בשבוע הבא, בו חל חג הפורים, גם אצלנו יש "ונהפוכו" קטן:
רוב החלוקה של ימי שני תתקיים כרגיל, יוצאי הדופן הם: מסלולי רחובות, ראשל"צ, נס ציונה, מודיעין, מבואות ירושלים וירושלים - באיזורים האלה מי שבדרך כלל מקבל את הארגז ביום שני, יקבל הפעם ביום ראשון בשעות הערב.
ארגזי יום רביעי יחולקו ביום חמישי. מלבד ארגזי דרום תל-אביב, חולון ובת ים - באיזורים האלה החלוקה תהיה ביום רביעי בשעות הערב.
נשלח לכם הודעה אישית בוואטסאפ אם יש שינוי במועד החלוקה עבורכם.
חג פורים שמח, שיהפוך כל רעה לטובה!!
במיוחד לפורים אנחנו משלימים את טרילוגיית עשבי התיבול שלנו, עם עשב תיבול בתחפושת - שמו לא מעיד עליו כלל - מדובר בעשב תיבול תמים, ריחני ומועיל מאוד לכאבי בטן, לכאבי שיניים, להרגעה ולהנקה, שקיבל לצערו את שמו של השמיר – שהוא קוץ שתלטני במיוחד. שמו העברי המדוייק של העשב העדין והרפואי שלנו הוא "שבת ריחני".
השם "שמיר" שייך לצמח בר קוצני, , שיחד עם שותפו, הם יוצרים את הצמד "שמיר ושית" - המתאר סבך צמחי בר וקוצים הגדלים בשדות נטושים. המורה וחוקר הטבע אמוץ כהן סבור כי השמיר הוא צמח הסירה הקוצנית הנפוץ והמוכר מצמחיית הבר בארץ. אך השם "שמיר" השתרש בשפה ככינוי לעשב התיבול האהוב, כנראה בגלל הדמיון החיצוני והמשפחתי לשומר (fennel), וגם אנחנו נשתמש כאן במילה "שמיר" כדי שלא לבלבל.
באנגלית נגזר שמו של השבת הריחני, Dill, ממילה נורדית עתיקה, Dile / Dilla, שפירושה להרגיע ולהשקיט, כנראה משום שחליטת שבת ריחני שימשה ברפואה העממית לסייע לתינוקות להירדם, ולהקל על כאבי החניכיים בזמן צמיחת השיניים הראשונות. לפעמים הכינו האמהות ביסקוויטים עם שבת ריחני להרגעת החניכיים של התינוק בזמן בקיעת השיניים. תה שבת ריחני מקל על כאבי בטן והפרעות אחרות במערכת העיכול בעיקר אצל תינוקות וילדים, וכמו כן משפר את תנובת החלב בנשים מניקות.
אני אוהבת את השם העברי "שבת" כי הוא נראה לי מתאים לאותה האוירה – אחרי שעות של החזקת התינוק על הידיים, נענוע, שירי ערש, מילות חיבה ועידוד, בזכות איכויותיו המרגיעות של תה של שבת ריחני, אפשר קצת … לשבת…
משחק מילים תלמודי קושר אותו ליום השַׁבָּת: "אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנינא: מפני מה תבשיל של שַׁבָּת ריחו נודף? אמר לו: תבלין אחד יש לנו ושֶׁבֶת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף… " (שבת קי"ט).
מוצאו של השמיר מדרום אירופה (אגן הים התיכון) ורוסיה. הוא צמח חד-שנתי ממשפחת הסוככיים, אליה, אנחנו כבר יודעים, שייכים גם עשבי תיבול נוספים: פטרוזיליה, כוסברה, סלרי וכן ירקות שורש כגון גזר, פרסניפ (גזר לבן) וגם, כאמור, השומר. גבעולו של השמיר מסועף, עליו דמויי נוצה. הוא פורח בפריחה המזכירה סוכך-מטריה מרובה-קרניים, הנישא בקצות הענפים, ומכאן שם משפחתו. לאחר הפריחה ניתן לאסוף את הזרעים, וגם הם משמשים לתיבול ולמרפא.
ריחו העז הוא אולי גם הסיבה לכך שהשמיר שימש ביעילות כקמיע לגירוש שדים ורוחות, והוא נכלל בציוד החובה של כל מכשפ/ה מתחיל/ה. למטרה שונה מאוד הוא שימש גם כמשקה מעורר אהבה, פיתגורס כתב כי החזקת צרור שמיר ביד שמאל מונעת התקפי אפילפסיה (אולי משום שהתקפים אלו נתפסו כאחיזה על ידי שדים). אצל היוונים נחשב השמיר כסמל לעושר ורווחה, וכדי להפגין לראווה את עושרם היו היוונים מבעירים שמן שהועשר בשמיר.
הוא תורבת כנראה כבר מזמן. אבותינו תיבלו בו תבשילים וכבושים, ועשו שימוש בכל חלקיו, כפי שמפורט בתלמוד: "השבת מתעשר זרע וירק וזירין" (עבודה זרה ז ע"ב) – כלומר – יש לעשר את כל חלקי הצמח השמישים: הזרע, הירק ועוקצי הפרחים. אותה הרבגוניות נמשכת גם היום, ועליו הירוקים של השמיר משמשים כתבלין בתעשיית הכבושים, לקישוט ולתיבול מרקים, גבינות, סלטים ומאכלי-ים. זרעיו משמשים כתבלין לדברי מאפה, לתפוחי-אדמה לירקות, עוגות, רטבים וליקרים. בהודו משמשת אבקת הזרעים כאחד ממרכיבי הקארי.
עשבי התיבול ממשפחת הסוככיים, ובתוכם השמיר, מכילים פיטוכימיקלים אשר לרבים מהם סגולות מונעות סרטן. הם חוסמים מגוון פעילויות הורמונליות הקשורות בהתפתחות סרטן. מחקרים שנעשו לאחרונה מוכיחים כי לשמיר פעילות נוגדת-חמצון גבוהה ביותר. מחקרים נוספים גם הסבירו ואוששו את סגולותיו של השמיר כמרגיע את מערכת העיכול: מצאו כי הוא עתיר תרכובות קוטלות חיידקים ובעל השפעה מגנה על רירית הקיבה.
השמיר מהווה מקור לויטמינים ומינרלים, ובמיוחד: אשלגן, בטא-קרוטן (פרו-ויטמין A). חומצה פולית, ויטמין C.
קצת תרופות סבתא:
תחזית מזג האויר מאחלת לנו שבוע שבין גשם לשמש, אינשללה שיבואו. מקוים שיהיה לכולנו שבוע גשום ומואר, ריחני מפריחה, מתובל בחיוך ונטול כאבי בטן, שיניים ולב, שבוע טוב!
אלון, בת-עמי, דרור, וכל צוות ח'ביזה.
