אתמול ליוינו למנוחתה האחרונה, כשהיא שבעת ימים ושנים, את ליאורה פוקר. ליאורה, שותפתנו הראשונה בכפר בן נון, היתה אישה פעלתנית ומרשימה, קשרית בפלמ"ח, אדריכלית ומתכננת סביבתית, ולאחר מכן - יחד עם חיים ז"ל, בעלה, היתה מחלוצות החקלאות האורגנית בישראל.

השדה האורגני של ליאורה וחיים פוקר היה הסיבה שבגללה הגענו דווקא כפר בן נון, שכן, עוד לפני שהגענו הוא עובד באופן אורגני כבר למעלה מעשור על ידי חיים וליאורה. בשנים לפני שאנחנו הגענו, השדה לא היה מעובד, עקב מחלתו של חיים, וקוצים ועשבים בגובה 2 מטרים מילאו את החלקה. ליאורה שמחה על ההזדמנות לשותפות איתנו, שתמשיך את עיבוד חלקת המשק שלהם בצורה אורגנית. כשניגשתי לעבודות השדה הראשונות, עבדה איתי ליאורה שכם אל שכם ויחד הוצאנו את צינורות ההשקיה שהיו מכוסים בעשביה, וכיסחנו את השדה.

השותפות בינינו המשיכה לאורך שנים. ליאורה היתה הטרקטוריסטית הראשונה של ח'ביזה, ובשנים הראשונות עשתה עבורנו את עיבודי הקרקע, ובהמשך - "בית האריזה" הראשון שלנו היה בסככת האריזה מאחורי הבית של ליאורה, בה היא פינתה לנו מקום לארוז את ארגזי הירקות. לאחר מספר שנים עברנו לגדל בחלקות אחרות, ושוב, לפני כ12 שנה, שבנו לגדל גם בחלקה של ליאורה, חלקת השדה הראשונה שלנו.

ליאורה היתה אישה יוצאת דופן - חכמה, חריפה, חרוצה, עקשנית וישרה. זכינו להביא לה ארגזי ירקות ופירות מדי שבועיים, ממש עד יום שני האחרון. וזאת ההזדמנות שלנו לומר לה תודה רבה על שקיבלה את פנינו לפני 22 שנה וליוותה את צעדינו הראשונים בח'ביזה. 

היא נפטרה כשלצידה ילדיה, ואיליין, שסעדה אותה בשנים האחרונות. יהיה זכרה ברוך.