20-22 בדצמבר 2021 – יפה ללב וטוב לעיניים

בימים סוערים אלו זה הזמן לשוב ולהביע את הערכתנו הרבה לשליחים הנאמנים שלנו, שבשמש הקופחת או ברוח ובגשם העזים, נוסעים בדרכים וברחובות (בתנועה שהיא לפעמים בלתי אפשרית) ומביאים אליכם את שפע התוצרת של השדה. כשהם מניחים את הארגז הגדוש, הם ישמחו גם לאסוף חזרה את הארגז הריק מהמשלוח הקודם (עדיף ממש אם הוא יהיה מקופל ושטוח), ולהחזיר לנו אותו לשימוש חוזר. תודה גם לכם – לכל מי ששומר את הארגז הריק ומשאיר אותו לשליח לאיסוף חזרה, אנחנו מצליחים להשתמש מחדש בקרוב למחצית מהקרטונים! בחלק מהארגזים נעשה שימוש חוזר שלוש וארבע פעמים, מה שמביא לחסכון משמעותי בייצור נוסף של קרטונים חדשים. זה ממש משמח אותנו ואנחנו מודים לכם על חלקכם בכך!

כדי להקל עליכם על אחסון הקרטונים עד לבואו של השליח מקץ שבוע או שבועיים, אנחנו ממליצים לחתוך את פסי ההדבקה ולשטח את הקרטון. השליחים שלנו צילמו עבורכם סרטון קצר שמדגים כיצד לשטח את הארגז. תודה!

_______________________________

שמש חורפית

אחרי כמה וכמה שבועות חמים ולא ממש קרים, הנה השבוע מגיעים אלינו ימים סוערים וגשומים, נערכנו אליהם בהתאם – כיסינו את הירוקים בבד אגריל, חיזקנו את בתי הצמיחה שיעמדו איתן ברוחות, והשלמנו את השתילות לפני בוא הגשמים. בין מטחי הרטיבות אנחנו מקוים שתגיע מדי פעם גם שמש חורפית חביבה שקצת תייבש וקצת תחמם את הירקות. וגם הירוקים שלנו ממש ישמחו מהשמש, חברתם הטובה. לאחר ששתו בשמחה ממי המטר, העלים שותים בצמא גם את קרני השמש, מטמיעים אותה בגופם ומפיקים ממנה אנרגיה לצמיחה בריאה. לכבודם של הגשם והשמש ולכבודם של ירוקי הקור והחום חשבתי לספר ולדייק היום על התרדים אצלנו בשדה – האחד תרד של ממש, ממשפחת הסלקיים, והשני – תרד ניוזילנדי, ממשפחת צמחי חוף, שמתחפש לתרד…

נזכרתי שכדאי לכתוב עליהם כי מכיוון שאנחנו כאן בארצנו המזרח תיכונית רגילים לעונות חמות יותר מאשר קרות, ולכן, לתרד ניוזילנדי סתגלתן חום יותר מאשר לתרד חורפי, הזקוק לקרירות, עם בוא החורף אנחנו תמיד נתקלים בשאלה "מה זה" לגבי עלי התרד החורפי שהיו בארגזים בתקופה האחרונה, וכשאנחנו מסבירים שזה תרד, הבלבול מתבלבל עוד יותר: "אבל חשבתי שהתרד הוא העלים הירוקים הבשרניים על גבעול ארוך…??". אז ככה:

זה תרד:

spinach.jpg

מוצאו של התרד, בן משפחת הסלקיים, ממרכז אסיה- אפגניסטן, צפון הודו, אוזבקיסטן, או דרום מערב אסיה, אולי מפרס. שנים רבות הוא גודל במזרח התיכון, במרכז ובסין, מקור סיני מהמאה השביעית מכנה אותו "עשב התבלין של פרס". הוא נדד לאיזור סוריה וערב הסעודית ומשם לצפון אפריקה. במאה האחת עשרה הביאו אותו המוּרים הצפון-אפריקאים לספרד, והכירו אותו לאירופאים. כצמח ארצישראלי מצוי הוא מוזכר במשנה ובתלמוד כירק שנהוג לבשל ולהכין ממנו מרקים.

התרד הוא הזדמנות טובה לכמה הרהורים על כוחה של תרבות, כוחם של סיפורים צבעוניים ומסורות עממיות, ומולם על כוחו של המדע המדויק(?). כמו ירקות רבים, גם התרד החל את דרכו הקולינרית כעשב מרפא, ושימש לטיפול בעצירות ובבעיות עיכול. במסכת ברכות אומר רב חסדא: "תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעיניים וכל שכן לבני מעיים". תמיד זה מדהים אותי כיצד הרפואה העממית קולעת בול בלי שיהיו לה הכלים המדעיים לבחון את צמחי המרפא עליהם היא ממליצה. נסיון של שנים, יחד עם ידע המועבר מדור לדור ואולי גם קורט אינטואיציה או, מי יודע, אולי יכולות רוחניות, חברו להם יחד, כבר לפני שנים, והביאו עצות טובות ומועילות לבריאות. שכן, למרות שאני די בטוחה שרב חסדא לא נכנס מימיו למעבדת כימיה, ולא למד ביולוגיה או בוטניקה ב"פקולטה" ברחובות, בכל זאת הוא קלע בול. התרד הוא אחד המקורות העשירים ביותר לנוגד חמצון בשם לוטאין, שתורם לבריאות העין ועשוי גם לסייע בהפחתת הסיכון לטרשת עורקים, למחלות לב ולסרטן. החומצה האוקסלית בו היא האחראית כנראה ליכולתו המסייעת להסדרת פעולת המעיים. (עוד על הסגולות הבריאותיות והמזינות של התרד בהמשך).

ההרהור השני בא לי מקריאה על התרד וחברו הטוב, פופאי המלח (Popeye) – דמות קומיקס חובבת תרד, כשפופאי נקלע לצרה הוא אוכל תרד מקופסת שימורים, וזוכה לכוח אדיר. מה שיפה בכל הסיפור הוא שפופאי יסודו ב… טעות הדפסה. במחקר משנת 1870, חלה טעות בהדפסת מיקום הנקודה העשרונית, וכך יוחסה לתרד תכולת ברזל גדולה פי 10 מערכה האמיתי. כאן מתגלה כוחו של הסיפור, המיתוס והמלח בעל העין האחת – אם תעשו סקר קצר בין ידידיכם מהם הירקות העשירים ביותר בברזל, סביר להניח שהתרד יהיה ביניהם. סיפור התרד והברזל מורכב אף יותר. התרד עשיר אמנם בברזל (לא בכמות של פי עשר, אך בכל זאת) וסידן, אולם יכולתנו לספוג את החומרים הללו מן התרד נמוכה ביותר, כי החומצה האוקסלית המצויה בתרד קושרת אותם ומונעת מהם להיספג בגוף.

אולם לתרד יתרונות אחרים. נוסף על הלוטאין, שהוזכר כבר, הוא עשיר בויטמין K, ויטמין A, ויטמין C, בטא-קרוטן וחומצה פולית. הוא עשיר בכלורופיל, שתרם להגנה מפני חומרים מסרטנים (למשל הגנה מסרטן ריאות). הוא מכיל קוורצטין, שהוא נוגד חמצון ונוגד דלקת, ואנזים מסוים בו מסייע להורדת לחץ דם. מיץ תרד הוא הטוב מבין מיצי הירקות למניעת היווצרות תאים סרטניים, והוא גם מרים את מצב הרוח – כי הוא פשוט ממש טעים!

בזני התרד המסורתיים ישנן שתי קבוצות של זני תרד: זנים בעלי זרעים קוצניים, שנחשבו לעמידים יותר לקור, וזנים בעלי זרעים חלקים, שמתמודדים טוב יותר עם טמפרטורות חמימות. זני המכלוא הקיימים כיום מתאימים לאקלימים שונים. חלוקה נוספת של סוגי התרד היא לפי צורת העלה: לזנים בעלי עלים מקומטים ומסולסלים, וזנים בעלי עלים שטוחים וחלקים, וישנם גם זני ביניים, בין חלק למקומט. בארץ צומח התרד גם בצורת הבר שלו, (לפעמים מכונה גם "סבנח"). תרד-בר גדל ממרכז הארץ וצפונה, בחורף ובאביב. עליו רכים ועדינים יותר, וגם טעמו מעודן יותר. בשווקים צפוניים אפשר למצוא אותו טרי, ובמסעדות גליליות הוא מככב עכשיו בתבשילים מחומרים מקומיים.:

לעומת שני אלה – התרד הניוזילנדי – בשמו העברי-רבועה שרועה, או בשמו המדעי: Tetragonia tetragonioides, אינו בן למשפחת הסלקיים, אלא שייך למשפחת החיעדיים (Aizoaceae), המתאפיינת בצמחים בשרניים ומשתרעים המחבבים חולות ודיונות, בעיקר בחופי ים, אך מסתדרים יפה גם באיזורים מדבריים. באוסטרליה וניו זילנד הוא גדל כבר אינספור שנים, והאבוריג'ינים והמאורים המקומיים ליקטו אותו והשתמשו בו למאכל. כשהגיעו האירופאים ליבשת, הם לימדו אותם אילו צמחים טובים לאכילה, וסייעו להם לשרוד בעזרת ידע מקומי זה, הצמחים והחיות המקומיים זכו לכינוי: Bush Tucker, מה שאנחנו קוראים "בלדי", ביניהם גם הטטרגוניה ידידתנו. וגם אלינו הוא היגר, כבר במאה שעברה, וניתן למצוא אותו צומח בר בחופי הים התיכון, בעיקר בשרון (מחדרה עד תל-אביב), וכך הוא נראה:

 

New_Zealand_Spinach

קפטן קוק, שהגיע לחוף המזרחי של אוסטרליה ב-1770, חשש מאוד (ובצדק) שמלחיו, הניזונים רק מאוכל משומר, יחלו בצפדינה, הנגרמת מחוסר בויטמין C, ובכל פעם שהגיע לחוף, חיפש עלים ירוקים טובים לאכילה לשיפור תזונתם. באוסטרליה מצא השף הבוטנאי שלו את הטטרגוניה, ולאחר שנהנו ממנה וממעלותיה התזונתיות, הם הביאו אותה איתם הביתה לאנגליה. האנגלים, חובבי עלים ירוקים, אימצו לחיקם את הצמח האקזוטי, ובתחילת המאה התשע עשרה הוא גודל באופן נרחב בגינות הירק האנגליות. אחר כך היתה תקופה בה נזנח הצמח, לטובת צמחי מכלוא וצמחים "מתקדמים" אחרים, אך בשנים האחרונות, ברוח טרנד הבלדי העולמי, הוא זוכה לעדנה, ושפים אוסטרלים, על סינריהם הלבנים, יוצאים ללקט אותו בטבע, או רוכשים אותו ממגדלי גורמה. גם באסיה, חובבת העלים הירוקים, הוא משמש כתחליף לעלים אסייתים במתכוני ירקות מוקפצים.

למרות שהוא כלל לא קרוב לתרד, מהצד הגנטי, הוא זכה לשמו בשל היותו תחליף לתרד. היתרון הגדול שלו הוא, שבניגוד לתרד הזקוק לקרירות, ותנאי חום קיצוניים מאתגרים את נביטתו, ומביאים אותו לפריחה מוקדמת, התרד הניו-זילנדי עמיד בחום. מצד שני, הוא רגיש לקור, וקרה תחסל אותו לחלוטין. התכונות המשלימות של השניים גרמו לתרד הניו-זילנדי לשמש תחליף מוצלח לתרד בעונת הקיץ, כשאי אפשר לגדל תרד רגיל, וגם בחורף ישראלי מצוי הוא שורד יפה. בישראל הצליחו לסבך את סיפור התחפושות עוד יותר, פלוס נגיעה אישית לח'ביזה שלנו: במלחמת השחרור, במצור על ירושלים, ניסו למצוא פתרונות תזונה לתושבים הנצורים, וצמח רעיון לנצל את ה'ח'ביזה', היא החלמית, הגדלה בר. תלמידי בתי הספר יצאו למבצע איסוף עלי ח'ביזה, העלים הקטופים הועברו לתנובה, שארזה אותם ושיווקה אותם כ'תרד ניו זילנדי'… טיול מסביב לעולם: ח'ביזה ירושלמית המשווקת כטטרגוניה ניו-זילנדית שאמורה להיות תחליף לתרד (שמוצאו איראני)…

ואיך הוא כתרד בתחפושת? טעמו המלוח קמעה מזכיר תרד, אך הוא לא ממש דומה לו במראה. העלים של החבר מניו-זילנד קטנים הרבה יותר ובשרניים יותר. הוא יכול להתאים לכל מתכון תרד, וגם להחליף מנגולד במתכונים מסויימים. המרקם הבשרני שלו מזכיר את מרקם המנגולד העבה יותר מאשר את המרקם של התרד, הדקיק יותר. הבשרניות של עליו גורמת לו לאבד פחות נפח בבישול, ולכן אם משתמשים בו כתחליף לתרד או מנגולד, אתם זקוקים למחצית מנפח העלים המצויין במתכון. כשאתם מבשלים אותו, הפרידו את העלים מן הגבעולים, הם קשים יותר ויקשו על בישול אחיד. לא מומלץ לצרוך את התרד הניו-זילנדי כשהוא נא (לא מבושל). העלים שלו מכילים אנטיאוקסידנטים קרטנואידים, חומרים מזינים חשובים, אך בצורה הטרייה הם מופיעים כאוקסלטים, בצורה הקשה לגוף לעיכול, במיוחד אם אתם רגישים לה (למשל במצבים של אבנים במרה או בעיות כליות). חליטה קצרה במים (כמה דקות) ושטיפת העלים במים לאחר החליטה מסירה את רוב האוקסלטים מהעלים והופכת אותם קלים לעיכול.

בתקופה הזאת של השנה שניהם גדלים אצלנו במקביל, ולפעמים אתם מקבלים תרד חורפי (כך אנחנו מכנים אותו) ולפעמים תרד ניו-זילנדי – הזדמנות להכיר וליהנות מהדמות עצמה ומבבואתה המחופשת… מתכונים לשני החברים תוכלו למצוא באגף המתכונים באתר שלנו.

בברכת הורה תרד! ושבוע סוער וטוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה
__________________________________

מה השבוע בסל?

  • השבוע אנחנו שולחים לחלק מכם בצל לח – זה בצל טרי שנקטף ממש עכשיו, ואנחנו לא מייבשים את עליו הירוקים, אלא שולחים לכם אותו בצרור רענן, כדי שתוכלו להשתמש גם בעלים הירוקים שלו (כמו בצל ירוק) וגם בפקעת הבצלית (כמו בצל יבש).
  • בימים הקרים האלה הפלפלים כבר מתקשים להאדים, והגיע הזמן לקטיף אחרון – השבוע יהיו בארגזים פלפלים ירוקים באופן חד פעמי – הם מתוקים וטעימים, תהנו מהם!

– בתאבון!

יום שני: קולרבי/סלק, ברוקולי/ארטישוק ירושלמי/אפונת גינה, פלפל ירוק, כרוב/כרובית, חסה, דייקון/לפת/בצל לח עם עלים, מלפפון, עגבניה, גזר, פטרוזיליה/שמיר/כוסברה, בארגזים קטנים בלבד: סלרי עלים/שורש. מתנה לכולם: תרד ניוזילנדי/תרד חורפי

ובסל הגדול תוספת של: שומר/חצילים, מנגולד, בטטה/דלעת, קייל/רוקט/טאטסוי

בארגז הפירות: תפוח עץ אדום, אבוקדו, קלמנטינה/תפוז אדום, תפוז כתום/פומלית, בננה.

יום רביעי: כרוב/כרובית/ ארטישוק ירושלמי/אפונת גינה או אפונת שלג, גזר/נתח דלעת, תרד/טאטסוי/רוקט, לפת/דייקון, שמיר/פטרוזיליה/כוסברה, קולרבי/סלק, פלפל ירוק/חצילים, מלפפון, עגבניה, חסה, ברוקולי/בטטה.

ובסל הגדול תוספת של: שומר/בצל לח, מנגולד/קייל, סלרי שורש או סלרי עלים.

בארגז הפירות: תפוח עץ אדום, אבוקדו, קלמנטינה, תפוז אדום/תפוז כתום, בננה.