15-17 ביולי 2019 – אדום עולה – חלק א'

התקופה הקרובה היא תקופת השפע של הדלעות. לא צריך להשתמש בהן מיד.

אצלנו, בצפיפות של מאות, הן מתקשות לנשום, אבל אצלכם, על הדלפק במטבח או על בסלסלה בסלון, הן יישמרו מצויין, ובינתיים יקשטו את הבית ביופיין.

שמרו אותן מאווררות ויבשות, ותוכלו להשתמש בהן גם בעוד חודש, ואפילו חודשיים. אם מתחילה להתפתח עליהן רשת קורים דקיקה, נגבו אותן במגבת יבשה.

_______________________________________________________

עגבניהההה
מבושלת או טריה, תמיד מבריאה,
עוזרת בספיגת ברזל בדם – עגבניה
יש בי ויטמין C, הצטננת – קח אותי!

זוכרים את 'תשדיר השירות' של מועצת הפירות והירקות משנות השמונים על העגבניה?

העגבניה נמצאת אצלנו בסל כל השנה, אבל בקיץ היא במלוא טעמה והדרה. לפעמים, בשל היומיומיות שלה, מקבלים אותה כמובן מאליו, וכבר זמן רב שלא עסקנו בה, אז לפרי האהבה הזה אנחנו מקדישים את העלונים בשבועיים הקרובים.

בשנה הראשונה גידלנו עגבניות בגדלים וצבעים שונים. לצד העגבניה העגולה המוכרת והרגילה ניסינו גם זני מורשת כמו brandywine – עגבניה ענקית ופחוסה, רכה למגע ומתוקה מאוד, בצבעי אדום וצהוב. זאת עגבניה מיוחדת במינה, שהכרתי מקליפורניה, אבל לאחר עונת גידול אחת נוכחנו לדעת שכאן בישראל ובסל השבועי היא ממש ממש לא פרקטית. על השיחים גדלו עגבניות ענקיות ונחמדות, אבל הסיכוי של העגבניה הרכה לשרוד בארגז ירקות עד למטבח שלכם, בלי להיפגע מטלטולים ושאר הרפתקאות הדרך, היה קלוש…

הרומנטיקה נשארה בצד והבנו שאנחנו צריכים לבחור עגבניה שתהיה הגיונית יותר… מגוון הזנים נשמר, ועם השנים גידלנו עגבניות תמר ארוכות, עגבניות גדולות ופחוסות ועגבניות אשכול עגולות. עגבניות שיח ועגבניות הדליה, עגבניות גדולות ועגבניות צ'רי קטנות, אבל הקפדנו לבחור בזנים שיוכלו להיות מוצלחים מהצמח ועד הסלט.

רוב שנותינו בח'ביזה גידלנו רק בשדה הפתוח, והעגבניות גדלו גם הן תחת כיפת השמיים. השנים הראשונות היו עוד סבירות איכשהו, אבל משנה לשנה התרבו הפגעים, ואנחנו יכולים להיזכר לאחור בכאב בשנים בהן גידלנו ערוגות רבות של שיחי עגבניות, כדי להפיק מהן את הכמות הנדרשת לארגזים, באחוזי תנובה נמוכים ביותר. העגבניות בשדה הפתוח סבלו ממחלות עלים וצרות שונות ובעיקר מצהבון האמיר – וירוס קטלני שמביאה איתה כנימת עש הטבק, ומחסל צמחי עגבניה באופן סדרתי. גידול בשטח הפתוח היה אפשרי, כמובן, רק בקיץ, כך שבאופן קבוע, ברוב חודשי השנה היינו קונים עגבניות ממגדלי חממות אורגנים ומוסיפים אותם לארגז כתוספת חיצונית.

ואז, לפני כשבע שנים, שמנו עינינו על חממה נטושה שהיתה בסמוך לשטחים שלנו, ולאחר בדיקה וגישוש החלטנו לעשות מעשה ולשפץ אותה כדי לנסות ולגדל גם בתוך בית צמיחה. השיקום והשיפוץ היו נרחבים, נדרשה עבודה רבה וקשה להפוך את החממה לבית רשת גידול קרקע אורגני, אבל לאחר חודשים מאומצים של עבודה, עמד בית הרשת מוכן ונכון לאתגר, ואנחנו, בלב הולם, שתלנו בו שתילי עגבניות ראשונים. בגלל הקושי הרב לגדל עגבניה (ומלפפון) בשדה הפתוח, ובשל הנחיצות הרבה שלהם בארגז, היה ברור שהם יהיו הגידולים הראשונים שננסה לספק להם הגנה תחת כנפותיו צפופות הרשת של בית הצמיחה. וכך היה.

גידול בתוך בית צמיחה הוא שונה מאוד מגידול בשדה הפתוח. בחוץ אנחנו חשופים, אמנם, לפגעים, אבל גם סומכים על האיזונים הטבעיים שנוצרים במרחב. ברגע שהכנסנו את הצמחים לתוך מבנה מחופה רשת ומנותק מהסביבה, אנחנו אחראים להביא את האיזון, לשמר אותו, להחזיר אותו כשהוא משתבש. עלינו גם לספק שירותי האבקה, אויבים טבעיים, הזנה ודישון ספציפיים ומדוייקים יותר וכו'. האתגר היה משמעותי וחדש, וגם כיום, לאחר מספר שנים, עדיין אנחנו לומדים עוד ועוד על גידול בצורה הזאת. מצד שני, רשת המש הצפופה, המכסה את בתי הצמיחה, אכן מספקת הגנה חשובה והכרחית לעגבניות ולמלפפונים (ולפלפלים שהצטרפו אליהם מאוחר יותר).

עדיין, כמעט כל שנה, אנחנו מנסים גם מספר ערוגות מחוץ לבתי הצמיחה, בעונת השתילה המוקדמת. לפעמים זה הולך יותר, ולפעמים, פחות. השנה ניסינו לגדל עגבניות צ'רי עגולות מזן בושמת מחוץ לבית הרשת. צמחי הצ'רי הם חזקים יותר מצמחי העגבניות הרגילות, ואנחנו אכן מצליחים לקטוף תנובה נאה, אבל, עדיין, עגבניות צ'רי רבות רבות לא עומדות באיכות, ונשארות לצד השיחים תוך כדי הקטיף.

בחממות ובמנהרות הצמיחה (חממות נמוכות וצרות) אנחנו מגדלים השנה עגבניות גדולות מהזנים טורי וסימון, עגבניות אשכולות ששמותיהם אולימפיאקוס ואיקראם. כמו בכל שנה, גם הפעם החלטנו לעשות נסיונות – ולשתול בתוך בתי הצמיחה עגבניות מזנים המתאימים בדרך כלל לשטח פתוח, שמשך גידולן קצר יותר, וגם ההדליה שלהן נמוכה, כך שכמות ההשקעה בהן פחותה מעגבניות חממה רגילות. גידלנו זן ששמו 8656, אלו העגבניות הגדולות והפחוסות שחלק מכם קיבל בארגזים בשבועות האחרונים.

באגף עגבניות הצ'רי הקטנות והחמודות אנחנו מגדלים השנה בבתי הצמיחה את הבושמת (העגולות, שניסינו לגדל גם בשטח הפתוח) ולוסי פלוס (ארוכות מתוקות כמו סוכריות). גידול עגבניה גדולה ועגבניית צ'רי הוא זהה בעיקרו, ההבדל המשמעותי הוא ששיחי צ'רי הם צרים קצת יותר ולכן ניתן לשתול אותם במרווחים קטנים יותר.

העגבניה היא צמח חזק שדורש משאבים מהקרקע, ולכן היא זקוקה לאדמה פוריה, ואז היא מתפרצת ומצמיחה שיח ירוק ושמח. כדי להניב גם עגבניות שמחות ומוצקות, היא זקוקה לדי אשלגן בקרקע. חוסר באשלגן יגרום לעגבניה רכה וקמחית מדי. מכיוון שאשלגן אינו הצד החזק של האדמה שלנו, אנחנו מפזרים תוסף אשלגן לפני הגידול וממיסים אשלגן במערכת ההשקיה תוך כדי צמיחת השיחים. רוב שיחי העגבניה הגדלים בחממות הם מן הסוג ה"מטפס". אני שמה זאת במרכאות משום שהם אינם מטפסים בעצמם, כמו גפנים, מלפפונים או אפונה, אך הם שיחים ארוכים ארוכים וגבוהים שזקוקים להדליה – לתמיכה בגובהם כדי שלא ישתרעו על הקרקע. לשם כך אנחנו מדלים אותם בשיטה המכונה "הדליה הולנדית": קושרים להם "חבל טיפוס" מגג בית הצמיחה שסביבו מתלפף הצמח והוא מחזיק אותם זקופים וצומחים מעלה מעלה.

Tomato

כדי לשמור על הזקיפות ולמנוע משקל יתר והוצאת אנרגיה לכל הכיוונים, אנחנו גוזמים את העגבניות – כלומר, מורידים את הגבעולים הצדדיים שיוצאים מן הצמח, ומשאירים גבעול אחד מרכזי שמתעבה ומתחזק וממשיך לגדול מעלה מעלה, כשהצמח גבוה מכדי שנוכל להגיע אליו, משחררים עוד קצת מן החבל ווכמו בסנפלינג מנמיכים מעט את ראש השיח ומאפשרים לו עוד מקום צמיחה (החלק התחתון של הצמח, בו כבר אין פרי בשלב הזה, מתכופף מעט הצידה לנוח).

יוצאת דופן היא העגבניה השייכת לשטח הפתוח, שגידלנו בחממה, שאינה מהסוג המטפס, הצמחים מזנים אלו הם נמוכים יחסית. את הסיבוב הראשון הדלינו ב"הדליה ספרדית", שהיא נמוכה יחסית – בה קושרים חוטים משני צידי שורת הצמחים, ששומרים אותם זקופים:

את סבב העגבניות הבא מהסוג הזה לא הדלינו כלל, ולמען האמת במחשבה שניה זו היתה אולי טעות – כי כרגע השיחים מתפרעים להם לכל עבר… משיחים אלו עוד לא התחלנו לקטוף פירות, אבל הקטיף הנמוך, ללא הדליה, צפוי להיות מאתגר יותר. בסוף הנסיון נסיק מסקנות ונראה איך מתארגנים לקראת השנה הבאה.

השיחים מטופלים כתינוקות מפונקים: בחורף פורשים להם ניילון על גג ודפנות בתי הצמיחה כדי להגן עליהם מן הקור, ובקיץ הפלסטיק מוחלף ברשת מש, שמונעת התחממות יתר אף שומרת עליהם מוגנים מחרקים מזיקים (ככל האפשר). מעל ראשיהן נפרשת רשת צל כדי להוריד את הטמפרטורה ולמנוע מכת שמש… ומכיוון שסגרנו אותן כנסיכות בתוך הארמון, צריך להביא את המחזרים אליהן… או במקרה שלנו, המחזרות – כוורות כוורות של דבורים שמוכנסות אחר כבוד לבתי הצמיחה ומאביקות בעליזות את הצמחים, כדי שיופרו וילעיטו אותנו מן האדום האדום הזה.

ובכל זאת, גם לארמון מצליחים להסתנן פרחחים מזיקים. אמנם כנימות עש הטבק האמורות נשארות בחוץ, אבל עש הטוטה אבסולוטה, כשמו כן הוא – אבסולוטי וחצוף, ומצליח למרות הכל להכנס למנהרות הצמיחה. פגיעתו ניכרת בעלים (הוא חופר/זולל מנהרות בתוך העלה ומשאיר רק את האפידרמיס כוילון שקוף, מה שכמובן מחליש מאוד את הצמח, שעליו הם קולטני הפוטוסינטזה שלו, הפה שדרכו הוא לוגם אנרגית שמש. בנוסף, עשי התותה עוקצים את הפרי, ואנחנו מגלים בפירות האדומים נקודת כניסה שחורה פצפונת שהיא הפתח למנהרה אפלה בתוך העגבניה.

    

הפתרון שלנו הוא קודם כל לנסות ולשמור ככל האפשר על נקיון בית הצמיחה והסביבה. לפני גידול בעייתי חדש אנחנו משתדלים לגדל מחזור של צמחים ממשפחת הכרוביים שיש להם השפעה מחטאת מחד ומייצבת ומאזנת מאידך. כשאנחנו מתחילים לראות נגיעות אנחנו משתדלים לאסוף את העלים הנגועים ולהרחיקם מבית הצמיחה, ולנסות לתפוס את הזכרים בעזרת מלכודות פרומונים: צלחות ובהן פרומון ומים. הזכרים נמשכים לפרומון ונלכדים במים. המלכודות משמשות אותנו להפחתה מסויימת ובעיקר לניתור כמות העשים במנהרה. ההדברה האפשרית היא בעזרת ריסוס חומרי הדברה ביולוגית: חומרים המבוסס על רעלנים המופקים מחיידקים שונים (Bacillus thuringiensis Var. Kurstaki או Saccharopolyspora spinosa) שפועלים על מערכת העצבים של הזחלים.

אבל ההדברה הזאת מוגבלת ביעילותה, ובמקרים רבים, כשאנחנו רואים שהטוטה הגיעה לבקר בבית הצמיחה, אנחנו מחליטים להחזיר את האיזון על ידי חיבור מחדש לשטח הפתוח – פותחים את בית הצמיחה משני צדדיו, ונותנים לאויבים הטבעיים בחוץ לעשות את שלהם. אז, כמובן, צפויות צרות נוספות (כמו כנימת עש הטבר ובעיות אחרות, ואנחנו מנסים ללהטט בין השיקולים השונים ומצב העגבניות כדי להפיק עגבניות נקיות ואיכותיות. ועדיין – עגבניות רבות נשארות בשדה על הקרקע וכל לא מגיעות לבית האריזה, ואחרות ממויינות החוצה תוך כדי האריזה. כשיש לעגבניה "טוסיק" אך הוא צלקת חיצונית בלבד, אנחנו לא ממיינים אותה החוצה, אך כשאנחנו מזהים חלקים רכים, עקוצים או נגועים, אנחנו משאירים אותה בשדה להפוך לקומפוסט, כדי שתשוב לטייב את הקרקע בה צמחה.

האתגר כאן לא פשוט, ואנחנו יודעים שגם המיון הכפול והמשולש הזה עדיין לא מושלם, ולפעמים מגיעות אליכן עגבניות פחות טובות. אנא עדכנו אותנו כשזה קורה, כדי שנמשיך להשתפר.

הרבה עובר עליה, על הנחמדת החביבה האדמונית מהרגע בו היא נשתלת באדמה הפוריה הממתינה לה, ועד שהיא מגיעה לעגלגלות אדומה ומוכנה לקטיף: מגנים עליה מכל משמר, מטפחים אותה, קושרים אותה לגובה, מדשנים אותה, משקים אותה, מאכילים אותה בשמש מרום. היא מחוזרת על ידי דבורים מקסימות, מותקפת על ידי עשים חסרי מצפון ובתוך כל המהומה, ממשיכה לעשות את דרכה אל ההבשלה המתוקה הממתינה לכם בסלים.

מגיעות לה מחיאות כפיים סוערות, לא?
שיהיה שבוע רגוע ונעים, הרבה שמש, שתיה רבה ומשפחתיות טובה,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

___________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל אדום/קישוא, דלעת אמורו, תירס, אבטיח/מלון, מלפפון/פקוס, עגבניה, במיה/לוביה תאילנדית/שום, נתח דלעת נאפולי/דלורית, חצילים, עגבניות צ'רי, כרישה/בצל.

ובסל הגדול גם: חסה/תרד ניוזילנדי, פטרוזיליה, דלעת ערמונים

סל פירות: מלון, מנגו, שזיף, אפרסק.

יום רביעי: תירס, קישואים/פלפל, עגבניה, דלעת אמורו, חצילים, דלעת נאפולי/דלורית, כרישה/בצל יבש/שום, עגבניות צ'רי, מלפפון/פקוס, חסה/תרד ניוזילנדי, אבטיח/מלון.

ובסל הגדול גם: לוביה תיאלנדית/במיה, פטרוזיליה/כוסברה, דלעת ערמונים.

סל פירות: מלון, מנגו, ענבים, שזיף.