בצל / ויסלבה שימבורסקה
הַבָּצָל הוּא מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
אֵין לוֹ פְּנִימִיּוּת.
כָּל כֻּלּוֹ בָּצָל
עַד דַּרְגַּת בַּצְּלִיּוֹת.
בַּצָּלִי מִבַּחוּץ,
בַּצְּלֵנִי בְּלִבּוֹ,
בְּלֹא כָּל חֲשָׁשׁ
הוּא מַבִּיט אֶל קִרְבּוֹ.
בָּנוּ זָרוּת וּפְרָאוּת
שֶׁהָעוֹר בְּקֹשִׁי מְכַסֶּה,
בָּנוּ גֵּיהִנּוֹם פְּנִימִי,
אָנָטוֹמְיָה בְּהוּלָה,
אַךְ בַּבָּצָל בָּצָל,
מֵעַיִם בְּלֹא פִּתּוּל.
שׁוּב וָשׁוּב עֵירֹם,
עַד עָמְקוֹ הַמְּהֻלָּל.
הַבָּצָל קִיּוּם עִקְבִי,
הַבָּצָל יְצוּר הַמַּעֲלָה.
פָּשׁוּט זֶה בְּתוֹךְ זֶה,
הַקָּטָן כָּלוּל בַּגָּדוֹל,
וּבַבָּא הַבָּא אַחֲרָיו.
כְּלוֹמַר, שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי.
פוּגָה אֶל מֶרְכָּזָהּ.
הֵד מְאֻרְגָּן בְּמַקְהֵלָה.
הַבָּצָל, אֲנִי מְבִינָה:
הַבֶּטֶן הַיָּפָה בַּתֵּבֵל.
נֵזֶר כָּבוֹד
סְבִיב עַצְמוֹ מְפַתֵּל.
בָּנוּ – שֻׁמָּנִים, עֲצַבִּים, וְרִידִים,
רִירִיּוֹת וְסוֹדִיּוּת.
מֵאִתָּנוּ נִשְׁלָל
טִמְטוּם הַשְּׁלֵמוּת.
_______________________
בתקופה הקשה שאנחנו עוברים, כשנפש מתייסרת וכואבת, אני מביטה הרבה בירקות הצומחים להם בשלווה ובאדישות בשדה. למרות כל הסערות האנושיות, הם ממשיכים לעשות את מה שהם יודעים ועושים תמיד – לצמוח, להתעבות, להכות שורשים, לעשות פוטוסינתיזה, לפרוח, להניב ולנבול. הפשטות של הטבע נותנת לי איזו יציבות, ואנחנו מנסים לשלוח אותה גם אליכם, בתקוה שגם לכם היא תביא איזו נחת.
הבצל הוא ירק יסוד במטבח, בתרבות, בהוויה האנושית כנראה. אנחנו מייחסים לו כיסוי והסתרה, קושרים בו צער ודמעות, אומץ לב, עזות רוח וחיי נצח, ומנגד – פשטות ובסיסיות של פשוטי עם. והוא, כמובן, בכלל לא ידע שהוא כזה, אדיש לכל ההתרגשות, צומח לו בנחת ומנסה פשוט להיות… כל כולו בצל… לאורך השנה אתם פוגשים בארגזים שלושה מבני המשפחה הזאת: הבצל היבש, שנאסף כבר בקיץ, ונשמר לאורך חודשים באחסון יבש, והבצל הירוק והכרישה, שנקטפים בשדה כשהם ירוקים וטריים.
בחודשייים האחרונים אתם מלווים איתנו את הבשלתו של הבצל – בתחילה קטפנו אותו בצרורות עם עליו הירוקים (במצב הזה אנחנו מכנים אותו “בצל לח”), בשבועות האחרונים העלים הירוקים כבר התייבשו, אך הוא עדיין לא צימח קליפות עבות, ואנחנו קוראים לו “בצל טרי”. בהמשך, עם התקדמות תהליך ההתייבשות שלו בשדה, הוא יפתח קליפות שיגנו עליו לאורך זמן ויוכל להישמר למשך כמה חודשים.
הבצל ודודניו הוא מהגידולים העתיקים שתורבתו בידי האדם, מוצאו במערב אסיה וישנן עדויות שגודל במצרים העתיקה. הוא מוכר באיזורנו כבר אלפי שנים. כשיוצאים בני ישראל ממצרים ונתקלים בקשיי הדרך מיד עולה בראשם זיכרון המטבח המצרי המשובח: “זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים”. במצרים העתיקה היה לבצל מעמד נכבד כמודל ביצירות אמנות וכמנחה לאלים, זאת נוסף על היותו אחד המזונות הבסיסיים של פשוטי העם. עבור המצרים, הבצל על שכבותיו הרבות, ייצג חיי נצח – הוא הונח בקברי הפרעונים: בעיני המומיה של רעמסס הרביעי נמצאו בצלים קטנים, וסלסלת בצל נחשבה מנחת לוויה מכובדת ומקובלת.
מאז ומעולם התקיים קונפליקט בין ריחו העז של הבצל ובין טעמו. האריסטוקרטיה סתמה את אפה בשל הריח (אבל אכלה ממנו בכל זאת), על ברהמינים בהודו נאסר לאכול ממנו, פשוטי העם זללו את הבצל לתיאבון. בחוקי חמורבי מוקצית הקצבה חודשית קבועה של בצל ולחם לנזקקים. עבור אלכסנדר הגדול היווה ריחו העז של הבצל אות לחוזקו, ובשל האמונה כי אכילת מאכלים חזקים משפיעה על האדם, הוא האכיל את לוחמיו בבצלים כדי להגביר את כוחם ואת אומץ לבם (אולי זה גם תרם לכך שהאויבים נסו מפניהם…). במחזה המופלא “אלוף בצלות ואלוף שום” של ביאליק הוא מהלל ומשבח אותו, כי באמת אין כמוהו לתיבול הארוחה.
הבצל הוא גיאופיט (צמח פקעת או בצל, שניצני ההתחדשות שלו מצויים מתחת לפני האדמה). כדי ליצור פקעת זקוק הבצל היבש (בדומה לשום) לימי אור ארוכים, ולכן הוא נזרע בישראל בחורף ומעבה את פקעותיו עם התארכות הימים. ניתן לשתול בצלצלים בסתיו ולקטוף אותם בחורף כבצלים בוגרים, או לזרוע אותו בחורף ולקטוף בקיץ. לעומתו, לבצל הירוק וגם לכרישה, לעומתו, אין כל כוונה ליצור פקעת, ולכן ניתן לשתול או לזרוע אותם לאורך כל השנה, וליהנות מהם ירוקים וטריים ללא אחסון. כאמור, חלק מהבצל אנחנו שותלים ולא זורעים. השתילים אמנם יקרים יותר לקניה, או דורשים השקעה נוספת של עבודה אם מכינים אותם בעצמנו, אבל יש להם יתרונות רבים: הראשון קשור להתמודדות עם עשבים: הבצל והכרישה אינם מפתחים עלווה רחבה ולכן עשבים מחבבים את ערוגתם ונהנים לחטוף מנות שמש נדיבות בקרבתם. אם שותלים אותם (השתילים מגיעים מהמשתלה כחוטי בצל ירוקים ודקיקים), מצליחים להקדים קצת את העשבים. השתילה מאפשרת גם למקם את הבצלים או הכרישות במרווחים אחידים, שמאפשרים להם צמיחה טובה ומייתרים את הצורך בדילול, מונעת קשיים של זריעה, במיוחד בחורף – שמזמן לעיתים בעיות נביטה, וצרות של זרעים, שנסחפים עם גשם חזק.
הבצל שימש בעבר ומשמש גם היום ברפואה הטבעית. הוא מכיל ויטמין C, ויטמין B1, כרום וסיבים תזונתיים. תרכובות הגופרית (למשל האליצין הייחודי לבני משפחת הבצל, שהוא חומר אנטי-זיהומי) גם הן מעניקות לו סגולות מרפא עוצמתיות וכך גם נוגד החמצון הקוורצטין. הנה פירוט קצר על כמה מהיכולות של הבחור:
סוכרת: תרכובת הגופרית מביאה להורדת הסוכר בדם. היא מעלה את רמת האינסולין הפנוי להובלת גלוקוז לתאים ובכך מוריד את רמתו בדם. כמות הכרום הרבה בבצל משפיעה על יציבות רמות הסוכר בדם (רמות הכרום בגוף מתרוקנות כתוצאה מאכילת סוכר מעובד וקמח לבן).
מחלות לב: הכרום שבבצל תורם להורדת הכולסטרול ה”רע”, ובמקביל מעלה את הכולסטרול הטוב. תרכובות הגופרית מביאות להורדת הסתברות למחלות לב, הפרעות ושבץ לב במניעת הסתיידות עורקים והורדת לחץ הדם. הבצל מדמה את פעולת האספירין ודומיו בדילול הדם ובהמסת קרישי דם.
וירוסים ודלקות: הוא משמש כאנטיביוטיקה טבעית נגד בקטריות (כמו בקילוס, סלמונלה, E קולי ועוד), תולעי מעיים, וירוסים והצטננות. הבצל מומלץ לטיפול בליחה ושיעול. מוריד נפיחויות בזמן של דלקת מפרקים ומצמצם השפעתו של האלרגנט הגורם לאסטמה.
מחלות כרוניות: הבצל מכיל מרכיבים נוגדי חמצון, הנלחמים ברדיקלים חופשיים בגוף ולכן מקטין את ההסתברות למחלות הסרטן ע”י השמדת תאים סרטניים. בין המרכיבים האלו נכללים פיטוכימיקלים שונים וביניהם הקוורצטין, המוריד את ההסתברות להתפתחות סרטן המעי והשחלות וגם סרטן הפרוסטטה.
חיזוק העצם ואוסטיאופרוזיס: בבצל יש תרכובת חומצות אמינו (בשמה המקוצר GPCS) המונעת התפתחות תאים המפרקים רקמת עצם.
מי שמעוניין בפירוט על החומרים בבצל וסגולותיהם יכול לקרוא את הכתבה של התזונאית מרב מור-אופיר מתוך “כוח הצבע” (ויש גם מתכונים).
כמה “תרופות סבתא” לדוגמה:
· לשיעול וליחה: לחתוך בצל לפרוסות קטנות ולערבב ב-2 כפות דבש. להניח לעמוד כשעתיים. הנוזל המתקבל הוא סירופ אנטיביוטי מעולה, שתייתו תסלק ליחה, תטפל בצרידות, תקל על שיעול ועל אסטמה (אין לשמור את הסירופ יותר מיום!)
· שיכוך כאבים והרגעת נפיחויות ודלקות כרוניות: לקצוץ בצל ולהוסיף קצת מלח, להניח כרטייה על המקום הכאוב
· להרחקת תולעים: שתו מיץ בצל (התולעים יברחו…)
· לכאבי אוזניים: לטפטף לאוזן מיץ בצל מעורב בשמן זית או שמן שקדים.
טיפ טיפה:
* בצלים יבשים נשמרים היטב מחוץ למקרר במקום קריר ויבש. אוורור טוב הוא חשוב ולכן סלסלת קש/פלסטיק היא אידאלית.
* רבים מאחסנים בצל יחד עם תפוחי אדמה, אך זה לאו דווקא מוצלח (לשני הצדדים). תפוחי האדמה מכילים לחות ומשחררים גז שגורם לבצל להתקלקל מהר יותר.
שיהיה שבוע של בריאות, גשמים (שיגיעו, אמן) ורק בשורות טובות,
אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח’ביזה
_____________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: בצל טרי, גזר, חסה, שומר/דייקון/לפת/צנונית, רוקט/טאטסוי/מנגולד/קייל, סלרי עלים/סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, ברוקולי, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, עגבנייה, מלפפון, סלק/פלפל/תפו”א.
בארגז הגדול גם: ארטישוק ירושלמי/אפונה/פול ירוק, כרובית/כרוב/נתח דלעת/בטטה, תרד/מנגולד.
בארגז הפירות: קיווי/קרמבולה, תפוז, אבוקדו, תפוח עץ אדום/אגס.
יום רביעי: ברוקולי, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, בצל טרי, דייקון/שומר/לפת/צנונית, אפונה/פול ירוק/תפו”א, מלפפון, עגבניה, גזר/ארטישוק ירושלמי, סלרי עלים/סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, חסה.
בארגזים קטנים: מנגולד/עלי סלק אדום/קייל/רוקט/טאטסוי/תרד.
בארגז הגדול גם: כרוב/כרובית/נתח דלעת/בטטה, סלק/פלפל, תרד וגם מנגולד/עלי סלק אדום/קייל/רוקט/טאטסוי.
בארגז הפירות: קיווי/קרמבולה, תפוז/קלמנטינה, אבוקדו, תפוח עץ אדום/אגס.