דף בית חדש

השבוע אנחנו נפרדים משנת 2018, ומקבלים את פני 2019 בברכה. השנה המעבר מגיע בתקופה ברוכת גשמים, שיורדים על אדמה שצמאה למים כל הקיץ, ועוד זוכרת את עוניו של המטר מהשנים הקודמות. גם אנחנו, כעובדי האדמה הזו, זוכרים את הצטמקות הלב טהתרחבות הכמיהה לרטיבות בשנים שעברו, ויחד עם שדותנו, אנחנו מרגישים את התרחבות הנשימה והירגעות הגוף והנפש עם דפיקות הממטרים על גג בית האריזה שלנו. זה הניגון היפה ביותר בעולם.

ירקות החורף שלנו נהנים מהגשמים הטובים, וממשיכים להגיע לארגזים קצת מבוצבצים, אבל שמחים ביותר. השבוע אני רוצה לכתוב לכם על אורח חורפי קבוע, שהרטיבות משמחת אותו וגורמת לו להשמין מנחת  – הסלרי (שם שנלקח מהצרפתית, בעקבות ה"סלינון" היווני), או הכרפס הריחני (המילה היוונית לירק). בן למשפחת הסוככיים, הנאכל על כל חלקיו השונים: השורש העגול, הגבעולים הפריכים (שלכבודם פתחנו בקראנצ'), העלים המזינים והזרעים הזעירים שלו. הפעם – בעיקר על סלרי העלים.