דף בית חדש

בשבועות האחרונים קררררר ממש. אנחנו מוצאים את עצמנו חנוטים במעילים לאורך כל היום, מחככים כפות ידיים זו בזו שוב ושוב, קופצים מדי פעם כדי לחמם את אצבעות הרגליים… גם בימים שמשיים קשה להפשיר, ורוב הימים ההתחממות היא זמנית בלבד, שעתיים-שלוש בצהרי היום, ואחר כך חוזר הקור וצונח עלינו. גם הירקות בשדה מרגישים את ההתקררות הזאת – יבולי הבטטה, שזקוקים לעשר מעלות ויותר כבר הוצאו במלואם מהקרקע, וחולקו אצלכם בארגזים עד תום. שאר הירקות צומחים אבל ל-א-ט ל-א-ט. אמנם הגזר והסלק אוגרים את סוכריהם בפקעות השורש, ואנחנו נהנים ממתיקותם החורפית, אבל גם הם לוקחים את הזמן עד שיתעבו ויהיו מוכנים לקטיף.

אנחנו מכירים את התקופה הזו, ומשתדלים להיערך אליה מראש – לכן בחודשים החמימים יותר של הסתו היינו עסוקים מאוד בזריעות ושתילות קדחתניות, והערוגות הלכו והתמלאו בעוד ועוד צמחים, שרובם הספיקו לצמוח צמיחה מספקת לפני בוא הקור הגדול. בשבועות האלה, בין סוף דצמבר לתחילת פברואר, אנחנו ממעטים בשתילות כי ראינו שהירקות הנשתלים ונזרעים בקור הגדול לא ממש מתקדמים. אם אין מזג אויר קיצוני מאוד של ברד או קרה, לרוב הם לא נפגעים, אבל מצד שני, הם גם לא עושים שום צעד קדימה. קצת בדומה לתרדמת חורף, הם מורידים את קצב הפעילות: את נשימתם, את חלוקת התאים, ולכן צומחים ממש ממש ממש לאט.