אנחנו שמחים לפתוח את חודש דצמבר עם התמרים המצויינים של סמר שהגיעו אלינו – חדשים מגדיד הסתו. למי שכבר מכור – והתגעגע וחיכה ושאל והשתוקק – הם כאן! ולמי שעדיין לא מכיר – קיבוץ סמר בחבל אילות מגדל מטעי תמרים אורגנים משובחים ביותר. אפשר להוסיף לארגז הירקות תמרים משלושה זנים שונים:
ברהי – עגול, רך ומתוק מאוד. הוא מוכר יותר בצורתו הטריה – כתמר צהוב. בסמר עשו נסיון לייבש אותו על העץ, כמו את שאר הזנים וגילו שכפרי מיובש טעמו ומרקמו מיוחדים במינם. הם מכנים אותו: “טופי של תמר”, והוא תמר מסוכן, רבים כבר התמכרו…! הגיעו גם תמרי
דקל נור, מאורכים, כהים ויבשים יותר. הם פחות מתוקים, ומי שרגיל לתמרים תימניים או עירקיים, ישטף בגל נוסטלגיה מול אחד מאלה. והאחרון והחביב הוא ה
מג’הול – גדול ועסיסי ומתוק מאוד.
את התמרים של סמר ניתן לרכוש בארגז של 5 קילו או באריזה של 1 קילו (מג’הול מגיע רק באריזה קטנה). הוסיפו אותם לארגז דרך
מערכת ההזמנות שלנו.
_________________________________
הנר/ נתן יונתן
וכך האיש יצר את דמות הנר:
מן החומר לקח לו חלב רך וחיוור
ואל תוכו את פתיל חייו חיבר, ואז היה הנר שלם.
באש קטנה הדליק אותו
וכמו אדם, תמיר עד תום, בער בחושך לאיטו, לוהב ומהבהב.
כמו נשמת הרוח הנושב,
אוהב,
את מעגל הפרפרים,
זולג החלב כדמעות על הספרים
על שולחנו של המשורר
חייל באוהלו את המכתב גומר.
ובליל סער מאוחר,
כשרעמים נופלים בחשכה,
ולא רואים שמים, לא כוכב זוהר,
אז מדליקים את שארית הנר,
ויש תקווה שהעולם ישוב ויתבהר.
סיפור יווני לחנוכה
המקום: אתונה | הזמן: פעם פעם לפני שנים רבות.
אנשי העיר אתונה מתאספים בגבעה הגבוהה בעיר לחזות בתחרות שתכריע, מי יזכה בתואר האל הפטרון של מחוז אטיקה ובתוכו העיר אתונה. שני אלים מרשימים הגישו מועמדות: פוסידון, אל הימים, האוקיינוסים, הסוסים (ורעידות האדמה), ואחייניתו – אתנה, אלת החכמה, האמנות והצדק. כדי לזכות בתואר הנכסף כל אחד משניהם יציע לאתונאים מתנה אחת. האתונאים יחליטו איזו מתנה הם בוחרים, ובעקבותיה, מי יהיה הפטרון. פוסידון פתח – והיכה על האדמה בקלשונו. הקרקע נבקעה ומעיין פרץ מהבקע, אבל המים היו מלוחים, והאתונאים לא מצאו בהם שימוש (בגרסה אחרת פורץ מן האדמה סוס). שניה מגישה את תשורתה אתנה – ומן האדמה היא מצמיחה עץ זית. צקרופס, מלך אתונה, ובני עירו בוחרים פה אחד בעץ שילווה אותם מעתה, ממנו הם יפיקו מזון, מאור, חימום, וחומר בנייה.
בבחירה של האתונאים יש, לכאורה, החלטה פרקטית גרידא, אבל כשמקשיבים היטב לסיפור, אני חושבת שאפשר לראות כאן גם בחירה לא בקלשון הננעץ בקרקע באלימות ומבקע אותה (ובאל שנעץ אותו, הידוע בהתקפי הזעם שלו ובאופיו ההפכפך), אלא בצמיחה, הזנה, והמשכיות. עץ הזית מלווה את האתונאים ואת כל תושבי אגן הים התיכון ומהווה עבור בני האדם סמל לנצחון והצלחה, ובד בבד סמל לשלום, שלווה והרמוניה.
בסוף המבול תשוב היונה אל נוח עם עלה זית בפיה, והוא יהיה הסימן ששקטו המים, שכך הכאוס, והצמיחה והחיים, שהיו מכוסים ימים רבים במים עמוקים, אפלים, משמידים וסוערים, מציצים מבעד לרטיבות. אתנה תנצח את פוסידון גם כאן. ובדרכם הפתלתלה של סיפורים – עץ הזית והשמן שהוא מעניק לבני האדם יהיו אלו שיסייעו לחשמונאים לעמוד מול היוונים ולהחזיר לעצמם את החרות הדתית והלאומית שלהם. אותו פך שמן, גלגולו של העץ של אתנה, אלת הצדק, יביא את הצדק וההרמוניה גם למקדש הירושלמי המטוהר והמתחדש.
חנוכה, חג האור שלנו, מגיע בימים הקצרים ביותר בשנה, בהם החושך מתגנב יותר ויותר מוקדם, והיום נגמר לנו לפני שאנחנו מוכנים לכך. בימים האלה, בהם אנחנו כבני אדם מרגישים, שהטבע מכבה לנו את התאורה, כשעדיין יש לנו עוד פרק להשלים, אנחנו נזכרים במתנתה של אתנה, ובעזרת אותו טבע עצמו, מוסקים את כרמי הזיתים, מפיקים שמן זית, ומדליקים לנו מנורת שמן, כדי שתאיר לנו את דרכנו ותשמח אותנו. וכשיש אפילו נר דקיק אחד, החושך כבר אינו חשוך. בשבילי חנוכה הוא חג שמזכיר לי שוב כמה מעט טוב דרוש לפעמים כדי להאיר את הקושי ואת הרוע, כדי לפרק אותו מעט, למצוא בו פינה רכה. זה חג שחוגג את נצחון ההסתפקות במועט – ומספר שלפעמים כה מעט דרוש כדי להאיר אור גדול, רק כד קטן, כמה כוונות טובות ונכונות להאמין ולתת, מעט רצון טוב ואהבה כדי לפזר בדידות או לצחוק צחוק גדול (וכבר אמרו לפני – ההבדל בין חבר אחד לאף אחד הוא אינסופי). כמו נר קטן ודקיק, שברגע שהודלק, כבר אין החושך כל כך חשוך ומפחיד ומאיים. בתקופה הזאת נאספים אל בית הבד פירות העץ שהוא אולי העץ הכי צנוע ומסתפק במועט שיש. עץ שלא זקוק כמעט לכלום, ועומד באיכותו גם לאורך שנים ארוכות, שחונות, גשומות, חמות, קרות – הכל יכול לעבור עליו, והוא, הזית העמיד והשתקן, שנמצא איתנו כבר למעלה מ6000 שנה, ימשיך לשרוד ולצמוח ולהפיק זיתי שמן מהם נוכל להדליק אור, לחמם את ביתנו, לאכול לבריאות, לרכך את עורנו ולרפא פצעים ושאר מחלות.
וזה מגיע בדיוק במקום – עונת המסיק היא העונה האחרונה בשרשרת עונות הקטיף – קצרנו, בצרנו, ערינו, גדדנו, אספנו אל הגורן והיקב את תנובות השדה שלנו, התנפחנו מגאוה על ההצלחות או דאגנו בחרדה על הכשלונות. עתה, בסיום כל הדרמה הזאת, מגיעה עונת המסיק. כאן לא היה לנו הרבה שעשינו – בעיקר קיוינו למנות קור מתאימות, לכמויות גשם מספיקות, לגשם ראשון (ושני) חזק וטוב שישטוף את הזיתים. עכשיו אנחנו קוטפים בענווה ובשתיקה את הפירות הקשים האלה, שאם נלחץ עליהם באצבענו הם יתפקעו מעסיס, אבל לא כזה שבא ללקק מהאצבע, כמו מיץ הענבים, התאנים, הרימונים או התמרים. זהו מיץ מר ומוזר, אבל הוא שיבנה את גופנו לטווח הארוך, הרבה יותר מהסוכר בפירות המתוקים, והוא זה שיאיר לנו את לילות החורף הארוכים שכבר כאן. בתקופת המסיק אין חגיגות מתוקות, יש כבר חורף והתכנסות פנימה, לתוך השקט המרגיע שנר דקיק ורועד מביא אלינו בחשכת ליל.
זה קסם לראות איך מפירות כל כך קשים ומרים יוצא השמן הזהוב הזה, שבתחילה הוא לא זהוב בכלל: מתוך עיסה די דוחה יוצא נוזל מלוכלך ומרתיע. רק אחרי זמן מה שהוא עומד במנוחה, באפלה, הוא נפרד מהעקר, המים המלוכלכים, וצף עליהם נקי ובהיר. כל התהליך הזה מופלא בעיני, והוא מלמד הרבה על מה שנראה מלכתחילה כחסר תוחלת או סיכוי ומה שאפשר להפיק כשבכל זאת מנסים, לפעמים במאמץ ובעקשנות, ונותנים צ’אנס, ומאפשרים זמן ושהות לדברים לעשות את העבודה לפעמים גם בעצמם, בלי שנתערב, וכמה בריאות ואור וטוב אפשר למצוא בסופו של התהליך. חנוכה הוא המועד האחרון להבאת ביכורים, כנראה כדי להספיק גם את אלו שאכן מבכירים רק כעת – הזיתים החשובים כל כך בתרבות הארצישראלית, וביכורי שמן זית וזיתים הם כמובן סיבה לחגיגת שמן ולחג נרות שמן.
עץ הזית עצמו הוא עץ של אור: לעליו, שאינם נושרים בחורף, ומכסים אותו במשך כל עונות השנה יש גוון אחר בכל צד. בצד העליון ירוק כהה (ירוק זית) ובצד התחתון גוון כסוף לבן המכוסה בשכבה דקה של שערות המחזירה את קרני השמש ובכך מגינה על העלה מפני התייבשות. תנועת העלים ברוח וחילופי הכסוף והירוק יוצרת מראה מאיר ומנצנץ, מעין עץ כריסטמס חנוכאי שכזה. רבות נכתב ונאמר על סגולות המרפא של שמן הזית (לכאבי בטן, שיעול וכאבי אזניים למשל), אבל גם עלי הזית מצויינים לבריאותנו, ולשתיית חליטת עלי זית יש יתרונות רבים: אנטיאוקסידנטים ופלבנואידים שמצויים בהם מסייעים בהורדת כולסטרול, בהפחתת רמות סוכר בדם, בהורדת לחץ דם גבוה ושיפור זרימת הדם בעורקים. יש בהם חומרים אנטי-פטרייתיים, אנטי חיידקיים ונוגדי דלקת ובתור שכאלה הם יעילים כתרופה להקלה על שפעת ולהתגוננות מפניה. תזמון אידאלי וחיסון אלטרנטיבי לפתיחת עונת הצינון.
חנוכה הוא חג שמסמל מאבק על זהות לאומית ודתית. בדרך כלל זה מתחבר למאבק כנגד אחרים – ההתחברות לעצמך באה במקביל להתנתקות מן החוץ. יש מי שיטען שזה מוכרח להיות כך, אני רוצה להציע שלא. הזית שממנו הפיקו שמן למנורת המקדש, הזית שהציץ אחרי שוך המבול, הזית שהצמיחה אתנה באטיקה, והזית שמעבד חקלאי סורי, יווני, איטלקי, ספרדי, קליפורני, לבנוני, פלשתיני או ישראלי – כולם בני משפחה קרובים מתוך למעלה מ2000 זני זיתים, צאצאי זיתי הבר שצמחו כאן עוד לפני שהאנושות החלה את דרכה, חיפושי הזהות שלה ומלחמותיה. כולם נהנים משנים טובות, גשומות, קרות וכולם סובלים משנות הבצורת והחום האחרונות. ולמרות הדמיון ביניהם, הם עדיין שונים ומגוונים – חלק מהם זני מורשת עתיקים הגדלים בכרמי זיתים שעברו במסורת דורות, אחרים הם בני זני מכלוא שפותחו לגידול תעשייתי אינטנסיבי. כולם זיתים, אך לכל אחד מהם זהות משלו, השתרשות עמוקה ויציבה בחלקת הקרקע שלו ללא התנכרות לסביבה. השתרשות רגועה ובטוחה כזאת, שאין בה התנצלות וגם לא התנכרות והתבצרות, מביאה לברכה, לצמיחה ולפריון. הלוואי עלינו.
ברכות יומולדת שמח למוחמד, מנהל העבודה שלנו, ולעליזה, המתרגמת המופלאה שלנו (לאנגלית), שחוגגים יומולדת בשבוע הבא.
מאחלים לכולנו שנדע להדליק נר קטן,
עבורנו,
עבור האוהבים אותנו,
וגם כדי להאיר את מי שנראה לנו שנוא ושונא, מאיים, זר. אולי נראה איזה אור מנצנץ אלינו גם מהעבר השני, מנסה להאיר אותנו ולמצוא בנו את החיוך והריפוי.
שיהיה לכולנו חג צנוע, משפחתי, מחמם לב ומשמח,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח’ביזה
____________________________________________________
מה השבוע בסל המואר?
יום שני: קולרבי/דייקון, פלפל/בטטה, דלעת/חציל, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי או תרד חורפי, כרוב/ברוקולי, חסה/רוקט/טאטסוי, סלק/שומר, מלפפון, עגבניה, גזר, פטרוזיליה/שמיר/כוסברה.
ובסל הגדול גם: לפת/צנונית, בצל ירוק/סלרי שורש/סלרי עלים, ארטישוק ירושלמי/לוביה עיראקית קצרה/לוביה תאילנדית ארוכה/במיה.
בארגז הפירות: תפוח אדום או ירוק/קיווי, רימון, קלמנטינה/אבוקדו, תפוז/פומלית, בננה.
יום רביעי: כרוב/ברוקולי/כרובית, גזר, מנגולד/קייל/תרד ניוזלינדי או תרד חורפי, דלעת/שומר, שמיר/פטרוזיליה/כוסברה, בטטה/פלפל/חציל, סלק/קולרבי, מלפפון, עגבניה, חסה, לפת/דייקון/צנונית.
ובסל הגדול גם: עליי בייבי/רוקט/טאטסוי, ארטישוק ירושלמי/לוביה עיראקית קצרה/לוביה תאילנדית ארוכה, סלרי עלים/סלרי שורש/בצל ירוק
בארגז הפירות: תפוח אדום או ירוק, רימון, קלמנטינה/אבוקדו, תפוז/פומלית, בננה.
_______________
ולכבוד חנוכה במסגרת ההזדהות שלנו עם חנה-זלדה (ועם רבי קלמן העייף), החלטנו לשלוח לכם השבוע הצעות להכנת לביבות ממה שיש בארגז בחורף, שלא תצטרכו למהר לשוק… חג שמח וטעים!
מתכוני לביבות מירקות הסל
לביבות בטטה מהבלוג “בצק אלים”
לביבות כרובית מאתר ynet
לביבות תרד וגבינה – איילת בן יוסף
לביבות מנגולד – מהבלוג של לייזה פאנלים
לביבות ארטישוק ירושלמי – מאתר mako
לביבות כרישה – מאתר mako
אנחנו שמחים לפתוח את חודש דצמבר עם התמרים המצויינים של סמר שהגיעו אלינו – חדשים מגדיד הסתו. למי שכבר מכור – והתגעגע וחיכה ושאל והשתוקק – הם כאן! ולמי שעדיין לא מכיר – קיבוץ סמר בחבל אילות מגדל מטעי תמרים אורגנים משובחים ביותר. אפשר להוסיף לארגז הירקות תמרים משלושה זנים שונים: ברהי – עגול, רך ומתוק מאוד. הוא מוכר יותר בצורתו הטריה – כתמר צהוב. בסמר עשו נסיון לייבש אותו על העץ, כמו את שאר הזנים וגילו שכפרי מיובש טעמו ומרקמו מיוחדים במינם. הם מכנים אותו: “טופי של תמר”, והוא תמר מסוכן, רבים כבר התמכרו…! הגיעו גם תמרי דקל נור, מאורכים, כהים ויבשים יותר. הם פחות מתוקים, ומי שרגיל לתמרים תימניים או עירקיים, ישטף בגל נוסטלגיה מול אחד מאלה. והאחרון והחביב הוא המג’הול – גדול ועסיסי ומתוק מאוד.
את התמרים של סמר ניתן לרכוש בארגז של 5 קילו או באריזה של 1 קילו (מג’הול מגיע רק באריזה קטנה). הוסיפו אותם לארגז דרך מערכת ההזמנות שלנו.
_________________________________
הנר/ נתן יונתן
וכך האיש יצר את דמות הנר:
מן החומר לקח לו חלב רך וחיוור
ואל תוכו את פתיל חייו חיבר, ואז היה הנר שלם.
באש קטנה הדליק אותו
וכמו אדם, תמיר עד תום, בער בחושך לאיטו, לוהב ומהבהב.
כמו נשמת הרוח הנושב,
אוהב,
את מעגל הפרפרים,
זולג החלב כדמעות על הספרים
על שולחנו של המשורר
חייל באוהלו את המכתב גומר.
ובליל סער מאוחר,
כשרעמים נופלים בחשכה,
ולא רואים שמים, לא כוכב זוהר,
אז מדליקים את שארית הנר,
ויש תקווה שהעולם ישוב ויתבהר.