אנחנו מתחדשים בהרחבת מגוון המוצרים של אגרו קפה ושל שורשי ציון:
אגרוקפה הוסיפו לנו פולי קפה שלמים, וכן פולי קפה בטחינה לאספרסו ולמקינטה. זאת בנוסף לקפה טחון לקפה שחור. כל שלוש תערובות הקפה אורגניות, גדלות ללא ריסוס חומרי הדברה, ונרכשות בתנאי סחר הוגן המאפשרים לחוות הקטנות פרנסה מכבדת וראויה.
למגוון המוצרים העשיר של שורשי ציון הצטרפו: חמאת בוטנים, אגוזי קשיו מתובלים בצ'ילי, 2 סוגי גרנולה מסדרת erthbaked אפויות לאט, ללא גלוטן - גרנולה קטוגנית וגרנולה עם מייפל וחמאת בוטנים, ושוקולד חדש מ100% קקאו נא אורגני ואגוזי נמר.
תתפנקו בבריאות ובתאבון!
בחודשים האחרונים מבקרות אצלכם לפעמים בארגז חסות שונות מעט: קטנות יותר, אדומות לעתים, מסולסלות ומעניינות. לצידן נמצאת תמיד גם החסה הערבית הירוקה, המוכרת והאהובה. הדעות בענין החסה חלוקות - יש שסוברים כי חסה היא קישוט, שנועד להיות מוסט הצידה כדי להגיע לאוכל עצמו, ומילוי קערת הסלט בחסה היא הולכת שולל: הקערה מלאה בחסה שיוצרת נפח, אך בעצם המנה ריקה מתוכן. האמנם? ובכן, כדי לעקור מיסודה את הסברה שחסה היא למעשה קלקר במסווה של ירק, נקדיש את העלון השבוע לשיר מזמור לחסה.
השם הלועזי של החסה, Lettuce באנגלית ו-Laitue בצרפתית, מקורו במונח הלטיני Lactuca – בתרגום חופשי: “חלבית” – משום שכאשר חותכים את הקלח, הוא מפריש שרף חלבי. היום אנו יודעים שאותו נוזל חלבי, שריחו מזכיר את ריח האופיום, מכיל אלקלואידים, ושכל מיני החסות הם נרקוטיים במידה זו או אחרת. יש אומרים שאכילת כמויות גדולות מאוד של חסה עלולה לגרום לערפול חושים ואפילו לאובדן הכרה, אבל בכמויות סבירות היא מרגיעה את דרכי העיכול ומשככת כאבים, מסייעת לשינה.
הרומאים והיוונים העריכו אותה בשל תכונות אלו, ואכלו אותה בסוף הארוחה כדי לגלוש בקלות ובנינוחות לנימנום החביב שאחרי הסעודה. היפוקרטס, אבי הרפואה, האמין שהיא משפרת את הבריאות. רופאו של הקיסר הרומאי אוגוסטוס הביא את הרומאים לחבב את הירק הבריא, ויורשיו האמינו שיש בכוחו להסדיר פעולות מעיים אצל צעירים ולסייע לשינה רגועה בגיל מופלג.
תמצית חמה מעלי החסה בולמת שיעול, מסייעת בהרגעת התקפי אסתמה ועוויתות ברונכיאליות. ברפואה העממית נהגו להשתמש בשיקוי, שנחלט מעלי חסה, להקלה על שיעול ולהרגעת צריבות בעור. אכילת עלי חסה או שתיית מרתח מן הזרעים משמשת לטיפול בדלקת עיניים, דלקת בכליות ובכבד ובכאבי בטן. היא עשירה במים ולכן מונעת צימאון ומעודדת השתנה. עלי החסה מומלצים להגברת ייצור החלב אצל נשים מיניקות. נסים קריספיל כותב כי חסה מועילה לסובלים מאנמיה, מנשירת שיער, מעצירות, מהפרעות בתפקוד הכבד ומנדודי שינה.
חסות ירוקות עשירות בוויטמינים A ,K, ויטמינים מקבוצת B ובכללם חומצה פולית, ויש בהן מעט ויטמין C, סידן, אשלגן וברזל. החסה בעלת העלים הכהים היא מקור לנוגד החמצון לוטאין, המסייע לבריאות העין. בחסה סגולה יש אנטוציאנים, נוגדי חמצון התורמים להאטת תהליכי ההזדקנות.
החסה התרבותית לא דומה לדודניות הבר שלה (שלא כמו האזוב או המרווה, למשל, שבטיול סתמי בהרי ירושלים תוכלו לפגוש אותם בטבע, דומים מאוד לאלו שבגינתכם). לא ברור מתי באה החסה התרבותית לעולם, אך מממצאים ארכאולוגים עולה כי בעבר הרחוק החלו גננים מצרים לשנות את חסת הבר. שנים של בחירה וטיפוח החסות שהיו פחות מרירות, שמירת הזרעים והעברתם לדור הגננים הבא, יצרו צמח שונה מצמחי הבר שהיו אבותיו. ובכל זאת, למען זכות אבות, שמרה חסת הסלט על שתי תכונות קדומות: כשהצמח פורח ומוציא זרעים הוא הופך מריר ובלתי אכיל, וגם תקופות עקה (חום גדול למשל) יפיקו חסה מרירה. ותכונה נוספת: לזרעי חסה קשה מאוד לנבוט אם הם מכוסים באדמה. הם זקוקים לאור כדי לנבוט, ולכן כשמנביטים חסה מכסים את הזרעים בשכבת אדמה דלילה או לא מכסים כלל.
מיניה וסוגיה השונים של החסה גדלים בר באירופה, אגן הים התיכון, אסיה הקטנה והודו. משערים כי מוצאה מדרום-מזרח אירופה וממערב אסיה. היא בויתה וגודלה על-ידי הסינים והמצרים עוד בזמן העתיק. בתקופה ההיא רחשו לחסה כבוד ויקר: המצרים ראו בה ירק מלא און הקדישו אותה לאל הפוריות והפריון, האל מין. הפרסים, שראו בה מעדן, הגישו אותה למלכים.
בתנ”ך היא מופיעה כ”מרור”, חלק בלתי נפרד מצלחת הפסח. חכמי המשנה מונים חמישה סוגי ירק שיכולים לשמש כמרור בפסח. אחד מהם כונה בפיהם “חסא” ומזוהה עם ירק העלים המוכר שלנו (פסחים ל”ט ע”א). יש סברה ששמה בא לה משום שהאל חס על בני ישראל, אבל סביר יותר שזה ממש אחרת: הפועל “חס” בארמית דומה במשמעותו למילה ח’ס בערבית, שמשמעותה משהו בזוי שמתרחקים ממנו, וממנו מגיעה המילה ‘איחס’ [שלא אומרים על אוכל, כמובן...], וייתכן שגם החסה קיבלה את שמה מן הטעם המריר, הפחות נעים והלא מזמין, שמייחסים לה כמרור, ודוקא לא ממשמעות של רחמים או חמלה.
הבחירה של חסה כמרור בימינו קצת חוטאת לרעיון המרירות הלא טעימה, כי לאחר שנים של בחירה קפדנית, החסות שאנחנו אוכלים לרוב מתוקות וטעימות… אבל מסורת היא מסורת…וממקור זה גם חודש שמה של החסה בעברית של ימינו. ישנם כמעט מאה עשבים בעלי שרף חלבי השייכים לסוג Lactuca, המפוזרים בעיקר בהמיספירה הצפונית. רובם אכן יתאימו לקישוט בלבד, משום שהם ממש בלתי אכילים, ונעים בין מרים מאוד לרעילים. רק מין אחד, Lactuca Sativa כולל בתוכו את כל סוגי החסות שאנחנו אוכלים.
זן החסה הנפוץ בארץ הוא בעל עלים ארוכים וזקופים – זו החסה המכונה אצלנו חסה ערבית, משום שהיא תורבתה וגדלה לראשונה במצרים העתיקה, לפני כ4000 שנה. במקומות אחרים קוראים לה חסה רומית (romaine), כי הרומאים והיוונים הם אלו שהביאו אותה לאירופה ומשם לשאר העולם. החסה הערבית גדלה בארץ כל השנה. בכל עונה אנחנו שותלים את הזן המותאמים יותר לקור / לחום. למרות שהיא מתמידה ויציבה, ומסתדרת יפה עם חורף או קיץ, עדיין גם היא זקוקה לתמיכה והגנה: לרוב היא גדלה בשטחים הפתוחים שלנו, אבל בחורף אנחנו מגוננים עליה בבתי הצמיחה – חלק ממחזורי החורף גדלו בבית הרשת ואחרים במנהרות הפלסטיק.
בקיץ אנחנו פורשים מעליה רשתות צל כדי להגן עליה מתעוקת החום הקייצית. החסות האדומות, המסולסלות וחסה אייסברג עדינות הרבה יותר ולכן מוכנות לגדול רק בעונות המעבר. זני חסות נוספים שגידלנו השנה בסתו ובאביב הם:
חסה ליטל ג'ם - כשמה כן היא, אבן חן קטנה ואהובה - מקורה בצרפת והיא הכלאה בין לבבות חסה רומית לבין חסת משי. העלים שלה עדינים ועסיסיים, ובשל הצפיפות שלהם יוצרים כיסים קטנים שמכילים היטב רוטב או תיבול.
חסה לאליק - בעלת עלים ירוקים בהירים, מסלולסלת מאוד ופריכה - קראנצ'ית ממש. היא נחשבת מעין חסה אייסברג פתוחה - והעלים שלה אכן מזכירים חסה אייסברג במרקם ובטעם המתוק. הפריכות גם שומרת על הרעננות שלה לאורך זמן.
אז למרות שהיא אורחת קבועה, אל תקבלו אותה כמובנת מאליה, תנו לה הכרה והוקרה, ספרו לה שלמרות שהיא כמעט תמיד שם, אתם בכל זאת מבחינים בה מדי שבוע ושמחים לקראתה. היא תשיב לכם בנדיבות.
באגף המתכונים שלנו תמצאו מתכונים מפתיעים לחסה – שווה הצצה.
שיהיה שבוע טוב, שנעריך את היציב שתמיד איתנו, אלון, בת-עמי, דרור, עינת וכל צוות ח’ביזה
