עונת האוכמניות והפטל של חוות "חלקת השדה" של תמיר דויטש מתקוע נפתחה!
עונת האוכמניות אצל תמיר השנה קצרה ומוגבלת בכמויות, אנחנו מקוים להודיע בקרוב על פתיחת העונה בחוות קיימא, לעומתן, הפטל השנה בשפע, ובהמשך העונה תגיע אלינו גם אסנה (פטל שחור)! יש למה לצפות!
מוזמנים להוסיף פטל להזמנה שלכם - כמו תמיד - דרך מערכת ההזמנות.
בחומו של היום במדבר סיני נזכרו בני ישראל בגעגוע לאוכל שאהבו במצרים: "זכרנו… את הקישואים ואת האבטיחים" (במדבר י"א, ה'). הקישואים אליהם הם התגעגעו לא היו הקישואים של ימינו, אלא כנראה פאקוסים רעננים, ולמען האמת, אני לגמרי מבינה אותם. בהחלט יש למה להתגעגע. וכך, מדי קיץ, אנחנו גאים, כצאצאיהם של אותם יוצאי מצרים, לשמח את החך בירק, שאליו התגעגעו סבא וסבתא רברברברברברבא שלנו.
הקיסר טיבריוס היה ידוע באהבתו הרבה למלפפונים. אלא ש… גם טיבריוס לא זלל כנראה את מלפפון הגינה המוכר לנו, Cucumis sativus, אלא את הפאקוס הארוך והבהיר. הוא אכל פאקוסים כל יום מימות השנה, והחקלאים הרומאים פיתחו כנראה שיטות מלאכותיות לגידול הירק כל השנה. פליניוס הזקן כותב על כך באנציקלופדיה שלו "תולדות הטבע" (Historia naturalis): "ואכן הוא [טיבריוס] לעולם לא היה חסר [פאקוסים], משום שהיו לו ערוגות מוגבהות בתוך מסגרות על גלגלים, שבאמצעותן הוזזו הצמחים ונחשפו [בקיץ] לחומה המלא של השמש, בעוד שבחורף הם נמשכו פנימה והושמו תחת הגנת מסגרות מצופות באבן-מראה".
ובמסגרת ההפתעות והבלבולים להיום – הפאקוס אינו קישוא ולא מלפפון, מבחינה בוטאנית הוא בעצם… מלון (!): Cucumis melo var. flexuosus. (אחד משמותיו באנגלית הוא snake melon, "מלון נחש" בשל צורתו המתפתלת). ובכל זאת, הוא דומה למלפפון, משום שאנחנו לא נותנים לו להתבגר כמו למלונים שלנו, אלא קוטפים אותו בילדותו הפריכה והמתוקה, כמו מלפפונים (וטוב שכך, כי בבגרותו הוא הופך מלון ממש לא מוצלח…). מלונים ומלפפונים שייכים לאותה משפחה מורחבת, אבל לשני סוגים שונים בה. כשמסתכלים על עלי הצמחים השוני ניכר: עלי הפאקוס והמלון הם עגלגלים ופחות משוננים מעלי מלפפונים. הטעם ומראה הפאקוס דומים מאוד למלפפון, אבל לא ממש: יש עליו פלומה דקה, והוא מתוק ופריך יותר ממלפפון. אולם, כאמור, כמו מלפפון, הוא נקטף בצעירותו, לפני שזרעיו מבשילים, ולכן הוא אינו רך כמלון. בעולם מגודלים פאקוסים מזנים שונים: ירוק בהיר, מפוספס, ארוך ומעוקל או קצר כמלפפון.
לפאקוס (כמו למלפפון) יש נטיה להיות לפעמים מריר. ניסיונות שונים להתמודד עם המרירות העלו כי כדאי לברור היטב את הצמח ממנו שומרים את הזרעים לשנה הבאה – ולוודא שאנחנו שומרים זרעים מצמח לא מריר. לאחר לא מעט שנים של בחירת זרעים זהירה, אנחנו מקוים שלא תפגשו מרירות בפאקוסים שלנו, אך ליתר בטחון, כשאתם חותכים פאקוס לסלט, כדאי לתת בו ביס ראשוני בטוסיק – בקצה שהיה מחובר לצמח, כי המרירות מתחילה משם. אם טעים לכם – חתכו בשמחה, אם מריר – בדקו בהמשך עד לאן מגיעה המרירות, לפעמים היא מתרכזת רק בקצה…
הפאקוס מהולל על ידי שפים, במסגרת הטרנד של אוכל מקומי, בלאדי, "של פעם", וברשת אפשר למצוא מתכונים נחמדים ומעניינים לשימוש בו. והוא אכן עתיק, ונאכל כאן בהנאה במזרח התיכון לפני בוא מלפפון הגינה. לפני כמה שנים היה אצלנו בשדה ד"ר משה רענן, שכבר מספר שנים כותב מאמרים העוסקים בצמחים ובעלי חיים במקורות. הוא צילם את הפאקוסים הנחמדים שלנו, וכתב עליהם כמה מילים, וממנו למדתי כי בתקופת המשנה היה קיים פועל "פיקוס" או "לפקס" שהיה קשור לאחד משלבי הבשלת הפאקוס, שלב הסרת השערות מהפרי, או השלב בו מתייבש הפרח בקצה הפרי ונפרד ממנו.
משפיקס הפאקוס אפשר לשטוף, לפרוס, לפזר מעט מלח ולנגוס בהנאה, אבל אפשר גם לכבוש אותו, בדיוק כמו מלפפון, לחמוצים מצויינים, ואפשר גם לבשל ולטגן אותו כמו קישוא. (למרות שהוא, כאמור, בכלל מלון)...
מתבלבלים? לא נורא, שיהיה בתאבון! הוא אחד הירקות שגדלים רק באביב, והוא איתנו לזמן לא ארוך, אז תהנו ממנו!
ממשיכים להחזיק את התקווה שיהיה שבוע של בשורות טובות של סיום המלחמה ושובם של בני הערובה הביתה,
אלון, בת-עמי, דרור, עינת וכל צוות ח'ביזה
