עלון 23, 6 / 8 בספטמבר 2004

שינויים בימי המשלוח לקראת החגים: בתקופת החגים אנחנו נאלצים לעשות שינוי בימי החלוקה שלנו, לפי מועדי החגים – הימים יהיו ראשון ושלישי ולא שני ורביעי: בשבוע של ראש השנה: ביום ראשון 12.9 – למרכז, וביום שלישי 14.9 לירושלים בשבוע של חג הסוכות: ביום ראשון 26.9 – למרכז, וביום שלישי 28.9 לירושלים בשבוע של שמחת תורה: ביום ראשון 3.10 – למרכז, וביום שלישי 5.10 לירושלים שאר השבועות נשארים כרגיל תקופת מעברים ושינוי אנחנו כבר מתחילים להרגיש את התחלפות השנה ועונת המעבר שמביאים איתם החגים – האור מגיע מאוחר יותר בבוקר, והקרירות נשמרת עוד שעה-שעתיים. לחות הבוקר רבה מאוד, והצמחים ממש רטובים בקטיפים המוקדמים. גם החווה נמצאת בחודש האחרון בתקופת מעבר, רבים מכם בודאי הרגישו זאת בארגזים. הארגזים בשבועות האחרונים לא עמדו בציפיות שלנו מעצמנו. למרות שניסינו להשלים מדי פעם ירקות ממגדלים אחרים, עדיין הייתה לנו תחושה לא מספקת. הדבר הזה נובע מכמה סיבות: אחת, שהשוק כולו מצוי בעונה הזאת בשפל – החום הכבד של הקיץ מקשה על הצמחים, פרחים נופלים ולכן יש פחות פרי, והעקה בה מצויים הצמחים מחלישה אותם ומזמינה מזיקים ופגעים המנצלים את המצב. השוק האורגני, שהוא שוק קטן מאוד, נפגע באופן יותר מורגש. כמעט ולא מצאנו ירקות להשלים – התקשינו ואנחנו עדיין מתקשים, למצוא עגבניות ומלפפונים, למשל. לקראת השנה הבאה, כשנהיה אנחנו יותר מנוסים, נוכל להתכונן לקראת התקופה הזאת על ידי שתילות צפופות יותר וגדולות יותר, ולנסות להכין את עצמנו למבחר גדול יותר של ירקות. הסיבה השנייה נעוצה בשינוי שעובר עלי באופן אישי, וכתוצאה מכך, על החווה. מזה שלושה חודשים עובד בן זוגי בארה”ב, ואנחנו נפגשים רק מדי שבועיים-שלושה. המצב הזה הוא קשה לשנינו, ויהפוך מורכב עוד יותר לקראת פברואר – אז אנחנו מצפים ללידת ילדתנו הראשונה… לאחר התלבטות ארוכה, חוסר ודאות ותהיות, החלטנו לעבור לארה”ב לתקופה מסוימת. אחד החששות המרכזיים שלנו היה מה יהיה עם החווה, שממש לא רצינו לראותה דועכת או נסגרת. לשמחתנו הרבה מצאנו אדם מצוין שייקח את מקומי בחווה וימשיך איתה במסלול בו היא צועדת עד כה. שמו דוד ברוכי, הוא חקלאי כבר שנים רבות, בעל ניסיון רב בגד”ש בארץ ובעולם. אני אבקש ממנו לכתוב כמה מילים על עצמו באחד העלונים הבאים. אחד הדברים ששימחו אותי ביותר אצל דוד הייתה התחושה שליבו עם הרעיון של המפגש בין חקלאות וקהילה, והוא יהיה אדם מתאים להמשיך את הרוח הטובה של “ח’ביזה”. כדי שהמעבר יהיה נכון והדרגתי, דוד ואני נערוך חפיפה בחודשיים הקרובים, ובנובמבר הוא ייקח את המושכות לידיו. תקופה כזאת היא מרגשת ומלאת תחושות – מצד אחד שמחה גדולה על כך שיהיה המשך טוב לחווה, מצד שני צער על הפרידה העתידית שלי ממנה, ושוב, גם הקלה מסוימת בידיעה שהיא תהיה בידיים טובות ונאמנות, ושכשאשוב אוכל להשתלב בה מחדש בצורה שתתאים למצב העניינים אז. אין ספק, אין אצלנו רגע דל. ועדיין – אנחנו לא רוצים שהמעבר הזה יורגש בירידה ברמת הסלים שאנחנו שולחים אליכם, ולכן החלטנו שלאור המחסור בירקות – ננסה להשלים פירות בתקופה הזאת, ובכל מקרה, לשלוח אליכם סלים יפים ומכובדים. אני מקווה שהשיפור מורגש כבר מן הסל הזה שבידיכם. שבוע טוב מאוד, בת-עמי וצוות “חוביזה”    ומה בסל השבוע? עגבניות – השלמה ממגדל אחר מלפפונים פלפלים דלעת בצל יבש לימונים – השלמה ממגדל אחר מנגו– השלמה ממגדל אחר סברס– השלמה ממגדל אחר בזיל ובסל הגדול תוספת של: עגבניות צ’רי חסה ערבית גזר – השלמה ממגדל אחר פטרוזיליה

Changes in Delivery Day Schedule during the Holidays: Due to the upcoming holidays, we will deliver Sunday & Tuesday instead of Monday & Wednesday: Rosh Hashanah: Sunday 12/9 to Tel Aviv area, Tuesday 14/9 to Jerusalem Sukkot: Sunday 26/9 to Tel Aviv area, Tuesday 28/9 to Jerusalem Simchat-Tora: Sunday 3/10 to Tel Aviv area, Tuesday 5/10 to Jerusalem Other weeks are as usual (Monday & Wednesday)

A time of change We are beginning to feel the season ending and the New Year approaching, with the accompanying changes they bring – light comes later in the morning, and it is still cool for another hour or two. There is a lot of moisture in the mornings, and the plants are very wet when we pick early. The farm, too, has been in transition and change during the last month, which you may have felt reflected in your boxes. For the past few weeks we have not been content with their contents. Although we’ve tried to buy supplementary produce from other growers, we have still been dissatisfied with the results. There are several reasons for this phenomenon:  first, the general vegetable market is very low at this time of year – the extremely hot weather is quite hard on the plants, flowers fall and hence we get less fruit. The plants are in stress, they are weak, and pests and diseases take advantage. The organic market is very small in Israel, and it suffers particularly. It was almost impossible for us to find any vegetables to purchase – for example, we had and still are having difficulty finding tomatoes and cucumbers. Next year, we’ll learn from this experience and be better prepared for this period by planting more and bigger crops with a wider variety of vegetables for this season. Another transition is related to a personal change with both me and the farm. For the past 3 months, my spouse has been working in the US, and we meet every 2-3 weeks. This situation is hard on both of us, and will become even more complicated in February, when we are expecting our first child. After a great deal of thought and debate, we’ve decided to move to the U.S. for some time. One of our main concerns is the fate of the farm, which we do not want to suffer during our absence. I am pleased to report that we have found a fine man to take my place and continue operating the farm along the same direction as we’ve charted. He is David Baruchi, a veteran farmer with experience in Israel and abroad. I will ask him to tell you more about himself in an upcoming newsletter. One of the things that I like about David is that I feel his heart is with the idea of agriculture and community working together, and he will be the right person to continue the good atmosphere of “Chubeza”. To make the transition gradual and effective, we will work together for the next two months. In November, David will “assume command.” A period such as this is exciting and arouses many emotions – on one hand I’m so happy the farm will have a good future, on the other hand – it’s hard for me to say good-bye. I do feel greatly relieved that the farm will be in good and trustworthy hands, and I can find my place within it when I return. No doubt, there will be no spare moments in “Chubeza”. And still – we do not want the transition to affect your boxes in any adverse way. We are committed to providing our members with high-quality, full boxes of produce. If we cannot procure vegetables, we’ll purchase fruit to include in the contents. I hope you already feel the improvement in the box that we are delivering to you at this time.

Best wishes to you all for a very good week, Bat-Ami and the “Chubeza” team

Today’s boxes contain:     Tomatoes (supplemented from outside farms) Cucumbers Peppers Pumpkin Onions Lemons (supplemented from outside farms) Mango (supplemented from outside farms) Sabras (supplemented from outside farms) Basil  

Additions to large boxes: Cherry tomatoes Lettuce Carrots (supplemented from outside farms)Bunch of parsley

 

קסמה של דלעת

הדלעת שייכת למשפחת הדלועיים (Cucurbitaceae). זוהי משפחה שהכרנו בה כבר מינים רבים המשמשים כצמחי תרבות ומאכל: קישוא, מלפפון, אבטיח, מלון, דלעת, לופה (ממנה מכינים ספוגי רחצה) ועוד. פירות ממשפחת הדלועיים מוכרים בארץ מזה אלפי שנים, אך הדלעת היא מהגרת צעירה יחסית. מקורה במרכז אמריקה, כנראה במקסיקו, ולמרות שבתלמוד ובמשנה מוזכרים מיני דלעת שונים: דלעת יוונית, דלעת מצרית, דלעת רמוצה ודלעת ארמית. רוב החוקרים סבורים שהדלעת המשנתית אינה המין המוכר לנו היום, שלא היה מוכר פה בימי קדם. החוקרים נוטים לייחס את הדלעת התלמודית למין קרא- דלעת הבקבוק. תיאור הדלעת במשנה מזכיר רבים ממאפייני הקרא. מיני הדלעת השונים, לדבריהם, הם זנים או תתי מין של הקרא, הנבדלים ביניהם במורפולוגיה, בכושר ההתפשטות, בצורת הצימוח ובצורת הפרי. הדלעות בארץ משתייכות לשלושה מינים: C. pepo – למין זה משתייכים הקישוא, דלעות נוי למיניהן ודלורית ודומיה. הקישוא (כמו אף המלפפון) נאכל בשלב צעיר טרם הבשלתו הבוטנית. בהבשלתו המלאה ניכר עליו שהוא אכן דלעת. C. moschata היא הדלעת הטריפוליטנית הנפוצה, והמוכרת כ”סתם” דלעת. זוהי הדלעת שאנחנו שולחים לאחרונה בארגזים. C. maxima דלעת גדולה, או יותר מדויק לומר: ענקית. ישנו מגוון עצום של פירות דלעת: הם נעים מגודל אגרוף (כגון דלעות נוי מהסוג C. pepo) ועד פירות ענק במשקל 280 ק”ג (מהמין C. maxima). צורותיהם משתנות: עגולים, בקבוקיים, מצולעים ועוד צורות שונות ומשונות. יש מהם בצבע ירוק, אדום, כתום, צהוב וכדומה. אנחנו מגדלים גם דלעות בצבעים וצורות השונים מהטריפוליטאית הנפוצה, שנציגתם בארץ היא הדלורית. הם מתחילים להבשיל ויהיו מוכנים בעתיד הקרוב. כדי להבדיל בינם לבין הדלעת אנחנו מכנים אותם: “קישואי חורף” (בתרגום מאנגלית). צורת השיח של הדלעות השונות אף היא נעה משיחים קומפקטים ועד צמחים זוחלים המתפשטים למרחק רב. הדלעת זקוקה למזג אויר חם ולעונה ארוכה כדי לנבוט, להתפתח ולהניב פרי. הדלעות שלנו נזרעו בחודש מרץ והיו מוכנות לאכילה בסביבות אוגוסט! משך הזמן הארוך קשור לכך שבניגוד לקישוא, פרי הדלעת נאכל רק לאחר הבשלה מוחלטת והודות לקליפתו הקשה הוא נשמר במשך תקופה ארוכה באחסון, לכן אנחנו יכולים ליהנות מדלעות גם בחורף, אפילו כמעט שנה לאחר שנזרעו! קליפתה הקשה של הדלעת, גודלה המרשים והחלל הפנימי שיש בפרי הניבו שימושים בפרי הדלעת ככלי קיבול בבישול ובאגדות. פאי דלעת הוא מאכל אמריקאי מסורתי לחג ההודיה הנחגג בסוף נובמבר. היום משתמשים בבשר הפרי ומכינים פאי פירות רגיל, אך הפאי המקורי היה בעצם דלעת שראשה נחתך, הוסרו מתוכה הזרעים, היא מולאה בחלב, דבש ותבלינים ונאפתה ברמץ חם. סיפור האגדה הדלעתי המוכר ביותר הוא סיפורה של סינדרלה שדלעת הגינה שלה הופכת לכרכרה קסומה, אך ישנו גם סיפור סיני המספר על רופא זקן שהגיע לעיר ראנאן ובאמתחתו תרופה שיכולה לרפא את כל סוגי המחלות. הוא תלה קליפת דלעת מעל הדלת של חנות התרופות. אחרי השקיעה, היה הזקן נעלם בפתאומיות מחנות התרופות. דבר לא נשאר מלבד חנות תרופות ריקה עם קליפת דלעת. איש לא ידע לאן הלך. אחרי זמן מה, גילה פקיד אחד את סודו של האדם הזקן: הוא גילה שכל יום לאחר השקיעה קפץ הזקן לתוך קליפת הדלעת. הפקיד מתיידד עם הזקן ומוזמן להיכנס אחריו לתוך הדלעת, שם הוא מופתע לגלות עולם רחב של ביתנים סינים ומסדרונות צבעוניים ומרהיבי עין. (והסיפור כמובן ממשיך עד למוסר ההשכל). ככלי קיבול מסוג אחר משמשת הדלעת בחג “הלואוין” האמריקאי, בו מוציאים את פנים הדלעת ומגלפים בה פנים או צורות אחרות כדי לשים בתוכה נר ולהופכה למנורה ללילה אחד. מקור המנהג הוא מיתוס אירי הכולל בכלל לפת ולא דלעת (כיאה לאירלנד הקרירה)- המיתוס מספר על ג’ק הקמצן, טיפוס מפוקפק ושתיין, שהערים על השטן והוציא ממנו הבטחה שלאחר מותו הוא לא ייקח את נשמתו לגיהינום. אלא שכשהגיע רגע האמת גם בגן עדן לא נמצא לו מקום, וכך נידון ג’ק לחיי נדודים, מצויד בחתיכת פחם בוערת להאיר את דרכו, אותה הניח בתוך לפת חלולה. האירים נהגו להכין את המנורה של ג’ק מגילוף פנים מפחידות בלפת, תפוח אדמה או סלק, כדי להבריח את ג’ק המסתובב בלא מנוחה. כשהגיעו המהגרים האירים לצפון אמריקה, הם גילו את הדלעות והפכו אותן למנורות של ג’ק הידועות בכינוי: .Jack O’Lantern. מגדלי הדלעת הראשונים, תושבי יבשת אמריקה, גידלו דלעות כבר לפני 7000 שנה. הם נהגו להשתמש בדלעת לצרכים שונים: הם ייבשו רצועות של הקליפה וקלעו מהם שטיחים, צלו את בשר הפרי והכינו ממנו תבשילים שונים, וייבשו דלעות לאכילה. אחד הדברים שאני אוהבת הצמחים הוא היכולת להשתמש בהם באופן רבגוני, ואכן כמעט בכל חלקי הדלעת ניתן לעשות שימוש: הבשר יכול לשמש למרקים, מנות ירקות, ממרחים וקינוחים, ולהתהדר בגיוון טעמים שבין מלוח לחריף, חמוץ או מתוק. פרחי הדלעת, כמו פרחי הקישוא, יכולים להיאכל וממלאים אותם בנוחות בשל גודלם. את זרעי הדלעת קולים או אוכלים טריים, ומפיקים מהם גם שמן, שבשל טעמו החזק וצבעו העז נמהל בדרך כלל בממנים צמחיים אחרים. אפילו בעלי הצמח השתמשו להכנת סלטים. מלבד שימוש לבני אדם קיימים זנים למספוא לבהמות, חלק מזני הדלעת משמשים גם לקישוט. ערכה התזונתי של הדלעת גבוה, היא מכילה 95% – 85 מים , שומן, סוכר וויטמין C, בטא קרוטן (פרו ויטמין A ), שעוזר כנגד תהליכי חימצון, סיבים תזונתיים ומינרלים כמו סידן, אשלגן, מגנזיום ומעט ברזל. הדלעת נחשבת לירק מתוק ועפ”י הרפואה הסינית עוזרת לעיכול ע”י פעולתה על הטחול והקיבה. זהו ירק קל מאד לעיכול ובעל ערך קלורי נמוך מאד. מזון טוב לתינוקות, ילדים ומבוגרים. בעבר השתמשו בדלעת לטיפול בנמשים וכמרפא להכשות נחש. זרעי הדלעת משמשים לטיפול בדלקות בדרכי השתן, ובשמן מטפלים בדלקת הערמונית. לא נותר לנו אלא להסכים עם האגדות – הדלעת היא אכן קסומה ויש בתוכה עולם שלם…   מתכוני דלעת: סלט דלעת הודי (מתכון של הנטורופתית ורד לב)
  • המרכיבים:
250 גרם דלעת פלפל ירוק חתוך ½ כפית חרדל טחון ½ כפית כמון טחון ¼ כפית ג’ינג’ר טחון 2/3 כוס יוגורט
  • ההכנה:
– מבשלים את הדלעת – בקערה נפרדת מערבבים את הפלפל, התבלינים והיוגורט – מוסיפים את הדלעת, מערבבים ומגישים. – אפשר לגוון את הסלט ע”י הוספת בננות חתוכות, עגבניה, מלפפון או כרובית מאודה.    עינוגיות מסקרפונה, דלעת וג’ינג’ר – מתוך אתר “על השולחן”
  • המרכיבים:
לבצק פריך: 200 גרם חמאה 100 גרם אבקת סוכר 1 ביצה 300 גרם קמח קמצוץ מלח למלית: 450 גרם גבינת שמנת (מסקרפונה) 1/2 כוס סוכר 2 ביצים 1/2 כפית אבקת ג’ינג’ר 1/2 כפית קנמון 3/4 כוס מחית דלעת מבושלת קמצוץ מלח 1 כף קמח לציפוי: 1 כוס שמנת חמוצה 1/4 כוס סוכר לקישוט: 50 גרם שוקולד מריר מומס לתבנית מלבנית 24X34 ס”מ + מכינים את הבצק: במיקסר עם וו גיטרה מעבדים את החמאה למשחה חלקה. מוסיפים אבקת סוכר, ביצה ולבסוף קמח ומלח, ומעבדים עד שמתקבל בצק אחיד. + מחממים תנור ל-180 מעלות. + משטחים את הבצק בתחתית התבנית ואופים כ-10 דקות עד להזהבה קלה (לא אפיה מלאה). מצננים. + מכינים את המלית: במיקסר מקציפים במהירות נמוכה גבינת שמנת, סוכר וביצים. מוסיפים תבלינים, מחית דלעת ומלח. בקערית מערבבים מעט מהמלית עם הקמח, מחזירים לתערובת ומערבבים. + מחממים תנור ל-160 מעלות. + משטחים את התערובת על הבצק האפוי ואופים 35-40 דקות או עד שהמלית מתייצבת. מקררים 10 דקות. + מכינים את הציפוי: מערבבים שמנת חמוצה וסוכר עד שהסוכר נמס, מורחים בעדינות מעל שכבת הגבינה ומחזירים לתנור ל-5 דקות (ב-160 מעלות). מצננים לחלוטין. + מקשטים: יוצקים את השוקולד המומס לשק זילוף חד פעמי או לשקית ניילון (פשוטה, של סנדוויצ’ים). גוזרים פתח קטנטן בפינת השקית ומזלפים פסים לקישוט. + מכניסים את העוגה למקפיא. כשהשוקולד מתייצב מעבירים למקרר. לפני ההגשה פורסים בעזרת סכין חדה, טבולה במים רותחים.     ממרח דלעת: מתכון של אלון, מנהל העבודה שלנו. אצל אלון, כמו אצל בשלנים מהלב, אין כמויות מדויקות, אבל הנה תיאור כללי:
  • המרכיבים:
דלעת חתוכה לריבועים של 2 ס”מ כמה שיני שום כתושות לימון כבוש קצוץ פפריקה מתוקה, מלח ופלפל שמן זית
  • ההכנה:
– מבשלים את הדלעת במים רותחים עד שמתרככת – מועכים במזלג או בממחה (בדומה להכנת פירה) – מוסיפים את השום, הלימון, תבלינים ושמן זית – מחכים שיתקרר ומורחים על לחם כמות נדיבה.    דלעת במרינדה – מתוך אתר “על השולחן”
  • המרכיבים:
600 גר’ דלעת, קלופה וחתוכה למלבנים אחידים (1X3 ס”מ) 3 כפות שמן זית 2 כפיות מלח גס פלפל שחור גרוס 4 עלי דפנה 5 עלי בזיליקום למרינדה: 2/3 כוס יין אדום 100 מ”ל חומץ יין אדום 2 כפות סוכר
  • ההכנה:
– במחבת טפלון עם שמן זית מטגנים את קוביות הדלעת עד להזהבה מכל הצדדים. מתבלים במלח ופלפל וממשיכים לבשל עד להשחמה, כ- 4 דקות. מעבירים לנייר סופג. – תבנית עמוקה מניחים את הקוביות ומסדרים ביניהן את עלי הדפנה והבזיליקום. – מערבבים את חומרי המרינדה ויוצקים מעל. מכסים ומשהים למשך 3 שעות לפחות. – לפני ההגשה מוציאים מהמרינדה ומטפטפים מעל שמן זית.   ריבת דלעת: עפ”י מתכון מתוך מוסף האוכל של עיתון ‘לאשה’
  • המרכיבים:
3 ק”ג דלעת חתוכה לקוביות 31/2 כוסות סוכר 1/2 כוס מיץ לימון מקל וניל או עלי נענע טריים
  • ההכנה:
– מבשלים את הדלעת בסיר גדול עם מעט מים, עד שהיא מתרככת במקצת. – מוסיפים את הסוכר ומבשלים כשעה על אש בינונית תוך ערבוב מפעם בפעם. מוסיפים את מיץ הלימון ומקל וניל או עלי נענע (לפי הטעם המועדף) ומערבבים. – מעבירים לצנצנות מעוקרות (שנשטפו קודם במים רותחים) ומאחסנים במקרר עד לשימוש 
Top