בשל חג הביכורים החל בשבוע הבא -
משלוחי יום שני יתקיימו ביום שלישי 3 ביוני.
החלוקה של יום רביעי תהיה כרגיל ביום רביעי 4 ביוני.
בשבועות האחרונים התחלנו לקטוף את ראשונות הדלעות שלנו. פותחות את מצעד הדלעות השנה - דלעת נאפולי הירקרקה מבחוץ וכתומה סלמונית בפנים - אותה אנחנו חותכים לנתחים, הדלורית האגסית, ודלעות הערמונים הקטנות והירוקות, שצורתן כצורת איצטרובל.
דלעת הערמונים (Acorn) מקורה במקסיקו וארה”ב, שם בייתו האינדיאנים את הזנים המוקדמים. הזן הירוק הכהה מהסוג שאנחנו מגדלים, שהאמריקאים מתעקשים לתארו כבעל צורת לב (לדעתי איצטרובל הוא תיאור מצוין) הוצג ב-1913 ע”י חברת הזרעים של איווה, אליה הוא הגיע (הדעות חלוקות) מדנמרק או מצפון דקוטה. הוא התקבל בהתלהבות בשל טעמו המצוין אך גם בשל גודלו הקטן והקליפה הרכה שלו, שהם מקור להקלה למי שניסה להתמודד עד אז עם דלעות ענק קשוחות. בארה”ב, בה ארוחת הערב נאכלת לפעמים ביחידות, הוא התאים למנה ליחיד וכן לממולאים.
הזן שאנחנו מגדלים הוא זן ישראלי שפותח במרכז מחקר נווה-יער של מכון ווֹלקני, ורשום בחברת “אוריג’ין זרעים” הישראלית. אנחנו זורעים אותו בשלושה מחזורים. הראשון נזרע בפברואר, כשעוד היה קריר למדי, ולכן כיסינו את הזרעים והנבטים הצעירים בפלסטיק שקוף, לחמם מעט את האדמה ואת סביבת הגידול שלהם. כשהצמחים גדלו והטמפרטורות עלו, הפלסטיק הוסר. המחזור השני נכנס לקרקע לקראת סוף מרץ, והאחרון באמצע אפריל.
בדרך כלל מהזריעה ועד ההבשלה עוברים כשלושה חודשים. אנחנו יודעים שהגיעה עת הקטיף כשעל הקליפה הירוקה כהה מופיע כתם צהוב, בדרך כלל מאורך. כדי לוודא שהפרי אכן בשל, לקחנו הביתה כמה פירות ביכורים לבדיקה – אחרי נסיון מלהיב אחד היה ברור שזה הזמן – הפרי מתוק, טעים ובשל.
אחרי הקטיף היא נשמרת יפה למשך כחודשיים, אין צורך ולא כדאי לאחסן במקרר, היא תהיה מקסימה ויפה (יחד עם חברותיה שמגיעות בקרוב) בכלי נאה על שולחן המטבח או על הדלפק. דלעת הערמונים מכילה יותר ויטמין C וסידן מדלעות אחרות ופחות ויטמין A. אם תהיו חביבים אליה הוא תחזיק מעמד כמה חודשים, מקשטת את השולחן אצלכם בעודה בקליפתה, אבל טעמה יתעמעם. כך שגם קישוט לשבוע-שבועיים מספיק בהחלט ואחריו – לתנור ולצלחת!
הטעם אכן מעולה – בשרה של דלעת הערמונים רטוב פחות משל הדלעת הרגילה, ויש לה מתיקות עדינה וטעם מיוחד אגוזי משהו, שהוא שנתן לה את השם העברי הפיוטי “דלעת ערמונים”.
בגלל המתיקות הנעימה היא הולכת מעולה גם עם מלוח – שמן זית, מלח, פלפל ועשבי תיבול, וגם בכיוון המתוק – במשיחה עדינה של דבש או סילאן. בגלל החריצים המעטרים אותה קשה לקלף אותה, מה שטוב הוא – שכלל לא צריך. היא נאכלת מצויין בקליפתה. אם בכל זאת אתם רוצים אותה בלי קליפה – הסירו את הקליפה רק אחרי הבישול או האפיה, חבל על המאמץ לפני, ואחרי זה בקלי קלות.
מקוים לשבוע שיביא איתו בשורות טובות ונחמה,
אלון, בת-עמי, דרור, עינת וכל צוות ח’ביזה
