אילני
אח לרוח, אילני, ולשמש הזורחת.
צמרתו מעל גני הוא מרכין עמוס תפרחת.
וקושב אלי בלי ניד: רע נאמן, ידיד.
כל שומע לי יצחק: איזה מין ידיד ורע?
מסוקס הוא מצולק, את שנותיו אין איש יודע!
יבוסם להם הצחוק!
ואני גזעו אחבוק, ואלחש לו:
רע טוב, הוי, למדני-נא, רב כח,
ראש אחר סופה לזקוף, וכמוך שוב לפרוח,
ולבלב, לבלב בלי קץ. הוי, למדני נא, העץ!
בנימין טנא
ט"ו בשבט אמנם כבר עבר, אבל התחדשות האילנות והטבע לא מתרחשת ביום אחד, אלא נפרשת על פני תקופה שלמה, שמלווה אותנו בשבועות אלו, ורק תלך ותתעצם ככל שיתקרב האביב. אפילו בחורף מבולבל כמו השנה, שימי חום אביביים הגיעו בדצמבר וינואר, וגשמים, קור וסופה צפויים לנו בחלקו השני של פברואר ואולי גם בהמשך, הטבע מתעקש להתחדש: השקדיות וכליל החורש מתכסים בפריחה, פרחי הפקעת צובעים את החורשות והשדות בורוד, אדום, לבן, גדילנים, חרדלים, ח'ביזות, כף אווז ושאר עשבי חורף פורצים בירוק עז ועוצמתי בכל פיסת אדמה.
חג האילנות, החל את דרכו כמועד בירוקרטי, של קביעת מועד שנת המס (תרומות ומעשרות) של פירות האילן. מכיוון שבכל שנה מפרישים מעשר מהיבול, נדרש לקבוע ממתי מתחילים למנות את השנה, וחמישה עשר בשבט זכה בכבוד. חודש שבט נבחר משום שבתקופה הזאת מתחילה התחדשות הפירות בעצים. שמו של החודש נובע מהמילה "שבט" = ענף, כי בו משתוללים ומצליפים ענפי העצים בכוחן של הרוחות העזות, כורעים תחת המוני טיפות, ולפעמים אף תחת כובדו של שלג, מתגמשים או נשברים, נפגעים לעתים במכת ברק, ובתוך כל הכאוס הזה, גם מתארכים, מוסיפים ענפים צעירים - זמורות רכות וירוקות, מתנפחות בהם נקודות ההנצה ומתחילים לבלוב וצמיחה של עלים חדשים ושל פרחים, לקראת צמיחת הפירות.
ו
איך פרי נולד? כמו תינוק...
כל פרי מתפתח מפרח (בדרך כלל, בעקבות הפריה). אחרי ההפריה משתנה הפרח: עלי הכותרת, האבקנים והעלי נובלים, והתאים המופרים מתחלקים וגדלים ומתפתחים לעובר, לזרע. תאי העובר מתמיינים לרקמות ולאיברים של הזרע (שורשון ונצרון ובמרכז ואנדוספרם - רקמה אוגרת מזון). החנטה היא השלב הראשון של התהוות פרי. החל מהחנטה מגיעים מים וחומרי מזון רבים אל התאים, ואלו מתחלקים נמרצות וגדלים. השחלה גדלה, דפנותיה מתעבות והגבעול סביבה הופך עסיסי וגדל בזמן שהזרעים מתפתחים בה. בדרך כלל אפשר לראות את השאריות של עלי הגביע של הפרח המיובש בקצה הפרי. זהו שלב רגיש במיוחד לשינויי טמפרטורה קיצוניים, לרוחות וגשמים עזים, שכן חנטים רבים עלולים לנשור מהצמח.
כשמסתיים שלב הגדילה של הפרי, מתחילה ההבשלה, בה הוא משתנים גודלו, צורתו, ריחו, צבעו, טעמו והמרקם והרכות שלו. הפרי הוא האיבר שמכיל את הזרעים ועוטף אותם בשכבה עסיסית ובקליפה. יש לו חשיבות עצומה להמשכיות הצמח, כי בו שוכן ה"עובר" של הצמח, הוא מגן עליו ומסייע להפצת הזרע ולקליטתו בקרקע.
תקופת ט"ו בשבט מכילה בתוכה את נדנדת הניגודים הזאת - מצידה האחד, אותה ההתעוררות של הטבע וההבטחה המתוקה שהיא צופנת בתוכה, ומן העבר השני - החשש והחרדה האם ההבטחה הזאת, השברירית והעדינה, התלויה בפרחים הקטנים שעל ענפי העץ, אכן תתממש.
במיוחד השנה ודווקא בימים האלה של שיבת פדויי שבי הביתה, כולנו נמצאים בנדנדת השמחה והקושי, ההקלה והדאגה. אנחנו המומים ועצובים על אנשים ששבים מורעבים ופצועים, ובו זמנית נדהמים מעוז הרוח והעוצמות הנפשיות של השבים, ששרדו, חזרו הביתה, וממשיכים להילחם להחזרת כל בני הערובה כולם.
אני מאחלת לנו שנצליח ללמוד מן העצים עקשנות, הישרדות, התחדשות ופריחה מחודשת - שנדע כיצד ראש אחר סופה לזקוף, וכמוך שוב לפרוח,
ולבלב, לבלב בלי קץ.
500 ימים שהם נמצאים בשבי. אנחנו מקווים, מייחלים ומצפים לשובם של כל בני הערובה הביתה בקרוב בקרוב בקרוב.
אלון, בת-עמי, דרור, עינת וכל צוות ח'ביזה.
