עלי ח’ביזה #497, 6-7 באוקטובר, י”ב-י”ג תשרי תשע”ה, חג סוכות שמח!

שינוי מועדי משלוח בסוכות: השבוע – משלוח יום רביעי עובר ליום שלישי ה-7 באוקטובר. (משלוח יום שני כרגיל). בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ארגזים ולכן לא יגיעו אליכם ארגזים בשבוע הבא, בשני ורביעי 13 ו15 באוקטובר. בניגוד לשנים עברו – שימו לב שהשנה אנחנו “מתעלמים” מהשבוע של סוכות, ולכן לכל מי שנמצא בסידור של ארגז דו שבועי יהיה דילוג של שלושה שבועות במשלוח. יום פתוח: כמסורת ח’ביזה בסוכות ובפסח אנחנו מזמינים אתכם “לעלות אלינו לרגל” ולחגוג אתנו ביום פתוח בשדה. השנה תתקיים החגיגה ביום שני, 13.10, י”ט’ בתשרי, ה’ חול המועד, בין השעות 12:00-17:00. גם להקת הייזל היל תהיה איתנו כרגיל מהשעה 12:00! ביום הפתוח יש לנו הזדמנות להפגש, לעשות יחד סיור בשדה, לנשנש ירקות ושאר מטעמים. לילדים יש סיורים מותאמים לרגליים קטנות וראשים סקרניים, פעילות יצירה ומרחב גדול לרוץ ולהשתחרר (גם לגדולים…). השנה ניצור מגלילי נייר טואלט – אתם מוזמנים לאסוף גלילים ריקים ולהביא אותם אתכם ליום הפתוח. במקום יהיה דוכן מירקות השדה שלנו ומפירות “מלוא הטנא” בו תוכלו לעשות השלמות קניות למשך החג. כמו כן נוציא למכירה מוצרים נוספים משל השותפים המגוונים שלנו. חלק מהיצרנים המעולים והשכנים שלנו – מנו, האופה המופלאה שלנו, פועה ועודד, הגבנים המקסימים ממשק 42, ומליסה, יוצרת “מפרי ידיה” פירות יבשים טבעיים באמת ולדר ממכר – יהיו איתנו השנה ביום הפתוח. אתם מוזמנים לפגוש ולהכיר, לשאול, לטעום – ולשמוח יחד. הוראות הגעה מעודכנות יהיו באתר שלנו תחת הלשונית “אודות — איפה אנחנו”. נא בדקו אותן לפני שאתם יוצאים אלינו. חג מלא שמחה אמיתית, נשמח לראות את כולכם! ________________________________ שנת השבע, חלק שני בשבוע שעבר התחלתי בהבאת הדברים שכתב יוחאי לפני שבע שנים לגבי השמיטה, השבוע ממשיכים ומסבירים על הפתרון בו אנחנו נפעל השנה. שלב ג- מגיעים למחלוקת הלכתית מאוחרת סביב פתרון שבמידה רבה הוא “מעקף שמיטה” הלכתי דומה לפרוזבול – “היתר המכירה”. אנחנו קופצים לימי העליה הראשונה: חזרתם של יהודים לארץ, ובפרט לעיסוק בחקלאות, לפני כמאה ושלושים שנה, הביאה להתעוררות מחודשת של שאלת השמיטה. החיים לא היו פשוטים עבור חקלאי מושבות העליה הראשונה. החקלאים החדשים לא היו מנוסים, האדמות שעלה בידם לרכוש לא היו משובחות מאוד, האקלים היה חדש, הזנים לא מוכרים וכו’. למרות שרוב רובם של אנשי המושבות היו אנשים שומרי תורה ומצוות,החובה הדתית לשמור את מצוות השביעית של שנת תרמ”ט (1889) נראתה כעומדת בסתירה מבהילה לצורך הפשוט לאכול. הרי אם הם ישבתו במשך שנה שלמה, מהיכן יוציאו את לחמם? בנוסף לכך הם חששו שאי-עיבוד הקרקע על ידי אנשי המושבות, יביא לעיבודן ולתפיסתן בפועל על ידי חקלאים לא-יהודים מתחרים. הסיבות הללו הובילו למציאת פתרון בהתקנת “היתר מכירה” בתמיכת רבנים מחו”ל. רבני “הישוב הישן” הירושלמים האשכנזים התנגדו בתוקף להסדר הזה, שמפקיע בפועל את מצוות השמיטה, וכך נולד “פולמוס השמיטה”. סביב מה הוויכוח? “היתר המכירה” מאפשר מכירה זמנית של חלקת הקרקע ללא-יהודי, וכך מתיר לעבד את הקרקע בשביעית, ממש כמו שבכל שנה לקראת פסח מוכרים זמנית את החמץ של כל המדינה ללא-יהודי. מכירת האדמה ללא יהודי מפקיעה את הצורך לקיים את מצוות השמיטה בקרקע, הרי רק בעל-אדמה יהודי חייב בשמיטה. לפירות שגדלו בקרקע בבעלות לא יהודית גם אין “קדושת שביעית”. חשוב להבין כי השמיטה היא למעשה חלק ממצווה גדולה יותר, זו של היובל. השמיטה, כאמור, חלה כל שבע שנים. בתום מחזור של שבע שמיטות, בשנה החמישים, חל היובל. בשנת היובל כל הסכמי מכירות הקרקעות שהתבצעו בארבעים ותשע השנים הקודמות מתבטלים, בסוג של “ריסטארט”, וכל הקרקעות שבות לבעליהם (על פי חלוקת האדמות השבטית המקורית), העם מתכנס לטכס ששמו “הקהל” ועוד. אלא שמצוות היובל כלל אינה מתקיימת כיום. היא מתממשת רק בהקשר שיש בישראל מלכות, סנהדרין ושאר תנאים שלטוניים ומדיניים שאינם רלוונטיים היום. וכך נאמר בתלמוד הירושלמי: “וזה דבר השמיטה שמוט” – רבי אומ’: שני שמיטין הלל, שמיטה ויובל – בשעה שהיובל נוהג, שמיטה נוהגת דבר תורה; פסקו היובילות שמיטה נוהגת מדבריהן” [בכך הכוונה מדברי חכמים ולא מדבר התורה] (מסכת שביעית, פרק י, דף ל”ט, עמוד ג’). רבי יהודה הנשיא קשר בין השמיטה ליובל באופן כזה שבעקבות הפסקת קיום היובל מטעמים היסטוריים (הגלות ונספחיה), גם השמיטה הפכה למצווה שנוהגת רק “מדבריהם” – של חכמים. הרב קוק, שהיה רבם הראשי של תל-אביב והמושבות, ותמך ב”היתר המכירה” גם הביא לשם כך את “תקדים הארנונה ורבי ינאי”: בתלמוד הבבלי מופיעה אפיזודה בה בא לידי ביטוי קונפליקט בין הרצון לשמור שביעית ובין קושי מעשי לעשות זאת. הרקע לכך הוא הכבדת נטל המס (הארנונה) על אוכלוסיית הארץ מצד השלטון הרומי. לאי-עיבוד האדמה בתקופה ההיא היתה השלכה כבדה ביותר, כיוון שהכלכלה התבססה על חקלאות. רבי ינאי שולח את החקלאים להפר את השמיטה ולזרוע בשביעית. (“רבי ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא” – תלמוד בבלי, סנהדרין, דף כ”ו, עמוד א’). הרב קוק ציטט סיפור זה וטען, שהסיבה לכך שרבי ינאי קרא לזריעת האדמה היתה העובדה שהקרקעות היו למעשה בבעלות של לא יהודים מקורבים לשלטון (להם נדרשו החקלאים יהודים לשלם ארנונה). כיום “היתר המכירה” הוא הפתרון לרוב גידולי הירקות בארץ, וגם אנחנו נפעל בשנה הקרובה תחתיו. למגדלי ירקות אין, בעצם, פתרון אחר להמשיך בגידול, מלבד הסתמכות על “היתר המכירה”. לצרכנים, כמובן, יש… לאחרונה פורסם כי משרד הבטחון החליט להימנע בשנה הקרובה מרכישת פירות וירקות שגודלו תחת “היתר מכירה”, ותחת זאת לייבא תוצרת מהרשות הפלשתינית ומירדן. משרד הבטחון התפתל, הסתייג והכחיש. אני לא יודעת מה נכון בסופו של דבר, אולי גם החדשות האלה ישקעו להן ולא נדע לאן התגלגלו הדברים, אבל שווה להזכיר למקבלי ההחלטות את הדברים הסוערים והיפים שכתב הרב קוק באיגרת לגאון ר’ חיים ברלין, מרבני ירושלים, בשנת תר”ע, (1910). באיגרת מתייחס הרב לכך שהמחמירים הפוסלים את היתר המכירה מעדיפים לרכוש יבול של לא יהודי בשביעית: “עטי תרעד בידי למעשה הנבלה אשר נעשתה כעת לאחינו יושבי המושבות. כי אחרי אשר הוחזק הדבר עד כה שלא ליתן הכשר ליבול הגוים, כדי לא לדחוק את רגלי ישראל המדוכאים ומיוגעים בעוניים, ועיניהם תלויות למחייתם ע”י פדיון הענבים… נמצאו חותרי מחתרת אשר יעצו בסתר לקנות דוקא מהגוים, ולהרים קרן צרינו, השוחקים על משבתנו! איך שאנחנו בעצמנו רודפים את אחינו בני בריתנו. אי שמים.. אין לשער גודל החרפה וחילול השם ועוצם הרישעה שיש בזה. דמי לבבי כסיר ירתחו, וכאבי עד לשמים מגיע, מהמצב האיום הזה” (“אגרות הראי”ה”, ח”א עמ’ שנ”ה). מי שמעוניין לקרוא על היתר המכירה כיום, לעיין ברשימת המגדלים הכלולים בהיתר, ולקבל הוראות לקונים משדות תחת היתר מכירה, יכול לעשות כן באתר של וועדת השמיטה. ולסיום – רציתי להפנות אתכם לאפשרות נוספת ומעניינת של הקניית משמעות לשנת השבע, שמקדמת תנועה בשם “שמיטה ישראלית”. הנה מפיהם: “מצוות השמיטה שהנחילה תורת ישראל לעם היהודי חייבה כל חקלאי בארץ-ישראל לנטוש את שדהו אחת לשבע שנים, להפקיר את פֵּרותיו, לתת לאדמה ולבעלי החיים מנוחה ולאפשר לכל אדם להיכנס לשדה וליטול חלק מברכת האדמה. בשנה זו גם התבטלו החובות הכספיים, והאנשים קיבלו הזדמנות ל”התחלה חדשה” במישור הכלכלי והחברתי… בשנה הזו הרכוש אינו חזות הכול, הזמן אינו דוחק והטבע הינו הרבה יותר ממשאבים לניצול. שנת השמיטה מציגה לפנינו חלופה רווית אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל, המבקשת לחדש את איכות החיים בכלל המערכות, במאמץ ציבורי מיוחד במינו. שנה של מעורבות חברתית, של התחדשות רוחנית ומוסרית ושל התבוננות סביבתית מעמיקה. שנה של אחווה, תרבות, רוח, משפחה וקהילה. שער בזמן הנפער אחת לשבע שנים וקורא לחידוש הברית בין האדם, החברה והאדמה. שנה המשאירה את רישומה על שש השנים שלאחריה.” תציצו באתר שלהם, יש בו הרבה רעיונות ומחשבות בענין הזה, לשנה הקרובה, ובכלל… מאחלים לכם שנה שיהיה בה מן השקט וההרפיה שבשמיטה, עצירה ונשימה תוך התבוננות בפלאות שסביב לנו. חג שמח! אלון, בת-עמי, מאיה, דרור, וכל צוות ח’ביזה __________________________________________ מה השבוע בסל לחג?

יום שני: תרד, בטטה, חסה, עגבניות, נתח דלעת, פטרוזיליה, מלפפונים, פלפל ירוק ואדום, רוקט/פאקצ’וי, תירס, בארגזים קטנים בלבד: כרישה.

ובסל הגדול תוספת של: בצל ירוק/עירית, צנונית, חצילים, ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית/לוביה.

יום רביעי: כוסברה/פטרוזיליה, מלפפונים, נתח דלעת, עגבניות, חסה, תירס/חצילים/פלפל אדום וירוק, צנונית, בצל ירוק/עירית, רוקט/פקצ’וי, בטטה, בארגזים קטנים בלבד: תפו”א.

ובסל הגדול תוספת של: כרישה, תרד ניוזילנדי, ארטישוק ירושלמי, במיה/לוביה תאילנדית/לוביה.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור, מיץ רימונים ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן

Top