות בשלב זה, אבל זה חלק מיצירת מודעות שתביא לסימון מוצרים בעתיד. אוכל של תינוקות, למשל, כבר מסומן בחלקו גם בישראל כ"נקי מהנדסה גנטית". ובעיקר – להמשיך ולדרוש שאכן יתבצע כאן סימון של מוצרים, כדי שנוכל אנחנו לבחור ולהיות בעלי הכוח להחליט מה נכנס אלינו לפה, לקיבה ולגוף.

 

צרור מתכונים לא מהונדסים:

עלי תירס ממולאים (אומיטאס) – מתכון של אילן שומרון מתוך "שף"
מנה עיקרית שמקורה "במטבח של עניים". בעבר היו ממלאים את עלי התירס בשאריות מיום האתמול ומחממים אותם באידוי. השימוש בעלי התירס מגן על תוכן המנה מפני התייבשות ובעבר אפשר נשיאה קלה ממקום למקום (לפני עידן שקיות הניילון).
המרכיבים:
11 עלי תירס שטופים היטב
גרעינים מ- 3 קלחי תירס טריים
3 כפות שמן תירס
1 בצל ירוק קצוץ דק
4 שיני שום קצוצות גס
¼ כפית כורכום
מלח ופלפל לבן
2-3 כפות קמח תירס עדין
2 כפות זיתים מגולענים ופרוסים
6 גבעולי כוסברה קצוצים
1 ביצה קשה קצוצה
3 כפות חזה עוף מבושל וקצוץ  

ההכנה:
 חולטים את עלי התירס במים רותחים ומסננים.
 קורעים עלה אחד לרצועות דקות, מייבשים ושומרים בצד.
 מעבדים את גרעיני התירס במעבד מזון לעיסה אחידה (לא ממרח)
 מחממים את השמן במחבת טפלון, מוסיפים את הבצל והשום, מנמיכים את הלהבה ומאדים 3-2 דקות. מתבלים, מוסיפים את קמח התירס ובוחשים. מוסיפים את גרגירי התירס ומבשלים תוך בחישה עד שהעיסה מסמיכה.
 מסירים מהאש ומוסיפים את הזיתים והכוסברה.
 עורכים את העלים על משטח העבודה. מניחים כף גדושה מהמלית במרכז כל עלה. יוצרים גומה במלית עם גב כפית או עם האגודל, ושמים בכל גומה מעט ביצה ומעט בשר עוף.
 מקפלים את שולי העלים כלפי פנים, כך שיכסו את המלית. אוחזים בקצוות העלה ומסובבים, כך שנוצר שקיק דמוי סוכרייה, קושרים את הקצוות בעזרת רצועות העלים.
 מאדים את העלים הממולאים כחצי שעה, בסיר קוסקוס או בסיר כפול מחורר לבישול פסטה (יש להקפיד שהמים לא יחדרו לשקיקי התירס).
 מגישים חם או בטמפרטורת החדר

 

סלט עגבניות תמר – מתוך אתר Ynet
המרכיבים:
1 ק"ג עגבניות תמר קצוצות דק
½ בצל סגול קצוץ דק
½ כוס כוסברה קצוצה דק
½ כוס פטרוזילה קצוצה דק
½ כוס נענע קצוצה דק
¼ כוס שמן זית
מלח ופלפל  

ההכנה:
 מערבבים את כל המרכיבים, ממליחים ומפלפלים.

 

סלט ירקות צלויים – מאתר מכון וינגייט
המרכיבים:
300 גרם שעועית ירוקה טרייה קטומה בקצוות
1 קישוא בהיר פרוס לפלחים עבים
1 פלפל אדום פרוס לרצועות רחבות
1 פלפל ירוק או צהוב פרוס לרצועות רחבות
3-4 שיני שום לא קלופות
פטרוזיליה ובזיליקום קצוצים (כ-2 כפות)
לרוטב: 1 כף חומץ
½ כפית מלח
¼ כפית פלפל לבן
¼ כפית סוכר
2 כפות שמן זית 

ההכנה:
 חולטים את השעועית הירוקה בסיר גדול עם מים רותחים למשך 2 דקות, מוציאים בעזרת כף מחוררת ושוטפים מיד במים קרים.
 חוזרים על אותה פעולה עם הקישואים, הפלפלים ושיני השום
 משמנים תבנית אפיה מלבנית גדולה, ומפזרים את כל הירקות, פרט לשעועית, וצולים עד שהירקות משחימים כ- 15 דקות (ניתן לצלות בגריל או בחום גבוה בתנור).
 מעבירים לקערה את הירקות, כולל השעועית.
 מערבבים את כל חומרי הרוטב ויוצקים על גבי הירקות, רצוי סמוך להגשה.

 

דלורית ממולאת בגבינת ריקוטה, בצל אדום וטרגון – מתכון של השפית גלי ברמן
המרכיבים:
1 דלורית
1 בצל קצוץ
½ כוס-כוס גבינת ריקוטה
1 ביצה
טרגון
נענע
מלח, פלפל
 
ההכנה:
 מחממים מים בסיר, קולפים את הדלורית (בעזרת קולפן ירקות) וחותכים אותה לחצי, כשהמים רותחים מוסיפים את הדלורית ומבשלים רבע שעה.
 מוציאים את הדלורית לקערה עם מי קרח בעזרת כף, מוציאים את הגרעינים ואת יתרת הליבה של הדלורית ושמים בקערה.
 מטגנים בצל עד להזהבתו ומוסיפים לקערה (עם יתרת הדלורית), מוסיפים גבינת ריקוטה, מלח, פלפל, קוצצים טרגון ונענע ומוסיפים לקערה, מוסיפים ביצה לא מבושלת ומערבבים.
 יוצקים את המלית לתוך הדלורית ומכניסים לתנור בטמפרטורה של 180 ל 15-20 דקות, עד הזהבה.

כתוב/כתבי תגובה