השדה שלנו כבר חורפי לגמרי. סיבוב בין הערוגות מגלה שבזמן הקרוב ניפרד מערוגות הקיץ, והמראה המתייבש של ערוגות בסוף ימיהן יפנה את מקומו לשורות שורות של נבטים קטנים שתילים צעירים וצמחים בוגרים ירוקים ומלאי עוצמה מגידולי החורף שתופסים פיקוד בשדה. אבל באמצע השדה שלנו ניצבת לה עדיין חלקה ג'ונגלית מעט, צמחים גבוהים ומסובכים, רובם כבר התכופפו ברוחות ובגשמים שפגשו בחודש האחרון, הירוק בהם דהה, הפרחים הצהובים שלהם התייבשו וגם רוב העלים כבר מתארכים ומקבלים גוון חום. אבל מתחת לפני הקרקע רוחשים חיים, התעבויות, התמלאויות, הבשלה… בשורשי הצמחים הגבוהים צומחות פקעות בטטה קסביה (תפוח אדמה של הקנה) או הכינוי הנוסף והמבלבל: הארטישוק הירושלמי. זה אמנם נראה כמו ג'ינג'ר, אבל זה בהחלט לא ג'ינג'ר! למעלה מחצי שנה המתנו לפקעות הטעימות, עד שהשיחים התייבשו וקמלו, ורק אז קצצנו אותם והתחלנו להוציא מן האדמה את הסודות החבויים בה – פקעות משביעות וטעימות, שמשדרגות כל מרק, פשטידה, אנטי פסטי או סלט, ולא צריך הרבה מהן, הן יכולות לשמש ממש כמו תבלין.

הירוק היום ירוק מאוד, והאפור היום אפור מאוד וקצת שחור ואין לובן בעיר. והנסער היום נסער מאוד, והעבר היום – עבר מאוד קצת עתיד, ואין הווה באוויר. ועוד לא קל לנשום, ועוד לא קל לחשוב מול הרוח, ומאוד לא פשוט לחכות. הסערה נוגעת בריסים, ומשתבר כל רגע לרסיסים, אך הירוק היום ירוק מאוד. לאה גולדברג / לחן: יהודית רביץ | לא קל לנשום, ומאוד לא פשוט לחכות… אבל השבוע שוב הגיע גשם ושטף את האבק, העלה ריח חריף של אדמה רטובה. סיבוב בשדות הוא הליכה בתוך ירוקים מאלף גוונים, וגם הסל בשבועות האחרונים מתמלא בהם –  וכדי שתדעו מי מבקר אתכם בסל, כמדי שנה, אנחנו שולחים לכם את מורה הנבוכים העונתי של ירוקי ח’ביזה בחורף:

הבוקר ירד אצלנו שוב גשם. אלו לא הטיפות הראשונות השנה, כבר התרטבנו מעט לפני כמה שבועות, אבל הפעם המטר היה רציני קצת יותר, ומספרים לנו שהוא ימשיך לסירוגין ביומיים הקרובים. אנחנו מקווים מאוד שאכן יבואו אלינו השבוע גשמים של ממש, כאלה שלא פוסקים במשך כמה שעות, ומשאירים אחריהם בוץ לכמה ימים. וכדי להזמין את הרטיבות הזאת, נקדיש את המילים שלנו השבוע לגשם ול”ריח שאחרי הגשם”.

אחדים מרגעי השיא של היום הפתוח בסוכות היו הסיורים בשדה, ובתוך הסיורים עצמם - הרגע המופלא בו נשלפו הגזרים הכתומים מן הקרקע והונפו אל על בשמחה ובהתפעלות. למרות שאנחנו שולפים מן הקרקע גזרים בח'ביזה כבר מעל 20 שנה, עדיין הרגע בו נשלף השורש הג'ינג'י הזה, שרק שערו הפרוע וקצה פדחתו מציצים מן הערוגה כשאנחנו עוברים לידה, ובמלוא הדרו מתגלה אושר (ועושר) כתום שהסתתר מתחת לפני השטח, הוא רגע מלהיב.

לְפָנֶיךָ הַגֶּשֶׁם הָעַתִּיק הַחֹם בְּגַבְּךָ, אַתָּה עוֹמֵד וְחוֹשֵׁב מַה מְעַטוֹת הַמִּלִּים שֶׁאָדָם צָרִיךְ בְּחַיָּיו וְחוֹשֵׁב עַל מִי שֶׁרוֹאֶה כָּל אֵלֶּה וְעַל מִי שֶׁפָּנָיו רוּחַ, וּבַשַּׁלֶּכֶת, וְגֶשֶׁם זֶה הַמַּכֶּה בַּחַלּוֹן. (טוביה ריבנר, "לפניך הגשם", מתוך "מכאן עד", הקיבוץ המאוחד 2018) הסתו הגיע, והגשם מתחיל לשוב אלינו, בתחילה בפרצי ממטרים שמתחלפים בשעות וימי שמש, עם החום בגבנו, אבל אנחנו מקווים שבעקבותיהם יגיע ימים חורפיים של ממש, וגשמי ברכה יביאו איתם חיים חדשים וצמיחה על הארץ, ומרפא לאנשים היושבים עליה.